הסכם לגבי מחלוקת חלוקת דמי תיווך בין 2 מתווכים

הסכם לגבי מחלוקת חלוקת דמי תיווך בין 2 מתווכים בפני תובענה לתשלום דמי תיווך בסך של 132,700 ₪ וכן נזק בגין הפרת הסכם בסך 100,000 ₪. התובע הוא מתווך מקרקעין. לטענת התובע, בינו לבין הנתבע היה שיתוף פעולה ביחס לעסקת מקרקעין (להלן - העסקה, הנכס, בהתאמה). במסגרת העסקה רכשה חברת אמפא מליבו בע"מ (להלן - הקונה או החברה) את הנכס מבעליו. על פי גרסת התובע, הוא "הביא" לעסקה את הקונה ואילו הנתבע "הביא" לעסקה את הנכס, מצד המוכר. בשל מחלוקת בנוגע לחלוקת דמי התיווך בעסקה, חתמו הצדדים על הסכם, ביום 14/1/11 (להלן - ההסכם). לטענת התובע, ביום 17/1/11 קיבל הנתבע את מלוא דמי התיווך בגין העסקה. הנתבע העביר לידי התובע סך של 13,750 ₪ בהעברה בנקאית (להלן - התשלום הראשון). בהמשך, בתקופה שבין 17/1/11 - 4/3/11, העביר הנתבע לתובע סך כולל של 43,103.44 ₪ בתוספת מע"מ ב- 4 מועדים שונים. התובע לא קיבל מהנתבע תשלומים נוספים. לפיכך פנה, לטענתו, פעמים רבות לנתבע בעניין זה. באחת השיחות העלה הנתבע טענה לפיה, הוא חשוף כלפי צד ג' בקשר לערבות שנתן. לטענת התובע, אמנם ערבות זו אינה רלוונטית להסכם, אך הוא ניאות להעביר לנתבע התחייבות לשיפוי במקרה של תביעה של אותו צד ג' נגד הנתבע (נספח ג' לכתב התביעה; להלן - מסמך השיפוי). לטענת התובע, הנתבע לא עמד בהסכם. שכן, יתר התשלומים בגין דמי התיווך לא הועברו לידיו. זאת ועוד, בשל מחדלי הנתבע להעביר לידיו את מלוא התשלומים, נכשל ניסיונו של התובע להצטרף כשותף למיזם נדל"ן, וכפועל יוצא, נגרם לו נזק הנאמד במיליוני שקלים (להלן - עסקת האיים המלדיביים). מנגד, טוען הנתבע, שהצדדים לא שיתפו פעולה בעסקה והתובע לא היה מעורב בה. לטענת הנתבע, חלקו של התובע התמצה בכך, שהכיר לנתבע, שנתיים קודם לחתימת העסקה, את מר ארז מדמון, סמנכ"ל החברה, ביחס לעסקה אחרת, שלא יצאה לפועל. לטענת הנתבע, הוא ושותפו עמלו על העסקה למעלה משמונה חודשים, ללא מעורבות התובע. לטענת הנתבע, ארבעה חודשים טרם נחתמה העסקה פגש במקרה את התובע במשרדי החברה, והנתבע, ביוזמתו ומטוב לבו, פנה לתובע והודיע לו, כי מתנהל משא ומתן בין הקונה לבין המוכר. במעמד זה הבטיח הנתבע לתובע, כי היה ותצא העסקה אל הפועל הוא יעביר לידיו סך של 70,000 ₪. התובע המתין עד להשלמת העסקה, "הסתער" על הנתבע וביקש מחצית מעמלתו. הרקע לחתימת ההסכם, כך לטענת הנתבע, הוא באיומי התובע כי יערב גורמים פליליים, לצד הטרדות טלפוניות רבות. אלה גרמו לנתבע להיכנע לתכתיביו של התובע ולחתום על ההסכם, בו הוא מתחייב להעביר לתובע סך של 157,500 ₪. זאת, כשכל חלקו של הנתבע בעסקה הוא 175,000 ₪. הנתבע שילם לתובע, תחת איומים ולחץ, סך של 50,000 ₪ כולל מע"מ. עוד לטענת הנתבע, התובע ידע, כי במסגרת העסקה התחייבו הנתבע ושותפו כלפי מר אליהו אוזן, מי שתיווך בעסקה מצד המוכרים, לתשלום עמלה בסך 260,000 ₪. לטענת הנתבע, היה בכך הכרח, משום שמר אוזן סרב לבצע את העסקה עם החברה, מחשש שמא לא תשולם עמלתו. לטענת הנתבע, עמלת התובע עומדת בזיקה לעמלה של מר אוזן, ולא בכדי חתם על התחייבות לשפות את הנתבע בגין חלקו. לטענת הנתבע, אכן קיבל סך של 175,000 ₪ בגין העסקה, אך מנגד, לנתבע מגיעים כספים ממר אליהו אוזן, בגין עסקאות אחרות שאינו מקבל לאור הערבות לתשלום. עוד טוען הנתבע, כי התובע קיבל כספים שאינן מגיעים לו ועליו להשיבם. ביחס לנזקים הנטענים של התובע, מציין הנתבע, כי הנזקים אינם קשורים אליו. דיון לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות באתי למסקנה, שדין התובענה להתקבל בחלקה. דין טענות הנתבע להידחות, שכן אינן נתמכות בלשון ההסכם. יודגש עתה, כי לשון ההסכם ברורה ואין צורך להוסיף פרשנות, תניות ומגבלות, תוך התעלמות מלשונו. בהקשר זה יש לציין, כי נסיבות חתימת ההסכם, אינן נתמכות בפרשנות המוצעת על ידי הנתבע. הנתבע ציין, כי התובע הפעיל עליו מכבש לחצים, שכלל איומים לעירוב גורמים פליליים והטרדות חוזרות ונשנות בטלפון, עד שלבסוף נכנע לאיומיו וחתם על ההסכם. טענתו לא הוכחה ואף שוכנעתי, כי ההיפך הוא הנכון. הנתבע מציין בכתב ההגנה, כי לאחר פגישה מקרית במשרדי החברה, כמחווה של רצון טוב, הסכים להעביר לידי התובע חלק מעמלתו. משמעות הדברים היא, כי לא הופעל עליו כל לחץ בעת שהציע לתובע את חלקו בדמי התיווך. יתרה מכך, חרף הטענות בדבר איומים, שיתוף הפעולה בין הצדדים המשיך במסגרת עסקאות נוספות ומאוחרות יותר, כעולה מטיוטות הסכמים מאוחרים שצורפו (ת/2, ות/3). עוד, לעניין העסקאות הנוספות ראו עדות הנתבע: ש. אתה מכיר אותו כבן אדם שמאיים? ת. כן. ש. אז מדוע חודש מאוחר יותר נכנסת איתו לעסקה חדשה? ת. לאיזו עסקה? ש. עסקת אור יהודה? ת. אני לא מבין את השאלה. ש. אתה אישרת לביהמ"ש את החתימה שלך על ת/2, ההסכם הזה נחתם אחרי שסירבת לשלם. אחרי אותם איומים. ת. אני רציתי לסיים את הסגה הזו ומסכת האיומים של הלקוח שלך ולשים לה סוף ללא צורך בהתערבות של משטרת ישראל. מר זהבי הציע את עסקת אור יהודה וראיתי בזה חלון הזדמנויות להסיר את המחלוקת ואת מסכת האיומים שלו מעליי. ראיתי בזה הזדמנות שייקח את כל עמלתי בעסקה זו רק ע"מ לסיים את הפרשה של בינקיני. (עמ' 26 לפרוטוקול). הטענה בדבר איומים לקבלת הכספים בהתאם להסכם, אף היא לא נתמכה בראיות אובייקטיביות. כך לא הוצגו תלונות למשטרה או פניות אחרות בעניין זה. כמו כן, לכל היותר, ניתן ללמוד מהטענה, כי האיומים לכאורה התרחשו בשלב מאוחר לחתימת ההסכם דנן. קרי, אין מדובר בהסכם שהושג בכפייה או באיומים. הלכה היא, כי מקום בו לשון ההסכם ברורה חזקה עליה, כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים, יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם ולתת להסכם את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו (ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן; ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ). עוד נקבע בפסיקה, כי בעת שבית המשפט מנסה לעמוד על פירושו הנכון של הסכם, עליו לפנות ללשונו ולתכליתו, כשהלשון היא הקובעת את גבולות התכלית (ע"א 2568/98 פטר נ' חממי, פ"ד נז(4) 796, 800; ע"א 8918/06 קמחי נ' מנהל מקרקעי ישראל). להלן נוסח ההסכם בעניינינו: הסכם פשרה חלוקת עמלות עסקת ביאנקיני אנו הח"מ הננו מתווכים בעסקה (להלן: "העסקה") ביאנקיני 2 בירושלים. גוש 30049 חלקה 4 (להלן: "הקרקע") שבוצעה בין בעל הזכויות בקרקע שהביא אלי ראובן לעסקה ביחד עם מתווך נוסף שמקבל לבדו עמלת מוכר לפי סכום מראש, לבין חברת אמפא מליבו וארז מדמון שהביא דובי זהבי לעסקה ובמסגרת הסיכום שמר זהבי מקבל עמלה רק בגין עסקה ראשונה בגין הכרות עם חברת אמפא מליבו ו/או ארז מדמון. סוכם בינינו על חלוקת העמלה בגין העסקה הנ"ל וכדלקמן: 192,500 ₪ + מע"מ למשרד אלי ראובן (להלן: "עמלת ראובן") 157,500 ₪ + מע"מ למשרד דובי זהבי (להלן: "דובי זהבי") תשלום חלקו של דובי זהבי בעמלות יבוצע וישולם בשני תשלומים עפ"י המפורט להלן: דובי זהבי יקבל סך של 78,750 ₪ +מע"מ (להלן: "התשלום הראשון") בהעברה בנקאית שיבצע אלי ראובן לחשבונו של דובי זהבי במועד קבלת העמלה מחברת אמפא מליבו, כנגד חשבונית מס כחוק. דובי זהבי יקבל את השיק הדחוי מאלי ראובן עם קבלת העמלה של אלי ראובן מאמפא מליבו, תוך 60 יום (הסיפא "תוך 60 יום" בכתב יד ולצידה חתימות - ר.כ.). יתרת הסכום ובסך של 78,750 ₪ + מע"מ (להלן: "התשלום השני") ישולם ישירות ע"י אלי ראובן בשיק שלו פרטי דחוי ל-135 יום לאחר ביצוע התשלום הראשון כמפורט בסעיף 2 לעיל, למעט ככל שאלי ראובן יבצע קודם לכן עסקת תיווך משותפת עם מר דובי זהבי ו/או עם אמפא מליבו שאז מתחייב אלי ראובן להקדים את התשלום השני תוך ולא יאוחר מ-3 ימים ממועד התקיימות הנסיבות והתשלום בפועל בגין העסקה וכנגד קבלת חשבונית מס כחוק מדובי זהבי. (השיק הדחוי יוחלף בשיק חדש עם תאריך מוקדם או שהשיק הדחוי יוחזר לאלי ראובן באם תבוצע העברה בנקאית לחשבונו של דובי זהבי באותו מועד), עם קבלת העמלה שמקבל אלי ראובן מאמפא מליבו במלואה ישולם למר דובי זהבי החלק הראשון. אם ידחה מועד תשלום העמלה ע"י אמפא מליבו מטעמים שאינם תלויים באלי ראובן ידחה מועד התשלום הראשון עד לתשלום העמלה בפועל. התשלום יועבר לחשבון... אלי ראובן מתחייב לשלם את החצי השני בהסדר לאחר 135 יום מיום תשלום החלק הראשון או לחילופין יוקדם התשלום באם תעשה עסקה משותפת שבה מעורבים הצדדים ולאחר התשלום בפועל בגינה כאמור בסעיף 2.1. התשלום יבוצע מחלקו של אלי ראובן בלבד בעמלה הכללית שתתקבל, ההסכם כמפורט לעיל הינו מתוך הנחה כי סה"כ העמלות שסוכמו עם חברת אמפא מליבו בקשר לעסקה הינם 350,000 ₪ + מע"מ (להלן: "העמלה"). כל עמלה נוספת שניתנה או שתינתן לאחד משני הצדדים הנ"ל בהקשר לעסקה זו בלבד מעבר לעמלה הנ"ל תחולק