מחלוקת כספית בגין מתכנן פרויקט בניה לבית מפקח על פרויקט

מחלוקת כספית בגין מתכנן פרויקט לבית מפקח על פרויקט 1. שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. עניינן - מחלוקות כספיות בין התובעת שביצעה עבודות תכנון בשני פרויקטים שונים, לבין הנתבעת שפיקחה על אותם פרויקטים ולא אישרה לתשלום חלק מהחשבונות שהתובעת הגישה. שתי התביעות הוגשו בסדר דין מקוצר. 2. אף שמדובר בתביעות בסכומים יחסית קטנים - הצדדים גילו עמדה של "יקוב הדין", וכל אחד מהם התבצר בעמדתו ו"בצדק שלו". 3. התביעה שבתיק 192-02-11: א. עניינה של תביעה זו הוא ב"הפרשים", שלטענת התובעת היא זכאית להם - ולא שולמו לה. ב. על פי הנטען, הנתבעת הזמינה מהתובעת שירותי תכנון ופיקוח מערכות מיזוג אויר לפרויקט של בית הספר הטכני של חיל האוויר (להלן: "פרויקט "ביה"ס הטכני"). ג. על פי הנטען בתביעה, הפרשים אלה עולים כדי 45,293 ₪ כערכם ביום הגשת התביעה המתוקנת ב- 25.10.12. אין זה מיותר לציין, שהתביעה המקורית הייתה (עת שהוגשה) בסכום של 35,305 ₪ בלבד. אבל, לאחר שהוגש החשבון הסופי של הקבלן המבצע (חברת אשטרום) - ועל כך ראו להלן - התובעת מצאה שהסכום המגיע - גבוה יותר, ולכן הגישה תביעה מתוקנת. ד. על פי ההסכם שבין הצדדים נקבע - בנספח ב' שבו - כי: "המתכנן יהיה זכאי ל- 3.85% מהתמורה כפי שתקבע בהסכם שייחתם בין הקבלן המבצע (חברת אשטרום - י.ט) - לבין המינהלת ... האחוז לו יהיה זכאי המתכנן על פי הסכם זה לא כולל מע"מ" ה. בין הצדדים התגלעו שלוש מחלוקות ביחס לאופן הנכון של חישוב שכרה של התובעת: עניינה של המחלוקת הראשונה הוא: אם יש לחשב את השכר בהתחשב ב"הנחת קבלן" בשיעור של 8.8% ראו סעיף 5 ג' לכתב ההגנה המתוקן וראו טבלה - נספח א' להגנה. עניינה של המחלוקת השנייה: האם שכרה של התובעת חל באופן גורף על כל עלות הפרויקט, כהצעת התובעת, או שישנן עלויות, שאינן קשורות לפעולותיה ולפונקציות שהתובעת מילאה, ולכן היא אינה זכאית לשכר בגינן. המחלוקת השלישית: מוסבת על אבחנה שהנתבעת הציעה לערוך, בין פעולות של תכנון, שבגינן התובעת באמת זכאית לשכר כנטען, לבין פעולות של "פיקוח עליון", שבגינן התובעת זכאית לשכר מופחת במידה רבה. להלן אדון במחלוקות אלה כסדרן. ו. האם יש מקום להפחתה בגין "הנחת קבלן"? הנתבעת טענה בסיכומיה, שאם מכניסים את הנחת הקבלן לנספח ב', פירושה המעשי ש"אין תביעה בעצם". (סעיף 8 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת הפנתה גם לעדותו של ש. אמיתי שנשאל, אם הוא מסכים שיש הנחת קבלן והשיב: "אם יש אז יש". (עמ' 8 ש' 5-6). הנתבעת לא הפנתה לטבלה שצורפה לתביעה שכותרתה: "פריסת עלויות - על פי חשבונות סופיים". (זו הטבלה שיש להשוותה לטבלה נספח א' להגנה. על כך ראו להלן). שם, בטבלה שצורפה לתביעה - נאמר כי: "עלות המבנים בסעיפי חוזה ופרק 88 מחושבים לאחר הנחת קבלן - 8.87%. (ההדגשה שלי - י.ט.). בסיכומי התשובה מטעם התובעת, הופנתה תשומת הלב לכך, שהמחלוקת אינה מוסבת לשאלה אם צריך לחשב "הנחת קבלן", אלא השאלה הנכונה היא, אם שכרה של התובעת, כפי שמופיע בנספח ב' לתביעה (הטבלה הנזכרת לעיל), הוא לפני או אחרי חישוב הנחת הקבלן. בעניין זה, התובעת הפנתה לעדותו של מנהל העבודה, מר שלמה אבישר שהעיד מטעם הנתבעת ועל פי עדותו בעמ' 13-14 - גם בחישוב שהוא ערך - הסכומים שבטבלה שהוא ערך - (נספח א' להגנה), הם אחרי הנחת הקבלן. ז. מכאן מסקנה לכאורה, שבמחלוקת זו יש להעדיף את עמדת התובעת. על פי האמור בסיכומי הנתבעת, זוהי אבן הנגף העיקרית שעם הסרתה מהדרך - ממילא "אין תביעה". על פי הגיון זה - פתרונה של מחלוקת זו ממילא מייתר את הדיון במחלוקות אחרות. בכל זאת, לא ראיתי עצמי פטור מלדון אף בהן. ח. חישוב שכרה של התובעת חל באופן גורף על כל עלות הפרויקט? התובעת תוקעת יתדותיה בלשונו של ההסכם. על פי עדותו של ש. אמיתי "זו השיטה בארצנו" עמ' 7 ש' 15-16. כלומר, טענתו הייתה, שדרך החישוב הגורפת, שאולי גם מתייחסת לעניינים שאין בינם לבין שכ"ט ולא כלום - מבוססת על מנהג, על מה שמקובל בתחום. כידוע, הוכחת קיומו של מנהג, תעשה באמצעות עדות מומחים. ראו למשל: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' פרוסט ואח' פד"י מז (5), 1, 63. עדות כזו לא הובאה. הנתבעת טענה, כי העלות הכוללת של הפרויקט כללה גם רכיבים שדי ברור, שאינם קשורים כלל לעבודתה של התובעת. למשל, עלויות של מס קניה, עבודות צביעה, וכו'. חרף האמור לעיל, ואף שאיני יכול לשלול את ההיגיון שבטענת הנתבעת, שצריך שיתקיים קשר בין הפונקציות שמולאו לבין שכר הטרחה - גם בהקשר הזה, אני מעדיף בכל זאת את עמדתה של התובעת. ראשית - כל פרויקט שעלותו מסתכמת במיליוני שקלים, כולל בתוכו גם הוצאות נלוות. ש. אמיתי הביא לדוגמא את מתקן הקירור של המים - "הקולר" (עמ' 7). ניתן להפליג בדוגמאות רבות אחרות, כגון ציוד שרטוט, כלי כתיבה, עלויות נסיעה, ועלויות נלוות אחרות. שימוש ב"עיפרון כחול" כדי לבודד את ההוצאות שאין להתחשב בהן - עלול להוביל להתחשבנות קטנונית שמקומה לא יכירנה בפרויקטים גדולים. אכן, יש יתרון לחישוב מדויק ול"מתמטיקה" נכונה. אבל, החתירה לדיוק מתמטי מושלם, עלולה לעורר ויכוחים. לכן, יש להעדיף מתיחת קו פשוט, גם אם הדבר כרוך בעיוותים קטנים. שנית - ההתקשרות נעשתה על בסיס חוזה שנוסח בידי הנתבעת. נכון שלעיתים בית המשפט יעדיף פרשנות מהותית, על פני הסתמכות דווקנית על לשונו של החוזה. אבל, חוזה זה ודאי אינו ראשון מסוגו. יש להניח שהסוגיה הזו לא הייתה זרה לנתבעת. לפיכך, ככל שעמדתה של הנתבעת הייתה שיש "לנטרל" מהחישוב הוצאות שאינן קשורות במישרין לעבודתה של התובעת - היה לה להביא עמדה זו לידי ביטוי בהסכם עצמו. לכן, כשמדובר בסכומים יחסית זניחים, יש להעדיף חישוב הנעשה על פי כלל פשוט. זו גם המסקנה המתקבלת מהפעלת הכלל של "פרשנות נגד הנסח". מאידך, ברור ומובן מאליו, שכאשר נקיטה בדרך זו מובילה לעיוותים של ממש, תהא הצדקה לנקוט בדרך חישוב אחרת. ט. האם יש מקום לאבחנה בין פעולות של תכנון לבין פעולות של "פיקוח עליון"? מחלוקת זו קשורה בטבורה למחלוקת הקודמת ועניינה אבחנה בין הפונקציות השונות בעבודתה של התובעת. לטענת הנתבעת, השכר האמור בשיעור של 3.85% מעלויות הפרויקט, חל רק על פונקציות של תכנון שהתובעת ביצעה. על פי הנטען, התובעת ביצעה גם פונקציה אחרת של "פיקוח עליון", ובגינה היא זכאית לשכר בשיעור של 20% מהשכר המוסכם. (סעיף 11 לתצהירו של מר שמעון כהן שהוא מנהל חשבונות של הנתבעת). אותו שמעון כהן העיד, שפעל על פי הנחיותיו של המפקח בשטח, מר אבישר שאוזכר לעיל. לא מצאתי בעדותו של אבישר את הבסיס לקביעה השרירותית ולפיה, שכרה של התובעת עבור פעולות מסוימות, יהיה רק בשיעור של 20% מהמוסכם. י. ענין האבחנה בין פעולות שהתובעת זכאית בגינן ל- 3.85% מהעלויות לבין פעולות של פיקוח עליון המזכות אותה רק ב- 20% מהשיעור האמור - בא לידי ביטוי בשני המסמכים שכבר התייחסתי אליהם לעיל. התובעת מסתמכת על הטבלה - נספח ב' לתביעה, ואילו הנתבעת מסתמכת על הטבלה - נספח א' להגנה. העיסוק בשאלה כיצד הגיע נספח ב' הנ"ל לידי התובעת - ואם חלילה נלקח מהנתבעת שלא כדין - כלל אינו רלבנטי. הוא הדין ביחס לשאלה - מהו המועד המדויק שבו נעשה כל אחד מהמסמכים האמורים. אילו אבישר טען שאכן תחילה חיבר את נספח ב' ולאחר מכן, נוכח לדעת שטעה, ואז חיבר את נספח א' להגנה - זו הייתה טענה הראויה להישמע. יא. השאלה המכרעת מבחינתי היא - מהו הבסיס החוזי לאבחנה האמורה בין שני סוגי הפונקציות האמורות, שהתובעת ביצעה. על פי הנאמר בנספח ב' להסכם שבין הצדדים (להבדיל מנספח ב' - הטבלה האמורה) : "מובהר בזה כי שכר הטרחה כולל תשלום בגין כל עבודות המתכנן" בהמשך נאמר: "המתכנן לא יהיה זכאי לכל תשלום נוסף ונפרד עבור מטלות אלה. הכוונה למטלות הקשורות בביצוע תיקונים על ידי קבלנים וכו'..." שמע מיניה, שנקבע תעריף אחיד וגורף. לא מצאתי בסיס לאבחנה שבין פעולות של תכנון, לבין פעולות של "פיקוח עליון". הגרסה של חישוב שכרה של התובעת - אותה טבלה הקרויה נספח ב' לתביעה - תומכת בעמדתה זו. לעומת זה, בטבלה האחרת, נספח א' להגנה, לא בואר מהו היסוד החוזי לאבחנה האמורה. אכן, יתכן, שלא ניתן להגדיר חלק מפעולותיה של התובעת כפעולות מובהקות של "תכנון". יתכן אמנם, שההגדרה הנאותה של חלק מפעולותיה היא באמת "פיקוח עליון". יתכן גם, שצריכה להיות דיפרנציאציה כספית בין שני סוגי הפעולות. אבל, לא מצאתי בסיכומי הנתבעת את הבסיס לאבחנה זו. לא די בכך שהאבחנה נכונה עקרונית לגופה. עליה גם להיות נובעת מתוך ההסכם. התוצאה היא אפוא, שאני מקבל את התביעה במלואה. אני קובע, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 45,293 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סכום זה מיום הגשת התביעה המתוקנת (25.10.12) ועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת תשפה את התובעת עבור הוצאות שהוציאה בקשר עם אגרות משפט. בשולי הדברים, מצאתי לנכון להזכיר, כי בעניין זה, מסקנתו של כב' הרשם בוקר שדן בה בגלגולה הראשון (בירור בקשת הרשות להתגונן) קבע כי: "נמצאים אנו בתחום האפור המתקרב עד מאוד להגנת בדים". (עמ' 13 להחלטה מיום 10.8.2011). 4. התביעה בתיק 246-02-11: א. עניינה של תביעה זו הוא במחלוקת אחרת שהתגלעה בין הצדדים, בקשר לעבודות תכנון של מיזוג אויר ופיקוח על עבודות אלה בפרויקט שנקרא "פארק המדע". ב. על פי הנטען בתביעה, שכרה של התובעת עבור חלקה בפרויקט הזה עמד על 49,000 ₪. היא פנתה לנתבעת וקיבלה ממנה תשלום בסך 26,000 ₪ בלבד. היתרה הבלתי נפרעת של החשבון, עומדת אפוא, לטענת התובעת, על סך של 23,000 ₪ בצירוף מע"מ. גם תביעה זו הוגשה בסדר דין מקוצר. ג. הגנתה היחידה של הנתבעת הייתה, שצריך לראות את היחסים החוזיים שבין הצדדים ככפופים ליחסיה של הנתבעת עם קרן רש"י, שזו מלכ"ר שמימנה את הפרויקט. על פי הנטען, התובעת, וגם מתכננים אחרים, הגישו חשבונות בגין עבודות נוספות שביצעו, שסכומן הכולל היה כמעט 0.5 מיליון ₪. חשבונה של התובעת עמד על 43,425 ₪ שהם כ- 8.7% מסכום זה שהוא 26,000 ₪ בתוספת מע"מ. תמציתה של ההגנה היא אפוא, שעל פי ההסכם שבין התובעת לנתבעת - ה"מתכנן" (הלא היא התובעת) - מתחייב לקיים כל התחייבויותיו בכפוף ובצמידות מלאה להסכם שבין ה"קרן" (הכוונה לקרן רש"י) לבין ה"מזמינה" (הלא היא הנתבעת - י.ט). ד. חרף הכפיפות המוחלטת להוראות ההסכם שבין קרן רש"י לנתבעת, נקבע גם ,כי מבחינתה של התובעת, "הפרטנר" היחיד שלה היא הנתבעת וכי "המתכנן לא יפנה במישרין ולא יטריד את הקרן למעט בנושאים מקצועיים בתאום מראש ובהסכמת המזמינה בכתב". ראו סעיף 2 להערות של "הסכם התכנון". ה. נוצר אפוא מצב מוזר. הנתבעת לא כפרה בנכונות של החשבון שהתובעת הגישה, אלא התגוננה רק בטענה, שהחשבון לא אושר בידי קרן רש"י. אין זה מיותר לצטט את דבריו של מר מנחם סובל , מנהלה של הנתבעת: "למרבה הצער, המשיב (זו התובעת - י.ט) הוא המתכנן היחיד שהחליט לתבוע ללא כל בסיס במסמכים ולעובדות למרות שאף מתכנן לא קיבל את מלוא דרישותיו. כולל המבקש (זו הנתבעת - י.ט) שנאלץ הכי לתת שירותי הנדסה ופיקוח על מלוא השירותים והתוספות שבוצעו - וקיבל שכר חלקי ביותר" (סעיף 13 לתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן). מדברים אלה, אתה נמצא למד, שכל המתכננים האחרים והנתבעת עצמה, ויתרו על חלק משכרם, כי זו הייתה עמדתה של קרן רש"י, והנתבעת באה בטרוניה כלפי התובעת, שגילתה עמדה אחרת והיא היחידה העומדת על כך, שתקבל את מלוא שכרה. אין זה מיותר לציין, שהנתבעת לא נקטה בהליך מקביל כלפי קרן רש"י. ו. הנתבעת קיבלה מבית המשפט (כב' הרשם י. בוקר) רשות להתגונן בנימוק שהגנתה אינה הגנת בדים, וכי הצביעה על הגנה לכאורה ולו בדוחק. (ראו החלטה מיום 10.08.11). אחד הנימוקים הנזכרים בהחלטה הנ"ל היא, שיש צורך לקבוע ממצאי עובדה וממצאי מהימנות שאין מקומם בשלב הדיוני של בירור הבקשה למתן רשות להתגונן. ממצאי עובדה אלה התבקשו ביחס לשאלה: "אם הנתבעת נהגה בשקידה ראויה וסבירה ובמסירות ובעקביות, על מנת שיאושרו כל החשבונות על ידי קרן רש"י (ראו ההחלטה בעמ' 10). דעתי בכל הכבוד - שונה. ראשית, מנחם סובל, מנהלה של הנתבעת, העיד (ראו פרוטוקול מ- 24.05.11 עמ' 2-3) שאף שדעתו הייתה שונה ממה שקבעה קרן רש"י - הוא ביטל דעתו מפני דעתה. ראו גם עמ' 17. מכאן, שעל פי עדותו, לא היה צורך בממצאי עובדה, או ממצאי מהימנות נוספים. שנית - וזה עיקר בעיני - השאלה הצריכה לעניין היא שאלה משפטית: האם כפיפותו של ההסכם שבין הצדדים, להסכם שבין הנתבעת לקרן רש"י, משחררת את הנתבעת מחבות כלפי התובעת. מה פירושה של ה"כפיפות" שבין ההסכמים? לפתחו של מי מונח הסיכון (שהתממש), של אי תשלום מלוא התמורה עבור עבודתה של התובעת. האם זהו סיכון שהתובעת קיבלה על עצמה במסגרת הסכמתה לכפיפות האמורה? או שמא נאמר, שהסיכון הוא על הנתבעת, שקיבלה על עצמה, ביחסיה עם קרן רש"י, אך לא העבירה סיכון זה לתובעת? כידוע, שומה עלינו ליתן לחוזה פירוש סביר והגיוני המגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים. (ראו: א. ברק פרשנות במשפט, כרך רביעי עמ' 578). "כלל ידוע הוא שחוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית המסחרית של העיסקה ועל בית המשפט לתת לחוזה כזה תוקף מתקבל על הדעת, כפי שאנשי עסקים היו עושים לפי נסיבות המקרה" ראו גם: ע"א 5205/05 שחק שיווק מערכות מיזוג וחימום נ' נפגל בנין ופיתוח בע"מ. הכפיפות הנטענת בין שני ההסכמים כפופה כמובן, גם לעקרון תום הלב. במסגרת עקרון "מלכותי" זה, ניתן היה ליתן תוקף לכפיפות הנטענת רק אילו קרן רש"י העלתה טענה ספציפית כלשהי בעניין החשבון שהתובעת הגישה. על מנת שתקום לנתבעת עילת פטור ביחסיה עם התובעת, עליה להוכיח קיומו של קשר סיבתי, ולו גם רופף, בין טענותיה של קרן רש"י לבין עבודתה של התובעת. על פי הבנתי, רש"י לא העלתה טענה ספציפית בעניין התובעת, אלא טענותיה היו קשורות באופן כללי לאומדן של העלות הכוללת של הפרויקט מול עלותו בפועל, לאו דווקא בזיקה עם שכרה של התובעת. תכליתו של סעיף "גב אל גב" - back to back הוא להגן על הנתבעת מפני תשלום לתובעים, מקום שבו המזמין טוען לכשל כלשהו בעבודת התובעת ומסרב לשלם. אין זה סביר לאמץ פרשנות לפיה, הפטור חל באופן גורף, בכל מקרה, שבו המזמין מסרב לשלם חלק מהתמורה הכוללת - בלי שיש לסכום הזה קשר כלשהו לתובעת. בענין זה ראו למשל: פסק דינו של חברי, כב' השופט י. ברעם ת.א (ירושלים) 1166/06 ימין ובניו נ' סולל בונה, (13.01.09) פיסקה ו' בעמ' 18-20. פסה"ד אושר בהליך ערעור בביהמ"ש המחוזי ע"א (ירושלים) 3177/09 סולל בונה בע"מ נ' ימין ובניו בע"מ. כפי שנאמר לעיל, לא מצאתי בכתבי הטענות מטעם הנתבעת, טענה ספציפית שהובאה בשם קרן רש"י, שעניינה הסתייגות עניינית מחשבונות שהתובעת הגישה. כאמור לעיל, כשמדובר בסירוב כללי לשלם, סירוב שאינו מנומק, אין זה ראוי, בשמה של הכפיפות, להטיל את כל הסיכון על התובעים. ראוי גם לזכור, כי מן התובעת נמנע לפנות במישרין לקרן רש"י, ולבד מעצם הגשת התביעה הנדונה, גם נמנע ממנה להביע בעניין זה את עמדתה. אם ליתן לעמדתה של הנתבעת ביטוי מטאפורי הלקוח מהספרות המדרשית, נאמר לתובעת: " שתקי, כך עלתה מחשבה לפני קרן רש"י" (ראו: תלמוד בבלי מנחות, כט', ב') זו עמדה שלא ניתן לקבל. העולה מהדברים הוא, שאני מקבל גם את התביעה בתיק 246-02-11 וקובע, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 23,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 01.02.11. על הסכום המוצמד יתווסף מע"מ כשיעורו היום. הנתבעת תשא גם באגרות משפט בשני התיקים. כמו כן, הנתבעת תשא בשכ"ט עו"ד של התובעת בשני ההליכים בסכום של 15,000 ₪. כולל מע"מ. בניהפיקוח בניהחלוקת כספיםפרויקט בניה