נזילה בדוד שמש על הגג בדירה שכורה מבוא: 1. עניינן של התביעות שלפניי, בטענות צד כנגד רעהו להפרות נטענות של התחייבויותיהם ההדדיות במסגרת הסכם שכירות דירת מגורים. נוכח ניהול התובענה בסדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. טענות הצדדים בתא"מ 51490-06-11 : 2. הורתו של ההליך דנן בתביעה חוזית כספית על סך 3,500 ₪ שהוגשה ביום 4.7.11 על ידי התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. על פי האמור בכתב התביעה, בין הצדדים נכרת הסכם שכירות, לפיו, שכר התובע מהנתבע דירת מגורים בבניין שבעלותו בשכונת בית צפפא לתקופת שכירות בת שלוש שנים ושלושה חודשים כאשר תחילת תקופת השכירות נקבעה ליום 1.3.2011. בחודש אפריל 2011 נודע לתובע, כי דוד השמש הממוקם על גג הבניין, דולף. התובע פנה למשכיר והודיע לו עוד באותו יום אודות דבר הנזילה ואולם, נדחה על ידי הנתבע בטענה, כי עליו לתקן את הנזק שגרם. הואיל ועסקינן בנזילה של מים, חשש התובע לבזבוז מים ולחיובי מים גבוהים כתוצאה מכך ועל כן, פנה לחברת "הזורם מערכות סולאריות דודי שמש וחשמל ושיפוצים בע"מ", זאת, לאחר שביצע סקר שוק באמצעות המרשתת. החברה החליפה הן את דוד המים וכן את קולטי השמש בעלות כוללת של 3,500 ₪, זאת, לאחר שטכנאי החברה שכנעו אותו, כי יש מקום להחליף אף את הקולטים. 3. הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") הגיש כתב הגנה ביום 19.7.11 במסגרתו לא הכחיש, כי התובע אכן החליף על חשבונו את דוד השמש וקולטיו. הנתבע סירב לפצות את התובע בגין עלות החלפת דוד השמש בטענה שכלל לא היה מקום לעשות כן. לדידו, ניתן היה לתקן הנזק בעלות נמוכה יותר וכי התובע החליט על דעת עצמו להחליף את מערכת דוד השמש ללא קבלת אישור מראש. באשר לקולטי השמש טען הנתבע, כי אלה היו תקינים והותקנו על ידו כ- 4 שנים בלבד עובר להחלפתם. כמו כן, הכחיש טענות התובע, כביכול, שסירב לתקן הנזילה בדוד השמש, אלא, טען, כי הנתבע לא המתין זמן סביר לצורך מתן אפשרות לנתבע לתקן הנזק. בנוסף, טען הנתבע, כי לאחר שהתובע החליף את המערכת החליט לעזוב המושכר ללא מתן הודעה מוקדמת. טענות הצדדים בתא"מ 13667-09-11 : 4. ביום 7.9.11 הגיש הנתבע תביעה על סך 28,066 ₪ בהליך של סדר-דין מקוצר נגד התובע. לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, בין הצדדים נכרת הסכם שכירות לתקופה בת שנה החל מיום 1.3.11 בדמי שכירות חודשיים בסך 850 $ (דולר ארה"ב). 5. ביום 31.5.11 כשלושה חודשים בלבד לאחר תחילת תקופת השכירות החליט התובע לעזוב את הדירה וזאת בניגוד להסכם שנערך על ידו. מכאן, כי לשיטת הנתבע על התובע לפצותו בגין דמי השכירות שלא נשתלמו על ידו במשך יתרת תקופת השכירות, היינו, במשך תשעה חודשים בסך כולל של 28,066 ₪. 6. לאחר הליכים שונים שהתנהלו בתיק בין הצדדים ושנמשכו זמן רב ( בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ובקשת רשות להתגונן), התובענה עברה להידון בסדר דין מהיר. לטענת התובע, שכר את הדירה מהנתבע החל משנת 2008, כאשר חוזה השכירות הרלבנטי לתקופת השכירות נשוא ההליכים הנ"ל נערך על ידו בחודש מרץ 2011. התובע מציין, כי דאג להוסיף לתנאי ההסכם תניית ביטול הסכם באמצעות מתן הודעה מראש בת חודש ימים, כאשר בסעיף 5 להסכם השכירות צויין כדלקמן: "השוכר חייב להודיע למשכיר, חודש לפני סיום תקופת השכירות, על חידוש ו/או ביטול חוזה שכירות זה". לאחר מכן, נוכח סירובו של הנתבע לשפותו בגין עלות תיקון דוד השמש החליט לזרז את יציאתו מהמושכר וביום 6.5.11 הודיע לנתבע על כוונתו לפנות המושכר בתוך כחודש ימים. לטענתו, הנתבע לא התנגד לפינוי ובכך הביע הסכמתו לסיום ההסכם. בנוסף נודע לתובע, כי הנתבע השכיר את המושכר לצדדים שלישיים תקופה קצרה לאחר מכן. עדויות הצדדים: 7. בדיון שהתקיים בחודש מרץ 2014 במעמד הצדדים ובאי-כוחם העיד הנתבע בפניי. לדבריו, התובע עזב את המושכר בסוף חודש מאי 2011, כאשר דייר אחר נכנס למושכר בתחילת חודש ספטמבר 2011. כמו כן, הנתבע שב על טענותיו בעניין דוד השמש. בחקירתו הנגדית השיב כי לא הציג את הסכם השכירות עם הדייר שהחליף את התובע. כמו כן, אישר כי התובע הודיע הודעה מוקדמת אודות כוונתו לעזוב בתחילת חודש מאי 2011. כמו כן, הודה, כי ציין בפני התובע שאינו יכול להחזיקו בכוח ואולם, לא היה בכך משום ויתור על זכויותיו על פי הסכם השכירות. כמו כן, הנתבע הודה, כי לאחר שעזב לא דרש מהתובע לשלם את דמי השכירות עד תום ההסכם. התובע העיד בפניי אודות נסיבות התנהלות הדברים. לדבריו, עזב את המושכר בסוף חודש מאי 2011, כאשר הרגיש שיש חוסר הגינות מצד המשכיר, שהתפתחה בכמה שלבים, שהגיעו לשיאם כשהדוד שמש התקלקל כאשר ברקע הדברים - אף בקשתו של הנתבע למכור את המושכר לצדדים שלישיים העיבה על היחסים. על פי עדותו, כאשר נודע לתובע מהשכנים, כי דוד המים של המושכר דולף פנה לנתבע בדרישה לתיקון הדוד ואולם הנתבע סירב לתקנו. עוד ציין, כי ביקש לתקן את הנזילה במהירות האפשרית על מנת למנוע נזקים אפשריים נוספים. בחקירתו הנגדית, הכחיש, כי הנתבע הודיע לו כי קיימת אחריות לדוד וכן, ציין, כי עסקינן בדוד ישן ומלא חלודה כאשר הוא ביקש אך לתקנו ואולם אנשי המקצוע טענו, כי לא ניתן לתקן אלא צריך להחליפו. 8. בדיון המשך שהתקיים במעמד הצדדים בחודש יולי 2014 סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה. ב"כ הנתבע חזר על עיקרי הטענות. ב"כ התובע הצביע על סתירות שנתגלו בגירסת הנתבע כאשר הוגשה התביעה על ידי הנתבע לא הוזכר בה כי כבר באותה עת הנכס הושכר לצדדים שלישיים כאשר עובדה זו לא הועלתה אף בתצהיר עדות שהוגש מטעמו ואף עדותו בבית המשפט לפיה המושכר הושכר רק בחודש ספטמבר 2011 נסתרה על ידי אישור מטעם עיריית ירושלים ממנו עולה, כי הנכס הושכר כבר ביום 20.6.11. עוד נטען, כי הנתבע הסכים לסיים את תקופת השכירות ללא דרישות נוספות. לחילופין, טען, כי לכל היותר, הנזק שנגרם לתובע לפי חוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה הינו פיצויי קיום בשים לב לסעיף 14 לעניין החובה להקטנת נזק. כמו כן, ציין כי הנתבע לא הציג ראיות בעניין השכרת הנכס לצד ג' ומשכך, הדבר פועל לרעתו כאשר לכל היותר הנזק שנגרם לנתבע בגין אי השכרת המושכר במשך חודש יוני 2011 מסתכם בכ- 736.66$ (דולר ארה"ב) בלבד. דיון ומסקנות: המסגרת הנורמטיבית: 9. במקרה דנן עסקינן בהסכם שכירות שאינו מסדיר ענייני תיקון נזקים למתקני הדירה . הסעיף היחיד העוסק בכך הינו סעיף 8 להסכם ואולם, אינו כולל התייחסות לנושא נזק לדוד השמש. בנסיבות אלה, המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית לענייננו קבועה בחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: "החוק"). סעיף 3 לחוק מסדיר מצב של פרטים שלא נקבעו בהסכם וקובע, "פרטים של חוזה שכירות שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעיסקות קודמות ביניהם, ובאין נוהג כזה- לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעסקאות מאותו סוג". סעיף 7 לחוק, מסדיר חובת תיקון של נזק במושכר וקובע, " (א) המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר לתקן במושכר, או בנכס שברשותו כל דבר השולל או מגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות..." סעיף 9 לחוק קובע, כדלקמן: " (א) לא תיקן המשכיר את הפגם תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר — (1) לתקן את הפגם ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות; (2) להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה. (ב) רצה השוכר לתקן את הפגם, עליו להודיע על כך בכתב למשכיר זמן סביר מראש. (ג) פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן השוכר שימתין לתיקונו בידי המשכיר, רשאי השוכר לתקנו כאמור בסעיף קטן (א) (1) בלי דרישה לפי סעיף 7 (א) או הודעה לפי סעיף קטן (ב). מן הכלל אל הפרט: 10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ולאחר ששקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעות להידחות הדדית. להלן נימוקיי. 11. אשר לתא"מ 51490-06-11: מכתב התביעה לא ברור המועד המדוייק בתחילת חודש אפריל 2011 בו נודע לתובע אודות הדליפה. כאשר אין חולק, כי התשלום בהתאם לקבלה שצורפה לכתב התביעה בוצע ביום 8.4.11. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי, כי התובע המתין זמן סביר על מנת לאפשר לנתבע לתקן את הדליפה מדוד השמש. התובע עצמו העיד, כי היה "לחוץ" לתקן הליקוי. עובדה המלמדת אודות פעולתו המהירה והדחופה הגם וכלל לא ברור, כי הייתה דחיפות כה רבה לצורך כך. יתרה מכך, אין חולק, כי התובע לא יידע את הנתבע אודות כוונתו לבצע החלפת כל מערכת דוד השמש ובכללה מערכת הקולטים בכוחות עצמו לא בכתב ולא תוך זמן סביר מראש כדרישת סעיף 9 (ב) לחוק ולא בכלל. בכך סבורני, כי התובע פעל שלא כדין והעמיד את הנתבע בפני מצב מוגמר. חשיבות יתרה נודעת להוראת סעיף 9 (ב) לחוק שעה שלא עסקינן בתיקון מקומי בעלות נמוכה של הפגם או הליקוי, אלא, בתיקון כולל ומקיף החורג מתיקון הדליפה עצמה ונסוב אף סביב שידרוג מערכת חימום המים במושכר בעלות גבוהה מאוד. בנסיבות אלה, היה על התובע לצפות להתנגדות הנתבע לביצוע התיקון בעלות כה גבוהה ולמצער ליתן בידו האפשרות לעשות זאת בכוחות עצמו. בנסיבות אלה ברי, כי היה על התובע היה לכל הפחות ליידע את הנתבע אודות העלויות וביתר שאת על ביצוע פעולה זו מבעוד מועד ותוך זמן סביר. יתרה מכך, התובע לא הציג כל ראייה ממנה עולה, כי בעטייה של הנזילה היה הכרח להחליף את הדוד השמש וזאת חלף תיקונו ולבטח שלא היה כל מקום להחליף את קולטי השמש שהיו לכאורה שמישים וביצעו את פעולתם כדבעי. בנסיבות אלה, סבורני, כי התובע אינו רשאי לדרוש את עלות החלפת הקולטים ואף החלפת דוד השמש מכוח סעיף 9 (א) לחוק. יתרה מכך, למעט חשבונית/קבלה אודות התשלום התובע לא הציג כל ראייה של איש מקצוע המומחה לדבר בדבר הצורך בהחלפת הדוד והקולטים ועם כל הכבוד עדותו בעניין זה הינה עדות סברה או שמועה שאינה במומחיותו ומשכך, אין ליתן לה כל משקל. על כן, כל עילת תביעתו מוטלת היא בספק רב באשר לצורך בתיקון הליקוי כפי שבוצע על ידו או מי מטעמו. בנסיבות אלה, לכל היותר, ניתן לבסס עילת השבה מדין עשיית עושר ולא במשפט. 12. אשר לתא"מ 13667-09-11: סבורני, כי במקום בו ההסכם אינו מסדיר במפורש מקרה של ביטול ההסכם בתוך תקופת ההסכם יש לפעול בהתאם לסעיף 3 לחוק על פי הנהוג בעניין זה וציפיות הצדדים. בהקשר זה, אין בידי לקבל פרשנות התובע לסעיף 5 להסכם השכירות שכן, חוששני, כי אין הדעת מתיישבת עם פרשנותו את האמור בסעיף. כאשר יש לפרש תניית הסכם לא כעומדת בפני עצמה, אלא, במסגרת מכלול תניות ההסכם. עיון בהסכם מלמד, כי "תקופת השכירות" הוגדרה כתקופה בת שנה מיום 1.3.11 ואילך. ומשכך, יש לפרש סעיף 5 ככתבו ובלשונו, קרי, על השוכר להודיע למשכיר כחודש בטרם תום תקופת השכירות, קרי, לאחר 11 חודשים, האם בכוונתו לחדש ההסכם לתקופת שכירות נוספת או שמא לבטלו. בנסיבות אלה, פרשנות התובע, אינה נקייה מספקות ולבטח שעה שאין חולק, כי הוא זה אשר ניסח את ההסכם ובשל הכלל, כי יש לפרש את הסעיף נגד המנסח. מכל מקום, אין לפרש סעיף זה ככזה הפוגע בציפייה הסבירה של הנתבע כמשכיר דירה לתקופת שכירות בת שנה, כי יצא בחסרון כיס במהלך תקופת השכירות עת התובע החליט מסיבותיו הוא לבטל הסכם השכירות. כאשר אין ואף לא נטען על ידי התובע להפרה יסודית של ההסכם המקנה לו זכות ביטול בנסיבות אלה. לא נעלמה מעיני אף הסתירה בעדותו של הנתבע בעניין מועד השכרת הנכס לצדדים שלישיים ואולם, הגם ויש לראות בחומרה רבה עדותו בעניין זה אשר חוטאת לאמת, הרי שבסופו של יום מבחינה עובדתית הוברר, לא ניתן לדחות הטענה בדבר אובדן דמי שכירות במלואה שעה שהוגשה ראייה לתיק מטעם עיריית ירושלים המלמדת, כי המושכר עמד ריק במשך חודש יוני 2011 ובכך נגרם לנתבע חסרון כיס בגין אובדן דמי שכירות לחודש זה. 13. על יסוד האמור - נוכח התנהגות הצדדים בעת מתן ההודעה המוקדמת של התובע בתחילת חודש מאי 2011 ובשים לב לאי התרעמותו של הנתבע בעניין זה בטרם נקיטת ההליך המשפטי על ידי התובע, זאת, כאמור חרף ביטול ההסכם במהלך תקופת השכירות ואי קבלת הודעה מוקדמת בת חודש ימים, אלא, אף לשיטת התובע בת 23 ימים בלבד. שוכנעתי, כי יש באלה כדי ללמד על ויתורו של הנתבע על דמי השכירות בגין יתרת תקופת השכירות - כויתור מותנה- כאשר התנאי הינו - בלבד שלא יהיה צריך לשאת בעלות הוצאת החלפת דוד השמש והקולטים. לאחר שהתובע הגיש נגדו את התביעה ומשלא התקיים התנאי - הרי שעמד הוא על זכויותיו כדין. 14. בשים לב לכל האמור לעיל ולחיובים ההדדיים של שני הצדדים האחד כנגד משנהו מצאתי לדחות את התביעות באופן הדדי. בנסיבות אלה אינני עושה צו להוצאות.נזקי מיםדוד שמשנזילהגגשכירות