להלן פסק דין בנושא פיצוי על נזק לרכב בתאונת דרכים על סמך פסק הדין פלילי המרשיע: עסקינן בתביעת שיבוב לתשלום סך של 52,747 ₪ בגין תשלום שביצעה התובעת, כמבטחת, למבוטח עקב ארוע תאונה מיום 1.7.07. עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת ביום 1.7.07 התרחשה תאונת דרכים בכביש 2, מכיוון חיפה לתל אביב, בה היו מעורבים מספר כלי רכב. אחד הרכבים המעורבים היה מסוג טויוטה יאריס מ"ר 45-208-35 נהוג בידי מר ליבוביץ (להלן-הטויוטה). רכב נוסף שהיה מעורב בתאונה הוא רכב מסוג שברולט מ"ר 21-235-60 נהוג בידי אייזנברג (להלן- השברולט) ורכב מיצובישי מ"ר 76-159-20 נהוג בידי הנתבע (להלן-המיצובישי). התובעת הינה מבטחת הטויוטה בכל הזמנים הרלבנטיים לתאונה. נוכח היקף הנזק שנגרם לטויוטה, הוכרז הרכב "אובדן מוחלט". התובעת נשאה בתשלום סך של 41,535 ₪, לאחר קיזוז הסכום שנתקבל עבור שרידי הרכב. ביום 9.9.08 הוגש כתב אישום כנגד הנתבע בבית המשפט לתעבורה בחדרה במסגרת ת"ד 1388-09-08 (להלן-התיק הפלילי) על פי עובדות כתב האישום, ביום 1.7.07 בשעה 14:45 נהג הנתבע ברכב מ"ר 76-159-20 בכביש 2 בק"מ 62.5 לכיוון דרום. אותה עת נסעו לפניו רכב השברולט והטויוטה, אשר האטו עקב רכב אחר ועבודות בכביש. הנתבע הגיע למקום, נהג ברשלנות, לא שמר מרחק מהרכב לפניו, סטה שמאלה מנתיב נסיעתו תוך איבוד שליטה, פגע בשברולט ובמעקה הבטיחות, בגין כך נהדף ופגע בטויוטה. ביום 3.3.11 במסגרת הדיון שהתנהל בתיק הפלילי, בו היה הנתבע מיוצג על ידי עו"ד לוי וכן נכח בעצמו, תוקן כתב האישום כך שלנתבע יוחסו עבירות בדרגת חומרה פחותה יותר של גרימת נזק לרכוש או אדם, סטיה מנתיב, אי שמירת מרחק ונהיגה בקלות ראש. בדיון, הגיעו הצדדים לכדי הסדר טיעון במסגרתו הודה הנתבע בעובדות נשוא כתב האישום והורשע בעבירות שיוחסו לו. כן הוסכם ביניהם עונש פסילה על תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים וקנס של 1500 ₪. הסדר הטיעון נבחן ואושר על ידי בית המשפט לתעבורה, זאת לאחר שבית המשפט הסביר לנתבע את הילכות הסדר הטיעון ולאחר שהנתבע שם אישר כי הינו מבין היטב את ההסבר וכי הינו מתקשר להסדר הטיעון מרצונו ומתוך הבנתו ומאשר את פרטיו. ביום 10.10.11 הוגש כתב התביעה דנן המבוסס, במידה רבה, על אחריות הנאשם לתאונה נוכח הודאתו והרשעתו בהליך הפלילי. תמצית טענות הצדדים ומסכת הראיות התובעת סבורה כי יש להשית על הנתבע את מלוא האחריות לפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב המבוטח על ידה וזאת על יסוד הודאתו בעובדות נשוא כתב האישום וכפועל יוצא מכך - אחריותו להתרחשות התאונה. התובעת הציגה את הודעות הנהגים ומסמכים נוספים מתוך תיק המשטרה; את הראיות בנוגע לנזק שנגרם לרכב הטויוטה, לרבות תמונות וחוות דעת השמאי; כמו כן הוצג כתב האישום ופרוטוקול הדיון בבית המשפט לתעבורה במסגרתו אושר הסדר הטיעון בין הצדדים כאמור. מטעם התובעת נשמעה עדותו של נהג הטויוטה, מר ליבוביץ. במסגרת קו הגנתו, העלה הנתבע טענות בנוגע לאופן התרחשות התאונה וביקש להביא ראיות לסתור את העובדות נשוא פסק הדין הפלילי המרשיע. הנתבע הציג את עדויות הנהגים שנגבו במשטרה בסמוך לאחר התאונה וכן חוות דעת של מומחה מטעמו, מר יואב קיץ, בוחן תנועה התומך בגרסתו כיום לאופן התרחשות התאונה. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו וכן המומחה מטעמו. נהגת השברולט, גב' אייזנברג והשמאי רון לא התייצבו לדיון ולכן הוסכם על ידי הצדדים, כי בית המשפט יהא מוסמך לפסוק על יסוד החומר הקיים בתיק בעניינם, תוך שמירת כל טענה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. כתב התביעה הוגש בהסתמך על פסק הדין בהליך הפלילי כראיה על פי הוראות סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א - 1971 , על יסוד עדויות הנהגים המעורבים כמפורט בתיק המשטרה ועל יסוד הראיות שהוצגו ביחס לנזק שנגרם לרכב הטויוטה. במסגרת ההליך, התרתי לנתבע להציג ראיות לסתור את פסק הדין המושתת על הודאתו ומשעה שכך, נטל הראיה בנסיבות מושת לפתחו. לעניין "נטל ההוכחה" ומשמעותו האופרטיבית ראו ת"א (מח'-חי') 31016-04-11‏ ‏ סאמי בחוס נ' מוחמד ג'עפרי ( 11.5.14) על כל האסמכתאות המובאות בו. האם עלה בידי הנתבע לעמוד בנטל הבאת ראיות לסתור את העובדות שביסוד פסק הדין המרשיע? לאחר שבחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי הנטל לא הורם ולהלן אפרט. ניתוח עדויות הנהגים המעורבים בתאונה תחילה, נזכיר כי מדובר בתאונה שהתרחשה ביום 1.7.07. עדות הנהגים המעורבים נגבתה בסמוך להתרחשות ומשכך יש ליתן משקל נכבד לדברים שנאמרו על ידם במסגרת הודעותיהם אלה, על פני עדויות מאוחרות שנשמעו במסגרת הליך זה בחלוף כ - 7 שנים. עדות נהג הטויוטה- מר ליבוביץ (מיום 2.7.07)- נהג זה מספר בהודעתו כי נסע בכביש 2 בנתיב ימני ולפניו משאית שעצרה. הוא החל לבלום כדי לא לפגוע במשאית, אלא שאז פגע בו רכב שנסע מאחוריו, מיצובישי פרטית, ורכבו עף קדימה לכיוון המשאית ופגע בה. לדבריו, הוא נותר ישוב ברכבו ונלקח משם לבית חולים בחדרה. מר ליבוביץ טוען כי כלל לא פגע ברכב השברולט. בנוסף, דיווח מר ליבוביץ על התאונה לתובעת על פי הודעה מיום 2.7.07 וכך נרשם שם :"בנסיעה מחיפה להרצליה המשאית שנסעה לפני בלמה (הסיבה לא ידועה לי) הבחנתי את הבלימה וניסיתי לעצור. הרגשתי מכה מאחור ולאחר מכן נפתחו הכריות". בשרטוט שמופיע בדיווח צייר 3 כלי רכב- משאית, טויוטה ורכב נוסף מאחור שתיאורו הכתוב אינו ברור. (נספח ב לתצהיר התובעת). במסגרת שמיעת הראיות בהליך זה, העיד מר ליבוביץ אשר זומן מטעם התובעת. במסגרת עדותו ציין מר ליבוביץ כי עובר לתאונה נסע במהירות של עד 90 קמ"ש, כאשר הבחין במשאית, לחץ על הבלמים והיטה את ההגה שמאלה על מנת לא לפגוע במשאית. אלא שאז קיבל מכה מאחור שזרקה אותו שוב חזרה לתוך המשאית, כרית האוויר נפתחה ברכבו והוא נכווה בידו (ראו עמ' 5 לפרוטוקול- ש' 8,27-28, 32). מר ליבוביץ ציין כי לא ראה את הרכב שפגע בו בזמן המכה, אבל לאחר מכן ראה אותו (עמ' 6 ש 1-4). אמנם, קיימת אי בהירות בנוגע לאופן קבלת פרטי הרכב הפוגע, שכן בעדותו ציין כי יצא מרכבו על מנת להחליף פרטים, אך כאשר עומת מול דבריו בהודעתו מיום 2.7.07 , לפיהם נותר ישוב ברכב וקיבל את פרטי המיצובישי מחוקרי המשטרה, ציין כי אינו זוכר. לעניין זה אתייחס בהמשך. עדות נהגת השברולט- גב' ירון אייזנברג (מיום 8.8.07) - לדבריה, נסעה בנתיב השמאלי. היה עומס תנועה בשני הנתיבים בשל עבודות בכביש. מהירות נסיעתה עמדה על כ 20 קמ"ש. במקביל אליה נסעה משאית שהאטה נסיעתה ובעקבותיה נגרמה תאונת שרשרת בנתיב הימני. רכב הטויוטה שנסע מאחורי המשאית סטה לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה, הסתובב נגד כיוון השעון ופגע במעקה הפרדה מבטון ונעצר לפני רכבה כשחזיתו לכיוון מעקה הבטון. מיד לאחר מכן פגע בה רכב המיצובישי מצד ימין מאחור. עדות נהג המיצובישי -הנתבע (מיום 4.7.07) - לדבריו, נסע בנתיב השמאלי וניסה לעבור לנתיב הימני אך ראה רכב מגיע במהירות ולכן חזר לנתיב השמאלי. או אז, פגע ברכב השברולט ומעבר לכך אינו זוכר דבר שכן במקום פרצה המולה והגיעו אנשים רבים ואמבולנס. לדבריו, נהג במהירות 80-90 קמ"ש ומאחר והרכב שנסע בנתיב הימני לא איפשר לו להשתלב, הוא פגע בשברולט שנסעה בנתיב השמאלי. על יסוד עדויות אלה הוגש כתב אישום נגד הנתבע על פי העובדות המפורטות בסעיף 7 לעיל. הנתבע הודה בעובדות אלה והורשע על יסוד הודאתו. עדויות הנהגים בסמוך לאחר התאונה מצביעות על שתי גרסאות סותרות בין נהג רכב הטויוטה לנתבע. גרסתה של נהגת השברולט אינה מסייעת למי מהנהגים האחרים בגרסתם שכן זו מתארת פגיעה עצמאית הן של הטויוטה והן של המיצובישי ברכבה. אין בכך כדי להשליך על הטענות לעניין פגיעת המיצובישי בטויוטה ישירות ואין בגרסתה לשפוך אור על כך. יש לציין כי עדותו של נהג הטויוטה נתמכת גם בהודעה שמסר לחברת הביטוח מיום התאונה. חיזוק ממשי לגרסתו ניתן למצוא בהודאת הנתבע עצמו בעובדות נשוא כתב האישום. יש לציין כי גם בעדותו של מר ליבוביץ בהליך זה אין סתירות מהותיות בין גרסתו לתאונה בהודעה למשטרה לבין גרסתו כיום. נוכח חלוף הזמן מאז התאונה ועד שהתייצב מר ליבוביץ למתן עדות בהליך זה, ובשים לב לטענתו שלא נסתרה, לפיה לא רענן את זכרונו ולא עיין בהודעה שמסר למשטרה בזמן אמת (עמ' 6 ש' 16-17), אינני מוצאת בסתירות המינוריות, הנוגעות בעיקר לעניינים שוליים כגון החלפת פרטים עם הרכב הפוגע, כדי להשפיע על גרסתו העקבית לאופן התרחשות התאונה. חוות דעת השמאי מטעם התובעת שנערכה על יסוד בדיקה מיום 2.7.07 (נספח ג לתצהיר התובעת) אף היא מצביעה על הנזק שנגרם לטויוטה במוקד קדמי ובמוקד אחורי באופן שמתיישב עם גרסת הנהג. לכן, הראיות דלעיל תומכות בגרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה. נבחן האם עלה בידי הנתבע להפריך נתונים אלה במסגרת הבאת ראיותיו לסתור בהליך זה. עדות הנתבע עדות הנתבע נחזית בעיניי כלא אמינה. הנתבע הקפיד להתחמק בתשובותיו משאלות בתחום ה"אי נוחות" באופן שמטיל ספק ממשי לעניין מהימנותו אף בעניינים שבליבת המחלוקת. כך, למשל, הודה כי רכב המיצובישי בו נהג שייך לאחיו. לעומת זאת, במענה לשאלות לעניין ביטוח המיצובישי השיב כי אינו זוכר אם נטען בשעתו כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה אחיו, יכול להיות אך אינו זוכר (עמ' 8 ש' 15-16). הנתבע אישר כי למיצובישי היה ביטוח מקיף מלא ומאשר כי לא קיבלו פיצוי בגין הנזק מחברת הביטוח (שם, בשורות 17-20). יש לציין כי נתונים אלו מתיישבים גם עם הודעתו במשטרה לפיה למקום הגיע גרר של הביטוח ולקח את הרכב (שורה 16 בהודעה). בכל הנוגע להודאתו בעובדות נשוא כתב האישום, ציין כי לא הודה כי פגע בטויוטה אלא בשברולט בלבד וכאשר הופנה במדוייק לציטוט העובדות בסעיף 16 לתצהירו נימק תשובותיו בכך ש"יש לי בעיית קשב וריכוז ולפעמים בורחים לי מספרים...ויכול להיות שברחו לי דברים בעת החתימה שלי בתצהיר..." (עמ' 9 שורות 4-5). משמע, לעמדתו, לא הודה כלל בפגיעה ברכב הטויוטה, חרף העובדה שהדברים נרשמו ברחל בתך הקטנה בעובדות שביסוד כתב האישום בו הודה. בהמשך, מציין הנתבע כי ניסה לעבור מנתיב שמאלי לימני על מנת להימנע מפגיעה ברכבים ולא על מנת לעקוף. כאשר עומת עם העובדה שהמומחה מטעמו, מר קיץ, מבסס את חוות דעתו על נתונים שונים, שלכאורה נמסרו מפיו, לפיהם עבר בין הנתיבים על מנת לעקוף, הוא משיב כי אינו זוכר (עמ' 9 שורות 13-27) עוד עולה מעדות הנתבע כי מסר את הודעתו למשטרה בסמוך לאחר התאונה וטס לדרום אפריקה שם שהה במשך כשש שנים. הוא מציין כי שב ארצה במהלך שנת 2011 ונודע לו על הגשת כתב האישום כנגדו (עמ' 10 לפרוטוקול סיפא). עוד מסביר הנתבע כי הודה בעובדות נשוא כתב האישום משום שלא רצה להסתכן בקנס גבוה ושלילה ולאחר שהתייעץ עם עורך דין (עמ' 8 שורות 25-27). ניתוח עדות הנתבע, החל בשלב בו מסר הודעתו לראשונה, דרך הודאתו בכתב האישום וכלה בתצהירו ועדותו בפניי מצביעים על אדם המונע מאינטרסים נקודתיים ומוסר גרסה בהתאם לאינטרס העומד לנגד עיניו באותה נקודת זמן. לכן, יש לייחס להודעותיו השונות את המשקל המתאים, קל וחומר בשים לב לכך שעסקינן בבעל דין בעל אינטרס ממשי בתוצאות ההליך. מהראיות מתברר כי הנתבע נסע במהירות גבוהה, באופן יחסי, עת ביקש לעבור בין נתיבים ללא הצלחה, ולכן בהחלט מתיישב הדבר עם התוצאה לפיה פגע הן בטויוטה והן בשברולט אגב התנהלות זו. עיון מעמיק בגרסתו הראשונית מצביע על כך שהוא עצמו אינו מכחיש את הפגיעה בטויוטה, אלא שמודה בפגיעה בשברולט ומעבר לכך אינו מוסיף דבר ואף מציין כי אינו זוכר כלום נוכח המהומה שהחלה במקום. ראיה נוספת לאי יציבות גרסתו ניתן למצוא בכך שכיום מכחיש גם כי הודה בפגיעה בטויוטה, חרף העובדה שהדברים רשומים בתצהירו וכן בפרוטוקול הדיון בעניינו במסגרת התיק הפלילי. לכך מצטרפת הסברה, לפיה נהג ברכב של אחיו שלא בהתאם לתנאי הביטוח ולכן ייתכן כי מסר בתחילה כי דווקא האח הוא שנהג ברכב, כפי העולה מעדותו כיום. הדבר מתיישב כאמור גם עם הודעתו הראשונית, לפיה אמנם הגיע נציג הביטוח של הרכב למקום ואף עשוי להסביר מדוע לא התקבל כל פיצוי עבור הנזק שנגרם למיצובישי, אך זאת בשולי הדיון כאן. לאור האמור, קשה ליתן אמון בגרסתו של הנתבע כיום ובטענותיו לפיהן כלל לא פגע בטויוטה. אמנם, ייתכן כי הדבר נובע מעצות שקיבל במהלך הדרך או מאמונתו שלו כי עמדותיו בכל נקודת זמן ישרתו אינטרס כזו או אחר, אלא שבמכלול הדברים יוצא כי לא ניתן לתת אמון בדבריו כיום. חוות דעת מר יואב קיץ הנתבע הגיש חוות דעת של בוחן וחוקר תאונות דרכים מטעמו. חוות הדעת נערכה ביום 5.9.12 ועל פי הרשום בה הינה מבוססת על כתבי הטענות בהליך זה, חומר החקירה בתיק המשטרה וחוות דעת שמאים בגין הנזק שנגרם לרכב הטויוטה והשברולט. אינני מוצאת כי יש בחוות הדעת כדי לסייע לנתבע להרים את הנטל הנחוץ לצורך הוכחת גרסתו לנסיבות בהן ארעה התאונה וזאת בשל מספר טעמים. הראשון- המומחה מגדיר את המחלוקת בהתבסס על גרסאות שלושת הנהגים המעורבים. עיון בגרסאות מגלה כי גרסת הנתבע המופיעה שם שונה בתכלית מהגרסה הנמצאת בהודעה למשטרה. על פי האמור בחוות הדעת (עמ' 3 סעיף 2.1) מעבר הנתבע בין הנתיבים נבע מרצון לעקוף רכב שנסע לפניו והאט. עוד מצויין כי הנתבע שולל כל פגיעה בטויוטה וכי הבחין ברכב מאזדה נוסף שנמלט מהמקום. אין זכר לדברים אלו בגרסה שנמסרה מטעם הנתבע במשטרה. קל וחומר יש לפקפק בגרסה זו שעה שבעדותו מוסר הנתבע עצמו גרסה חדשה לארוע וטוען כי סטה מנתיב נסיעתו על מנת למנוע תאונה, ולא על מנת לעקוף, כפי העולה מחוות דעת המומחה. הגם שעצם הסיבה לסטייה מהנתיב אינה מהותית לתוצאה, די בכך להצביע על חוסר אמינות גרסאות הנתבע ומכאן שיש להטיל ספק רב בכל ניתוח מקצועי המתבצע על בסיסן. ודוק. המומחה אינו מציין כי במסגרת המקורות שביסוד חוות דעתו נגבתה עדות מטעם הנתבע. אם התבסס אך ורק על החומר המפורט לעיל, לא ברור מניין שאב את גרסת הנתבע המפורטת בחוות הדעת. מכל מקום, מומחיותו של מר קיץ והערכותיו מבוססות, בראש וראשונה, על מסד הנתונים שעמד בפניו. מאחר וקבעתי כי לא ניתן לתת אמון בגרסת הנתבע לנסיבות התאונה כפי שהינה מובאת כיום, הרי מקל וחומר קורסת חוות דעת, מקצועית ככל שתהא, המבוססת על מסד נתונים זה. השני- המומחה מבסס חוות דעתו על ניתוח עדויות, חוות דעת שמאים וחשבונית תיקון של המיצובישי, מבלי שהוצגו לעיונו תמונות הנזק שנגרם לרכבי השברולט והמיצובישי. לאחר עיון בחשבונית התיקון של המיצובישי, ספק אם די בה כדי לשלול את היתכנות ארוע התאונה כפי גרסתו של נהג הטויוטה. מעיון בחשבונית עולה כי נדרשה החלפת פגוש קדמי חיצוני, כנף קדמית שמאלית ותומך, מוט הגה ועוד אי אילו חלקים אשר ספק אם די בתיאורם כדי להצביע על טיב הנזק. השלישי - עיון בניתוח הנזק שמבצע המומחה מצביע דווקא על חיזוק גרסת נהג הטויוטה. המומחה מציין כי הפגיעה ההרסנית בטויוטה (כפי העולה הן מהתמונה שצורפה והן מחוות הדעת), מצביעה על כך שההתנגשות במשאית נעשתה בזווית ולא באופן קווי. הדברים מתיישבים עם עדות נהג הטויוטה, לפיה ניסה לסטות שמאלה כדי להימנע מפגיעה במשאית אלא שאז פגעה בו המיצובישי והוא נהדף לעבר המשאית בחוזקה. בנוסף, מהירות הנסיעה של הטויוטה והמיצובישי (כ- 90 קמ"ש לפי עדותם) בהחלט יכולה להסביר את עוצמת הפגיעה והמעיכה החזקה הניכרות שחזית קדמית ואחורית של הטויוטה. לאור כל האמור, אינני סבורה כי יש בחוות דעתו של המומחה מר קיץ כדי לספק את התמיכה הראייתית הנחוצה לגרסה עובדתית רעועה למדיי של הנתבע. לסיכום, משעה שלא עלה בידי הנתבע לעמוד בנטל הראייתי הנכבד העומד לפתחו על מנת להביא ראיות לסתור את פסק הדין המרשיע העומד לחובתו, בצירוף הראיות הנוספות התומכות בתביעה כאמור, יש לקבוע כי דין התביעה להתקבל. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 52,747 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.10.11 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, יישא הנתבע בתשלום הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪. הסכומים ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום שלאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. משפט פלילירכבפיצוייםתאונת דרכיםפסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחינזק לרכב