בהתאם לחלוקה המפורטת בסעיף 1 לעיל ללא כל דחייה בתשלום חלקו של דובי זהבי. לאחר חתימה על הסכם זה ותשלום הסכום הראשון לדובי זהבי, אזי לדובי זהבי לא יהיו כל תביעות לחברת אמפא מליבו או לאלי ראובן לגבי עסקה זו ועסקאות שיעשו בעתיד (אם יעשו) בין אלי ראובן וחברת אמפא מליבו למעט כמובן בנסיבות בהם יהיה דובי זהבי מעורב בעסקה כמתווך מול אמפא מליבו או מול אלי ראובן. דובי זהבי יהיה אחראי ביחסיו עם אלי ראובן לכל טענה ו/או תביעה שיעלה המתווך אורי סלמן לעניין עמלת תיווך בעסקה זו, הכל בכפוף לכך כי לא ניתנה על ידי אלי ראובן כל התחייבות מצידו לתשלום עמלת תיווך לאורי סלמן. בהתאם לאמור בהסכם, בעסקה מעורבים התובע והנתבע. מההסכם עולה, באופן מפורש, שהתובע יקבל עמלה בגין "הבאת" החברה וארז מדמון. בהמשך לכך סוכם, כי בעת קבלת דמי התיווך על ידי הנתבע מעם החברה, עליו להעביר לתובע סך של 157,500 ₪ מדמי התיווך. על פי ההסכם, סכום זה יועבר לתובע על ידי הנתבע, בשני תשלומים על סך 78,750 כ"א ובהתאם לתנאים ולמועדים הנקובים בהסכם. זאת לצד מסירת שיק דחוי, תוך 60 יום ממועד התשלום הראשון, בסך 78,750 ₪, לפירעון תוך 135 יום. התשלום אינו מותנה בדבר. לאחר חתימת ההסכם, העביר הנתבע לתובע מספר תשלומים. בכך, למעשה, נסתרת טענתו, כי הכספים אינם מגיעים לתובע משום שלתובע לא היתה נגיעה לעסקה. הטענה, כי הכספים נמסרו לתובע כמחווה של רצון טוב בלבד, לא הוכחה ואינה סבירה בנסיבות העניין. בפועל, הנתבע העביר תחילה סך של 13,750 ₪. בהמשך להעברה זו, שלח הנתבע דוא"ל לתובע, ביום 17/1/11, הנושא כותרת: "ע"ח", ממנו עולה, כי הנתבע העביר לתובע מקדמה בסך 13,750 ₪ "ברוח ההסכמה". ומוסיף: "נשארנו 65,000 ₪ ללא מע"מ.. תוציא חשבונית בהמשך. הובטח לי יום יומיים גמ'ח עם מליבו. יום ב' חוזרים לעבודה נעביר לך את היתרה ואז תוציא חשבונית מס על הכל..." (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של התובע). בהמשך, בשני מועדים שונים בינואר 2011, הפקיד הנתבע לחשבון בנק התובע סכום כולל של 31,250 ₪. במקביל, שלח הנתבע דוא"ל, הנושא תאריך 30/1/11, וממנו עולה כי: "בוצעו 2 הפקדות כולל היום. סה"כ קיבלת 45,000 ₪ מקדמה. הקבלה של היום פוקססה גם היא. השבוע נגמור החשבון!". (נספח ד' לתצהיר התובע). משמעות הדברים היא, כי לאחר חתימת ההסכם, מכיר הנתבע בחובו לתובע, משלם לו בהתאם להסכם, או כלשונו: "ברוח ההסכמה" ומודע לכך, שהחשבון ביניהם לגבי העסקה, נותר פתוח. הסכמה זו מייתרת את הצורך בטענות הנתבע, שהתובע לא היה "הגורם היעיל" בעסקה, כנטען בסיפא לסיכומיו. זאת ועוד, לאחר שהתובע העביר לנתבע התחייבות לשיפוי במקרה של תביעה על ידי מר אוזן, העביר הנתבע לתובע תשלום נוסף בסף 5,000 ₪ (ביום 4/3/11). לטענת הנתבע, אין מקום לדון בעמלת התובע, בהתעלם מההתחייבות כלפי מר אליהו אוזן, שהרי הא בהא תליא. עניינו של מר אוזן, עולה במסמך השיפוי, מיום 10/2/11: "בהמשך לסיכום שלנו היום 10/2/11 בהקשר לעמלות עסקת ביאנקיני, ותביעתו האפשרית של אלי אוזן לגבי ערבות שנתת לו לגבי 260,000 ₪ שחברת אמפא מליבו אמורה לשלם לו, אני מוכן לשפות באופן יחסי לחלוקת העמלות בינינו (על פי הסכם החלוקה החתום שלנו) ורק מתוך הכספים שעברו ושיועברו אלי לחזקתי בלבד, מתביעה כביכול באם יתבע אלי אוזן אותך או את משרדך בשיעור של 260,000 ₪. באם יקבל אלי אוזן את הכספים הנ"ל מחברת אמפא מליבו אזי מסמך זה מבוטל". בעדותו, הדגיש הנתבע את הקשר בין עמלת התובע לזו של מר אוזן: ש. את אותם 50,000 ₪ שאתה מודה ששילמת, הם שולמו לאחר חתימת ההסכם עם התובע? ת. כן. ש. ז"א הסירוב שלך לשלם לתובע בא לאחר חתימת ההסכם? ת. כן, אך איני מקבל את המילה סירוב, כי באופן עובדתי, אם מר אוזן היה מקבל את הכסף שלו ואני הייתי מסיר את הערבות שלי כלפיו, הייתי משלים סך 70,000 ₪ לתובע. (עמ' 25 לפרוטוקול). בעניין ההתחייבות למר אוזן, נשאל גם התובע: ש. אשר לי בבקשה שאתה כתבת למר ראובן ביום 10.2.11 מכתב לפיו התחייבת לשפות אותו בסך של 260,000 ₪ באם אלי אוזן לא יקבל את הכספים מחב' אמפא מליבו? ת. בחלק היחסי. אני מאשר את המכתב ... (עמ' 18 לפרוטוקול). ש. את מכתב השיפוי שלחת לא תחת לחץ? ת. לא. הוא בא ממני. ש. אשר לי שאתה יודע שמר ראובן חשוף כעת לתביעה של 250,000 ₪? ת. מאיפה אני יודע? לא היה שום מסמך כזה מעולם. ש. ואם אומר לך שזה המצב? ת. לא יודע. תוכיח לי. תביא לי מסמכים. גם לאלי אין שום מסמך. (עמ' 19 לפרוטוקול). אכן, כשיטת התובע, לא הוצגה כל ראיה לפיה, הנתבע חשוף לתביעה מצידו של מר אוזן. התובע חתם על מסמך שיפוי, אך מסמך השיפוי אף הוא בהיר ומציין, כי התובע ישפה את הנתבע, בחלק יחסי, מהכספים שיועברו לחזקתו אם מר אוזן ידרוש מהנתבע או את ממשרדו את הסכום האמור. מכאן לטענה החלופית של הנתבע לפיה מדובר, למעשה, בשתי עסקאות נפרדות (להלן - שתי העסקאות). במסגרת טענה זו מציין הנתבע, כי העסקה הראשונה לא יצאה לפועל ולכן התובע אינו זכאי לעמלה. לצורך תימוכין הפנה הנתבע לחלופת דוא"ל, בינו לבין מר ארז מדמון, מיום 16/6/13. בדוא"ל שכתב מר מדמון לנתבע, נכתב כך: "לדעתי בזמנו הבהרתי לך ולו כי עסקת ביאנקיני דובי תיווך רק את העסקה הראשונה שלא יצאה אל הפועל. לאחר שנה הגעת אליי עם עסקה חדשה שאינה דומה לקודמת לא בבעלים, לא במחיר ולא במספר יח'ד. דובי לא היה קשור בשום דרך לעסקה השנייה, לידיעתך הבהרתי לו זאת בזמנו" (נ/1, ההדגשה במקור). בעדותו, חזר ואישר מר מדמון את האמור בדוא"ל. אך בחקירה הנגדית הבהיר, כי היתה למעשה עסקה אחת וכי אינו מכיר את ההסכם שבין הצדדים: ש. עסקת ביאנקיני היתה עסקה אחת. הנכס זה ביאנקיני 2 בירושלים ? ת. רח' ביאנקיני 2. ש. כמה עסקאות היו? ת. הראשונה לא היתה. היתה עסקה אחת. ש. אתה מכיר את ההסכם בין דובי לאלי ראובן? ת. לא. פיתוח טענת שתי העסקאות נעשה במסגרת תצהיר העדות הראשית של הנתבע. בדיון ההוכחות, טענת שתי העסקאות, שינתה פניה: מעסקה שלא יצא לפועל, אשר אינה מזכה את התובע בעמלה, לעסקה ראשונה "באם המושבות" שהיתה פחות רווחית לתובע. בעניין זה נשאל והשיב התובע: ש. אני מציע לך עכשיו הצעה, לחזור בך מתצהירך ולהודיע לביהמ"ש שמה שטענת במסגרת כתב התביעה הוא שקרי. במסגרת ההסכם שנחתם בינך לבין מר ראובן (מצטט מסעיף 1, שורה 4). אשר לי שאתה התכוונת שהעמלה שמגיעה לך בגין ההיכרות עם מר מדמון הינה אך ורק בגין עסקה ראשונה לשיטתך? ת. עסקה ראשונה שתצא לפועל. אם לא עושים עסקה, אין עמלה. ש. רק בגין עסקה ראשונה? ת. כן. ש. אני מודיע לך שהסתרת מביהמ"ש את העובדה שהייתה עסקה ראשונה בין מר מדמון לבין מר ראובן, לפני עסקת בינקיני? ת. הייתה עסקה שלא יצאה לפועל. זה לא הולך ביחד, כי לא הייתה עמלה. היה משהו ברח' הירקון, אבל היא לא יצאה לפועל. ש. הייתה עסקה נוספת קודמת באם המושבות בפתח תקווה. העסקה הזאת היא עסקה שקדמה לעסקה שבגינה תבעת עכשיו. מדוע בעסקה הקודמת שם גם בהתאם להסכם שלך יכולת לבוא ולהגיש תביעה? ת. מאיפה ההמצאה הזו? אין עסקה באם המושבות. ש. אם אראה לך שהייתה עסקה כזו ואתה בחרת לשבת בחיבוק ידיים עד היום, השתהית ובחרת היום להגיש תביעה, מה תענה לי? ת. זו שטות מוחלטת. אני לא יודע מזה. זה לא היה מעולם. יודגש, כי ברישא של כתב ההגנה נטען אמנם, כי התובע הכיר לנתבע את מר מדמון שנתיים קודם לחתימת העסקה, אולם, ההיכרות היתה ביחס לעסקה אחרת שלא יצאה לפועל. לצד טענה זו כתב ההגנה מתייחס לתוכן ההסכם ולרקעו. לא עולה מכתב ההגנה כל התייחסות לעסקה אחרת זולת העסקה העומדת בזיקה לנכס ברח' ביאנקיני בירושלים. עסקת "אם המושבות" כלל לא מוזכרת בכתב ההגנה וגם העד מר מדמון לא נשאל בעניינה. טענות הנתבע ביחס לשתי עסקאות, אינן עולות בקנה אחד עם ההסכם החתום על ידו. טענת שתי העסקאות אינה מתיישבת עם התנהלותו מול התובע, ככל שהדבר נוגע לתשלומים בהם נשא, לאחר חתימת ההסכם. עדותו של מר מדמון, אינה מלמדת על תוכן ההסכם ונסיבותיו. לפיכך, דין טענה זו להידחות. לאור כל האמור, על הנתבע לשלם לתובע את יתר התשלומים להם התחייב בהסכם. נותרה לדיון השאלה בנוגע לנזק הנטען על ידי התובע. כאמור, התובע טען, כי בכך שלא קיבל את מלוא דמי התיווך נמנעה ממנו עסקה קוסמת באיים המלדיביים. בחינת הראיות מעלה, שלא הוכחה טענת התובע בנוגע לנזק הנוסף שנגרם לו כתוצאה מהפרת ההסכם. עסקת האיים המלדיביים לא גובתה במסמכים. ואף יש לקחת בחשבון, כי עסקה עתידית, מעצם טיבעה, עשויה להניב תשואות גבוהות אך, בנסיבות מסוימות, גם הפסדים כבדים. סוף דבר נוכח האמור, הנתבע ישלם לתובע סך של 132,700 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 30.6.2011 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע סך של 5,000 ₪ עבור הוצאות משפט וסך של 20,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חוזהדמי תיווךתיווך