נטען כי לאחר תדלוק בתחנת דלק, החל הרכב לקרטע והמנוע נכבה

נטען כי לאחר תדלוק בתחנת דלק, החל הרכב לקרטע והמנוע נכבה בפני תביעה ותביעה שכנגד, אשר עניינן תשלומים עבור נזק שנגרם לרכב מושכר ונזק שנגרם לשוכרי הרכב, בהתאמה. התובעת, הנתבעת שכנגד, א.א. אביטל השכרת רכב בע"מ (להלן - אביטל), היא חברה אשר עיסוקה בהשכרת רכבים ללקוחות שונים. נתבעת 1, התובעת שכנגד, מ.ש.י.א. טרנספורט בע"מ (להלן - טרנספורט), היא חברה אשר עסקה, במועדים הרלוונטיים, במתן שירותי משלוחים. נתבע 1, התובע שכנגד, מר יוסף מליכוב הוא הבעלים של טרנספורט (להלן - מליכוב). ביום 31/8/08 נחתם הסכם שכירות בין אביטל לבין טרנספורט. הסכם השכירות נחתם על ידי מליכוב (נ/3). מכוח אותו הסכם קיבלה טרנספורט רכב מסוג פיאט דוקאטו (להלן - הרכב). תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות לטענת אביטל, ביום 17/9/08 תודלק הרכב בסולר על ידי נהג מטעמה של טרנספורט. בסמוך לתדלוק החל הרכב לקרטע והמנוע כבה. הרכב נגרר על ידי אביטל למוסך המרכזי של פיאט (להלן - המוסך). תחילה הוחלפה ברכב משאבת סולר, אולם לאחר נסיעה קצרה נתקע הרכב בשנית. כתוצאה מכך נגרר הרכב שוב למוסך ונמצא, כי המזרקים פגומים ואין אפשרות לתקנם. לטענת בעל המוסך, הגורם לתקלה היה סולר מזוהם. לפיכך, סרב המוסך לבצע את התיקון במסגרת אחריות יצרן הרכב ואביטל נשאה במלוא עלות התיקון. לטענת אביטל, בעקבות הטענות לפיהן, הסולר היה מזוהם ותודלק בתחנת הדלק סד"ש בת ים, הגישה תובענה כספית נגד תחנת הדלק ונגד המוסך (להלן - התובענה המקורית). התובענה המקורית נדחתה במסגרת ת.א. 155436/09, ביום 31/3/11). אביטל טוענת, כי הנתבעים הפרו את הסכם השכירות בכך שקיבלו לידיהם רכב תקין והחזירו רכב פגום. לטענתה, הנזקים לרכב נגרמו על ידי הגורמים הבאים: תדלוק הרכב בסולר מזוהם, המשך נסיעה ברכב הגם שנורית אזהרה נדלקה, אי מסירת מידע מלא ובמועד לגבי העובדה, כי הרכב נתקע בסמוך לתדלוק, באופן שהיה מאפשר למוסך המטפל לגלות את הבעיה ולמנוע נזקים נוספים לאביטל. לטענת טרנספורט ומליכוב (להלן - הנתבעים), אביטל לא עמדה בתנאי הסכם השכירות בכך, שלא סיפקה רכבים תקינים וחדשים, בהתאם לתמורה אותה דרשה וקיבלה. אביטל חייבה אותם בגין 23 ימי השכרה ביתר וכן בסכום של 3,000 ₪ עת פרעו את שובר כרטיס האשראי אשר הוחזק על ידה בנאמנות. באשר לטענות אביטל מציינים הנתבעים, כי המצאות חומרים זרים במסנן הסולר אינה מהווה אישור לכך, שהרכב תודלק בסולר מזוהם. בנוסף, מכחישים הנתבעים, כל חבות או אחריות לנזק הנטען. כמו כן, לטענת הנתבעים, כל התדלוקים בוצעו בתחנות דלק מורשות וכי הרכב הועבר לחזקת אביטל לאחר שיצא מהמוסך בפעם הראשונה. דיון ככלל, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתה ואילו הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי יסודותיהם העובדתיים של טענות ההגנה (יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, תשס"ד-2003, עמ' 1508). בענייננו, כל צד נושא בנטל השכנוע לגבי עילת תביעתו וטענות ההגנה בתובענה נגדו. עם זאת, במסגרת הסיכומים העלתה אביטל את סוגיית היפוך הנטל. לטענתה, במקרה דנן חל הכלל "הדבר מעיד על עצמו" הנעוץ בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968. בין היתר משום, שהשליטה הבלעדית ברכב היתה של הנתבעים ולכן חובת הראיה לפיה לא התרשלו רובצת לפתחם. עיון בכתב התביעה מלמד, כי טענת ההתרשלות לא נאמרת במפורש ואף לא הטענה להיפוך הנטל. למעשה, הטענה המרכזית בכתב התביעה נוגעת להפרות חוזיות של הסכם השכירות, תוך הפניה לסעיפים שונים בהסכם אשר לכאורה הופרו. אחד מהסעיפים מפנה להתחייבות לנהוג ברכב שלא ברשלנות (ראו סעיף 29 לכתב התביעה המפנה לסעיף 9 להסכם השכירות), אין בכך כדי ללמד על טענת הרשלנות והטענה בדבר היפוך הנטל, אשר עלו לראשונה במסגרת סיכומי התובעת. על כך נאמר, "...כאשר מדובר בכלל אחר מדיני הנזיקין, המכונה "הדבר מדבר בעדו", יש לטעון אותו במפורש בכתב התביעה. כאשר הטענה לא הועלתה בכתב התביעה כנדרש, מן הדין היה לדחותה" (אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", תשע"ג-2013, עמ' 121). לפיכך נכון לחזור אל הכלל הבסיסי הקובע, כי "המוציא מחברו עליו הראיה" וכי נטל הבאת הראיות רובץ על הנושא בנטל השכנוע (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקאות 11 ו-13 לפסק הדין). בפתח דיון ההוכחות ציינו ב"כ הצדדים, כי יש ביניהם הסכמה דיונית לפיה, הפרוטוקולים ופסק הדין בתובענה המקורית ישמשו כראיה בתיק זה. משכך, לשיטת אביטל, קיים השתק פלוגתא, ככל שהדבר נוגע לקביעה לפיה הנזק שנגרם לרכב נבע מתדלוק הרכב על ידי סולר מהול או מזוהם. השתק פלוגתא אכן מקים מחסום דיוני בשאלה עובדתית שכבר נדונה והוכרעה בהתדיינות קודמת בין בעלי הדין. אולם, בעניין זה, לא מתקיים אחד התנאים לתחולת כלל השתק הפלוגתא ולפיו, הצד שנגדו מועלית טענת ההשתק היה בעל דין במשפט הראשון ביחס לאותה פלוגתא (ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642 (2000) עמ' 649). לפיכך, לא ניתן לקבל את טענת התובעת. יתרה מכך, לצד קביעת בית המשפט בתובענה המקורית לפיה, "התקלות במכונית מתיישבות היטב עם המסקנה שהסולר במכונית אכן היה מזוהם", נאמר בהמשך כך, "מצאתי הגיון בטענת הנתבעת 1 אשר קשרה את אופי השימוש במכונית (שימוש אינטנסיבי ב'רכב עבודה' ה'מחליף ידיים רבות' של שוכרים לפרקי זמן קצרים) עם רמת זיהום נמוכה יחסית שנמצאה בדלק. בהחלט סביר שכאן באה לידי ביטוי הצטברות של זיהומים אחדים שנבעו מתדלוקים שונים לאורך פרק זמן". כלומר, נכונה הטענה, כי בתובענה המקורית לא נקבע כממצא עובדתי, שהרכב תודלק בסולר מזוהם במועד הרלוונטי בתחנת הדלק הרלוונטית. ביחס לאפשרות הצטברות זיהומים מתדלוקים שונים, נשאל והשיב מר אפלבוים, המומחה מטעם אביטל, כך: ש. זה נכון שנזק כזה יכול להיות גם נזק מצטבר, כלומר שנעשו תדלוקים לאורך הזמן שהרכב נמצא אצל שוכרים שונים, שבחלק מהתדלוקים היה מים והמים הצטברו וגרמו נזק למערכת הדלק והאירוע קרה למזלו הרע כשהרכב היה ברשותו, אבל בבדיקה לא מצאו מים, בית המשפט גם קבע שבתדלוק בתחנת הדלק בסד"ש לא היה מים בדלק. זאת אומרת שהנזק הוא מצטבר, היסטורי? ת. הנזק הסופי נגרם באותו יום. אם זה מצטבר או שבאותו יום הוא תדלק, אני לא יודע (עמ' 13 לפרוטוקול, ההדגשה אינה במקור). המומחה מטעם הנתבעים, מר ישראל דרנוב, אף הוא מתייחס לאפשרות שמדובר בהצטברות של זיהום שלא ניתן לייחסה לתדלוק שבוצע על ידי הנהג מטעם הנתבעים: ת. הרכב היה אצל הנתבעת מעט מאוד ימים, כאשר רכב צובר זיהום במיכל הדלק הזיהום שוקע, פיית השאיבה נמצאת כ- 2.5 ס"מ (אינצ') מעל תחתית המיכל ולכן כשהמשקעים שוקעים כתוצאה ממשקע שהוכנס לדלק צריך להתחיל לנסוע, לנדנד את הדלק ולאט לאט הוא מגיע, לכן לכלוך לא יעלה מהמילוי המידי. התדלוק של הרכב, דווקא התדלוק האחרון בדלק נקי הוא זה שיכול לעורר את התקלה מזיהום קודם משום שהכנסת דלק למיכל יוצרת ערבול ומעלה למעלה את המשקעים ששקעו בתחתית ואז יניקת המשאבה יונקת אותם. ש. שאלתי שאלה אחרת - כמה ק"מ הרכב נסע כשהיה בחזקת הנתבעת? ת. לא זוכר. ש. כמה ימים הרכב היה בחזקת הנתבעת? ת. למיטב זכרוני שבוע, צריך לבדוק במסמכים. ש. אם זה היה שבוע מתי נעשו התדלוקים הקודמים שכן היו מכניסים זיהום למערכת? ת. גם חודש קודם לכן היו תדלוקים שיכלו להכניס זיהום למיכל. ש. לטענתך המקצועית הזיהום חודש קודם ישכב לו בתחתית המיכל ובמשך תקופה של חודש ימים של תדלוקים חוזרים הוא לא ייכנס למערכת הדלק? ת. בוודאי, גם תקופה ארוכה יותר. ש. יכול להיות שזה גם היה שבועיים לפני המקרה? ת. אני מניח שזה היה הרבה זמן. זה היה קודם, יכול להיות שבועיים. (עמ' 22 לפרוטוקול). המומחה אמנם אינו שולל את האפשרות לפיה התדלוק האחרון הוא שזיהם את המיכל: ש. יכול להיות שזה היה תדלוק אחד לפני התדלוק האחרון? ת. מניסיון שלי לא, אבל אני לא הייתי שם, יכול להיות. (עמ' 22 לפרוטוקול). אולם אין די בכך כדי לאשש את טענת אביטל ולבססה במידה הנדרשת. בנוסף, בין התיקון הראשון במוסך (החלפת משאבת הסולר) לבין התיקון השני, ניתן ללמוד, כי הרכב היה בתנועה וככל הנראה תודלק שוב. בשלב זה הרכב לא היה בידי הנתבעים. כך על פי כרטיס הקבלה של הרכב למוסך בתיקון הראשון הראה מד האוץ של הרכב על 13,985 ק"מ. בהתאם לכרטיס העבודה שנפתח לרכב במועד התיקון השני (21/9/08) הראה מד האוץ על 14,230 ק"מ. משמעות הדברים היא, כי הרכב הוצא מהמוסך לאחר התיקון ונסע כ - 245 ק"מ. יש בכך כדי לסתור את טענת אביטל לפיה, בתום התיקון הראשון נלקח הרכב על ידי עובד מטעמה ונתקע מיד. אף בעניין זה נשאל מר אפלבוים, המומחה מטעם אביטל: ש. כמה קילומטר מניסיונך הרכב יכול לנסוע עם משאבה חדשה בנסיבות האלה? ת. תלוי בכמות המזהמים, אבל סביר להניח שיוכל לעבור 50, 60 ק"מ מקסימום, לא יותר מזה. ש. זאת אומרת שאם הרכב זה נסע 254 ק"מ בין הפעם הראשונה לפעם השנייה, סביר יהיה להניח שנורת האזהרה דלקה שוב וזה דפק את מערכת ההזרקה? ת. כן. הרכב יגמגם וייתקע ש. בחוות הדעת שלך אתה כותב שהרכב נתקע מיד לאחר שיצא מהמוסך בפעם הראשונה, על סמך מה אתה אומר את זה? ת. על סמך מידע שנמסר לי. ש. אתה ראית את החומר בתיק בעניין הזה? ת. יכול להיות. ש. כשהרכב התקבל לראשונה במוסך מה הראה מד האוץ שלו? ת. לא זוכר. ש. אתה יודע שמד האוץ הראה 13,895 ק"מ, זה כתוב בכרטיס הקבלה של הרכב בפעם הראשונה, מפנה לנספח ה' לתצהיר הנתבע? ת. נכון. ש. תגיד לנו מה הראה מד האוץ בפעם השניה שהרכב הגיע למוסך? ת. 14,230. ההפרש הוא 245 ק"מ. ש. ולזה אתה קורא מיד לאחר שיצא מהמוסך נעצר ונגרר בחזרה, המסמכים האלה היו בפניך? ת. לא. (עמ' 12 לפרוטוקול). ......... ש. זאת אומרת שמה שכתוב בחוות הדעת שלך לא מדויק, לא מתבסס על המסמכים בתיק. אם היית יודע שהרכב נסע 150 ק"מ בין שני הפעמים, מה היית כותב בחוות הדעת? ת. הייתי שואל את אביטל האם תדלקו את הרכב הזה בין זה לזה. זה משנה. (עמ' 13 לפרוטוקול. ההדגשה אינה במקור). לאור כל האמור, לא ניתן להצביע על כך בהכרח, שהתדלוק בסולר מזוהם בוצע על ידי הנתבעים. הנחת אביטל לפיה, תדלוק הסולר על ידי נהג הנתבעים הוא שגרם למכלול התקלות אינה מבוססת דיה. באותה מידה ניתן להניח, כי התדלוק שבוצע על ידי מי מטעמה של אביטל, בין התיקון הראשון לתיקון השני, הוא שגרם לנזק העיקרי. לחלופין, לא ניתן לשלול את האפשרות, כי הנזק שנגרם לרכב, עלול היה להיגרם קודם לאותו תדלוק, כתוצאה מהצטברות זיהומים מתדלוקים שונים, קודמים. אביטל פנתה למליכוב על מנת שיעביר לה את חשבוניות התדלוק של הרכב. בסופו של דבר הומצאו לה 12 חשבוניות (ת/1). כמפורט בטבלה המצורפת לסיכומיה. למעשה, לא ניתנו לה חשבוניות תדלוק רלוונטיות. כפי שציין ב"כ הנתבעים בדיון, "לא ביקשתם חשבוניות ספציפיות של הרכב אלא חשבוניות מאותה תקופה" (עמ' 24 לפרוטוקול). מדובר בהתנהלות לא מקובלת של הנתבעים. עם זאת, אין די בכך כדי לבסס את המסקנה הנטענת לפיה, הנתבעים תדלקו את הרכב בתחנות דלק שאינן מורשות או "רשמיות" כלשון אביטל (סעיף 53 לסיכומים). כך גם לא ניתן להסיק, כי התדלוק הנטען מהווה את מקור הנזק לרכב, בפרט נוכח חלוף הזמן מקרות המקרה ועד להגשת תובענה זו. למעלה מן הנדרש יצוין, כי גם אם ניתן היה לקבוע, כי תדלוק הרכב על ידי הנתבעים הוא שהסב נזק לרכב, תדלוק הרכב ונסיעה בו מהווים שימוש רגיל ברכב. גם במובן זה לא ניתן לייחס את הנזק לנתבעים. חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן - חוק השכירות) מפנה לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק השומרים). חוק השכירות קובע בסעיף 24, כי "... יראו שוכר כשומר שכר שהמטרה של שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו". סעיף 2(ב) לחוק השומרים קובע, כי "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". כמו כן סעיף 4 לחוק השומרים קובע, כי "שומר אינו אחראי לאבדן הנכס או לנזקו שנגרמו עקב שימוש רגיל בנכס לפי תנאי השמירה או עקב בלאי טבעי או מום שהיה בו בתחילת השמירה, אולם אין בהוראה זו כדי להפחית מאחריותו בשל רשלנות". כאמור, תדלוק הרכב ונסיעה בו מהווים שימוש רגיל ברכב ואין ראייה או הוכחה לכך, כי הנתבעים התרשלו בשימוש ברכב או בתדלוק הרכב ולכן, לא ניתן לטעון, שמדובר באירוע חריג ויוצא דופן הדורש דיווח. באשר לטענה הנוספת של אביטל והיא, שהנהג המשיך לנסוע ברכב בעוד נורית האזהרה התריעה על קיום תקלה (ראו הפניותיה לעדויות מהתובענה המקורית), הרי שטענה זו לא הוכחה כדבעי. בחוות הדעת של מר ישראל דרנוב, המומחה מטעם הנתבעים, עולה בין היתר, כי הקביעה לפיה נעשה שימוש ברכב בעת שהנורה דולקת אינה מגובה במסמכים (עמ' 6 סעיף 06). הגם שצוין בכרטיס הרכב במוסך שדלקה הנורה, אין כל מסמך המלמד, כי הנהג נסע עם נורה דלוקה. בעניין זה נשאל המומחה והשיב כדלהלן: ש. מניסיונך, נורת האזהרה נדלקת לפני שהמנוע כבה והרכב מפסיק לנסוע או אחרי שהוא עוצר? ת. נורת ההזרקה נדלקת לפני. אנשים לא נוהגים ומסתכלים לתוך לוח מחוונים, לכן לנהג הסביר לוקח כמה שניות עד שהוא מבחין שנדלקה הנורה. (עמ' 21 לפרוטוקול). חרף ההנחה הכללית העולה מדבריו, במקרה זה לא הוכח, כי אכן בוצעה נסיעה תוך התעלמות מנורית אזהרה, על כל המשתמע מכך מבחינת אביטל. מכל האמור לעיל עולה, שיש לדחות את התובענה ולקבוע, כי אביטל אינה זכאית לקבלת תשלום כלשהו מהנתבעים. התביעה שכנגד כאמור, טענת התובעים שכנגד היא, שאביטל לא עמדה בתנאי הסכם השכירות, חייבה אותם ביתר ופרעה את שובר כרטיס האשראי בסך 3,000 ₪. הנסיבות מלמדות, כי התביעה שכנגד באה לעולם אך מפני שהוגשה התובענה העיקרית. ראו לעניין זה עדות מר מליכוב: ש. נכון שאתה לא שלחת שום דרישה לאביטל לקבל החזר כספים מאז ועד התביעה שכנגד? ת. לא שלחתי. (עמ' 25 לפרוטוקול). יודגש, כי לא מצאתי במסמכים ובראיות אישוש לטענות התובעים שכנגד. במסגרת דיון ההוכחות הטענות לא נדונו ולא נבדקו לעומק. עיון בסיכומים מלמד, כי התובעים שכנגד לא זנחו את טענותיהם אם כי לצד אזכור הטענות, בקצרה, אין הפניה לראיות התומכות בהן כאמור. לפיכך, אני דוחה גם את התביעה שכנגד. סוף דבר התביעה העיקרית והתביעה שכנגד - נדחות. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.תחנת דלקדלק