שבר בצוואר הירך לאישה מבוגרת בגלל נפילה באוטובוס

שבר בצוואר הירך לאישה מבוגרת בגלל נפילה באוטובוס

רקע

בפניי מונחת תביעתה של ילידת 1942 (להלן: "התובעת") לפיצויים בגין תאונה שארעה לה ביום 26.12.10. התובעת נסעה באותו יום באוטובוס, כשלפתע ביצע הנהג פניה פתאומית שגרמה לה לאבד את שיווי המשקל, דבר שהביא לנפילתה על רצפת האוטובוס והיא נפגעה בגופה (להלן :"התאונה"). נהג האוטובוס היה הנתבע 1, שהיה מבוטח ע"י איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

ד"ר נחום הלפרין מומחה רפואי מטעם בבית המשפט בתחום האורתופדי, קבע כי לתובעת נותרה כתוצאה מהתאונה, נכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סעיף 48(1)ו' מותאם. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 19.11.2012 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 22.10.2013 העידו מטעם התביעה גב' שושנה מנור, הגב' לילה מרקוביץ', גב' איילת צור לזרוב והגב' איריס לוי חיים. ביום 4.12.2013 העיד מר יהושע גייר והתובעת עצמה, וביום 6.1.2014 העיד מר יוסי ברמר, ובאותו יום הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים

ב"כ התובעת המלומד טוען שהתובעת נפגעה בתאונת דרכים שארעה לה עת שנסעה יחד עם בעלה באוטובוס, כשלפתע ביצע הנהג פניה פתאומית שגרמה לה לאבד את שיווי המשקל, משכך, היא נפלה על רצפת האוטובוס ונפגעה קשות בגופה.
בעלה של התובעת עזר לה לקום ולהתיישב על כסא. התובעת ירדה מאוטובוס בבת ים, ומשם היא הגיעה לבית חולים סינופסיס, ומשם היא נסעה הביתה ובנה לקח אותה לבית חולים "וולפסון", שם עברה בדיקות הדמיה ואובחן שבר דחוס בראש מפרק הירך הימני, ולכן היא אושפזה ונותחה לקיבוע השבר בעזרת ברגים. התובעת הועברה מבית חולים וולפסון לשיקום בבית חולים לוינשטיין, וזאת עד ליום 23.2.2011.
התובעת טענה כי על אף שהיא עברה ניתוח לכריתת רגלה בגיל צעיר, היא ניהלה אורח חיים רגילים לחלוטין, ונהלה משק בית כיאות. היא אף התגוררה בבית שלשם הכניסה שלו יש 38 מדרגות, דבר שמעיד בפני עצמו.
לאחר התאונה חייה השתנו ללא היכר ותפקודה נפגע באורך קשה.
ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את התאונה, אך חלק על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל על הנכות התפקודית, ועל הקשר בין הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה לבין ההגבלה התפקודית של התובעת היום.

הנכות הרפואית והתפקודית

התובעת נבדקה ע"י ד"ר נחום הלפרין, מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט אשר סיכום את מצבה הרפואי של התובעת כדלקמן:

" בת 69 , ב- 26.12.10 נפלה במהלך נסיעה באוטובוס סבלה משבר בצוואר ירך ימין עם דחיסה בולגוס. אושפזה בבית חולים וולפסון. עברה ניתוח החזרת השבר וקיבועו על ידי 3 ברגים חלולים. המהלך לאחר הניתוח היה תקין. באותו רגל ימנית קיימת קטיעה מתחת לברך ושימוש בפורטזה. היא הועברה לאחר שחרורה מבית חולים וולפסון לשיקום בבית חולים לונשטין. שם קבלה פיזיותרפיה והדרכה בהליכה. מאז הניתוח סובלת מכאבים מתהלכת עם קביים. בצליעה ניכרת. בצילומים עוקבים של מפרק ירך ימין הקף הראש נראה שמור וקיימת דחיסה באזור השבר המחובר."

בסוף קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סעיף 48(1)ו' מותאם של קובץ תקנות המל"ל.
לד"ר הלפרין לא נשלחו שאלות הבהרה, והוא לא זומן לעדות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול ראיותיהם, אינני מוצא לסטות ממסקנותיו וקביעותיו של המומחה הרפואי.
המומחה הרפואי קבע את שקבע בהסתמך על המסמכים והחומר הרפואי הרלוונטי שעמדו בפניו, התרשמתי כי מסקנתו של המומחה מבוססת כדבעי והיא התקבלה לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

התובעת טענה כי נכותה התפקודית היא בשיעור גבוה יותר מנכותה הרפואית, ואילו הנתבעת טענה כי נכותה התפקודית של התובעת הינה נמוכה מנכותה הרפואית.

המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן במקביל של הכושר לתפקוד יום – יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

ההגנה הצביעה על כי עוד לפני התאונה, בגיל 35, התובעת עברה קטיעת חלק מרגלה הימנית מתחת לברך כתוצאה מגידול סרטני.
עם זאת, התובעת הוכיחה כי הייתה לה הגבלה רק בתחומים שוליים שונים, כמו ספורט, ריצה וכדו', אך לא הייתה לה הגבלה אפקטיבית מבחינת התפקוד היום יומי, כך למשל היא מעולם לא בקשה עזרה במשק בית, היא הייתה מטפסת מדרגות רבות שהובילו לביתה ללא בעיה.
לאחר התאונה חלה הגבלה ניכרת במצבה של התובעת, והרגל הקטועה רק מוסיפה לקושי שממילא היה קיים.
הנתבעת טענה כי מהעדויות עולה כי התובעת מתפקדת באופן כמעט מלא, וכי תפקודה לא נפגע, ולא הוגבל, או שונה באופן מהותי ממה שהיה לפני התאונה.

הלכה פסוקה שהנכות התפקודית הינה בתחום החלטתו והערכתו וקביעתו של בית המשפט:

"בהיות הנכות התפקודית, והיא בלבד, הבסיס לקביעת הפיצוי בשל הפסד כושר השתכרות, ואכן עשו בתי-המשפט שימוש בשיקול הדעת המסור להם בענין זה; שכן בעוד שהנכות הרפואית המסורה, בדרך כלל, להערכתם של רופאים, הרי הנכות התיפקודית היא בתחום החלטתו של בית-המשפט".
(קציר, פיצויים בשל נזק גוף בפרק 45 בעמ' 186)

סבורני כי התאונה הגבילה באופן ניכר את תפקודה של התובעת, אך אין להתעלם מחוות דעתו של המומחה אשר ציין כי אין צורך במינוי מומחה בתחום השיקום.
לדידי, התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותה התפקודית חורגת מהנכות הרפואית והנתבעת לא הצליחה להוכיח את ההיפך.

לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע נכות התפקודית של התובעת תהא בגובה 30%.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – לטיפולים רפואיים או בדרך כלל – לעבר, הן ראש נזק מיוחד, אותו יש להוכיח בקבלות ובאסמכתאות להוצאות הנטענות.
יחד עם זאת קבעה הפסיקה, כי די אם הצביע תובע על קיומו של נזק בעבר או על אפשרות קיומו בעתיד, כדי שיזכה בפיצוי מתאים – ודי באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך העדויות, כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו ולפוסקם באופן גלובלי (קציר, פיצויים בשל נזק גוף, עמ' 857 – 863.)

בנושא הצורך לנסיעות מוגברות שלא לטיפולים או לצרכים רפואיים, בשל הפגיעה ממנה סבלה התובעת מקובלת עלי טענת התובעת, שהיא מוגבלת בניידות בצורה הרבה יותר קשה לאחר התאונה, והמצב רק ילך ויחמיר וכפי שאף ציין המומחה בחוות דעתו (עמ' 4 שורות 3-5 לחוו"ד) כדלקמן:

"אינני צופה לשיפור אלא להחמרה הדרגתית...יתכן ובעתיד תזדקק לניתוח של החלפת מפרק ירך ימין. אינני יכול לדעת מתי. היא מוגבלת בכושר התפקוד."

בנסיבות אלו סבורני שיש לאמוד את הפיצוי המגיע לתובעת בגין ראש נזק זה באופן גלובלי.
אשר על כן, אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי סביר והוגן על סך של
130,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

סבורני שהוכח בראיות של ממש כי התובעת נזקקה לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580), וטענות ב"כ הנתבעת המלומד על "קנוניות" כאלו ואחרות בין התובעת, בתה והעוזרת לא הוכחו כלל ואינן מקובלות עלי.

נכון הוא שבאופן עקרוני מקובל שבני משפחה המתגוררים עם אדם שנפגע בתאונה יסייעו לו בשל תחושת החובה המוסרית המוטלת עליהם, עם זאת, כבר נפסק לא אחת על ידי בית משפט העליון, שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא יהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא יחוייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם. ע"א 5774/95 יצחק שכטר נ' אלה כץ, תק-על 97(3), 919 , 922 (1997). הלכה פסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצויים בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה.
בפניי העידו התובעת ובני משפחתה והעוזרת על כי התובעת אכן צריכה עזרה בכל הפעולות היומיומיות, היא מוגבלת בתנועות ובתפקוד וכי כל המשפחה התגייסה לעזרתה ולתמיכה בה.
עדויות התביעה היו קוהרנטיות, מתאימות למסמכים שהוגשו ולחוות דעת מומחה בית המשפט והן אמינות בעיני. הסתירות עליהן הצביעה ב"כ הנתבעת הן בעניינים שוליים ולא מהותיים במשפט.
אי לכך, סבורני כי לאור נכותה הרפואית והתפקודית, תקופות הטיפולים ולטיב פציעתה, יש מקום לפיצוי התובעת בסכום גלובלי, סביר והוגן לעבר ולעתיד, בגין ראש נזק זה.
בענייננו אני מעריך את שווי העזרה לה נזקקה התובעת בסך 200,000 ₪ וזאת לעבר ולעתיד.


