האם אפשר לקבל פיצויים על "פינוי בכוח" מדירה בשכירות ? בפני תביעה לתשלום פיצויים בסך של 500,000 ₪ בטענה לנזקים עקב פינוי התובע מהדירה אותה שכר. התובע התגורר במשך מספר שנים בדירה אותה שכר מהנתבעת 1. תקופת השכירות הוארכה בהסכמה מעת לעת אך כחדשיים לאחר שהסתיימה הארכה האחרונה, לאחר עיכוב של כחדש בתשלום דמי השכירות, נכנסו הנתבעים לדירה על דעת עצמם, בלא נוכחות התובע ובלא ידיעתו, תפסו בה את החזקה ופינו את חפצי התובע. על רקע זה טוען התובע שזכויותיו נפגעו שלא כדין ובמהלך זה גם אבד לו רכוש יקר ערך, בעוד הנתבעים טוענים שתפיסת החזקה נעשתה כדין והטענות בדבר אובדן הרכוש חסרות כל שחר. העובדות הנתבעים 1 ו- 2 הינם בני זוג ובעלי הזכויות בדירה ברחוב אביעד 4 בבני ברק (להלן: "הדירה"). הנתבע 3 הינו בנם של נתבעים 1 ו- 2. התובע הינו מי ששכר את הדירה והתגורר בה עד לחדש מאי 2011. ביום 20.11.05 נכרת חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות") בין הנתבעת 1 לבין התובע ולפיו שכר התובע את הדירה לשנה כנגד דמי שכירות בסך של 400$ לחדש. על בסיס חוזה השכירות התגורר התובע בדירה ביחד עם אימו. לאחר כריתת חוזה השכירות הוארכה תקופת השכירות מעת לעת ואף דמי השכירות שונו מפעם לפעם. תחילה חתמו הצדדים על הארכות לשנה, ובהמשך גם נחתמו תוספות לחדש אחר חדש. במהלך ההארכות השונות אף התחייב התובעת לפנות את הדירה ולתקן "כל מה שנחוץ בדירה". דמי השכירות הועמדו ביום 24.1.10 על סך של 3,000 ₪ לחדש וביום 1.1.11 נחתמה התוספת האחרונה לחוזה השכירות, ולפיה הוסכם על הארכת תקופת השכירות עד 31.3.11. במהלך כל תקופת השכירות עמד התובע בתשלום דמי השכירות, ברם לעיתים עשה כן באיחור של כשבועיים ימים. כך עמד התובע בתשלום דמי השכירות עד לסוף אפריל 2011. במהלך החדשים הראשונים של 2011 הייתה אימו של התובע מאושפזת בבית החולים ובשלהי אפריל 2011 נפטרה אימו של התובע. התובע, כבן יחיד, סעד את אימו עד לפטירתה. בתחילת חדש מאי 2011 פנו הנתבעים לתובע דרישה שישלם את דמי השכירות בגין חדש מאי 2011 והודיעו לו שאם לא יעשה כן יפונו חפציו מהדירה. התובע נעזר אותה עת במכר ובמכתב מיום 9.5.11 דחה התובע (באמצעות פרקליטתו של אותו מכר) את דרישות הנתבעים ובמכתב מיום 12.5.11 הודיעו הנתבעים (אף הם באמצעות פרקליטתם) שעל התובע לשלם מיידית את דמי השכירות עבור חדש מאי 2011 ולפנות את הדירה עד ליום 15.6.11. התובע לא שילם את דמי השכירות לנתבעים בגין חדש מאי 2011 ובסוף אותו חדש הגיעו הנתבעים 1 ו- 3 לדירה כאשר התובע לא שהה בה, נכנסו לדירה באמצעות מפתח שהיה ברשותם, תפסו בה את החזקה ופינו ממנה את כל חפצי התובע. הנתבעים ארזו את החפצים שהיו בדירה בשקיות והעבירו אותם לבית בו התגורר בן דודו של התובע, מר בנימין סיגלר (להלן: "בנימין") ברחוב קובלסקי 11 בבני ברק. אותן שקיות עם חפצי התובע הונחו בפתח דירתו של בנימין. חפצים נוספים שהיו בדירה, כגון מקרר ותנור, הועברו על ידי הנתבעים ואוחסנו במחסן. לאחר תפיסת החזקה בדירה הגיש התובע תלונה למשטרת ישראל. חילופי מכתבים בין ב"כ הצדדים לא הביאו לכדי הסדר כלל, ואפילו לא הסדר בהתייחס לחפצים של התובע שהיו בדירה ואשר נותרו בחזקת הנתבעים. ביום 30.10.11 הוגשה תביעה זו. תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות לטענת התובע פעלו הנתבעים שלא כדין כאשר תפסו את החזקה בדירה בלא הסכמתו והסבו לו נזק כבד כאשר נטלו את רכושו. התובע איננו מכחיש את הטענה שלפיה לא נכרת כל חוזה המאריך את תקופת השכירות לאחר 31.3.11 ואף לא טוען ששילם את דמי השכירות בגין חדש מאי 2011. עם זאת, לפי גרסת התובע יש לבחון עובדות אלו על רקע המצב הקשה אליו נקלע בפטירת אימו. באותה עת לקח אותו מכר של משפחתו, מר יצחק דניאלצ'יק תחת חסותו אך כל ניסיונותיו ליצור קשר עם הנתבעים ולהגיע להסדר נענו בגידופים ובאיומים. בנסיבות אלו, טוען התובע, אסור היה לנתבעים לתפוס את החזקה בדירה וכניסתם לדירה איננה אלא מעשה פריצה שנעשה שלא כדין. התובע טוען כי הנתבעים ניצלו את פריצתם האסורה לדירה כדי לגזול ממנו רכוש רב שהיה בדירה, רכוש הכולל תכשיטים, כלי קודש, חפצי יודאיקה ואף כספים שהטמין התובע בדירה במזומן. התובע אומד את נזקיו עקב התנהגות הנתבעים בסך של 500,000 ₪, לרבות בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, ולטענתו יש לחייב את כל הנתבעים בפיצוי זה שכן כולם נטלו חלק בפריצה לדירה. לטענת הנתבעים אין כל בסיס לתביעה, הדירה פונתה על ידם בדין, דבר לא נגזל מהתובע, ודווקא התובע נותר חייב להם כספים אשר זכותם לקזז מכל חוב לתובע. לפי גרסת הנתבעים, עוד במהלך 2009 בקרו הנתבעים 1 ו- 3 בדירה וגילו כי מצב הדירה בכי רע, כי תחזוקת הדירה מוזנחת והדירה מלוכלכת והרוסה. מאז נתגלה להם הדבר, עשו הנתבעים ניסיונות להביא לפינוי הדירה אך נעתרו לתחינות התובע ואפשרו לו להוסיף ולהתגורר בדירה. במהלך מאי 2011, טוענים הנתבעים, ניתק התובע כל קשר איתם ולא שילם את דמי השכירות. במצב זה, טוענים הנתבעים, עמדה להם הזכות להיכנס לדירה, לתפוס בה את החזקה ולפנותה מחפצי התובע. עוד טוענים הנתבעים שלא זו בלבד שלא מגיע לתובע פיצוי אלא שהוא זה שנותר חייב כספים בגין דמי השכירות שלא שילם, בגין חובות שהותיר כגון חובות ארנונה וחשמל, בגין הוצאות שנאלצו הנתבעים להוציא לשיפוץ הדירה ובגין עלויות פינוי הדירה והובלת חפצי התובע. הנתבעים מכחישים מכל וכל את הטענה בדבר גזל חפצים כלשהם של התובע וטוענים שבדירה כלל לא היו חפצי ערך וטענות התובע בעניין זה אינן אלא בדיה. עוד נטען כי לנתבע 2 אין כל קשר לעניינים נשוא התביעה. התובע תמך את גרסתו בתצהירו וכן בתצהיר מר יוסף אלקסלסי, אשר טען שבצע שיפוץ בדירה ב- 2009, ובתצהירו