סכסוך בין שכנים על גדר

סכסוך בין שכנים על גדר

"High fences make good neighbours"

1. כללי

פסק דין בתביעה ותביעה שכנגד בסכסוך בין שכנים. במוקד הדיון בית דו-משפחתי שנבנה על ידי אחים (אוחיון – אלון) שעשו ביניהם הסכם שיתוף ובהמשך מכרו, כל אחד, את חלקו למשפחות נשוא הליך זה. מוקד המחלוקת בחלונות המשקיפים מקומת המרתף של דירת X בנקודה המצויה למעשה, מתחת לבית XX, לעבר חצר XX. לצד מחלוקת זאת העלו הצדדים בתביעותיהם שתי טענות נוספות – האחת, נוגעת לגובה הגדר שבין שתי החצרות האחוריות; והשנייה נוגעת למובלעת בגדר שבין החצרות הקדמיות, בה אף שתולים שני עצים נאים. עם זאת, יוטעם, שסבורים, ככל הנראה, שני השכנים, שאלמלא המחלוקת המרכזית, לא היו יתר המחלוקות מהוות בסיס להליך משפטי. לבסוף פורטו טענות שמצביעות על התהום שנפערה בין הצדדים, מטענות לעגמת נפש ועד לשון הרע.

במהלך ההליך הגיע בית המשפט לכלל מסקנה שאין מנוס אלא לבקר בביתם של הצדדים, המצוי במעלה אדומים. פסיקת בית המשפט תתבסס על טענותיהם, בכללן גם טענות שנגזרות מדברים, שעל פי הנטען הובטחו או הוסכמו בשיחות קודמות בעניין זה, ועל הערכת בית המשפט את תמונת המצב בשטח תוך מתן דגש לזכויות הצדדים, לרבות זכותם לפרטיות.

2. חלונות דירת המרתף

א. אין חולקין שרכשו X קומה תחתונה (מהסוג שמקובל לכנות בלע"ז – 'בייסמנט'), ששימשה את הבעלים הקודמים כאולם למשחק סקווש, והפכו אותה ל – 2 יחידות מגורים. מפלס זה, חלקו – מתחת לדירת XX. בחדר המיטות, שמטבע הדברים, בהיבטי פרטיות, גלומה בו רגישות יתר, מצויים חלונות המשקיפים, פחות או יותר, למפלס החצר של XX.

ב. ומכאן, חזית המחלוקת. כאמור בכתב התביעה (הראשוני), בסעיף 11, מתארים X במילותיהם את תמונת המצב דלעיל: "בעקבות החלוקה, יוצא שחלונות אחת היחידות פונים לגינתם של התובעים, וחלונות היחידה השניה (להלן: "היחידה הנאטמת") פונים לגינתם של הנתבעים". המחלוקת מתייחסת, כמובן, לחלונות היחידה השניה וליבת המחלוקת בשאלה האם ראוי לחלונות אלה שיהיו מזכוכית שקופה או אטומה ("חלבית"). מחלוקת נלווית להנ"ל הטעונה הכרעה משלימה נוגעת לשאלה – החלונות שיותקנו על פי פסיקת בית המשפט, האם ניתן יהא לפותחם, למשל לצורך אוורור, אם לאו.

ג. קדמו להליכים דנן פעולות לא מוסכמות של הצדדים, בכללן, ניסיון מצד XX להביא בעצמם את החלונות כדי אטימה באמצעות זכוכית חלבית, פעולות נגד מצד X, מספר מהלכים נוספים, וזאת עד שהגענו למצב דהיום, כפי שראה אותו גם בית המשפט בפועל, וכדלהלן.