כאב וסבל

לאור הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובעת, וימי אשפוזה וגילה, הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 56,000 ₪.

התאמת דיור

ב"כ התובעת טענה כי התובעת לאחר ששוחררה מבית החולים, עברה לגור אצל בתה במושב, בדירה שיכולה להתאים לה, ומשראתה התובעת כי היא לא יכולה לחזור לגור באזור המרכז, היא השכירה את דירתה לבנה, והיא שכרה דירה במושב ליד בתה.
עוד טענה התובעת כי מתכוונת היא עם קבלת הפיצוי להחליף דירה ולקנות דירה מתאימה באזור המרכז, שם נמצאים החברה ולשם היא רגילה.
ב"כ הנתבעת טען כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לצורך ביסוס תשתית עובדתית ומשפטית בכדי לקבל פיצוי בגין ראש נזק זה, ומשכך דין דרישה זו להידחות.
בעניין זה, דעתי כדעת ההגנה והנני דוחה את הדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה.

ניכויים

לתובעת הוענק תשלום תכוף על סך של 15,000 ₪, כפי שציינו הצדדים, והנתבעת דרשה לנכות את התשלום התכוף בשיעורו היום.
מטעם הצדדים לא הוגש תחשיב שיעורו של הסכום להיום, ולא צוין מתי שולם הסכום, כך שגם בית המשפט לא יכול לערוך את התחשיב במדויק, משכך, לא נותר בפני בית המשפט אלא לחשב את הסכום על דרך האומדנה.
אי לכך, יש לנכות מסכום הפיצוי את הסך של 15,500 ₪ .
עם זאת, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לניכוי תיאורטי של גמלאות הסיעוד לפי חוות דעת ההגנה. לדידי התובעת עשתה ככל יכולתה לממש זכויותיה במל"ל ומשתביעתה נדחתה אין כל מקום לניכוי תיאורטי.

סוף דבר

אי לכך ולאור כל האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
הוצאות רפואה ונסיעות: 130,000 ₪
עזרת הזולת: 200,000 ₪
כאב וסבל: 56,000 ₪
סה"כ נזקים: 386,000 ₪
ניכוי תשלום תכוף: (15,500 ₪)
סכום לפיצוי: 370,500 ₪

בנוסף ישלמו הנתבעים את הוצאות המשפט של התובעת וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15.4% .



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה מאוטובוס ברמת גן

  2. הירדמות באוטובוס

  3. גניבת ציוד מאוטובוס

  4. מעשה מגונה באוטובוס

  5. תאונה עם דלת אוטובוס

  6. תאונה בנסיעה באוטובוס

  7. זריקת אבנים על אוטובוס

  8. בעיות גב של נהג אוטובוס

  9. התנגשות בין אוטובוס למכונית

  10. סגירת דלת אוטובוס על נוסע

  11. פיצוי על צעקות נהג אוטובוס

  12. אוטובוס זעיר - תאונת דרכים - רישיון

  13. פגיעה באצבע - הגה של אוטובוס

  14. רדיו באוטובוס בווליום גבוה מדי

  15. נפילה בעליה לאוטובוס על המדרגות

  16. תאונה בין אוטובוס למכונית פרטית

  17. זכות נהג אוטובוס לא להעלות נוסעים

  18. פגיעה בגב תאונת עבודה נהג אוטובוס

  19. תאונה ביציאת אוטובוס מתחנת האוטובוס

  20. תאונה תוך כדי ירידה במדרגות אוטובוס

  21. התנהגות בלתי נאותה כלפי נוסע אוטובוס

  22. 10% נכות עקב נפילה במהלך ירידה מאוטובוס

  23. האם יש קשר בין נהיגה באוטובוס לכאבי גב ?

  24. פגיעת אוטובוס ממכסה בור ביוב שבמרכז הכביש

  25. התנגשות בין אוטובוס לרכב פרטי בדרכך לעבודה

  26. זיכוי נהג אוטובוס על עקיפה מסוכנת של משאית

  27. פגיעה מדלת של אוטובוס שנסגרה בעת עליה לאוטובוס

  28. שבר בצוואר הירך לאישה מבוגרת בגלל נפילה באוטובוס

  29. פיצוי בגין נזקים נטענים הנוגעים למתן שירות אוטובוס

  30. תאונת דרכים בין רכב פרטי לאוטובוס של אגד – מי אשם ?

  31. תאונת דרכים ברחוב יגאל אלון בין רכב פרטי לבין אוטובוס

  32. אחריות מדריך טיולים על נפילה במהלך ריצה ועליה לאוטובוס

  33. נפגעה בתאונת דרכים עת נפלה בנסיעה באוטובוס בהיותה בת 70

  34. תאונת דרכים בין רכב ואוטובוס בתוך כיכר בגלל סטיה מנתיב

  35. תאונת דרכים עת שנסעה בשטח מושב כשלפתע התנגש הרכב באוטובוס חונה

  36. טענה כי נהג אוטובוס פגע ברכבה אך הנהג לא התייחס וביקש כי תעזוב את האוטובוס

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון