בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה יש לנכות ניכוי רעיוני: א. מבוא לפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975. התובעת ילידת 22.4.71 נשואה ואם לחמישה ילדים, נפגעה בתאונת דרכים ביום 6.4.10, היתה כבת 39 במועד התאונה וכיום הינה כבת 43. התובעת ובעלה העידו בפניי. ב"כ התובעת סיכם טענותיו בכתב וב"כ הנתבעת השיב לסיכומים. ב"כ התובעת בחר שלא להגיש סיכומי תשובה. לטענת הנתבעת, מדובר בתאונת דרכים המהווה גם תאונת עבודה ויש לנכות ניכוי רעיוני כמפורט בתחשיב הנזק. התובעת הצהירה בסעיף 3.1 לתצהירה, כי התאונה ארעה בסביבות השעה 15:30 בדרך חזרה מסידורים פרטיים, התאונה קרתה בחצר ביתה עת ירדה מהרכב, השאירה את המנוע דולק וזאת על מנת לפתוח את השער לכניסה לחניית ביתה. לפתע החל הרכב להתדרדר אחורנית והדף את התובעת כלפי הגדר המצויה ליד ביתה, כשהיא נמחצת בין הרכב לגדר עד אשר בא שכן לעזרתה וסייע לה (להלן: "התאונה"). התובעת נשאלה מהן שעות עבודתה, ובעמ' 7 לפרוטוקול השיבה כי השעות הן בין 07:30 עד 15:00. עוד נשאלה, כמה זמן לקח לה להגיע הביתה? והשיבה, כי המרחק בין מקום עבודתה לבין ביתה הוא מרחק של דקות ספורות (עמ' 8 לפרו' שורה 23). התובעת נשאלה ספציפית במועד התאונה, כמה זמן לקח לה להגיע לביתה? והיא השיבה: "כמה דקות, עשיתי סידור קטן על הדרך, ואח"כ הגעתי הביתה". מתיאור זה, הגיע ב"כ הנתבעת למסקנה כי מדובר בתאונת עבודה בדרך חזרה מהעבודה לבית. לטענתו, גם אם עשתה התובעת "סידור קטן" לדבריה, לא היה בכך סטייה מהמסלול הרגיל ואין תחולה לחריג הקבוע בסעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי, שכן אין מדובר בהפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת. אין בפניי עדויות נוספות למעט עדותה של התובעת, אשר הצהירה וחזרה על כך בעדותה כי בדרך חזרה לביתה סטתה מהדרך לסידוריה, ואז המשיכה בנסיעה לכיוון ביתה. התובעת לא נחקרה על כך, לא נשאלה לגבי "הסידור" אותו עשתה. על פי שעת התאונה, עולה כי מדובר בנסיעה של כחצי שעה ממקום עבודתה של התובעת, כאשר לדבריה מדובר במרחק קצר של מספר דקות בלבד. אינני יכולה לקבוע בוודאות כי מדובר בסטייה קטנה אשר לא תיחשב כסטייה של ממש מהדרך המקובלת. כל שיש בפניי הוא עדותה של התובעת בלבד שלא נסתרה בעניין זה, ולפיכך לא אוכל לקבוע כי מדובר בתאונת עבודה. ב. הנכות הרפואית והתפקודית התובעת נבדקה ע"י פרופ' יגאל מירובסקי מומחה בתחום האורתופדי ביום 24.10.11, כשנה וחצי לאחר התאונה. התובעת פונתה לביה"ח ממקום התאונה, במהלך אשפוזה בוצעו לה צילומי C.T , שם הודגמו שברים pubic ramus עליון ותחתון מימין ובקיר הקדמי של האצטובולום מימין, עוד נמצאו שברים בזיזים הרוחביים של חוליות L4-L5 משמאל, ו-L1 מימין. התובעת אושפזה שבוע ימים, במהלכם סבלה מכאבים ושוקמה בפיזיותרפיה. במועד הבדיקה, התלוננה התובעת על כאבי ברכיים, כאבי גב, וכאבים בצידי הירכיים המתגברים בעת מאמץ גופני. בבדיקתה, נמצאה מתהלכת ללא צליעה, וטווחי תנועות מפרקי הירכיים נמצאו שווים. על פי ממצאי הבדיקה ובדיקות העזר, מצא המומחה כי לא נותרה לתובעת נכות נוירולוגית ואף לא נכות באגן הירכיים או במפרקי הירכיים, שכן השברים התחברו ללא סימן שהיה שבר וללא הגבלות בתנועות מפרקי הירכיים. בגב תחתון, הצילומים שנעשו כשישה שבועות לאחר התאונה, הדגימו כי השברים בזיזים הרוחביים של חוליה L1 ו- L5 התחברו, אך בזיז הרוחבי של L4 משמאל אין חיבור שלם. מבחינת תנועות הגב התחתון, התובעת נמצאה מבצעת כיפוף מלא ויישור שנמצא מוגבל בסופו. המומחה מצא את מצבה של התובעת כמתאים לנכות כדלקמן: 5% לפי סעיף 37 (9) , בגין אי חיבור השבר בזיז הרוחבי של חוליה L4 משמאל. 5% לפי חלקיות סעיף 37 (7) א' בגין ההגבלה המזערית ביישור של עמ"ש מותני. המומחה אישר, כי לתובעת 100% נכות זמנית לתקופה בה שהתה בחופשת מחלה על פי אישורים שהוצגו. סה"כ, קבע פרופ' מירובסקי כי לתובעת 9.75% נכות צמיתה משוקללת. טוען ב"כ הנתבעת כי מדובר בסעיפי נכות חופפים, וכי בעצם ההגבלה המזערית ביישור עמ"ש מותני נובע מאי חיבור השבר בחוליה L4, ולפיכך מדובר באותה נכות. אכן מדובר באותו אזור פגיעה, 5% הנכות שניתנו בגין אי חיבור השבר שייכים להגבלת התנועה בעמ"ש המותני,אך המומחה מצא לנכון להעניק נכות לכל סעיף בנפרד .אינני מוצאת מקום לשנות מהנכות הרפואית שקבע מומחה בימ"ש ,,ופרט זה יובא בחשבון בעת קביעת הנכות התפקודית . ב"כ הנתבעת חקר את התובעת לגבי מצבה הרפואי הקודם. במהלך העדות הסתבר, כי על אף שהתובעת לא פרטה בשאלון כי היו לה פגיעות אורתופדיות קודמות והגדירה את מצבה הרפואי כתקין, הרי בחקירה הנגדית התברר כי התובעת סבלה מפגיעות אורתופדיות קודמות, כמו נפילה במדרגות בשנת 2001, בה נפגעה בגב תחתון ובצווארה ועברה מספר טיפולי פיזיותרפיה, וכן היא הגישה תביעה לתאונת עבודה בגין כאבי גב בשנת 2003. לתובעת לא היה כל הסבר מדוע לא פירטה תאונות אלה, לטענתה לא ייחסה להם חשיבות ולא הגדירה אותן "כתאונות", הגם שבשאלון לא נשאלה ספציפית על "תאונות", אלא נשאלה על בעיות אורתופדיות באופן כללי. פרופ' מירובסקי היה מודע לאותו עבר רפואי, הוא אף כותב זאת בעמ' 4 לחווהד"ד. פרופ' מירובסקי לא ראה באירועים בודדים אלה אשר לא לוו ברצף תלונות לאחר מכן ,כאירועים שיש בגינם להפחית מהנכות הרפואית הקיימת והנובעת מהתאונה. צודק ב"כ התובעת, כי אין באירועים אלה ובמצבה הרפואי הקודם כדי להוריד מהנכות הרפואית שנקבעה, יחד עם זאת יש בכך כדי להצביע על אי מהימנות עדותה של התובעת. על התובעת היה לענות בשאלון על כל הבעיות האורתופדיות מעברה, ואינני מקבלת את ההסבר כי היא לא ייחסה חשיבות לכאבים שבגינן הגישה תביעה במל"ל ו/או נפילה מהמדרגות אשר בגינה היתה במספר ימי אי כושר ואף עברה כ-18 טיפולי פיזיותרפיה. אין מדובר באירועים של מה בכך אשר פרחו מזיכרונה. ביהמ"ש היה מצפה מהתובעת לענות בשאלון בפירוט נרחב לגבי אותן בעיות אורתופדיות אשר נוגעות לאותם אזורים של התאונה הנדונה. גם אם אין במצב הקודם כדי להשפיע על הנכות הרפואית נשוא התאונה, הרי יש בהם חשיבות לשאלת המהימנות. התובעת הצהירה, כי היא אושפזה למשך שישה ימים וקיבלה חופשת מחלה עד ליום 5.7.10. לטענתה, היתה מוגבלת ביותר בתנועתה לאחר התאונה, היא התהלכה בהליכון, נשלחה לה פיזיותרפיסטית לביתה מאחר והיתה מוגבלת בתנועתה. עקב כאבים חוזרים ונשנים הופנתה שוב לסדרה נוספת של טיפולי פיזיותרפיה. לטענת התובעת, עד היום היא סובלת מכאבים והגבלה בגב תחתון, כאבים באגן, תחושות של זרמים ברגליים, ויש לה קושי בהליכה ובעמידה לזמן ממושך והיא משתמשת תדיר בתרופות למשככי כאבים. שמעתי את התובעת, והתרשמתי כי התובעת חזרה לעבודתה באופן סדיר והיא אף מנהלת את משק ביתה באופן סדיר למעט תוספת עזרה לדבריה בעבודות ניקיון. התובעת אכן סבלה משברים בחוליות ושברים באגן, שאינם דבר של מה בכך, אך יחד עם זאת פרופ' מירובסקי שבדק את התובעת כותב בחוות דעתו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי השברים התאחו והתחברו באופן שלא הותיר סימן שהיה בו שבר, למעט בחוליה L4 כאמור בגינה הוקנתה נכות. גם ההגבלה שנמצאה ביישור עמ"ש מותני, היא הגבלה מזערית בלבד. אני סבורה, כי בנסיבות אלה יש מקום לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת הינה 5%, בייחוד לאור החפיפה בין סעיף המקנה נכות בגין אי חיבור השבר לבין הגבלה מזערית ביישור עמ"ש מותני. ג. הפסדי שכר לעבר ולעתיד לתובעת ובעלה יש עסק של מינימרקט ברמלה והם מנהלים יחדיו את העסק. על פי תצהירו של בעלה של התובעת, התובעת ובעלה מנהלים יחדיו את העסק, התובעת היא יד ימינו, היא מקבלת הזמנות, פורקת סחורה, נותנת שירות, מנקה, ואף עובדת ליד הקופה. על פי גרסת התובעת, עקב מצבה לאחר התאונה בעלה נאלץ לעבוד קשה יותר ללא עזרה או עם עזרה חלקית מצידה, ובחודש האחרון לפני חתימת התצהיר החליטו התובעת ובעלה להעסיק את בנם בן ה-18 באופן קבוע בעסק. התובעת נחקרה על תלושי השכר שלה, ובלשון המעטה עדותה היתה מבולבלת, איננה סדורה ובלתי מהימנה לחלוטין. ראשית כבר ייאמר, כי באופן שאיננו מוסבר (הסבר על כך לא התקבל במהלך הראיות הנגדית ואף לא בעת הגשת הסיכומים), התובעת צרפה שתי גרסאות שונות בתלושי השכר של חודשים ינואר ופברואר 2011. בגרסה אחת בנספח י' 2 שצורף לתצהיר התובעת והוגש לביהמ"ש, רשומים 25 ימי עבודה בחודש בעוד שבמוצגים שהועברו אל הנתבעת רשומים 6 ימי עבודה בחודש. לעניין זה, ראה הערת ביהמ"ש בעמ' 10 לפרוטוקול. הסבר לגרסאות שונות של אותם תלושי שכר, לא נתקבל עד עתה. יתרה מכך, מחקירתה הנגדית של התובעת אשר צרפה את תלושי השכר לתצהירה, עולה באופן חד משמעי כי לא ניתן לסמוך על האמור בתלושי השכר, לא לעניין שעות העבודה, לא לעניין הפרטים האישיים, ואף לא לעניין השכר שהתקבל בפועל. התובעת אף נמנעה באופן תמוה להצהיר בתצהירה מהו המועד המדויק לחזרתה לעבודה, ומהן שעות עבודתה המדויקות לאחר חזרתה. ורק על מנת לסבר את האוזן, די אם נעיין בתלוש השכר מחודש התאונה באפריל 2010, על פיו התובעת קיבלה שכר של 1,156 ₪ בגין שישה ימי עבודה, ובגין אותן ימים קיבלה שכר מלא של 4,500 ₪ בחודש יולי 2010 ובחודש אוג' 2010. לתובעת לא היה כל הסבר לכך, ולשאלה הנוקבת של ב"כ הנתבעת - האם תלושי השכר אינם משקפים את המציאות? השיבה התובעת כי יש להפנות את השאלה על תלושי השכר לרואה החשבון שמכין את התלושים. התובעת אף לא יכלה להעיד האם השכר נכנס לחשבונה האישי, והאם היא יכולה לאשר את הסכומים שנכנסו על פי תלוש השכר. בנוסף, אין לתובעת כל הסבר הכיצד בחודש מרץ 2011 נרשמה ירידה בשכר של כ-1,000 ₪ בתלוש השכר על אף שרשומים 20 ימי עבודה ו-5 שעות ביום. בניגוד לחודשים קודמים, כמו יולי ואוגוסט 2010 שם עבדה פחות וקיבלה יותר. התובעת אף הצהירה בעמ' 3 לתצהירה, כי בנה החל לעבוד עימם חודש לפני התצהיר, היינו במאי 2012, בעוד שבעדותה בעמ' 11 מול שורה 2 העידה, כי הוא עובד עימם כ-3 שנים, היינו מרץ 2011. לא מיותר לציין, כי התובעת לא חשבה לנכון להעיד את בנה על הסיוע בעסק ועל מועד תחילת הסיוע, ואף לא צרפה תלושי שכר של בנה. מתלושי השכר, עולה כי דווקא כשבעה חודשים לאחר תקופת אי הכושר עבדה התובעת במשרה מלאה והשתכרה רגיל, ובמרץ 2011 סמוך למועד הגשת התביעה ישנה נפילה של כ-1,000 ₪ בתלוש השכר. התובעת לא יכלה לתת הסברים מדויקים על הסכומים המופחתים, ולפיכך אף לא דרש בא כוחה בסיכומיו לחשב את ההפסד על פי האמור בתלוש השכר. אין ספק כי מתוך החקירה, עלה בעליל כי לא ניתן לסמוך על תלושי השכר כראיה לעניין שעות העבודה או לעניין שכרה של התובעת. כזכור, מדובר בעסק משפחתי ומי שקובע את שכרה ואת שעות עבודתה היא התובעת עצמה ו/או בעלה. יחד עם זאת, צודק ב"כ התובעת כי ביהמ"ש בתוך עמו יושב ויש להפעיל את השכל הישר ואין ספק כי באשר לתקופת אי הכושר לאחר 3 שברים בחוליות ושבר באגן, יש תקופת אי כושר ממושכת כפי שנקבעה באישורי המחלה, וכפי שאף מומחה ביהמ"ש אישר ללא היסוס. לטענת התובעת, היא חזרה לעבודתה ביולי 2010 לאחר תקופת אי כושר של כשלושה חודשים. מעבר לתקופה זו, לא ניתן להתחקות אחר ההפסדים של התובעת, הן מן הטעם כי לא הובאו עדויות באשר לתוספת העזרה הנחוצה, היינו ראיות בדבר העסקת בנה של התובעת, והן מן הטעם כי הוכח ללא כחל וסרק שלא ניתן לסמוך על תלושי השכר ואין הם משקפים את המציאות לאשורה. לפיכך, בכל הקשור להפסדי שכר אני מקבלת את הראיות בדבר הפסד שכר לעבר למשך שלושה חודשים בלבד, שהם לתקופת אי הכושר המוחלט מיד ובסמוך לאחר התאונה. 13,572 ₪ = 3 חודשים X 4,524 ₪. באשר להפסד שכר לעתיד - התובעת כיום כבת 43, מאחר ומדובר בעסק משפחתי נותרו לתובעת לעבוד מעל 20 שנות עבודה, יש להניח כי נכותה תכביד עליה ככל שתתבגר. ובנסיבות אלה בהם לא ניתן לקבל את הראיות כראיות מהימנות לעניין שעות העבודה ושכרה של התובעת, יש לפסוק סכום פיצוי גלובלי לגבי העתיד, ואני מעריכה את הפיצוי הגלובלי לעניין הפסד שכר לעתיד בשיעור של 35,000 ₪. ד. עזרת זולת לעבר ולעתיד אין ספק כי אין די בהקניית נכות צמיתה כדי לפסוק פיצויים בשל עזרת צד ג', יש להוכיח כי סוג הפגיעה עצמה מפריע לתפקוד הרגיל וגורם להוצאות נוספות שלא היו נגרמות אלמלא התאונה. במקרה זה, העידה התובעת כי יש לה קושי בעבודות משק הבית. לפני התאונה התגוררה התובעת בבית חמותה ולפיכך היתה לה עזרה מבני משפחת בעלה (ראה עדותה בעמ' 7 לפרו' מול ש' 4). בסמוך לתאונה עברה התובעת להתגורר בבית נפרד, על פי תיאורה בסעיף 8.2 לתצהיר עדות ראשית מדובר בבית קרקע עם שתי קומות 230 מ"ר בנוי, עם חמישה חדרים ומרפסות וחצר מרוצפת. על פי התצהיר עובר לתאונה טיפלה במשק הבית ללא כל עזרה, ולאחר התאונה היא נעזרת בעוזרת פעם בשבועיים 8 שעות בכל פעם, ומשלמת 300 ₪ לפעם. על פי האמור בתצהיר ועל פי עדותה, היא נעזרת בעוזרת בשם רעיה, לא ניתן להביא אותה לעדות מאחר והיא דוברת רוסית בלבד. התובעת הצהירה כי היא איננה מדווחת עליה לביטוח לאומי. ב"כ התובעת טוען לפיצוי בסכום של כ-112,000 ₪ לעזרת הזולת לעבר ולעתיד, ללא כל אסמכתא על הוצאה כלשהי בגין עזרת צד ג'. אינני יכולה לקבל את הטענה כי לא ניתן להעיד את העובדת בביתה. חלה על התובעת החובה לדווח על עובדת זו בביטוח לאומי, דיווח זה יכול היה לשמש ראיה מסייעת להוכחת טענת התובעת. יתרה מכך, יכולה היתה התובעת להעיד עדים חיצוניים כמו שכנים או בני משפחה שיעידו על העובדה כי היא נעזרת בעוזרת בית במשך פעמיים בחודש. יתרה מכך, התובעת הינה כבת 43 אם לחמישה ילדים, עובדת כמעט במשרה מלאה בעסק המשפחתי, וצריכה לתחזק בית גדול במיוחד. עזרה בניקיון הבית פעם בשבועיים היא איננה עזרה חריגה לאישה שעובדת מחוץ לבית, ואינני יכולה לשייך עזרה זו אך ורק לנכות המזערית שנותרה מהתאונה. יש להניח כי התובעת נעזרה כאמור בבני משפחת בעלה שעה שהתגוררה עימם בתקופה קודמת, ומשעברה להתגורר בנפרד נזקקה לעזרה חיצונית שתחליף את העזרה שקיבלה מבני משפחת בעלה, וזאת לאו דווקא מחמת הגבלה מזערית ביישור עמ"ש מותני. אני כן יכולה לקבל את הטענה כי התובעת נזקקה לעזרה מוגברת בסמוך לתאונה ובתקופת אי הכושר המוחלטת. התובעת כאמור אושפזה כחמישה ימים, ולאחר מכן היתה באי כושר מוחלט במשך כעשרה שבועות נוספים. סכום הפיצוי הסביר בעיניי לעזרת צד ג' לעבר בתקופת אי הכושר המלאה הינו כדלקמן: 4,500 ₪ = 3 חודשים X 1,500 ₪ . לא מצאתי מקום לפסוק עזרת צד ג' לעתיד, שעה שכאמור לא הובאה כל ראיה וחצי ראיה לעזרה מוגברת מחמת הנכות הצמיתה בתקופה שלאחר שלושת חודשי אי הכושר המלא. ה. הוצאות רפואיות ונסיעות לטענת התובעת, היא נזקקת לתרופות משככות כאבים באופן שוטף. התובעת צרפה שתי קבלות בודדות בלבד, האחת ע"ס 118 ₪ לצורך רכישת תרופות משככות כאבים, והשנייה ע"ס 250 ₪ בגין שכפול צילומי רנטגן. התובעת נשאלה לגבי קבלות נוספות, והשיבה כי אין ברשותה, בחקירה חוזרת השיבה לבא כוחה כי היא היתה קונה לפעמים באופן פרטי כי לא היה לה זמן לחכות בקופ"ח (ראה עדותה בעמ' 13 לפרו' מול ש' 1 ואילך). התובעת הצהירה בסעיף 10 לתצהירה כי היא מרבה להשתמש ברכב יותר מבעבר בגלל הנכות. גם בנושא זה של ניידות, לא הובאה בפניי כל ראיה על אופן השימוש ברכב עובר לתאונה מול אופן השימוש ברכב לאחר התאונה. לאחר ששמעתי את עדות התובעת ועיינתי בראיות שהובאו בפניי, אני פוסקת לתובעת סכום פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות וניידות מוגברת בייחוד בסמוך לאחר התאונה בסכום כולל של 3,000 ₪. כאב וסבל 36. על פי המשערכת נכון למועד מתן פסה"ד, הפיצוי עפ"י שיעור הנכות הרפואית שנפסקה ע"י פרופ' מירובסקי וכן בהתחשב במספר ימי האשפוז, הפיצוי הינו 18,566 ₪. סה"כ: הנתבעת תפצה את התובעת בסכומים הבאים: א. הפסד שכר עבר - 13,572 ₪ ב. הפסד שכר עתיד - 35,000 ₪ ג. עזרת צד ג' - 4,500 ₪ ד. הוצאות רפואיות וניידות - 3,000 ₪ ה. כאב וסבל - 18,566 ₪ סה"כ - 74,638 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 74,638₪ בתוך 30 יום מהיום, לאחר מכן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת תשיב לתובעת את החזר האגרה ותישא בשכ"ט עו"ד כדין. תאונת דרכיםניכוי תגמולי מל"ל (ביטוח לאומי)תאונת עבודה