חוות דעת בוחן תנועה: לא ניתן לקבוע היכן נוצר המגע בין כלי הרכב על הכביש, כמו גם מה היתה מהירות כלי הרכב המעורבים בתאונה. יחד עם זאת ציין כי, לפי גרסת הנתבע שהיה בשלבי עליה משול הכביש לנתיב הימני, הוא יפתח מהירות של 30 - 50 קמ"ש, כאשר נהג התובעת ציין כי נסע במהירות כ-70 קמ"ש. מסקנת המומחה היתה כי רכב הנתבע עלה מהשול הימני לנתיב הימני, כאשר משאית התובעת בנסיעה כשלפניה אוטובוס. גם אם הנתבע השלים עליה מהשול לנתיב הימני, הוא עשה זאת תוך כדי סיכון והפרעה מבלי שבדק היטב כי הכביש פנוי, הגם שבמקום שדה ראיה ללא הגבלה. נהג משאית התובעת סבור היה כי הנתבע במצב עצירה על השול הימני, כאשר הנתבע חסם את דרכה של המשאית שהיתה בנתיב הימני ומכאן אחריות הנתבע להתרחשות התאונה. בחקירתו הנגדית של הבוחן עלה כי לא עלה בידו לבקר במקום התרחשות התאונה בנוכחות נהג התובעת. הוא ניסה לאתר בעצמו את המיקום הספציפי בו התרחשה התאונה, אך שהה, להערכתו, בטווח של 1 ק"מ ממקום התאונה. הבוחן ציין כי בנתיב נסיעת נהג משאית התובעת כ-2 ק"מ קטע של עליה מתונה קלה. הבוחן לא מדד את רוחב שול הכביש, הגם שרוחבו זהה להערכתו לרוחב משאית הנתבע (2.40 מטרים). הבוחן אישר כי לא עיין בדוח שמאי הנתבעים לפני עריכת חוות דעתו, אך היתה ברשותו תמונה שצולמה במקום התאונה על ידי מע"צ ממנה למד על אופי הפגיעה במשאית הנתבע. הבוחן הסיק מאופי הפגיעות קיומו של הפרש במהירות הנסיעה של כל אחד מהרכבים המעורבים בתאונה וכי משאית התובעת נסעה מהר יותר ממשאית הנתבע. הבוחן אישר כי, ככל שמשאית התובעת נסעה קרוב יותר לאוטובוס שלפניה, נחסם שדה הראיה ימינה של נהג המשאית. 7. הבוחן מטעם הנתבעים ערך את חוות דעתו, נ/7. הבוחן קבע בחוות דעתו כי לפי אופי הנזק במשאית הנתבע, הרי זו לא היתה בסטיה ובזווית לשמאל. בוחן הנתבעים טען כי אין לקבל את קביעת בוחן התובעת בדבר מהירות נסיעתו של הנתבע, בהעדר ביסוס ראייתי לכך. הערכתו כי נהג התובעת יכול היה לסבור כי משאית הנתבע עמדה, מעידה כי נהג התובעת הבחין במשאית הנתבע ממרחק רב, אך שיקול דעתו היה מוטעה, כאשר מדובר בקטע כביש בו קיים שדה ראיה תקין. בוחן הנתבעים קבע כי לפי מיקום הנזקים ברכבים המעורבים, שני כלי הרכב היו באותו כיוון נסיעה, אך לא ניתן לקבוע באיזה נתיב ארעה התאונה. הבוחן ערך ניסוי שדה ראיה בנסיעה ברכב פרטי אחרי אוטובוס ועל פי ממצאיו האוטובוס אינו מבצע סטיה לשמאל בפתאומיות, אלא בהדרגה, ובמרחק רב יחסית מהרכב הנעקף. לפיכך לא יתכן מצב בו נהג משאית הנוסע אחרי אוטובוס לא יבחין עד הרגע האחרון במשאית הנתבע. מסקנת הבוחן הינה כי במידה ואכן נהג התובעת נסע אחרי אוטובוס, הרי לא שמר מרחק מספיק ממנו ובכך יצר מגבלה לשדה הראיה. הבוחן הסיק כי לא ניתן לקבוע באם משאית הנתבע היתה בעצירה או בנסיעה, אך שלל את גרסת נהג המשאית כי נסע בשיירה אחרי אוטובוס. לפיכך אין לקבל את טענתו כי לא הבחין במשאית הנתבע שעמדה בשול והדבר מצביע על חוסר ערנותו לנעשה בכביש ואי שמירת מרחק מהרכב שלפניו. לבסוף קבע כי מדובר בתאונת חזית אחור, שנגרמה בשל אחריות נהג התובעת. בחקירתו הנגדית אישר הבוחן כי ערך את חוות הדעת כשלוש שנים לאחר התאונה, ולפיכך גם לא מדד את רוחב השול במקום. הבוחן טען כי, אם, כטענת הנתבע בטופס הודעתו, התאונה התרחשה לאחר כ - 4 - 6 מטרים מהשתלבותו בכביש, עדיין מדובר בנסיעה בשול ולא בנתיב הנסיעה וכי בזמן ההשתלבות משאית הנתבע היתה בסטיה קלה מאוד שמאלה. הבוחן אישר כי לא שוחח עם הנתבע אלא לאחר הכנת חוות הדעת והוא לא ביקר יחד עימו במקום התאונה. 8. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי די בעדויות הנהגים על מנת לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה, אשר ארעה כאשר משאית הנתבע עמדה בשוליים באופן מסוכן וניסתה להשתלב בתנועה באופן רשלני. יש להעדיף את גרסת נהג התובעת אשר העיד באופן סדור ובהגינות ואף ציין פרטים שלכאורה עלולים לרבוץ לפתחו. נהג התובעת ציין כי הבחין בעמידת משאית הנתבע בשול. עובדה זו לא נמסרה לו מפי הנתבע, שכן שני הנהגים הצהירו כי כלל לא שוחחו האחד עם השני לאחר התאונה. מכאן כי אין לקבל את גרסת הנתבע כי כבר נסע בנתיב הימני קודם לתאונה. הנתבע עצמו קשר את עמידתו על שול הכביש, להתרחשות התאונה, ואין לקבל את גרסתו הכבושה עליה העיד בבית המשפט, כי נסע כ-100 מטרים בנתיב הנסיעה. קודם לעדותו לא ציין הנתבע כי הציב משולש אזהרה כאשר עמד בשול הכביש ואף לא כי נסע 100 מטרים בנתיב נסיעתו, אלא 4 -6 מטרים בלבד. גם הוא הצהיר על שדה ראיה פתוח לאחור ולפיכך היה עליו להבחין במשאית התובעת. גרסת נהג התובעת מסתברת ועדיפה מגרסת הנתבע אשר לשיטתו שמע חריקת בלמים, אך לא הסתכל כלל לאחור. לראשונה בעדותו ציין הנתבע כי הבחין במשאית התובעת עם איתות ימינה. הוא גם הצהיר כי הוא נפגש עם הבוחן מטעם הנתבעים, כאשר הבוחן ציין כי לא ביקר עם הנתבע במקום התאונה. עדות בוחן התובעת לא נסתרה והוא אישר כי בזמן נסיעה יכול שנהג התובעת חשב כי משאית הנתבע עומדת. השחזור אותו ערך בוחן הנתבעים נעשה עם רכב פרטי ומבלי שהבוחן שוחח קודם לכן עם הנתבע. הבוחן אף צילם שברים בשול הכביש ושייך אותם לתאונה דנן, כאשר ביקר במקום 3 שנים לאחר התאונה. הוא לא בדק את טווח שדה הראיה של משאית הנתבע לאחור. נוכח כל האמור עתרה התובעת לקבוע כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה ולפיכך יש לקבל את תביעתה. 9. הנתבעים טענו בסיכומיהם כי מדובר בתאונת חזית - אחור. אין לקבל את טענת נהג המשאית כי נסע מאחורי אוטובוס שהסתיר לו את הדרך. נהג התובעת לא שמר מרחק כנדרש. התובעת שילמה למע"צ את מלוא הנזקים שנגרמו למעקה הבטיחות מימין לכביש, המעקה אליו נהדפה משאית התובעת כתוצאה מהתאונה. הגם שבטופס ההודעה מטעם נהג התובעת נרשם כי משאית הנתבע ירדה לשוליים ובלטה על הכביש, אישר נהג התובעת כי הוא לא ראה את משאית הנתבע בנוסעה לכיוון השול. התובעת טענה מלכתחילה כי התאונה התרחשה עקב עמידת משאית הנתבע, חלקה על השול וחלקה על נתיב הנסיעה, ואילו כיום היא טוענת כי התאונה התרחשה במהלך ניסיון משאית הנתבע להשתלב בתנועה. מדובר בטענה חלופית בעניין שבעובדה ובגדר שינוי חזית אסור. חוות דעת הבוחן מטעם התובעת נערכה כשנתיים וחצי לאחר התאונה, כאשר הוא לא איתר את מקום התאונה ואף לא בדק את צילומי הנזק של משאית הנתבע. בניגוד לסברת בוחן התובעת, הנתבע לא טען כי התאונה ארעה במהלך השתלבותו בנתיב הנסיעה. בוחן התובעת אישר כי, לו עמדה משאית הנתבע חלקה בשול וחלקה בנתיב הימני, היה באפשרות נהג האוטובוס להבחין בכך מבעוד מועד ולא היה מקום לבצע סטיה שמאלה באופן פתאומי. הנתבעים עתרו לקבלת חוות דעתו של הבוחן מטעמם ולקביעה כי נהג משאית התובעת אחראי להתרחשות התאונה. אין לקבל את טענת התובעת בסיכומיה בדבר גרסתו הכבושה של הנתבע לעניין נסיעתו לאורך כ-100 מטרים עד למקום התאונה, וזאת הועלתה גם בהודעתו לנציג המבטחת. לפיכך עתרו הנתבעים לדחיית התביעה העיקרית ולקבלת התביעה שכנגד. 10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, במוצגים שהוגשו, בעדויות הצדדים ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה, מהנימוקים שלהלן: א. הנתבעים טענו כי התאונה התרחשה כאשר משאית הנתבע נסעה בנתיב הימני ומשאית התובעת פגעה בה מאחור. יחד עם זאת, כבר מהודעת הנתבע במשטרת ישראל, נ/2, ובמצורף לראיות נוספות שיפורטו להלן, עולה כי התאונה התרחשה אגב השתלבות משאית הנתבע בנתיב הנסיעה הימני, לאחר שקודם לכן העמיד את משאיתו נוכח התקלה שהתגלתה בה. כבר בהודעה במשטרה תיאר הנתבע כי הבחין בנורה אדומה שדלקה במשאיתו, כי עצר בשוליים, ערך בדיקה, עלה שוב למשאית, הסתכל במראה השמאלית לוודא כי לא מגיע רכב, וכלשונו "עלה עם הרכב לנתיב". מכאן כי כל סיפור המעשה לענין התקלה שנתגלתה במשאית, עצירתה ותיאור מפורט של מהלך השתלבותה בנתיב הנסיעה רלבנטיים וקשורים לאופן התרחשות התאונה, שארעה שעה שהנתבע ביקש להשתלב בנתיב הנסיעה הראשי. יצוין כי ההודעה במשטרה ניתנה יומיים לאחר התאונה, ביום 06.05.08. ב. טופס ההודעה על מקרה הביטוח, נ/1, לטענת הנתבע, לא נערך על ידו, אך הוגש לתיק בית המשפט. מרבית הפרטים המצויים בו תואמים לתמצית הודעת הנתבע במשטרה, כך גם סיפור המעשה לעניין העובדה שהרכב היה תקול ונדרשה עצירת המשאית בשול הכביש, כמו גם באשר להשתלבותה בנתיב הנסיעה. בטופס ההודעה נ/1 אף צוין כי לאחר 4-6 מטרים מעליית משאית הנתבע לכביש, הבחין במשאית התובעת, דבר המעיד אף הוא על סמיכות מהלך השתלבות משאית הנתבע בנתיב הנסיעה, להתרחשות התאונה. ג. הפרטים לענין התקלה שנתגלתה במשאית ואופן השתלבותה בנתיב הנסיעה עד להתרחשות התאונה מצויים גם בהודעה למבטחת, נ/3 (שמרביתה איננו קריא), אשר ניתנה רק לאחר הגשת התביעה. לראשונה בהודעה זו (לאחר עיון במסמך שחזורה, נ/4, שהינו חלקי), הופיעה טענת הנתבע כי נסע כ - 100 מטרים בנתיב הימני בטרם התרחשה התאונה. מתקשה אני לקבל גרסה מאוחרת זו. יחד עם זאת, גם לפיה אין מדובר אלא בטווח נסיעה אשר יכול להתיישב אף עם המסקנה כי עדין מדובר בתהליך השתלבות של המשאית בנתיב הנסיעה הימני. ד. לכך יש להוסיף את גרסת נהג התובעת, אשר הבחין במשאית הנתבע כשחציה בשול וחציה על נתיב הנסיעה, ומכאן כי התאונה התרחשה בסמוך לאחר מכן ולא לאחר שהנתבע נסע כברת דרך בנתיב הימני, כפי שטען. כבר בטופס ההודעה על מקרה הביטוח שנמסר לתובעת, ת/1, נרשם כי משאית הנתבע ירדה לשוליים ובלטה כלפי הכביש, מחציתה בשול ומחציתה בכביש. טופס זה נערך יום לאחר התאונה ויום לפני הודעת הנתבע במשטרת ישראל. הגם שנהג התובעת לא ערכו, הוא הצהיר כי מסר את פרטי המקרה לנציג מעסיקתו וממילא לא היתה התנגדות להגשת אותו מסמך. (יצוין כי נהג התובעת אישר כי לא הבחין בעצם ירידת משאית הנתבע לשול). גם הנתבע אישר כי נהג התובעת לא שוחח עימו לאחר התאונה, אך עדיין ידע נהג התובעת לציין כי הבחין במשאית הנתבע בעומדה בשול, ומכל מקום, כך הדבר נראה לו ממקום נסיעתו. מכאן הקשרה של עובדת עמידת משאית הנתבע בשול והשתלבותה בנתיב הנסיעה הראשי להתרחשות התאונה, והיא אף מתיישבת עם תיאור השתלשלות הדברים על ידי הנתבע עצמו, אשר ציין אף הוא את כל פרטי הנסיבות באשר לעמידת המשאית בשול. ה. מתקשה אני לקבל את גרסת הנתבע כי, לאחר שנסע בנתיב הימני, הבחין במשאית התובעת כשחלקה בשול הימני, ועל אף זאת, בחלוף שניות, התנגשה בו משאית התובעת מאחור, תוך שעקפה אותו משמאל והמשיכה עד לסטייתה לתעלה מימין לנתיב הנסיעה. גירסה זו בלתי סבירה בעיני אל מול סבירות גירסת נהג משאית התובעת, הנתמכת, כאמור, גם בחלקה ע"י הנתבע. יצוין כי נהג משאית התובעת ממילא לא נחקר כלל באשר לגרסת הנתבע, כי נהג משאית התובעת ביקש לכאורה לעצור בצד הכביש, קודם להתרחשות התאונה, וכי משאיתו נסעה בחלקה על השול הימני. ו. עוד בהתייחס לעדות הנתבע יש לציין כי בחקירתו הראשית ובמענה לשאלת בית המשפט השיב תחילה כי בעת התאונה משאיתו היתה בשול הכביש, ולאחר מכן הצהיר כי המשאית כבר נסעה בנתיב הימני (ראה עמ' 11 לפרוטוקול). כן יצוין כי הנתבע הצהיר כי נוכח במקום התאונה יחד עם בוחן הנתבעים, בעוד הבוחן הכחיש זאת. הטענה כי הנתבע התבלבל והתייחס לפגישתו עם נציג המבטחת, הנתבעת 3, נטענה בסיכומי הנתבעים בלבד. ז. מכלל העדויות והמוצגים שהובאו בפני מסקנתי הינה כי התאונה התרחשה עת נסעה משאית התובעת בנתיב הימני, כאשר משאית הנתבע, שעמדה קודם לכן מימין (בין אם חלקה בשול וחלקה על גבי נתיב הנסיעה ובין אם עמדה כולה בשול), החלה בנסיעה על מנת להשתלב לנתיב הימני בו נסעה משאית התובעת. יצוין כי גם הבוחן מטעם הנתבעים אישר כי יכול שמשאית הנתבע היתה בסטיה קלה שמאלה בעת התרחשות התאונה. אופי הפגיעה בפינה הקדמית ימנית במשאית התובעת והאחורית שמאלית במשאית הנתבע תומכת, לטעמי, בגרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה, כאשר משאית הנתבע הגיעה מימין למשאית התובעת. מסקנתי האמורה אף מבוססת אף על קביעת שני הבוחנים כי היה שוני במהירות הנסיעה של המשאיות המעורבות בתאונה, כאשר משאית התובעת נסעה במהירות בנוסעה בנתיב הראשי ואילו משאית הנתבע במהירות איטית יותר, שעה שביקשה להשתלב בנתיב הנסיעה. ח. תקנה 66 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 קובעת כי: "לא יסיע אדם רכב שעמד או חנה בצד הכביש אלא לאחר שהבטיח כי אפשר להיכנס למסלול התנועה ללא סיכון או הפרעה לעוברי הדרך; הוא ייכנס במהירות שאין בה כדי סיכון או הפרעה, לאחר שנתן אות כאמור בסימן ח'". לאור זאת, חובה היה על הנתבע להשתלב בנתיב הנסיעה הימני רק לאחר שווידא כי אין בדבר כדי להוות סיכון וכי הדרך פנויה על מנת לעשות כן מתחילת ההשתלבות ועד לסיומה בפועל. ט. באשר לעדויות הבוחנים - שני הבוחנים ערכו את חוות דעתם בחלוף למעלה משנתיים ממועד התרחשות התאונה. שני הבוחנים לא ביקרו במקום התאונה הספציפי בנוכחות איזה מהנהגים המעורבים. אף השיחזור שערך בוחן הנתבעים לא נערך בנוכחות הנתבע, לא באשר למקום התאונה, לא נערך באמצעות משאית ולא ניתן לדעת מה, לשיטת נהג התובעת, היה המרחק בין המשאית לבין האוטובוס שנסע לפניו ומה היה אופן עמידת משאית הנתבע על גבי השול ועל גבי נתיב הנסיעה. מתקשה אני אף לקבל, בכל הכבוד, את סברת בוחן הנתבעים באשר לשיירים שנשארו במקום וייחוסם לתאונה דנן בחלוף שלוש שנים ממועד התרחשותה. יחד עם זאת יש לציין כי גם מומחה הנתבעים בהגינותו ציין כי לא ניתן לקבוע את מהירות נסיעת הרכבים המעורבים, אם כי הסכים עם קביעת מומחה התובעת לענין מהירות של כ - 30 קמ"ש בניסיון השתלבות משאית הנתבע לאורך כ-6 מטרים. גם הבוחן מטעם הנתבעים ציין בחוות דעתו כי לפי המימצאים לא ניתן לקבוע האם משאית הנתבע עמדה או נסעה בעת התאונה (ראה עמ' 6 בסעיף ג' לחוות הדעת, נ/7) ולא שלל את האפשרות שהתאונה התרחשה בשול הכביש. כך גם ציין כי אין מדובר בתאונת "חזית - אחור קלאסית" וכי יכול שמנח משאית הנתבע היה בסטיה מסוימת שמאלה. י. ספק בעיני אם יש לקבל את גרסת נהג התובעת באשר לנסיעתו מאחורי אוטובוס, כאשר לענין זה הובאה עדותו היחידה בלבד ובעוד הנתבע הכחיש לחלוטין טענה זו. יא. לאור מכלול הראיות שהובאו בפני, לא מצאתי בעצם העובדה שהתובעת נשאה בתשלום למע"צ בגין נזקי מעקה הבטיחות, כדי לשלול את מסקנתי האמורה בדבר אחריות הנתבע להתרחשות התאונה. יב. מכל מקום, יש לייחס רשלנות תורמת לנהג התובעת. לפי סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח - 1968, באם סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק. במקרה דנן, כאמור, הנתבע אחראי להתרחשות התאונה נוכח חובת הזהירות המוטלת עליו במהלך השתלבותו בנתיב הנסיעה. נהג התובעת נסע בנתיב הנסיעה הראשי, בנתיב הימני כנדרש, אך יכול היה לנקוט בצעדים שיתכן שהיה בהם כדי למזער את תוצאות התאונה, כגון, להאט את מהירות נסיעתו, כשיכול היה להבחין במשאית הנתבע לשיטת שני בוחני התנועה, גם אם סבור היה כי המשאית עומדת חלקה על נתיב הנסיעה. נוכח מיקום הפגיעה במשאית הנתבע, בצידה האחורי שמאלי, סבורני כי היה על נהג התובעת להבחין במשאית הנתבע ובניסיונה להשתלב בנתיב נסיעת משאית התובעת. הגם שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, עדיין על נהג התובעת היה להאט את מהירות נסיעתו, להיות ערני לנעשה בכביש לפניו ולנסות לסטות שמאלה, על מנת לנסות להימנע ממגע בין המשאיות. בשל האמור, יש לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור 15%. יג. האשם התורם כשלעצמו איננו יוצר עילת תביעה, אלא יש בו כדי להפחית את הפיצוי בו חב המזיק, ואין בו כדי לשלול את אחריותו של זה האחרון. במקרים מסויימים, יכול שההתנהגות שיש בה משום אשם תורם תהווה גם אשם יוצר אחריות, אם יוכחו התנאים לכך. בסוגיית האשם התורם השאלה הנבחנת היא מידת הזהירות שאדם צריך לנהוג כלפי עצמו וכלפי רכושו, בעוד לגבי אשם יוצר אחריות הדגש הוא בבחינת ההתנהגות למול אדם אחר. וראה לענין זה ת.א. (ת"א) 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי בהתנהגות נהג התובעת ובשיעור הרשלנות התורמת שקבעתי לעיל, כדי להקים חבות כלפי הנתבעים או מי מהם. כאמור, התובע נסע בנתיב נסיעתו כדין, כאשר הנתבע השתלב ברשלנות בנתיב נסיעת נהג התובעת. אין וממילא לא הוכחה כל טענה לנסיעת נהג התובעת במהירות שאיננה מותרת, ולאור האמור, אין מדובר בהתנהגות המבססת אחריות כלפי הנתבע או פיצויו של זה, ולו באופן חלקי. 11. באשר לנזקים הנתבעים, כל אחד מהצדדים צרף חוות דעת שמאי מטעמו. איש מבעלי הדין לא עתר לחקירת השמאי מטעם בעל הדין האחר. למעשה אין מחלוקת לעניין היקף הנזק שנגרם לכל אחד מבעלי הדין, כתוצאה מהתאונה דנן. 12. אשר על כן, במסגרת התביעה העיקרית, אני מחייבת את הנתבעים 1 - 3, באמצעות הנתבעת 3, לשלם לתובעת סך 374,011 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 01/07/08, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עדי התובעת כפי שנפסק, שכ"ט בוחן התובעת בגין עריכת חוות דעתו ושכ"ט עו"ד בסך 44,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום. התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.כבישחוות דעת