בטופס ההזמנה מופיעה רשימת נכסים ובכלל זה פרטי הדירה ברחוב בן יהודה 37/9 בנתניה (להלן: "הדירה"), דירה אשר נרכשה בסופו של יום על ידי הנתבעת. למעט הדירה, אין חולק כי הנתבעת חתומה לצד כל פרטי הנכסים המופיעים ברשימת הנכסים בטופס ההזמנה וכי נכסים אלו הוצגו לנתבעת על ידי התובעת הן מבפנים והן מבחוץ. לעניין הדירה נשוא המחלוקת, הרי שפרטי הדירה מופיעים פעמיים בטופס ההזמנה, פעם אחת באמצע רשימת הנכסים כאשר אין חולק כי הנתבעת לא חתומה לצד פרטי הדירה במקום זה, ופעם שניה, בסוף רשימת הנכסים. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם הנתבעת חתמה לצד פרטי הדירה המופיעים בסוף רשימת הנכסים. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי הדירה ברח' בן יהודה לא הוצגה על ידי התובעת לנתבעת מבפנים, כי התובעת לא נכחה בפגישה בין הנתבעת לבעלי הדירה ה"ה ניצן ויפעת תקומי (להלן: "תקומי"), לא השתתפה במשא ומתן לרכישת הדירה על ידי הנתבעת בכל שלב שהוא ובכל דרך שהיא, לא פעלה להפחתת מחיר הדירה וכיוצ"ב. התובעת טוענת כי הציגה את הדירה לנתבעת מבחוץ, ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת לא הציגה לה את הדירה, לא מבפנים ולא מבחוץ, וכי ידעה על הדירה ונפגשה עם בעלי הדירה, תקומי, עוד בטרם נפגשה עם התובעת וחתמה על טופס הזמנת שירותי תיווך. טענות התובעת : 3. התובעת טוענת כי הנתבעת פנתה אליה טלפונית בעקבות פרסום. ביום 24.6.10 נפגשו הצדדים והנתבעת חתמה על טופס הזמנת שירותי התיווך. עוד באותו היום התכוונה התובעת להציג לנתבעת את הדירה בבן יהודה ואף קבעה פגישה עם בעלי הדירה, תקומי. מאחר ותקומי ביטלו את הפגישה הציגה התובעת לנתבעת מבחוץ את הבניין בו מצויה הדירה. לטענתה, הנתבעת סירבה לחתום בשלב זה על טופס ההזמנה בסמוך לפרטי הדירה בבן יהודה וטענה כי תחתום רק כאשר תוצג לה הדירה מבפנים. באותו המועד הציגה התובעת לנתבעת דירות נוספות. התובעת תיאמה פגישה נוספת עם הנתבעת ותקומי ליום 27.6.10. לטענתה, ביום זה חתמה הנתבעת בפניה על טופס ההזמנה ליד פרטי הדירה אשר הוספו בסוף רשימת הנכסים. גם פגישה זו בוטלה על ידי תקומי ולא התקיימה. פגישה שלישית תאומה על ידי התובעת ליום 29.6.10 ואולם, לפגישה זו לא הופיעה הנתבעת. לטענת התובעת, המשיכה לשמור על קשר טלפוני עם הנתבעת ואף הציגה לה דירה אחרת. באשר לדירה ברח' בן יהודה הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא אינה מעניינת אותה ובהמשך אף הודיעה לה כי רכשה דירה בצפון העיר. בתחילת שנת 2011 התברר לתובעת, במקרה, כי הנתבעת רכשה את הדירה בבן יהודה. לשאלת התובעת לעניין דמי התיווך המגיעים לה השיבה הנתבעת כי אינם מגיעים לתובעת מאחר ולא הראתה לה את הדירה מבפנים. בנסיבות אלה, טוענת התובעת כי יש לראות בה כ"גורם היעיל" לעשיית העסקה ולחייב הנתבעת בתשלום דמי התיווך. טענות הנתבעת : 4. הנתבעת טוענת כי באמצע חודש יוני 2010, ועוד בטרם נפגשה עם התובעת, ראתה את השלט התלוי על הדירה ובו מספר הטלפון של תקומי. לאחר שהנתבעת שוחחה טלפונית עם תקומי ונפגשה עמם בדירה, יחד עם בנה גל, הגיעו הצדדים להסכמה עקרונית וסוכם כי תקומי יורידו את השלט וכי הדירה לא תוצג לאחרים. על אף זאת, החליטה הנתבעת לראות דירות נוספות, על מנת להיות בטוחה בהחלטתה, ולכן פנתה ביום 24.6.10 לתובעת. הנתבעת מודה כי חתמה בטופס ההזמנה לצד פרטי הדירות המופיעות שם, וכי דירות אלו אף הוצגו לה על ידי התובעת, למעט הדירה בבן יהודה לגביה מכחישה הנתבעת כי הוצגה לה על ידי התובעת, מבפנים או מבחוץ, או כי חתמה לצד פרטי דירה זו. הנתבעת טוענת כי ככל הנראה הוסיפה התובעת את פרטי הדירה בבן יהודה פעם נוספת בתחתית רשימת הנכסים באופן שבו חתימתה של הנתבעת לצד הנכס הרשום בשורה מעל תראה גם כחתימה נוספת ביחס לדירה בבן יהודה, וכי מדובר במעשה זיוף. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת אף לא הפגישה בין הצדדים לעסקה ולא היתה מעורבת בדרך כלשהי באף שלב במשא ומתן בינה לבין תקומי וממילא אין לראות בה "גורם יעיל" להתקשרות ויש לדחות את התביעה. דיון והכרעה: 5. בדיון בפני העידו התובעת והנתבעת, וכן שני עדים מטעם הנתבעת, מר תקומי ועו"ד חסאן, מי שייצג את הנתבעת בעסקת המכר מול תקומי. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 6. סעיף 1 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק") מגדיר תיווך במקרקעין כדלקמן: "הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעסקה בזכות במקרקעין". סעיף 14 לחוק קובע זכאות לדמי תווך בקיומם של כל התנאים המצטברים; (1) המתווך בעל רישיון תיווך בתוקף, (2) המתווך מילא אחר הוראת סעיף 9 לחוק, קרי הזמנת תיווך בכתב הכוללת כל הפרטים הנדרשים, ו - (3) המתווך היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. מאחר ועסקינן בתנאים מצטברים הרי שאין די בכך כי קיימת הזמנה בכתב של שירותי התיווך אלא על המתווך להראות כי היה ה"גורם היעיל" שהביא להתקשרות. בפסיקה נקבע כי המבחן לבחינת ה"גורם היעיל" הוא מבחן הסיבתיות: "אין המתווך יוצא ידי חובתו בעצם הוכחת הסיבתיות העובדתית. אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה - בלעדיה - אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל. השאלה אימתי פעולת המתווך היא ה"גורם היעיל" נגזרת מבחינתה של מערכת העובדות. כרגיל - כאשר המתווך מפגיש בין הצדדים - אין קושי לקבוע כי הוא הגורם היעיל לעסקה. ברור כי מתקיים משא ומתן - אשר המתווך עשוי ליטול בו חלק - ובסיומו נכרת חוזה. הנה כי כן, צומחת זכאות המתווך לשכרו ההוגן. (ראה ע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ נ. אסתר ביר). הכלל הוא שהמתווך זכאי לדמי תיווך כשבעקבות פעילותו התקשרו המוכר והקונה בהסכם ביניהם. ההדגשה אינה על ריבוי הפעולות האפשריות והשונות, ואף לא על טבען, אלא על יעילותה של הפעילות. לכן, די לעיתים במסירת כתובת או בהפגשת הצדדים כדי שהמתווך ייחשב כגורם היעיל שהביא להתקשרות: "אמרנו שפעולתו של המתווך חייבת להיות גורם יעיל לכריתת חוזה המכר אך לא אמרנו עדיין אם די במסירת כתובתו של המוכר והפניית הקונה לכתובת זו כדי להוות את אותו גורם יעיל. אמרתי מקודם שאין שכר המתווך נקבע על פי מידת טרחתו אלא לפי מידת הצלחתו, ולכן התשובה לשאלתנו הספציפית היא שאם מסירת כתובתו של המוכר הספיקה, במקרה המסוים, כדי ליצור את הקשר בינו לבין הקונה (הקשר שכתוצאה ממנו נכרת הסכם המכר) אזי די בכך כדי לזכות את המתווך בדמי תיווך". (ראה ע"א 461/76 פטל נ. מרגלית). הנה כי כן, על פי הפסיקה כאשר המתווך הוא זה אשר הפגיש בין הצדדים הרי שדי בכך כדי לקבוע כי הוא הגורם היעיל לעסקה, גם אם המתווך כלל לא נטל חלק במשא ומתן למכירת הדירה. עוד קובעת הפסיקה כי מקום בו ביצע המתווך את הפעולה הראשונית של הפגשת הצדדים ואולם, נמנע ממנו במכוון להמשיך במלאכתו על מנת לחסוך את דמי התיווך, לא יהא בכך כדי לשלול את זכאות המתווך לדמי תיווך. אחרת, ניתן יהיה למנוע ממתווך את דמי התיווך ע"י יצירת נתק עמו לאחר שפעולתו יצרה את הגורם הראשוני למפגש בין הצדדים. פעולה מכוונת למנוע דמי תיווך אינה מתיישבת עם חובת תום הלב : "עם זאת, קיום הסכם תיווך נתון ככל הסכם, לחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב ... צד המסכל את מאמציו של המתווך על ידי ניצול המידע שנתקבל ממנו לצורך פנייה ישירה לצד האחר לעסקה תוך עקיפתו של המתווך, מפר את חובת תום הלב המוטלת עליו" (ראו ע"א 7247/97 כוכבה יצחקוב נ. מרדכי אביב מפעלי בנייה בע"מ (2001), וכן ע"א (ת"א) 2819/00 בן אור מרדכי נ. רוזן אבי (2002), וכן ע"א (מחוזי - תל אביב) 2314/00 פרנק נ' י.ר. מקרקעין וניהול בע"מ). 7. אמנם, ולאור הכללים בפסיקה, הרי שישנם מקרים בהם עצם מסירת המידע לידי הלקוח די בכך כדי לזכות המתווך בדמי התיווך, בייחוד שעה שנטען כי הלקוח מידר את המתווך ומנע ממנו להיות שותף להמשך המגעים בין הצדדים לעסקה. אלא, שבענייננו, לאחר ששקלתי הראיות בפני ומכלול הנסיבות, כפי שיפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה ידעה על הדירה ואף נפגשה עם תקומי עוד בטרם נחתמה הזמנת התיווך ומשכך, אין התובעת בגדר "גורם יעיל" להתקשרות. מעבר לכך, סבורני כי גם אם היה מקום לקבל גרסת התובעת כי הציגה לנתבעת את הדירה מבחוץ, ספק אם היה בכך כדי לקבוע את זכאותה לדמי תיווך. להלן טעמיי. 8. כאמור, את זכאותה לדמי התיווך מבססת התובעת אך על מסירת המידע באשר לדירה לידי הנתבעת. משכך, יש להכריע במחלוקת האם הנתבעת התוודעה, לגרסתה, לדירה באמצעות השלט אשר היה תלוי בדירה עם מספרי הטלפון של תקומי, וזאת עוד בטרם פגשה בתובעת, או שמא נודע לה על הדירה מהתובעת ורק לאחר מכן פנתה לתקומי. לא נעלם מעיניי כי גרסת הנתבעת באשר לנסיבות בהן ראתה את השלט התלוי על הדירה ופגשה את תקומי לא היתה אחידה. יחד עם זאת, איני סבורה כי מדובר בסתירות היורדות לשורשה של הגרסה. הנתבעת חזרה וטענה כי עוד בטרם פגשה בתובעת ראתה את השלט תלוי על הדירה, נפגשה יחד עם בנה גל עם בני הזוג תקומי בדירה, וכי אף סיכמו ביניהם התנאים לעסקה ובכלל זה כי יוסר השלט והדירה לא תוצג לאחרים. כפי שיפורט להלן, גרסתה של הנתבעת לעניין השלט בדירת תקומי קיבלה חיזוק מעדותו של מר תקומי ואף מעדות התובעת עצמה. מר תקומי העיד כי לצורך מכירת הדירה הוא ואשתו לא שכרו שירותי תיווך אלא תלו שלט למכירה על מעקה מרפסת הדירה בציון מספרי הטלפון שלהם. תקומי העיד כי בעקבות השלט הגיעו קונים פוטנציאליים ומתווכים לדירה. התובעת אישרה בחקירתה כי הגיעה לדירת תקומי באמצעות השלט שהיה בדירה, וכך העידה : "אני הגעתי על סמך שלט שהיה בדירה, אני התקשרתי אליהם ביום 31/5 אחרי שראיתי את השלט, באותו יום לא באתי לראות את הדירה, כמה ימים אח"כ הגעתי לראות את הדירה ואחרי זה הם הורידו את השלט, אני לא יודעת למה, תשאלו אותו, ומיום 24/6 ועד ה-29/6 לא היה שלט בדירה, וכמה ימים אחרי זה הם שמו את השלט". התובעת חזרה והעידה מפורשות כי במועדים הרלבנטיים בהם הציגה, לטענתה, את הדירה לנתבעת לא היה שלט תלוי במרפסת הדירה: "מתאריך 24/6 כאשר הראיתי לה את הדירה מבחוץ עד תאריך 29/6 כאשר חיכיתי לה מחוץ לבית לא היה שלט בדירה, אחרת לא הייתי מציגה את הדירה, כמה ימים אח"כ תקומי תלה את השלט" (ההדגשה שלי - מ.י.). מנגד, מר תקומי העיד באופן חד משמעי כי מאז תלו את השלט לא הוסר השלט וזאת עד למועד בו ערך זיכרון דברים עם הנתבעת למכירת הדירה. עדותו של מר תקומי, עד ניטראלי אשר אין לו כל עניין בתוצאות המשפט, הותירה בפני רושם מהימן. עדותו היתה ברורה וחד משמעית. מר תקומי אף שלל כל אפשרות כי אשתו הסירה את השלט. לפיכך, אם כטענת התובעת לא היה שלט תלוי בדירת תקומי בין המועדים 24.6.10 עד 29.6.10, ובשים לב לעדות תקומי כי השלט הוסר רק פעם אחת בלבד לאחר שנחתם זיכרון דברים עם הנתבעת, המסקנה המתבקשת הינה כי הנתבעת נפגשה עם תקומי עוד בטרם נפגשה עם התובעת וחתמה על טופס הזמנת שירותי התיווך. 9. אמנם, התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבעת יצרה עמה קשר טלפוני עוד קודם ליום 17.6, המועד בו ראתה, לטענתה, את דירת תקומי לראשונה. יחד עם זאת, איני סבורה כי בכך יש כדי לשנות. ראשית, לא נטען כי בשיחות הטלפוניות נמסר לנתבעת המידע על הדירה וממילא טרם נחתמה הזמנת תיווך בכתב. שנית, מקובל עלי הסבר הנתבעת כי לאורך התקופה בה חיפשה דירה יצרה קשר טלפוני עם מתווכים רבים ובכלל זה יכול שגם עם התובעת באמצעות שלטים שפרסמה התובעת בדירות אחרות. הנתבעת העידה כי לא ידעה באותה העת כי מדובר בתובעת מאחר ותמונתה לא הופיעה על גבי השלט. לא נעלמה מעיניי טענת ב"כ התובעת כי התובעת נמנעה מלזמן את בנה וכי יש בהימנעות זו כדי לעמוד לחובתה. יחד עם זאת, הנתבעת העידה כבר בשלב חקירתה בבקשת הרשות להתגונן כי בנה היה עמה עת ראו את השלט וכי יכול ואף שיחות הטלפון לתקומי בוצעו ממספר הטלפון שלו. עוד העידה כי בנה מתגורר בחו"ל וכי שהה בארץ באותה העת לצורך ביקור. יתרה מכך, מר תקומי בעדותו אישר את גרסת הנתבעת כי בנה היה מעורב במגעים ביניהם ואף העיד כי הקשר הראשוני נוצר עם בנה של הנתבעת. יתרה מכך, מאחר ואין מחלוקת כי הנתבעת פגשה שלא באמצעות התובעת את תקומי והמחלוקת היחידה הינה אך ביחס למועד קיומה של פגישה זו, קרי לפני פגישת התובעת והתבעת או לאחריה, ספק אם היה בעדות בנה של הנתבעת כדי לשפוך אור על המחלוקת. זאת ועוד, כאשר עסקינן בנכס אשר פורסם בשלט על ידי הבעלים, וכך גם המתווך הגיע אל הנכס, הרי שיש לבחון את היות המתווך "גורם יעיל" אך מעצם מסירת המידע על הנכס בזהירות יתרה, בשונה ממקרה בו לא יכול היה הלקוח לדעת על הנכס אלא מפי המתווך עצמו כמקור המידע היחיד. 10. נוכח האמור לעיל, הרי שהתובעת לא היתה ה"גורם היעיל" בהתקשרות. על אף שדי בכך כדי לדחות את התביעה, מאחר והתנאים המנויים בסעיף 14 לחוק הינם תנאים מצטברים, ישנם טעמים נוספים לדחיית התביעה. 11. הצדדים הקדישו חלק ניכר מחקירות בעלי הדין ומטיעוניהם לעניין החתימה על טופס הזמנת התיווך ביחס לדירה בבן יהודה. ואולם, כפי שיפורט להלן, גם אם אכן מדובר בחתימת הנתבעת, וספק בעיניי אם ניתן לקבוע כך, הרי שאין בכך כדי לשנות. ובמה דברים אמורים? 12. במהלך חקירת התובעת התברר כי בידי התובעת עותק מהזמנת התיווך אשר אינו תואם את טופס הזמנת התיווך שצורף לכתב התביעה. התובעת העידה כי, למעשה, החתימה את הנתבעת כאשר בטופס הזמנת התיווך הופיעו רק כתובות הנכסים בלבד וכי את שמות בעלי הנכסים והמחיר המבוקש הוסיפה מאוחר יותר. לעניין זה העידה כי היתה בתחילת דרכה המקצועית כמתווכת וכי היום אינה נוהגת כך. אמנם, איני סבורה כי טופס ההזמנה אינו עומד בהוראת תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז - 1997, בכל הנוע לפרטים אשר חובה לכלול בו. יחד עם זאת, יש בכך כדי לפגום באותנטיות של המסמך ובמשקלו הראייתי שעה שהמחלוקת הינה ביחס לחתימה לצד פרטי הדירה, וזאת לאור מיקומה של החתימה (לצד פרטים אשר הוספו מאוחר יותר), ובשים לב לכך כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מעיון במסמך כי מדובר בחתימה נפרדת ביחס לדירה בבן יהודה, באופן שיש בו כדי לחזק את גרסת התובעת. 13. יתרה מכך, גם לו היתה מתקבלת גרסת התובעת כי הנתבעת חתמה לצד פרטי הדירה, הרי שספק אם לאור אומד דעתם של הצדדים היה בכך כדי לזכות את התובעת בדמי תיווך. לשיטת התובעת, הנתבעת לא הסכימה לחתום על טופס ההזמנה לצד פרטי הדירה לאחר שהתובעת הציגה לה את הדירה מבחוץ וזאת מהטעם כי לא ראתה את הדירה מבפנים. אין חולק כי גם לשיטת התובעת לא הוצגה בסופו של יום הדירה מבפנים לנתבעת. משכך, לו אכן הנתבעת גילתה את דעתה, והתובעת הסכימה לכך כפי העולה מעדותה, כי לא תחתום אלא אם תראה את הדירות המוצעות מבפנים, הרי שאין כל משמעות לחתימה מקום בו לא הוצגה הדירה מבפנים. בעצם פעולת התובעת להחתמת הנתבעת ביום 27.6.10 טרם הפגישה בה תציג את הדירה מבפנים, וזאת לאחר שלשיטת התובעת הנתבעת כבר ראתה את הדירה מבחוץ ביום 24.6 ונמסרו פרטי הדירה בטופס, גילתה התובעת דעתה כי אין די בהצגת הדירה מבחוץ על מנת לזכותה בדמי תיווך. 14. נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪. חוזההסכם תיווךתיווך