של מר שמואל נוישטט, אשר טען שהעסיק את התובע. שני המצהירים הללו לא היו מעורבים באירועים שהתרחשו ב- 2011. הנתבעים תמכו את גרסתם בתצהירי נתבעים 1 ו- 3. כמו כן הוגשו מטעם הנתבעים תצהירי מר נתן חי, בנם של נתבעים 1 ו-2, מר ראובן אשכנזי, מר משה קרסיס ומר ויקטור סרוסי. בדיון שהתקיים ביום 29.1.14 נחקרו המצהירים ובתום הדיון ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב. דיון אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבעת שנתפסה הדירה על ידי הנתבעים, בסוף חדש מאי 2011, לא היה חוזה שכירות כתוב המסדיר את השכרת הדירה לתובע, שכן התוספת האחרונה שנחתמה ביום 1.1.11 הסדירה את הארכת השכירות עד 31.3.11. אין גם מחלוקת על כך שהתובע המשיך להתגורר בדירה לאחר 31.3.11, שילם את דמי השכירות בגין אפריל 2011 אך לא שילם את דמי השכירות בגין חדש מאי 2011 ולא קבל את הסכמת הנתבעים לאי התשלום. שתי מחלוקות עיקריות עומדות להכרעה נוכח טענות הצדדים. ראשית, המחלוקת באשר לאופן בו נתפסה החזקה בדירה על ידי הנתבעים; ושנית, המחלוקת באשר לחפצים שהיו בדירה בעת שנתפסה. מחלוקות אלו יידונו כסדרן. אין ספק כי בנסיבות נשוא תביעה זו לא היה התובע בגדר מסיג גבול או כזה שזה עתה פלש לדירה. התובע החזיק בדירה כדין מזה שנים על בסיס חוזה השכירות ולאחר שנכנס לדירה והתגורר בה כדין. במצב זה לא הייתה לנתבעים כל זכות לפעול בכח לפינוי התובע מהדירה, אסור היה להם להיכנס לדירה בלא הסכמת התובע ולא כל שכן שאסור היה להם לפנות בעצמם את הדירה מחפצי התובע. בניסיון להצדיק את פעולתם החד צדדית לתפיסת הדירה מעלים הנתבעים מספר טענות. לטענת הנתבעים חוזה השכירות כולל סעיף מפורש המתיר להם לפנות את הדירה במצב בו לא פונתה הדירה בתום תקופת השכירות. אכן, סעיף כזה אכן קיים בחוזה השכירות (סעיף 11), אלא שסעיף זה עומד בסתירה ברורה להוראות החוק ואין בו כדי להקנות זכות כלשהי לנתבעים לעשיית עזרה עצמית. לטענת הנתבעים לא היה לתובע חוזה בתוקף במועד בו פונתה בדירה והתובע אף לא שילם את דמי השכירות בגין חדש מאי 2011. עובדתית, אכן תקופת השכירות שהוארכה שוב ושוב הסתיימה ביום 31.3.11 ואכן התובע לא שילם את דמי השכירות בגין חדש מאי 2011. ולמרות זאת, לא היה בעובדות אלו כדי להצדיק סעד עצמי בנסיבות העניין. במצב זה שומה היה על הנתבעים לפנות לערכאות ולבקש צו שיפוטי המחייב את התובע לפנות את הדירה. בהקשר טענות אלו יש לציין שהנתבעים בעצמם מודים שהתובע הקפיד לשלם את מלוא דמי השכירות במשך כל שנות מגוריו בדירה כי פעמים רבות לפני כן חתם התובע על חוזה להארכת השכירות בדיעבד (סעיף 3 בתצהיר נתן חי) כך שניתן להבין מדוע לא סבר התובע שדווקא כעת עליו לפנות הדירה לאלתר. טוענים הנתבעים בסיכומיהם שהתובע נטש את הדירה ובתביעתו כלל לא בקש את הסעד של השבתו לדירה. בטענות אלו אין ממש. הנתבעים טוענים שהתובע "נעלם" ולא ניתן היה ליצור עימו קשר, אך באותה נשימה מפנים למכתב ממנו עולה שבסמוך לפני תפיסת החזקה בדירה היו הנתבעים בקשר עם מר דניאלצ'יק אשר פנה אליהם בשם התובע ואף עם פרקליטתו (מכתב פרקליטת הנתבעים מיום 12.5.11 המצורף לתצהירי הנתבעים). כך ברור שהתובע לא נטש את הדירה. לינה בבית קרוב משפחה או מכר אחר שנזקקו לסייע לתובע במצוקתו לאחר פטירת אימו איננה עדות לנטישה. גם אי עתירה לסעד שישיב את התובע לדירה איננה מהווה ויתור על זכויות וברור כי בשלב בו הוגשה התביעה לא היה זה עוד מעשי לבקש השבת הגלגל אחור. אין לפיכך בטענות הנתבעים כדי להצדיק את האופן בו תפסו את החזקה בדירה. למעשה, מעדויות הנתבעים עולה שבמשך שנים בקשו הנתבעים להביא לפינוי הדירה שכן היו ערים למצוקתו הקשה של התובע וסברו שהתובע מזניח את הדירה ומצבה בכי רע. נראה שהנתבעים פשוט ניצלו את מצבו הקשה של התובע במהלך מאי 2011, ניצלו את ההזמנות כאשר התובע לא שהה בדירה לאחר פטירת אימו, ופעלו בכח, בבריונות ממש, כדי להיכנס לדירה ולתפוס בה את החזקה. אני מקבל לפיכך את טענת התובע וקובע שאסור היה לנתבעים לעשות כן ובמעשים אלו פגעו הנתבעים בזכותו החוקתית של התובע להחזיק בדירה ולהתגורר בה. המחלוקת השנייה שנתגלעה בין הצדדים נוגעת להיקף נזקי התובע עקב תפיסת הדירה ופינוי חפציו מהדירה. לפי גרסת התובע היו בדירה בעת שנתפסה חפצים יקרי ערך ואף כספים במזומן וכולם אבדו, שלכן יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי לפי שווי רכושו שאבד. לפי גרסת הנתבעים כל שהיה בדירה אלו פרטי ציוד ישן ובלוי, חסר כל ערך כספי. מהעובדות שנתגלו התברר שלא זו בלבד שהנתבעים פרצו לדירה שלא כדין ותפסו בה את החזקה, אלא שהתייחסותם לחפצי התובע שהיו בדירה נעשתה באותה מידה של זלזול בוטה בתובע ובזכויותיו. התברר, שהנתבעים "ארזו" את חפצי התובע בשקיות גדולות ופשוט השליכו אותם בפתח דירתו של בנימין, בלא כל ניסיון לתאם זאת מראש ובלא כל ניסיון לוודא שהציוד ייאסף על ידי התובע או מי מטעמו. במצב זה, הנתבעים לבדם אחראים לכל אובדן או נזק שנגרמו לרכוש התובע. יחד עם זאת, לא די בקביעת אחריות הנתבעים כדי להשית עליהם חבות בפיצויים לתובע. השווי הכספי של אותו ציוד שאבד או ניזוק מהווה חלק מעילת התביעה. אם מבקש התובע לחייב את הנתבעים בפיצוי על פרטי ציוד שהיו לו ואבדו במהלך פינוי הדירה, עליו גם להוכיח שפרטים שכאלו אכן אבדו ולהוכיח את שווי אותם פריטים. התובע טוען שבמהלך הפינוי אבד ונעלם ציוד יקר ערך שהיה בדירה. הנה אשר התברר בהקשר זה: התובע טוען שהיו בדירה פרטי ציוד רבים ויקרי ערך, ובהם ביגוד, כלי מטבח, ספרי קודש, מכשירים חשמליים ועוד (כמפורט בתצהיר התובע מיום 23.6.11). דא עקא, והתובע לא מביא ולו ראיה אחת שתתמוך בטענתו. התובע איננו מביא לא תצלום של פרט כלשהו, לא חשבונית המעידה על רכישתו, לא תיאור של פריטים ולא פירוט הדרך בה הגיעו לידיו. שני העדים מטעם התובע, יוסף אלקסלסי ושמואל נוישטט, העידו שביקרו בדירה בעת שהתגוררו בה התובע ואימו אך לא ידעו לתמוך בטענות התובע בדבר הרכוש שהיה בדירה. הנתבעים הציגו סרטון שצילמו בדירה ימים ספורים טרם תפסו בה את החזקה ובו אין זכר לאותם פרטי ציוד יקרי ערך להם טוען התובע. סרטון זה הועבר לעיון התובע במהלך ההתדיינות והתובע לא מצא לנכון להתייחס אליו בתצהירו ולא ידע להבהיר בעדותו מדוע לא טען בתצהירו שהסרטון איננו משקף את הציוד שהיה בדירה (עדות התובע בעמ' 15 בפרוט'). העדים מטעם הנתבעים, מר משה קרסיס ומר ראובן אשכנזי, העידו שהגיעו לדירה בעת שהתגוררו שם התובע ואימו והבחינו בדירה מוזנחת ללא כל חפץ יקר ערך. בחקירתם הנגדית לא עומתו עדים אלו כלל עם הטענות לרכוש שלטענת התובע היה בדירה ולא מצאתי סיבה לפקפק בעדותם בעניין זה. התובע העיד שמאז 2009 הוא כלל לא עובד בעבודה קבועה אלא "עושה עבודות נוספות ומזדמנות" ואף נעזר בתמיכת אביו שבעצמו מתקיים מקצבת המוסד לביטוח לאומי ושילומים מגרמניה (סעיף 6 בתצהיר התובע). גם לפני 2009, לפי טענות התובע, הכנסתו הסתכמה בסך של 5,000 ₪ לחדש. עובדות אלו אינן מתיישבות עם הטענה למגורים בדירה עם חפצים יקרי ערך רבים. התובע טוען שהטמין ברהיטים בדירה כספים במזומן - 37,000$ ועוד 12,000 ₪. התובע לא הציג ולו ראיה אחת לקיומם של כספים שכאלו וקשה להבין כיצד יתכן שהתובע יצבור חסכונות בהיקף כזה ויחזיקם בדירה כשבה בעת הוא מאחר בתשלום דמי השכירות ולא משלם כלל את דמי השכירות בגין חדש השכירות האחרון. למעשה, התמונה המצטיירת הינה של מצב כלכלי קשה אליו נקלעו התובע ואימו, מצב שהביאו כדי הזדקקות לעזרת מכרים ומגורים בדירה מוזנחת. קשה במצב זה ליתן אמון בטענה להטמנת כספים רבים במזומן בדירה וקשה שבעתיים להסתמך על טענה שכזו כראיה יחידה לביסוס התביעה. הוכחת הנזק מהווה אחד התנאים ההכרחיים לקביעת זכותו של התובע לפיצוי מהנתבעים. על התובע החובה להוכיח הן את היקף הנזק שנגרם לו והן את הנתונים מהם ניתן להסיק את הערך הכספי של הנזק. כאשר באפשרות התובע להציג נתונים מדויקים על היקף הנזק שנגרם לו והוא לא עושה כן, אין באפשרותו לבקש מבית המשפט לבצע "הערכה" של היקף הנזק. באותם המקרים, בהם, לאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2), 800, 809). בעניין דנא לא הביא התובע כלל ראיות באשר להיקף הנזק שנגרם לו. התובע לא הוכיח שבכלל היו בדירה פרטי ציוד יקרי ערך שאבדו ולא הוכיח את השווי של אותם פריטים. התובע אף לא הוכיח שהיו בדירה כספים שנשמרו במזומן ונראה מהראיות שכספים שכאלו לא היו בדירה. אי אפשר לפיכך לקבוע שהתובע הוכיח את נזקיו ולא ניתן לקבוע כי יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין טענות אלו. כל שנותר איפוא הינה העובדה שהנתבעים התייחסו לתובע בצורה שראויה לכל גנאי, ניצלו את מצוקתו האישית והכלכלית, השתלטו על הדירה בכח הזרוע שלא כדין, והשליכו את התובע לרחוב על רכושו הדל ובאדישות מוחלטת לגורלו. לא ניתן להשלים עם התנהגות שכזו ואני אומד את עוגמת הנפש שהסבה התנהגות זו לתובע בסך של 30,000 ₪. לטענת הנתבעים יש להפחית מכל חבות לתובע את חובתו בגין השכירות. ביחס לטענה זו הוכח שהתובע לא שילם את דמי השכירות בגין חדש מאי 2011 בו עדיין החזיק בדירה בסך של 3,000 ₪. לנתבעים הזכות לקזז סכום זה מנזקי התובע. לטענת הנתבעים יש לחייב את התובע בעלות השיפוץ שעשו בדירה בסך של 150,000 ₪. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לכספים כלשהם שהשקיעו בשיפוץ הדירה, הנתבעים לא פירטו כלל איזה שיפוץ עשו בדירה, והנתבעים לא פירטו כלל אילו נזקים שבאחריות התובע נאלצו לתקן. כל שהציגו הנתבעים בהקשר זה הינה קבלה על החלפת ברז הגז שנעשתה בכלל לפי דרישת חברת הגז ולא ברור מה לה ולתובע. אין לפיכך ממש בטענה סתמית זו. לטענת הנתבעים נגרם להם נזק שכן נאלצו להשכיר את הדירה בסכום נמוך יותר בשל מצבה. גם טענה זו נטענה בלשון סתמית, בלא כל חוות דעת שתתמוך בה ובלא כל ניסיון לפרט ולהסביר כיצד אחראי התובע לדמי השכירות שגבו הנתבעים משוכרים אחרים. לטענת הנתבעים הותיר התובע חובות בגין מגוריו בדירה (ארנונה, חשמל, מים וגז) בסך של 12,129 ₪. הנתבעים הציגו אישור על תשלום חשבון החשמל בגין אפריל - מאי 2011 בסך של 972.23 ₪. למעט אישור זה לא הציגו הנתבעים כל אסמכתא לתשלום ששילמו בגין מגורי התובע בדירה וכך, למשל, הציגו הנתבעים תדפיס חוב ארנונה אולם התדפיס בכלל מופנה לתובע כחייב, לא לנתבעים, וממילא שאין כל אסמכתא ששולם על ידי הנתבעים. לטענת הנתבעים על התובע לשאת בעלויות הובלת הציוד מהדירה, ברם לאחר שהובהר שתפיסת הדירה הייתה שלא כדין אין מקום לחייב את התובע בתשלום זה, מה גם שממילא הסכום בו נוקבים הנתבעים סתמי ונעדר כל פירוט או אסמכתא. על יסוד הראיות שהוצגו עומדת לפיכך לנתבעים הזכות לקזז מכל חוב לתובע סך של 3,972 ₪. להשלמת התמונה יש לציין כי הנתבע 2 כלל איננו צד לחוזה השכירות והתברר שכלל לא נטל חלק בפינוי התובע מהדירה, שלכן אין כל יסוד להשתת חבות כלשהי עליו. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 3 לשלם לתובע סך של 26,028 ₪. כמו כן אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 3 לשאת בהוצאות התובע אשר בהתייחס לפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק יועמד על תשלום סך של 5,000 ₪ בגין אגרת בית המשפט וסך נוסף של 20,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. התביעה נגד נתבע 2 נדחית בלא צו להוצאות. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק דין זה. פיצוייםפינוי מושכרשאלות משפטיותשכירותפינוי