ד. עתה, זכוכיות החלונות שבמחלוקת – שקופים, ואולם, בקירוב אליו (סנטימטרים לא רבים; על פי הנטען – 14 ס"מ), בנו XX כעין קיר ממתכת וזכוכית אטומה שייעודו הקניית פרטיות לXX, כזו שאינה בנמצא, כטענתם, במצב הקיים. בנייה זו אינה בהיתר, וחשובה מכך, מנקודת המבט שבמרכזה סכסוך השכנים הנדון, העובדה, שיש בכך כדי לחסום, ואם לא לחסום, להכביד עד מאוד, על כניסת אור לדירת X ועל האפשרות לאווררה. ביחס לטענות אלה, שימת לב גם לסעיף 48 לפקודת הנזיקין המצביע על כך שהפרעה לאור השמש נתפסת כעוולתית גם במישור הנזיקי. פירוט תמונת המצב וטענות X מגולמים בסעיף 15 לתביעתם.

ה. לדיון בטענות XX שני נדבכים. האחד, יסודו בעמדתי לאחר ביקור במקום ותוך מתן דגש לערך שמוצא אני בזכותו של כל שכן לפרטיות, מכאן, ולזכותו הסבירה של בעל דירה לאוורור מינימאלי, מכאן; והשני יסודו בטענת XX אותה ביקש אף להוכיח ראייתית, כי, למעשה, נתנו בעבר X את הסכמתם להתקנת זכוכיות אטומות. לנושא זה גם ממד פרשני: האם את התיבה "אטומה" המופיעה בחלק מהראיות (ראה, שלמשל, בסעיף 8 (א) להסכם אוחיון – XX), יש לפרש בצמצום, היינו רק לגבי סוג הזכוכית, או גם מבחינת היכולת לפתוח את החלונות.

ו. תחילה למישור ההסכמי. לטענת XX, מיום בו נפתח המשא ומתן לרכישת הבית, אבחנו הם את הבעיה, התנו את הרכישה בקבלת הבטחה מX לאיטום החלונות, ורק לאחר שהיה בהבטחות אלה כדי להניח את דעתם, נחתם ההסכם מול משפחת אוחיון. ואכן, בפני בית המשפט ראיות מוצקות התומכות בטענתם, לפחות לגבי טיב הזכוכית, החל בעדויות שמקורן בעדים שאין להם עוד עניין בבית המריבה ודייריו, וכלה בנוסח ההסכם.

1. תחילה אציין את עדויות XX עצמם, אך באשר לא עליהן מצאתי לנכון להשתית את מסקנותי, אלא על ראיות שנהנות מחזקת אובייקטיביות, ולפיכך משקלן רב שבעתיים, לא ארחיב במישור זה.

2. בפני בית המשפט התייצב גם מר שמעון אוחיון שמכר לXX את ביתם. וכך כתב בסעיף 22 לתצהירו: "בסיכומה של הפגישה לעיל, הוסכם מפורשות על דעת כל הצדדים לרבות גב' X, כי הפתחים הקיימים יוותרו (לא יבוטלו), אולם יהיו סגורים ולא ניתן יהיה לפתוח את החלון הקיים בהם, וכמו כן, הוסכם, כי תותקן בהם זכוכית חלבית על מנת שלא ניתן יהיה גם להשקיף דרכם החוצה לחצר הבית. כמו כן הוסכם, כי יותקנו סורגים באותם הפתחים" [הדגשות במקור – א.ר]. ניתן להעניק משקל לעדותו באשר אין לו ענין ממשי בתוצאות המשפט, ובחינת מעט המחזיק את המרובה אוסיף מדבריו בבית המשפט:

ש. במילים שלך, מה אמר על ידי מי לנושא החלונות?
ת. ה"ה XX רצו לרכוש את הבית ורצו לוודא שעניין החלונות ברור. זימנו את הגברת X היא באה והייתה אוירה נפלאה. הגברת XX הציעה לסגור את החלונות בבלוקים דבר שמיד נפסל על ידי ה"ה X אחר כך העלינו את הרעיון לזכוכיות חלביות היא הסכימה לזה ומשם התקדמנו" [שורה 21 לפרוטוקול, עמוד 34 עד שורה 2, עמוד 35 לפרוטוקול]

ובהמשך –
ש. אתה יכול לנסות להיזכר, יש פה חשיבות גדולה למילים, מה הגברת X אמרה, התחייבה, הבטיחה, בנוגע לחלונות.
ת. בדברים מאוד פשוטים לא צריך לחשוב הרבה. הגברת XX הציעה סגירה בבלוקים וגברת X סירבה. רעיון אחר שהחלון יהיה קבוע סגור ולהחליף לזכוכית חלביות היא הסכימה. XX הסכימו.
ש. מי הציע זכוכית חלבית?
ת. היה שם סיעור מוחות. היו שם שבע אנשים. בסוף הציעו.
ש. מי אמר את זה. לסגור כפשרה זכוכית חלבית.
ת. גברת X במפורש הציעה כחלופה לסגירת בלוקים סגירה של החלון באופן קבוע, זכוכית חלבית וסורג. במילים שלה בפה שלה בלי שאף אחד דחף אותה לזה.
ש. שמעת את זה באוזנך מפי הגברת X.
ת. חד משמעית.
[שורות 22-11, עמוד 36 לפרוטוקול].

3. עוד התייצבה בבית המשפט המתווכת מיכל הראל, שבסעיף 9 לתצהירה גרסה כדלקמן: "בסיכומה של הפגישה לעיל, הוסכם מפורשות על דעת על הצדדים לרבות גב' X, כי הפתחים הקיימים יוותרו (לא יבוטלו), אולם יהיו סגורים ולא ניתן יהיה לפתוח את החלון הקיים בהם, וכמו כן, הוסכם, כי תותקן בהם זכוכית חלבית על מנת שלא ניתן יהיה גם להשקיף דרכם החוצה לחצר הבית" [הדגשות במקור – א.ר.]. גם לעדותה משקל, באשר אין היא צד לסכסוך הנדון, ובעדותה שבה וחיזקה את גרסתה:

ש. ביקרת בדירה לפני הפגישה המפורסמת שהיתה.
ת. כן.
ש. האם שאלת לגבי החלונות שפונים לחצר ביתם של XX.
ת. אני לא שאלתי הם שאלו, הזוג XX, כשהם שאלו על החלונות היינו באמצע הפגישה הם אמרו שלא ייחתם חוזה בלי שנדע מהשכנים שהם מסכימים לעשות חלונות חלביים. לאטום בהתחלה הם אמרו ואח"כ היתה הסכמה לחלון חלבי. הגב' X הסכימה על כל דבר שנאמר.
ש. מתי XX העלו לראשונה את השאלה לגבי החלונות.
ת. לפני חתימת ההסכם. זה היה התנאי. אני אומרת מה שאני זוכרת. מה שאני יודעת.
[שורה 17 עמוד 42 לפרוטוקול עד שורה 2 בעמוד 43 לפרוטוקול].

4. ואם בכך לא די, קיבל הנושא ביטוי קונקרטי בסעיף 8(א) להסכם לפיו רכשו XX את ביתם:

"המוכר מתחייב כי לא יאוחר מיום מסירת החזקה בנכס לבצע את החיובים הבאים: ליצור הפרדה בקומת הרכוש המשותף באמצעות קיר לבנים, בכפוף לכל דין והוראות המינהל... כמו כן יותקנו סורגים בחלון אולם הסווקש שפונה לכיוון הצד של הקונים. כמו כן תוחלף הזכוכית הקיימת לזכוכית אטומה (חלבית)".

והגם, שאין חולקין שX אינם צד להסכם המכר, יש בו משום תוספת ראייתית לשתי העדויות הנ"ל, שגם מחזקות זו את זו.

5. לקראת ההליך אף התבצע ניסיון 'לפתח' שיחות שהוקלטו כדי לחזק עוד טענה זו. לתצהיר הנתבעים צורף תמלול שיחה מיום 27.2.2011 בין אריה XX לסילבה X וכדלקמן:

אריה: אהה, מה נשמע, סילבה?
סילבה: וואללה, שאלתי את אשתי, היא אמרה שהיא הסכימה, אז דיברה איתכם והסכימה לחלונות חד כיוון, אשתך הציעה חלונות שחורים, היא הסכימה לחלונות חד כיוונים. זה מה שיש שם היום.
אריה: מה זה חד כיווניים?
סילבה: חד כיווני, לא רואים.
אריה: מאיפה לא רואים?
סילבה: אפשר, תלוי, מבפנים, מבחוץ לא רואים כלום. עכשיו, אם יש לך פתרון –

כללו של דיון – רואה אני כמוכחת ראייתית את טענת XX, שעובר לחתימת הסכם הרכישה, הסכימה גב' X במפורש להחלפת החלונות לאטומים/חלביים. מעל הצורך, במאמר מוסגר ובשים לב לאחת מטענות X יוטעם, שפשיטא לי שמוסמך כל אחד מבני הזוג לחייב את שניהם, ואסתפק בכך שגם על בני זוג חלים סעיפים 14 ו– 20 לפקודת השותפויות לפיהם מוסמך כל אחד מהם לחייב את השותפות.

ז. ברם, בכל הקשור לשאלה אם יהיו החלונות סגורים לצמיתות, יש בראיות XX מידה של גבוליות – הן בעדויות המעורבים, וגם החוזה אינו חד משמעי. אך מעבר לכך, בנקודה זו קובע אני, שללא קשר לדיון בהסכמות במישור זה, בין אם היו או לא, בין במפורש ובין במשתמע, אטימת חלונות של דירת מרתף, לטעמי, הינו מעשה שאינו אנושי, אינו ראוי, ואל לו לבית המשפט לאשר זאת בכל מקרה: חלונות חלביים הנפתחים מלמעלה בזוית מוגבלת (עד כשלושים מעלות), ורק כלפי פנים, יאפשרו אוורור חיוני, ופגיעתם בפרטיות של XX – מינורית. ביחס לחשיבות הגלומה באור ובאוורור, שימת לב, בין היתר, כאמור, לסעיף 48 לפקודת הנזיקין המשקפת גם את עמדת המחוקק בנושא. אף מובטחני, שגם להם, לX, יהא עניין להותיר את החלונות סגורים במרבית שעות היום כדי למנוע חדירה של מזיקים מהגינה (כאמור מפלס קרקע הגינה – בגובה החלונות). ממילא, מידת הכרסום בעקרון הפרטיות במצב בו ייפתחו חלונות מלמעלה לתקופות מוגבלות, יהא מוגבל. במאמר מוסגר אציין, שניתנה הדעת לטענה נלווית של X, כי, ממילא, ממרפסות כל אחת מהדירות ניתן ללא כל קושי להשקיף על החצר האחרת ובנסיבות אלה, לטענות בדבר פרטיות בחצר, יש, ממילא, משקל מופחת. לא אסתיר שמבין אני להגיונה של טענתם זו של X, שבא כוחם הנכבד חזר עליה מחקירותיו הנגדיות ועד לסיכומיו, ואכן נבנו הבתים על ידי האחים אוחיון באופן בו לא הושם יתר דגש על עקרון הפרטיות. ברם, אינני בדעה, שבשל כך יש להוסיף ולכרסם עוד בפרטיותם של הצדדים, ומה גם, שכאמור, על הפרק גם חדר מיטות. עם זאת, את הטרוניה שבפי XX על הפיכת חדר הסקווש ליחידות מגורים, איני מקבל: המדובר בשינוי פנימי, ומשעה שרכשו X את הזכויות, רשאים היו לכל שינוי פנימי של ייעוד המקום, ובארגון יחידות דיור, באזור המיועד למגורים, אין לאבחן כל בעייתיות.

ח. ומכאן, לשיקול דעת בית המשפט, שמסקנותיו מתיישבות בעיקרן היטב עם כל האמור לעיל.

1. נוטה דעתי לאחר ביקור במקום, להעריך שלפרטיות הצדדים יש ערך, בפרט, באשר מדובר בחדר מיטות, ויש להורות על התקנת זכוכית חלבית, אם כי מתונה כפי הניתן, כדי לאפשר פגיעה מינימאלית בתאורת החדר.

2. בד בבד נדרש להורות, שלאחר התקנת חלונות כאמור, יוסר קיר האלומיניום והזכוכית הבלתי חוקי שהקימו XX, וממילא, גם בכך, יהא כדי לאפשר יתר תאורה ואוורור.

3. ובכל הקשור לאפשרות לפתיחת החלונות – עיין לעיל.

ט. בשולי הדיון כללו XX בתביעתם גם עילה כספית, עלות שלשה חלונות שהתקינו בביתם של X בסך של 12,670₪ [ראה סעיף 54 לתביעה שכנגד]. פעולות מסוג זה בוצעו פעמיים. את החלונות התקינו XX בביתם של X ונכללה במעשה גם מידה של הסגת גבול. אין לקבל שיתקין שכן חלונות בביתו של שכנו, וזאת, גם אם, ליבת טענותיו בדבר זכותו לפרטיות מוצדקת, כפי שנפסק לעיל. לפיכך, גם אם נכון בית המשפט לקבל בעיקרה את טענת XX לזכותם לדרוש חלונות אטומים, את טענתם הכספית אין לקבל.

3. הגדר בין החצרות

א. אין בין הצדדים מחלוקת שיש הצדקה לגדר בין החצרות ולכך ניתן ביטוי עוד בהסכם השיתוף המקורי בין האחים, הקובע בסעיף 6 לאמור: "הצדדים ידאגו להפריד פיזית בין החלקים שיוחדו לכל דירת מגורים ... כמו כן תוקם גדר המפרידה בין יחידות הדיור כהגדרתה לעיל, לרבות גידור הגינות...". מצטמצמת המחלוקת לגובה הגדר: בעוד שסבורים X שדי בגדר שגובהה כמטר, מצדדים XX בגדר אותה הקימו שגובהה למעלה משני מטרים. ביחס לגדר זו, סבורה הגברת X, שהיא גורמת להרגשה: "כמו כלא" [עמוד 18 שורה 20 לפרוטוקול].

ב. מעדיף אני בנקודה זאת את עמדת XX וזאת תוך מתן דגש נוסף לערך הגלום בפרטיות, הן לכל אחד מהצדדים והן לשלום הבית בכללותו – הכל ברוח הביטוי בו בחרתי לפתוח פסק דין זה. מעל הצורך יוטעם, שההבדל בין גדר שגובהה כמטר לגדר הקיימת – מהותי. זהו גובה עיניו של אדם ממוצע: בעוד שגדר שגובהה כמטר תאפשר לכל שכן להביט לחצר חברו "בגובה העיניים", חצר שגובהה כפול, תסייע בשמירת הפרטיות. ובכל הקשור לדברי הגברת X הנכבדה, אוסיף מהתרשמותי מביקורי במקום, שלא זו בלבד שדומני שהגדרת הגינה, גם בהינתן שתיוותר על כנה הגדר הגבוהה, ככלא, יש בה מידה של הגזמה, אלא שעל הפרק גינה הזוכה לנוף נרחב ולאוויר פתוח באופן יוצא דופן. מסקנה זו מתיישבת גם עם רוח סעיף 5 להסכם השיתוף המקורי שבין האחים, שלטעמי, אמנם, אינו יוצר הפרדה מיטבית, אך יש בו מידה של מודעות ומחויבות לחשיבות שבהפרדה.

ג. XX אף סברו לכלול בתביעתם במישור זה טענה בדבר זכותם לסך של 9,250 ₪, עלות הגדרות (או מחצית הגדר, ואין הדבר ברור כל צורכו; ראה סעיף 65 לתביעה שכנגד). ברם, גם אם נתונה עדיפות לגדר גבוהה יותר, לא התחייבו X מעולם לשלם על כך, ואין לחייבם לשאת בעלות זאת, גם עתה.

4. הגדר הקדמית

בשולי ההליך נחלקו הצדדים גם לגבי מקומה של גדר העשויה קני במבוק בין החצרות שבחזית הבית. אין חולקין שבשל שני עצים שנטעו X, בנו XX גדר תוך יצירת מובלעת כדי למנוע פגיעה בעצים אלה – ראה בסעיף 62 לתצהיר נירה XX. בנסיבות העניין רואה אני את מצב הדברים כמתבסס על הסכמות בפועל של הצדדים, שנכון וראוי להותירן על כנן. בכך שנבנתה הגדר תוך יצירת מובלעת ועקיפת שני העצים מגולמת הסכמת XX למצב הנוכחי, ובמאמר מוסגר אך אציין שספק בעיני אם גם הם רוצים עתה להרוס את הגדר שבנו כדי "להרוויח" עוד מספר סנטימטרים על חשבון X והעצים שנטעו. למיטב ההערכה, לא הייתה טענה זו באה אל העולם כלל אלא לאחר שהתדרדרה מערכת היחסים בעקבות הגשת תביעה זאת, ונכון, כאמור, להניח לטענות אלה ולהותיר את המצב הקיים.

5. טענת לשון הרע

בשולי שוליו של ההליך, במסגרת התביעה שכנגד, טענו XX ללשון הרע. העילה המפורטת מסעיף 42 לתביעה שכנגד ואילך ובמרכזה פירוט עלבונות והשמצות אשר, על פי הנטען, הטיחה גברת X בגברת XX. אכן, לצערי, התגלגל סכסוך שכנים זה להתבטאויות אשר, ככל הנראה, לא היו מן המשופרות ולא התאפיינו בעדינות יתרה. וכך הצהירה הגברת לביא בתצהירה עדותה הראשית:

ביום 14.4.11 הזמינה אותי נירה לבוא עימה אל הבית שXX רכשו על מנת לראות אותו ואת העבודות שנערכו בו. זמן קצר ביותר לאחר הגעתנו למקום ובעת שהייתי בבית עם נירה, החלו להישמע לפתח צעקות רמות של גבר X כלפי נירה. כמו כן, שמענו את בעלה של גב' X מנסה להרגיע אותה, אך ללא הועיל. בין היתר, נשמעה גב' X חוזרת וזועקת "תביאו את הפטישים, תביאו את הפטישים", כאשר התחושה היתה שעומדים לתקוף אותנו. בשל הצעקות ביקשנו נירה ואני לעזוב את הבית לכיוון הרכב ויצאנו בפחד מהבית על מנת להתרחק מהמקום, אולם גב' X המשיכה לגף את נירה בצעקות רמות, איימה עליה, הטיחה בה עלבונות אישיים והשמיצה אותה... כך, בין היתר, צעקה גב' X כלפי נירה את הביטויים הבאים: 'את ג'וק קטן ושחור', 'בעלך כבר לילכך עליך', 'אמא שלך היא מכשפה ואת כמו אמא שלך', 'חכי חכי שאת תגיעי לפה' ועוד פנינים" [סעיפים 4 – 8 לתצהיר לביא]

אף בחקירתה בבית המשפט העידה: "רצה אחרינו, צעקה, קיללה, איימה. אמרה דברים מאוד קשים" [הכוונה לגברת X; שורה 14 בעמוד 46 לפרוטוקול]. ואולם, במישור המשפטי, עלבונות וצעקות אינן מקימות עילה על פי החוק לאיסור לשון הרע:-

"סינון קללה כלפי אדם, קבל עם ועדה, עלול לבזותו עד-מאוד, ועל כן להוות משום "לשון הרע". 'קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכחים יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגישה ממשית'. (שנהר בספרו)... הגידוף של אתמול הוא שפת הרחוב של היום" [רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר].

הראיות במישור הצטמצמו בעיקר לעדות ממשית אחת, הגברת דקלה לביא, שכנתם של משפחת XX, וברי, שסבורים גם XX שמהווה עילה זאת את שולי ההליך. בנקודה זו קובע אני, לאחר עיון בתצהיר ולאחר ששמעתי את העדות, שאין על הפרק דיבה שפורסמה, אלא עלבונות לסוגיהן, להערכתי – משני הצדדים, וברור היה לכל מי ששמע, לרבות העדה הנ"ל, שאין צד המבקש להוציא רעה את דיבת שכנו, אלא "מריבת שכנים", לא סימפטית – הא ותו לאו.

6. בשולי הדברים טענו הצדדים גם במישור הכספי לרבות להוצאותיהם וסכומים המגיעים בגין עגמת נפש. ברם, דומני, אין לכך מקום. גם אם בשאלה העיקרית, גורלן של החלונות, ניצבת עמדת XX על קרקע יציבה יותר ׁ(תרתי משמע), אין בפרשה זו כדי לבסס פסיקה ממשית במישור הכספי, ודי אם אציין, שגם XX חטאו במעשים חד צדדיים ובתביעת לשון הרע נטולת בסיס. X ישאו בהתקנת החלונות החלביים, XX ישאו בפירוק קיר הזכוכית הבלתי חוקי, ומעבר לכך ישא כל צד בהוצאותיו. בסעיף 18 לכתב התביעה של X אף נטען לרטיבות. על הפרק טענה שנזנחה: אין לה בסיס בחומר הראיות (חוות דעת) ועד שהגענו לסיכומים, נשתכחה לחלוטין. הטענה – נדחית.

ולבסוף – תודת בית המשפט לעורכי הדין שעשו במלאכתם במסירות ובמקצועיות, לרבות בליווי בית המשפט לבית המריבה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גדר הפרדה בין בתים

  2. צו הפסקת בניית גדר

  3. סכסוך בין שכנים על גדר

  4. בקשה לפתיחת שערים בגדר

  5. בקשה לבניית גדר במקרקעין

  6. עבודות מתכת בגדר ההפרדה

  7. פיצוי על פגיעת רכב בגדר

  8. תוואי גדר ההפרדה בירושלים

  9. צו הריסה של בניית גדר בטון

  10. בקשת התרת גדר בדיעבד במקרקעין

  11. התנגדות להיתר להגבהת גובה גדר

  12. בניית גדר בשטח ציבורי ללא היתר

  13. התהפכות רכב לאחר התנגשות בגדר

  14. ירי על אדם שעבר את גדר ההפרדה

  15. נזקי גוף בעקבות התחשמלות מגדר מתכת

  16. שינוי מיקום חניה והשלמת גדר בנויה בחזית

  17. עלות הקמת גדר משותפת בין שכנים ותחזוקתה

  18. בקשה לגדר את מגרש תוך יצירת בליטה אל תוך שטח

  19. בקשה להיתר לבניית ממ"ד וגידור חלק מהחצר המשותפת

  20. האם גידור קרקע מהווה "שימוש" לצורך חיוב בארנונה

  21. ערר על סירוב ליתן היתר להקמת גדר לצורך גידור מקרקעין

  22. בכביש המוביל לכניסה לחמת גדר, התנגשו זה עם זה רכביהם

  23. חובת השתתפות בתשלום בניית גדר בגבול משותף בין שכנים ?

  24. ערר על החלטת הועדה המקומית לאשר בקשה להקמת גדר במקרקעין

  25. בקשה לבנות גדר בגבול שטח הכלול בבית משותף המורכב מצמודי קרקע

  26. נטען שרכב פגע בגדר בניין הבית המשותף וכתוצאה מכך נגרם נזק לגדר

  27. ערר על החלטת הועדה לאשר בקשה לעבודה מצומצמת של תוספת לגדר מפרידה מבלוקים

  28. צו הריסה: "גדר בטחון" בגובה כ-2.5 מ', בנויה מברזל, עמודי ברזל וקוביות בטון

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון