חישוב נזק לרכב לפי עלות תיקון בפועל או לפי דו"ח השמאי ? המשקף עלות תיקון לצרכן

חישוב נזק לרכב לפי עלות תיקון בפועל או לפי דו"ח השמאי ? (המשקף עלות תיקון לצרכן)



לפניי תביעה כספית מיום 24.1.12 ע"ס 21,861 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 31.10.10.
הרכב הנפגע הנו מונית.
התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.
למען הנוחות יכונה הצד שהגיש את התביעה "התובעים" והצד המתגונן מפני התביעה – "הנתבעים".
נערכה לפני ישיבת הוכחות, בה נשמעו ראיות הצדדים וסיכומיהם בעל פה.


המחלוקות:


הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לתאונה.
המחלוקת בין הצדדים הנה ביחס לנזק.

ודוק, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לטיב הנזק ולמהותו, אלא רק ביחס לגובה הנזק שיש לפסוק לטובת התובעים, וזאת על רקע העובדה שהתובעים מפעילים מוסך שתיקן בעצמו את הנזק לרכב ועל רקע הראיות שהוגשו.


המחלוקות בין הצדדים באשר לרכיבים השונים הנן כדלקמן:
רכיב הנזק לרכב עצמו - סכום הנזק הנתבע והמצוין בדו"ח השמאי מטעם התובעים הנו 17,488 ₪.

מתוך סכום זה הוסכם כי יש להפחית סך של 1,100 ₪ בגין נזקים שלא תוקנו בפועל, כך שסכום הנזק הנותר הוא 16,388 ₪.
אין חולק כי הנתבעים פיצו את התובעים בגין רכיב זה בסך של 8,879.
לפיכך, הויכוח בין הצדדים ביחס לרכיב זה הוא על הסכום הנותר בסך של 7,509 ₪.
המחלוקת בין הצדדים ביחס לרכיב זה הנה כפולה: ראשית, האם יש לחשב רכיב זה על סמך דו"ח השמאי, המשקף עלות תיקון לצרכן, או שמא יש לחשבו על סמך עלות התיקון בפועל, בהתחשב בכך שהתובעים תיקנו את הנזקים בעצמם, כך שעלויות העבודות הנן נמוכות מהעלויות לצרכן, ובהתחשב בכך שהתובעים זכאים להנחות בגין חלפים שהם רוכשים בעצמם.
שנית, מהם נטלי ההוכחה בהקשר זה, והאם התובעים הציגו ראיות מספיקות לביסוס הנזק הנתבע.


רכיב ירידת הערך - סכום רכיב ירידת הערך הנתבע והמצוין בדו"ח השמאי מטעם התובעים הנו 8,502 ₪.

הנתבעים לא שילמו לתובעים דבר בגין רכיב זה, בטענה כי לא הוצגו המסמכים בדבר העבר הביטוחי של הרכב.
התובעים, מנגד, טוענים כי הציגו את המסמכים הדרושים בדבר העבר הביטוחי לשמאי-בקר מטעם התובעים, מר יוחנן זקצר, אשר בדק את הרכב ושוחח עם נציג התובעים.


רכיב ימי העמידה - סכום רכיב ימי העמידה הנתבע על סמך דו"ח השמאי מטעם התובעים וחוזה שכירות המונית הנו 1,145 ₪.

הנתבעים לא שילמו לתובעים דבר בגין רכיב זה, בטענה כי לא הוצגו ראיות לביסוס רכיב זה וכי ניתן להעמיד רכב חלופי.
התובעים, מנגד, טוענים כי הציגו את חוזה השכירות של המונית באופן המבסס כדבעי את עלות ימי העבודה, וכי מכיוון שמדובר במונית, לא ניתן להעמיד רכב חלופי.


טענות התובעים:


לטענת התובעים כתב התביעה נסמך על חוו"ד שמאי ערוכה כדין ועל חשבונית מס שהוצאה על-ידי התובעת.
לטענת התובעים, הנתבעים ויתרו על זכותם לחקור את השמאי מטעם התובעים, ולכן הם מושתקים מלטעון כל טענה לגבי הנזק, שכן כל טענה לגבי גובה הנזקים היא טענה שהיה על הנתבעים לנסות ולסתור בחקירה של השמאי.
עוד טוענים התובעים, כי אין הנתבעים זכאים להנחות להם זכאים התובעים מכוח היותם מוסך שתיקן בעצמו את הרכב, שכן הנתבעים אינם זכאים להינות מהעבודה שבוצעה בפועל על-ידי התובעים, והנתבעים אינם שותפים כלכליים של התובעים.
באשר לירידת הערך – לטענת התובעים הסכום אינו שנוי במחלוקת. לטענת התובעים, ככל שהיו לנתבעים טענות כלשהן לעניין ירידת הערך הייתה עליהם חובה להוציא בעל מקצוע מטעמם כדי לבחון את הטענה עד תום. כמו כן, היה על הנתבעים לחקור את השמאי מטעם התובעים ולהגיש חוו"ד שמאי נגדית מטעמם. משלא עשו כן, לא יכולים הנתבעים לעשות דין לעצמם ולהפחית את הרכיב האמור.
עוד טוענים התובעים כי השמאי-בקר מטען הנתבעים, מר יוחנן זקצר, שבדק את הרכב והעביר את הביקורת על חווה"ד שנערכה מטעם התובעים, לא הוציא חוו"ד נגדית, ומשמעות הדברים היא שהוא מקבל את חווה"ד שנערכה עבור התובעים במלואה וללא סייג.

עוד מוסיפים התובעים, כי במהלך בדיקת השמאי-בקר מטעם הנתבעים הוצגו לו כל המסמכים שביקש, לרבות ח-ן/קבלות בדבר עלות התיקון בפועל וכן מסמכים בדבר העבר הביטוחי של הרכב.


עוד טוענים התובעים כי לא סירבו להציג מסמכים אלא שיתפו פעולה מלא עם השמאי-בקר מטעם הנתבעים, מר יוחנן זקצר והמציאו לידיו את כל המסמכים שביקש.

לביסוס הטענה כי שמאי-בקר מטעם הבנתעים אכן בדק את הרכב מפנים התובעים למכתב מטעם הנתבעים מתאריך 13.06.11, אשר צורף לכתב התביעה, ממנומ עולה כי אכן בדק את המקרה שמאי מטעם הנתבעים.


בנוסף טוענים התובעים, כי הגישו את חוזה השכירות של המונית באופן המבסס כדבעי את עלות ימי העבודה, וכי מכיוון שמדובר במונית, לא ניתן להעמיד רכב חלופי.


טענות הנתבעים:



לטענת הנתבעים, הנתבעת 2 פיצתה את התובעים בסכום המהווה פיצוי מלא לנזקי התובעים, בהתאם לראיות שהוצגו, ועל כן אין לפסוק לטובת התובעים כל פיצוי נוסף.
לטענת הנתבעים, בהתחשב בכך שהתובעים מפעילים מוסך ותיקנו את הנזק בעצמם, יש לחשב את רכיב הנזק לרכב עצמו על סמך עלות התיקון בפועל, לאור עלויות העבודות בפועל ולאור ההנחות להם זכאים התובעים בגין החלפים.
בנוסף טוענים הנתבעים, כי בהתחשב בנטל ההוכחה, התובעים לא הציגו ראיות מספיקות לביסוס עלויות התיקון בפועל.

לטענת הנתבעים, הח-ן שהוצגה על ידי התובעים הנה ח-ן עצמית שהתובעים לא נשאו בתשלומה בפועל.
לטענת הנתבעים, לכל אורך הדרך התובעים סירבו להמציא אסמכתאות, על אף שנדרשו לכך מספר פעמים.
לטענת הנתבעים, כלל הראייה הטובה ביותר מחייב את התובעים לחשוף את ראיית הזהב של מסמכי התשלום עבור התיקון, המצויים ברשותם, ורק מהם ניתן ללמוד מה שולם בפועל.
לטענת הנתבעים, התובעים מסתירים מסמכים במכוון.


לטענת הנתבעים, עלות הנזק לרכב עצמו הנה כפי ששולם על ידי הנתבעים, וזאת על סמך חישוב עלות שעת עבודה של עובדי התובעים ועל סמך ההנחות המקובלות בשוק למוסכים ברכישת חלפים, העומדות על כ-40%.
לטענת הנתבעים, התובעים לא הוכיחו את רכיב ירידת הערך, מכיוון שלא הציגו מסמכים בדבר העבר הביטוחי של הרכב.
עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים לא הוכיחו את רכיב ימי העמידה מכיוון שלא הוצגו ראיות לביסוס רכיב זה ומכייון שניתן היה להעמיד רכב חלופי.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי אין סיבה שיטענו שלא קיבלו מסמכים אם כן קיבלו אותם.



הראיות שהגישו הצדדים:



התובעים הגישו, בין היתר, את הראיות הבאות:
חוות דעת שמאי מטעמם, על נספחיה;
חשבונית מס שהוצאה על ידי התובעים בגין התיקון;
תכתובות בין הצדדים טרם הגשת התביעה;
הסכם שכירות של המונית;
עדות התובע 1, מנהל התובעת 2.
הנתבעים הגישו את הראיות הבאות:
תכתובות בין הצדדים טרם הגשת התביעה.



דיון והכרעה




לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.


רכיב הנזק לרכב עצמו:


אין חולק, כי מטרת דיני הנזיקין הנה השבת מצבו של הניזוק לקדמותו על ידי הטבת נזקיו בפועל, ולא יותר מכך.

לכן, כעקרון, במקרה בו הרכב כבר תוקן, יש לחשב את סכום הנזק לרכב עצמו על סמך עלות התיקון בפועל.


במקביל, הפסיקה קבעה כי בתביעות נזקי רכוש בגין תאונות דרכים ("פח-בפח"), התובע עומד בנטל הבאת הראיות הראשוני להוכחת הנזק עם הגשת חוות דעת שמאי כדין מטעמו, בצירוף ח-ן מס כדין.
משילוב האמור לעיל עולה, כי כל אימת שתובע הגיש חוות דעת שמאי כדין מטעמו בצירוף ח-ן מס כדין, עובר הנטל לנתבע להביא ראיות מהן עולה כי סכום הנזק שנגרם לתובע בפועל הנו נמוך יותר מהכתוב בחוות דעת השמאי.
הדרכים המרכזיות העומדות בפני הנתבע להראות כי סכום הנזק שנגרם לתובע בפועל נמוך יותר מהכתוב בחוות דעת השמאי הנן חקירה נגדית של השמאי מטעם התובע ושל יתר עדי התובע, והגשת חוות דעת שמאי נגדית מטעמו.
לעניין זה ראו ע"א (ת"א) 30102-11-09 מנצור ואח' נ' פרי ירוחם השכרת רכב בע"מ; תא"מ 24152-08-10 ש. שלמה רכב בע"מ נ' מחאמיד.
במקרה שלפנינו התובעים הגישו חוות דעת שמאי כדין וח-ן מס כדין, וכן העיד התובע 1, שהנו המנהל של התובעת 2.

בכך, עמדו התובעים בנטל הבאת הראיות הראשוני להוכחת גובה הנזק.


מנגד, הנתבעים ויתרו על חקירתו הנגדית השמאי מטעם התובעים וכן לא הגישו חוות דעת שמאי נגדית מטעמם, על אף שמהמסמכים עולה כי שמאי מטעם הנתבעים אכן בדק את המקרה (מכתב מטעם הנתבעת 2 לתובעת 2 מיום 13.6.11).

בכך, יש כדי לפעול ראייתית לחובת הנתבעים (ראו: רע"א 8307/06 כץ נ' מדינת ישראל ( 02.11.06); ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא(3) 737).
כל זאת, ביתר שאת, נוכח עדותו של התובע 1, ממנה עלה ששמאי-בקר מטעם הנתבעים, מר יוחנן זקצר, אכן בדק את המקרה ואף קיבל מידי התובעים את כל המסמכים שביקש ביחס לעלות התיקון בפועל ולאחר מכן לא הוציא חוות דעת נגדית, אלא אישר את חוות דעת השמאי מטעם התובעים, למעט הסתייגות אחת, שהתובעים קיבלוה (ראו: עמוד 7 לפרוטקול, שורות 21-22; עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 30 – עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 12; עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 25-27).
בנסיבות אלו, הימנעות הנתבעים מהעדתו של השמאי/בקר זקצר פועלת לחובתם באופן מוגבר.
הנתבעים הסתפקו בחקירתו הנגדית של התובע 1, מנהל התובעת 2.
עוד יוער, כי במסגרת ההליכים המקדמיים הנתבעים לא הגישו בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים הנוגעים לעלות התיקון בפועל, וזאת אף לאחר שהתובעים הבהירו שאין בכוונתם למסור מסמכים אלו מיוזמתם, שכן אלו כבר נמסרו לשמאי-בקר מטעם הנתבעים, מר זקצר (ראו: פרוטוקול דיון מיום 27.1.13, עמוד 2, שורות 1-3).


עדותו של התובע 1 הייתה מהימנה, מפורטת, ברורה, עקבית ומשכנעת, והיא תאמה את יתר הראיות הקיימות בתיק, כגון קיומו של מסמך (שהגישו הנתבעים) המאשר את טענתו לביצוע של בדיקה של המקרה על ידי שמאי מטעם הנתבעים.

על כן מצאתי להעניק לעדות התובע 1 משקל ראייתי של ממש, ולקבוע כי הנתבעים לא סתרו את עדותו.


לפיכך, אני קובע כי הנתבעים לא עמדו בנטל הבאת ראיות מהן עולה כי סכום הנזק שנגרם לתובע בפועל הנו נמוך יותר מהכתוב בחוות דעת השמאי, מעבר לנתונים שעלו מחקירתו של התובע 1.
טענות הנתבעים, לפיהן עלות הנזק לרכב עצמו הנה כפי ששולם על ידי הנתבעים, וזאת על סמך חישוב עלות שעת עבודה של עובדי התובעים ועל סמך ההנחות המקובלות בשוק למוסכים ברכישת חלפים, העומדות על כ-40% - אינן יכולות לעמוד, בהיעדר ראיות מצד הנתבעים.

טענת הנתבעים באשר לחישוב עלות שעת עבודה של עובדי התובעים לא בוססה בחוות דעת מומחה בתחום, כפי הנדרש, ונשענה על חשבון סתמי שערכה ב"כ הנתבעים על סמך חלק מעדות התובע 1, מבלי לקחת בחשבון עלויות אחזקת מקום, עלויות תפעולויות ועלויות נוספות.
טענת הנתבעים באשר להנחת החלפים לה זכאים התובעים לא בוססה בחוות דעת מומחה בתחום או בפסיקה מחייבת, כפי הנדרש, ולבית המשפט אין ידיעה שיפוטית בדבר ההנחות המקובלות בשוק.


לפיכך, כאמור, גובה הנזק הנו כאמור בחוות דעת השמאי מטעם התובעים, בכפוף לעולה מעדותו של התובע 1 ביחס לעלויות הנזק בפועל.
מעדותו של התובע 1 עולה, כי עלויות העבודות והחלפים בפועל לתובעים, בהיותם מפעילי מוסך שתיקן את הרכב בעצמו, נמוכים בממוצע בכ-15% מהסכומים הנקובים בחוות דעת השמאי (ראו: עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 26-27; עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 32 – עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 6; עמוד 7 לפרוטוקול שורות 9-20; עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 17-19).
אשר על כן, אני קובע כי התובעים הוכיחו כי הנזק שנגרם לרכב עצמו בפועל הנו בסך של 13,930 ₪ (16,388*85% - הפחחתת 15% מהסכום הנקוב בחוות דעת השמאי, בניכוי סך של 1,100 ש"ח בגין תיקונים שלא בוצעו בפועל).

מסכום זה יש להפחית סך של 8,879 שכבר שולם על ידי הנתבעים, ולכן סכום הנזק שנגרם לרכב עצמו ושהוכח כדין הנו 5,051 ₪.

רכיב ירידת הערך:


התובעים ביססו את רכיב ירידת הערך בחוות דעת השמאי מטעמם.

כאמור, השמאי מטעם התובעים לא נחקר על ידי הנתבעים והנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי נגדית, על אף ששמאי-בקר מטעם הנתבעים בדק את המקרה.
לכן, קביעת חוות דעת השמאי מטעם התובעים לעניין ירידת הערך לא נסתרה.


לטענת הנתבעים, אין הם חייבים לשלם לתובעים את רכיב ירידת הערך, שכן התובעים לא הציגו את המסמכים בדבר העבר הביטוחי של הרכב.
התובע 1, שכאמור עדותו מהימנה וברת משקל ממשי בעיני, העיד כי התובעים מסרו את המסמכים הדרושים בדבר העבר הביטוחי לשמאי-בקר מטעם התובעים, מר יוחנן זקצר, אשר בדק את הרכב ושוחח עמו (ראו: עמוד 4 לפרוטקול, שורות 30-31).
הנתבעים לא זימנו את מר יוחנן זקצר לעדות ועל כן עדותו של התובע 1 לא נסתרה.
יתרה מכך, במסגרת ההליכים המקדמיים הנתבעים לא הגישו בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים הנוגעים לעבר הביטוחי של הרכב.
לפיכך, אני קובע כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת רכיב ירידת הערך, בסך של 8,502 ₪, בכך שהגישו את את חוות דעת השמאי מטעמם ובאמצעות עדות התובע 1.


רכיב ימי העמידה:


הנתבעים לא שילמו לתובעים דבר בגין רכיב זה, בטענה כי לא הוצגו ראיות לביסוס רכיב זה וכי ניתן להעמיד רכב חלופי.
טענות אלו של הנתבעים הנן טענות סתמיות ובלתי מבוססות.
התובעים הגישו את חוזה השכירות של המונית באופן המבסס כדבעי את עלות ימי העבודה. הנתבעים לא הציגו כל ראיה לסתור ואף לא חקרו את התובע 1 בעניין זה.
מספר ימי העמידה נקבע בחוות דעת השמאי מטעם התובעים. השמאי לא נחקר על ידי הנתבעים והנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי נגדית, על אף ששמאי-בקר מטעם הנתבעים בדק את המקרה.

לכן, קביעת חוות דעת השמאי מטעם התובעים לעניין ימי העמידה לא נסתרה.


התובע 1, שכאמור עדותו מהימנה וברת משקל ממשי בעיני, העיד כי מכיוון שמדובר במונית, לא ניתן להעמיד רכב חלופי (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 3-4).

עדות זו לא נסתרה על-ידי הנתבעים.


לפיכך, אני קובע כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת רכיב ימי העמידה, בסך של 1,145 ₪, בכך שהגישו את את חוות דעת השמאי מטעמם ואת חוזה השכירות של המונית ובאמצעות עדות התובע 1.



סןף דבר



התביעה מתקבלת בחלקה.
על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
סך של 14,698 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.12.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לא מצאתי מקום לחייב בתשלום ריבית מיוחדת במקרה דנן.


החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 24.1.12, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 4,500 ₪, בגין שכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד ליום התשלום המלא בפועל.


זכות ערעור כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. איסור הטעיה בעניין מהותי

  2. הגדרת ''עוסק'' בחוק הגנת הצרכן

  3. זכאות צרכן לבטל התקשרות עם סטודיו סי

  4. האם התחייבות צרכן לתקופה ארוכה חוקית ?

  5. דרישת התחייבות של צרכן לתקופה בלתי סבירה

  6. הודעה ע"י צרכן על סיומה של "עסקה מתמשכת"

  7. פניה למועצה הישראלית לצרכנות כדי לשלוח מכתב

  8. התערבות בית המשפט: ניצול לרעה של לקוחות (צרכנים)

  9. מה משך הזמן הסביר להתקשרות צרכן ללא אפשרות יציאה ?

  10. תחולת חוק הגנת הצרכן על שירותי פרסום לעוסקים זעירים

  11. תביעה לביטול עסקה מכוח הוראות סעיף 14 ג' לחוק הגנת הצרכן

  12. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון