נזק לרכב על ידי שער חשמלי בכניסה למושב

נזק לרכב על ידי שער חשמלי בכניסה למושב (תביעת פיצויים)



בפניי תביעת שיבוב כספית, על סך של 23,879 ₪, מכוח פקודת הנזיקין ובשל נזק שנגרם לרכב המבוטח על ידי התובעת, על ידי שער חשמלי המוצב בכניסה למושב .


רקע עובדתי ודיוני


התובעת הינה אגודה שיתופית העוסקת בתחום הביטוח, אשר ביטחה במועדים הרלוונטיים את רכבו של בונני יורם מסעוד (להלן: "הרכב" ו"הנהג").
הנתבעת הינה אגודה שיתופית בתחום ההתיישבות והחקלאות ואשר אחראית על הפעלתו של מושב (להלן: "המושב"), ובין היתר, אחראית על תפעולו של שער חשמלי המוצב בכניסה למושב (להלן: "השער").
על פי הנטען בכתב התביעה, אשר מתבסס על גרסת הנהג כפי שזו נמסרה לתובעת, ביום 16/8/11 נכנס הנהג למושב עם הרכב, וכאשר ביקש לצאת המתין שהשער יפתח. או אז, כשהחל לחצות את פתח השער החל השער להיסגר, פגע ברכב ומעך את צידו.

בגין הנזק שנגרם לרכב שילמה התובעת לנהג סך כולל של 23,879 ₪, וזאת, בהסתמך על חוו"ד של השמאי אבי שחורי.
בנסיבות אלה נטען, כי התרשלות הנתבעת בתפעול השער היא זו שגרמה לנזק שנגרם לרכב, ולפיכך על הנתבעת לשפות את התובעת בגין הסכומים אותם שילמה לנהג.
עוד יש לציין שהתובעת טענה בכתב התביעה כי יש להחיל בענייננו את סעיף 41 לפקודת הנזיקין ובהתאם להעביר את נטל הראיה אל הנתבעת, אלא שטענה זו נזנחה בסיכומיה.


הנתבעת מנגד טענה, כי התאונה לא התרחשה כפי שנטען על ידי התובעת, והדגישה כי בשער מותקנות עיניות אלקטרוניות, שבכל מקרה בו עובר חפץ כלשהו ביניהן הדבר מוביל לפתיחת השער, ולכן לא ייתכן כי זה פגע ברכב בזמן שעבר.

כן שללה הנתבעת כל התרשלות מצידה בתפעולו של השער.

הראיות שהונחו בפני


בהעדר הסדר פשרה בין הצדדים נשמעו הראיות בתיק.
מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של הגב' סיון מזור, נציגת התובעת, הנהג וכן הוגשה חוו"ד מטעם השמאי, אבי שחורי. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר שמעון שדה, מזכיר הנתבעת, וכן זומן לעדות ללא תצהיר, מר שלומי אלכביר, מנכ"ל חברת א.ב שערי קדמה בע"מ אשר הרכיבה את השער, שהעיד לעניין אופן תפעולו ואחזקתו.


העדה סיון מזור העידה כי היא משמשת כפקידת שיבוב בתובעת מזה 5 שנים. לדבריה, הדיווח אודות התאונה נמסר מהנהג ביום 16.08.11. עם זאת לא שללה את האפשרות כי לאור נתוני הפקסימיליה המופיעים על טופס הדיווח היה זה רק ביום 18.08.11, הווה אומר בחלוף יומיים ממועד התאונה. לדבריה, לא בכל תיק נוהגת התובעת לשלוח חוקר מטעמה לבחון את נסיבות התאונה אלא בהתאם לייעוץ משפטי, וכי בתיק דנן לא מצאו לנכון לשלוח חוקר. כן העידה כי קיבלו את גירסת הנהג, לא חקרו אותו וכי "יש טופס תביעה וזה מספיק" (עמ' 2 לפרו' ש' 19-20).

הנהג העיד כי הוא מתגורר באופקים וכי ביום התאונה נכנס אל המושב בענייני עבודתו. הנהג לא זכר אם בכניסתו היה שער המושב סגור או פתוח. הנהג העיד כי תנועת השער בסגירה או בפתיחה היא איטית: "הוא איטי – לא יודע כמה זמן" (עמ' 7 לפרו' ש' 1). לדבריו, התאונה אירעה שעה שהיה אור יום בחוץ. לדבריו, עם הגעתו אל השער על מנת לצאת את המושב "השער היה סגור בוודאות", הוא עמד על הפס הצהוב שלפני השער והמתין עד שהשער ייפתח. בהקשר זה הוסיף כי היה חייב להמתין עד שהשער ייפתח במלואו הואיל והיה רכב מולו שביקש להיכנס. במענה לשאלה מדוע לא זימן את אותו נהג רכב לעדות השיב כי "הרכב נסע" (שם ש' 13-29).
לדבריו, עם היפתח השער במלואו, כעבור מספר שניות החל בנסיעה איטית, עבר את התלולית רק עם הגלגלים הקדמיים, הרגיש חבטה ברכב ובלם: "השער נסגר בין הכנף לדלת ובלמתי" (עמ' 8 לפרו' ש' 5). לדבריו, לא היה בקשר עין עם השער ולכן לא שם לב שהשער נסגר לכיוונו. עוד לדבריו, מיד עם בלימתו השער נפתח שוב ונותר פתוח למשך 10 דקות.
עוד על פי עדות הנהג, מיד אחרי התאונה התקדם בנסיעה ועמד בצד הדרך. לדבריו, איננו זוכר אם התקשר אל סוכן הביטוח שלו כבר באותו היום או רק ביום המחרת. מכל מקום סיפר כי חרף היכרותו עם מזכיר המושב, מר שמעון שדה, לא התקשר אליו אחרי התאונה על אתר הואיל וידע כי ישנה מצלמה המתעדת את השער, ועל כן סמך על המצלמה ולא ראה תועלת בפנייה מיידית אל מזכיר המושב. לדבריו, אומנם פנה ביום המחרת אל מזכיר המושב בבקשה לתת לו את הסרט מהמצלמה, אך זה לטענתו אמר לו כי איננו יודע אם המצלמה תקינה.

מר שלומי אלכביר העיד בחקירתו הראשית כי הוא משמש כמנכ"ל חברת א.ב קידמה, חברה המייצרת שערים חשמליים ומחסומים ביטחוניים, ומי שהתקינה את השער במושב. לדבריו, הוא בעל ניסיון של 20 שנה בתחום וכן משמש כמומחה בבתי המשפט בתביעות העוסקות בתאונות בהם מעורבים שערים חשמליים.
לשאלת ב"כ הנתבעת הסביר מר אלכביר את אופן תפעול השער החשמלי נשוא דיוננו. לדבריו, השער נסגר במהירות של 20-30 שניות, וכי מרגע היפתח השער במלואו ועד תחילת פעולת סגירה ישנה השהייה של 10 שניות.
עוד לדבריו, על מסגרת השער מותקנות "עיניים" אלקטרוניות המזהות גופים זרים. באם עובר רכב ה"עיניים" מזהות אותו, ואז קורה אחד משניים, כלשונו – אם השער בתהליך פתיחה הוא ימשיך להיפתח ואם הוא בתהליך סגירה הוא ייעצר וייפתח. לדבריו: "השער לא ייסגר אם עצם מפריע לו" (עמ' 17 לפרו' ש' 20). לדברי מר אלכביר, ה"עין" האלקטרונית עובדת באופן שבו היא כל הזמן שולחת תדר ובאם יש הפסקה בשידור המערכת תצא מכלל פעולה לחלוטין, ועל כן אם העין האלקטרונית מתקלקלת השער פשוט לא יעבוד: "אין מצב שיכול להיות שהעין לא תקינה והשער ימשיך לעבוד" (שם ש' 16-18). לדברי מר אלכביר עובדה זו אינה מתיישבת עם גירסת הנהג לתאונה, לפיה מיד אחרי פגיעת השער ברכבו החל השער שוב להיפתח. לטענת אלכביר, באם ישנה פגיעה של השער בעצם זר ברי כי העין האלקטרונית אינה עובדת ועל כן השער היה צריך להיעצר בנקודת הפגיעה ולא לשוב לאחור.
במסגרת חקירתו הראשית העיד מר אלכביר, כי לדעתו התאונה אירעה תוך כדי התפרצותו של הנהג אל השער כשזה היה בתהליך סגירה. לדבריו, העין האלקטרונית זיהתה את הרכב ועל כן השער נעצר ושב להיפתח, אך עוד קודם לכן פגע ברכב בשל מרחק הבלימה הנובע ממשקלו של השער.
כך או אחרת, אלכביר העיד כי לא ידע על אירוע התאונה נשוא דיוננו, לא נדרש לתיקון ולא ביצע כל תיקון בשער בעקבותיו.

בחקירתו הנגדית סיפר מר אלכביר כי בהשכלתו הוא חשמלאי מוסמך וכי סיים קורס חוות דעת מומחים. עם זאת אמר כי לא נדרש על ידי הנתבעת להכין חוות דעת במסגרת התיק דנן. משנשאל לעניין ביצוע בדיקות תקופתיות בשער, השיב כי "ברוב המקרים המערכת אמינה מאוד" ועל כן אין צורך בטיפולים מונעים או בבדיקות תקופתיות בכל הנוגע ל"עיניים" האלקטרוניות: "במחשב של השער אין בלאי – בעיניים האלק' חד משמעית אין בלאי כיון שאם היה בלאי השער היה נשאר פתוח ולא נסגר" (עמ' 19 לפרו' ש' 17-18). לדבריו, ככל שביקר בשער המושב היה זה רק לשם תיקון בלאי או תקלות מכניות שאינן קשורות למקרה התאונה דנן. כך או כך, העד לא הציג את דוחות השירות המתעדים את ביקוריו בשער המושב. כמו כן, בשלהי עדותו משנשאל: "מתי בפעם הראשונה היית לאחר האירוע" השיב: "אני מנכ"ל בחברה ולא מטפל באופן ישיר בתקלות וזה לא תפקידי" (עמ' 20 לפרו' ש' 9-10).

מר שמעון שדה, מזכיר המושב, העיד כי השער הותקן בשנת 2008 או 2009. כן העיד במענה לשאלה בדבר עריכת בדיקות תקופתיות לשער כי הוא זה אשר עורך בדיקות תקינות שכאלה לשער ובאם ישנן תקלות הוא מזעיק את החברה המתקינה לתקן. במענה לשאלה בעניין השכלתו אמר כי הוא בוגר 12 שנות לימוד וטכנאי הנדסה וניהול אך "לא צריך השכלה בשביל לבדוק השער" (עמ' 21 לפרו' ש' 1).
לדברי מר שדה, בניגוד לגירסת הנהג לפיה השער היה סגור והוא המתין לפתיחתו, במועד התאונה, באוגוסט 2011, חל במושב נוהל לפיו השער יהיה פתוח במשך כל שעות היום וייסגר רק בלילה. לדבריו, אומנם במועד התאונה הוא לא נקרא להגיע אל השער, אך למחרת הגיע אל השער ומצא אותו פתוח. מר שדה העיד כי מדי יום עוברים בשער מאות אנשים. כמו כן משנשאל לעניין קיומן של מצלמות השיב: "הם לא היו תקינות הרבה זמן עד לפני חודשיים" (עמ' 22 לפרו' ש' 11-12).

סיכומי התובעת


התובעת בסיכומיה, מבקשת כי בית המשפט יאמץ את גרסת הנהג, אשר על פי הנטען העיד בצורה קוהרנטית, רציפה ואמינה. עוד הוסיפה בעניינו, כי בנסיבות דנן של תביעת שיבוב, הנהג שפוצה זה מכבר על ידי התובעת הוא איננו בגדר "עד מעוניין", ועל כן יש ליתן לעדותו משקל רב, בייחוד כשמדובר בגרסה יחידה לקרות התאונה שכנגדה לא הוצגה כל גירסה אחרת.
כן נטען, כי חוו"ד השמאי מטעם התובעת לא נסתרה וכי לא הוגשה חוו"ד נגדית, ולכן יש לקבלה במלואה.
התובעת טענה, כי אין לייחס כל משקל ראייתי לעדותו של מר אלכביר, מאחר והעד הוא חשמלאי בהכשרתו, כך שאין לו את הידע המתאים כדי להעיד בעניין אופן התרחשות התאונה. כמו כן נטען, כי העד לא ביסס את דבריו במסמכים ואסמכתאות מתאימות. עוד נטען ביחס לאלכביר כי בכל מקרה, טענתו כי התקלות בשער, כפי שאירעו על פי גרסת התובעת, אינן יכולות לקרות היא אינה סבירה, מה גם שעל פי דבריו שלו הוא אינו אחראי לטיפול בתקלות בשערים החשמליים.
עוד טענה התובעת כי מר שדה אישר בעדותו כי ישנן תקלות בשער. כמו כן, אישר כי לא נערכות בדיקות תקופתיות לשער, ובנסיבות אלה הסבירות להתרחשות תקלות היא גבוהה.
עוד נטען מפי התובעת כי אין לייחס כל משקל ראייתי לעדותו של מר שדה על היות השער פתוח במועד התאונה. התובעת ציינה בהקשר זה כי מר שדה סמך עדותו בעניין זה אך על קיומו של מסמך המציג לכאורה נוהל שהתכוונו ליישם. דא עקא שבסופו של יום לא התיר בית המשפט קבלתו של אותו מסמך, כך שנותרנו עם עדותו של הנהג, שלא נסתרה, ממנה עולה כי בהתקרבו אליו במועד התאונה השער היה סגור.
כמו כן נטען, כי אין חולק שבסמוך לשער היו מותקנות מצלמות. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לאי תקינותן של המצלמות במועד התאונה, ועל כן הימנעותה מלהציג את הסרט הרלוונטי פועל לחובתה.
בסיכומו של דבר נטען, כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה בהליך אזרחי להוכחת אופן התרחשות התאונה, כאשר מנגד לא הובאה כל ראיה פוזיטיבית מצד הנתבעת לעניין אופן התרחשות התאונה. בנסיבות אלה, נטען, כי יש לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת.


סיכומי הנתבעת


הנתבעת בסיכומיה, חזרה על טענתה בדבר אופן הפעלת השער, וטענה כי בנסיבות אלה ונוכח העובדה כי כל אימת שחפץ עומד בין השער לעמוד מהצד הנגדי הדבר מוביל לעצירת השער ולפתיחתו, הרי שאופן התרחשות התאונה כפי שנטען על ידי הנהג הוא בלתי אפשרי. הנתבעת הדגישה, כי מדובר בשער חשמלי בטיחותי ותקני וכי הדבר לא נסתר.
הנתבעת טענה, כי התובעת מסתמכת על עדות יחידה, של עד מעוניין, הוא הנהג, ולפיכך יש להיזהר מלהכריע את הדין על פיה. כן טענה בדבר קיומן של סתירות בעדות הנהג וכי מדובר בעדות "מזגזגת, חלקית, מגמתית, מסולפת ושכחנית כשהיה צורך" (סעיף 6 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת טענה עוד, כי הנהג נמנע מליידע את כלל הגורמים הרלוונטיים בדבר התרחשות התאונה, הן את המשטרה, הן את מזכיר המושב והן את התובעת, לה הודיע על התאונה רק יומיים לאחר התרחשותה.
כן ציינה הנתבעת את הימנעותו של הנהג מלהביא עדים לתמיכה בגרסתו, הגם שלדבריו הוא היו כאלה בנמצא, כמו נהג הרכב שנהג במקביל אליו במועד התאונה. לדברי הנתבעת הימנעות זו פועלת לחובת התובעת.
עוד ציינה הנתבעת, כי על הרכב אין סימנים צהובים, למרות שהשער צהוב.
הנתבעת טענה, כי מכלול הראיות מצביע כי ככל הנראה התאונה לא ארעה כלל במקום הנטען, או שככל שאירעה הדבר נבע מהתרשלות הנהג.
כן נטען, כי יש לפסול את חוות דעת השמאי, ולחילופין לא לייחס לה כל משקל, וזאת נוכח פגמים שנפלו בה, ובמיוחד בשים לב לכך שהוא לא היה מי שבדק את הרכב בפועל, אלא עובד אחר במשרדו. עוד בהקשר זה טענה הנתבעת, כי היא לא פעלה להגשת חוות דעת נגדית נוכח העובדה הואיל וכאשר היא נדרשה לשפות את התובעת הרכב כבר תוקן.
הנתבעת ביקשה כי בית המשפט יקבל את עדותו המהימנה של מר אלכביר, לעניין אופן הפעלת השער ואי האפשרות להתרחשות התאונה כפי שתוארה על ידי הנהג. בעניין זה הפנתה הנתבעת גם לעדותו של מר שדה, אשר בדק את השער כבר למחרת ומצא כי הוא עובד בצורה תקינה. עוד הוסיפה וטענה, כי העובדה שסמוך למועד התאונה לא נפגעו רכבים נוספים אינה מתיישבת עם הטענה כי הייתה תקלה בשער.
כללו של דבר נטען, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה, ולא רק זו, אלא שהראיות תומכות דווקא בגרסת הנתבעת כי התאונה לא יכולה להתרחש כפי שטען לה הנהג ובנסיבות אלה, עתרה הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בשכר טרחת עורך דין ובהוצאות הנתבעת.




דיון והכרעה


יאמר מיד, כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונחו בפני ואת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת, הן מהטעם העובדתי ומאחר והתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה התרחשה כפי שנטען על ידה, והן מן הטעם שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבעת התרשלה באופן הפעלת השער וכי התרשלות זו היא שגרמה לתאונה, והכל כפי שיפורט להלן.
כאמור, התובעת מבקשת להסתמך בקביעת ממצאים עובדתיים אודות קרות התאונה על תצהירו של הנהג. דא עקא, שבעדותו של הנהג נמצאו סתירות ותמיהות, כפי שיפורט להלן.
על פי גרסתו של הנהג, במועד התאונה, כאשר ביקש לצאת מהמושב "המתנתי לפתיחת השער, כאשר זה נפתח, התחלתי להתקדם באיטיות אל עבר היציאה. כאשר כבר הגעתי לקו השער, לפתע נסגר השער על רכבי ופגע בכנף הימנית של רכבי. לחצתי מיד על דוושת הבלם והשער, החל להיפתח שוב" (מתוך תצהיר הנהג).

במהלך עדותו, העיד הנהג כי תנועתו של השער היא איטית (עמ' 7 לפרו' ש' 1-3), ועמד על כך כי בהגיעו לצאת את השער, הוא היה סגור וכי המתין שיפתח במלואו שכן המתין לרכב אחר שנסע מולו שיעבור (עמ' 7 לפרו' ש' 15-22). גרסתו של הנהג בדבר הרכב הנוסף שעבר לא מוזכרת כלל בתצהירו, והמדובר, אם כן, בגירסה כבושה בעניין זה.
מעבר לכך, אם על פי גרסתו של הנהג בשעה שהחל לעבור את השער הוא היה פתוח במלואו והמדובר בשער הנע באיטיות, הרי שלא ברור כיצד הספיק השער לפגוע ברכב, שכן לצורך כך, עליו לנוע במהירות. אם אכן היה השער נע במהירות מספקת בכדי לפגוע ברכב, מבלי שהנהג ישים ליבו לתנועה מהירה זו, הוא היה מן הסתם גורם לנזק מעיכה מהותי, שכן המדובר בשער כבד ומסיבי, במשקל של כמעט טון (עמ' 18 לפרו' ש' 12).
זאת ועוד, התנהלותו של הנהג, בכך שלא דיווח על התאונה בזמן אמת היא בעייתית. הסבריו של הנהג בעניין היו לוקים בחסר ומתחמקים, ויצוין, כי העובדה שסמך על המצלמה המותקנת על השער שתיעדה את האירוע, כך לשיטתו (עמ' 8 לפרו' ש' 19-20), תמוהה היא, שכן לא הבהיר מהו מקור ידיעתו למשך הזמן שבו נשמר בד"כ הסרט המצולם במקום לכאורה.


מנגד, הביאה הנתבעת לעדות, שני עדים, אשר העידו בצורה קוהרנטית, אמינה, הגיונית ומבוססת וגרסתם שוללת את האפשרות להתרחשות התאונה, כפי שנטען.

העד הראשון, הוא מר אלכביר, הינו בעל ידע רחב בתחום השערים האלקטרוניים ובעל 20 שנות ניסיון בתחום, אשר ידע להסביר באופן מפורט את אופן פעולת השערים ואת מנגנון התקלות האפשריות.
העד הסביר, כי על מסגרת השער ועמוד השער מותקנים "עיניים" אלקטרוניות, אשר עובדות רק כאשר הן מקבלות מתח העד הדגיש "אין מצב שהעין לא תקינה והשער ימשיך לעבוד" וציין כי הקו בין העיניות חייב להיות רציף, כך שכאשר רכב עובר (או עצם אחר מפריע לקו הרציף), אם השער פתוח הוא ממשיך להיות פתוח ואם השער נסגר הוא נעצר ונפתח בחזרה.
העד גם ציין, כי יש השהייה של 10 שניות ממצב של פתיחה מלא ועד לתזוזה של השער והשער נסגר בתוך זמן של 20-30 שניות.
העד הדגיש כי אין כל קשר בין לחיצה על הבלם על יד הנהג, לבין פתיחת השער וכי עצם הפגיעה אינו גורם לפתיחת השער, אלא להחלקת הקלאצ' והדגיש, כי מי שגורם לשער להיסגר, הן רק ה"עיניות", כך שאם ה"עין" האלקטרונית לא הייתה עובדת, השער היה נעצר ולא חוזר לאחור.
העד העיד עוד, כי המדובר במערכת אמינה ביותר, שאינה מצריכה בדיקות תקופתיות, אלא רק החלפת חלפים בשל בלאי, אך הבלאי אינו פוגע, בד"כ, ב"עיניים" האלקטרוניות ואם אכן היה בלאי שכזה, זה היה מוביל למצב בו השער נשאר פתוח. (מתוך עדותו של מר אלכביר עמ' 17-20).
מעדותו של העד, עולה כי לא תיתכן התרחשות של תאונה, באופן אותו תיאר הנהג, שכן עצם ניתוק הקו הרציף בין העיניות, היה מונע את סגירת השער, על הרכב, בזמן שחצה את השער. זאת ועוד, העד ציין כי ישנו מנגנון השהייה, של כ-10 שניות מרגע היפתח השער במלואו ועד לסגירתו, כך שאם אכן השער היה במצב פתוח, הרי שעד שהיה מתחיל להיסגר, היה הרכב מספיק לעבור וזאת, בנוסף לאמור לעיל, בעניין מהירותו של השער.
התובעת מנסה להיתלות בכך שהעד טען, לכאורה, שלא יכולות להיות תקלות בשער ומוצאת בכך, פגם בעדותו, אך עיון בעדותו מלמד, כי לא כך הם פני הדברים. העד העיד שלעיתים קיים בלאי שמחייב החלפה של חלפים ואף ישנן תקלות, אך אלה יובילו למצב שהשער יישאר במצב קבוע ללא תנועה כלשהי.


גם עדותו של מר שדה, הייתה מהימנה, הגיונית ומתיישבת עם עדותו של מר אלכביר ויש גם בה, כדי לשלול את גרסתו של הנהג בדבר אופן התרחשות התאונה.

ראשית הבהיר העד, כי השער למושב, היה פתוח כבר באותה תקופה, בכל יום בין השעה 5:00 ועד לשעה 20:00, בכדי למנוע בלאי והדברים שוללים את גרסתו של הנהג, שכן על פי גרסתו, כשביקש לצאת מהמושב, בערך בשעה 18:00 השער היה סגור. העד גם העיד שלמחרת, לאחר שקיבל הדיווח, ניגש לשער וזה היה פתוח.


מן האמור עולה, כי לא ניתן להתבסס, על גרסתו של הנהג, כעדות יחידה, בכדי לקבוע ממצאים עובדתיים, לגבי אופן התרחשות התאונה.
מעבר לנדרש, אציין כי גם בהינתן גירסתו של הנהג בדבר אופן התרחשות התאונה, לא עלה בידי התובעת להוכיח מהי התרשלותה של הנתבעת.
עסקינן בתביעה נזיקית ועל כן, היה על התובעת להוכיח, בין היתר, כי הנתבעת התרשלה באחזקת השער ובהפעלתו וכן כי התרשלות זו, היא שגרמה לתאונה. בענייננו, התובעת לא הביאה כל ראיה כדי לתמוך בטענתה להתרשלות, שכן, התובעת לא הביאה עד מטעמה, אשר יעיד מהן הפעולות הנדרשות, בהקשר לאחזקת שערים, אם באמצעות בדיקות תקופתיות ואם באמצעים אחרים (מועד החלפת "העיניות"; מועד לבדיקת ה"מחשב" או ה"מערכת הממוחשבת המוטבעת", ככל שקיימת וכו').
התובעת למעשה ביקשה כי בית המשפט יסיק מעצם קרות התאונה, כי הנתבעת התרשלה באחזקתו של השער. לשון אחר, התובעת כשלה בהעמדת מסד ראייתי, להוכחת הטענה בדבר סיכון בלתי סביר, המחייב נקיטת אמצעי זהירות מצד הנתבעת (ע"א 608/87 נחושתן מעליות בע"מ נ' שושני תק-על 92(3), 2137 [1192]) ולא הובא טעם מבורר, מדוע יש צורך לנקוט אמצעי זהירות נוספים, מעבר להחלפת חלפים בשל בלאי קיים ולבדיקת השער באופן עצמאי על ידי גורמים שונים מהמושב.
על פי סע' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] היה על התובעת להראות מהו המעשה שאותו "אדם סביר ונבון" היה עושה בנסיבות העניין, שהיה מונע את התאונה האמורה.
אמנם, בסע' 4 לכתב ציינה התובעת מעין "רשימת מכולת" של מעשים או מחדלים שבהם כשלה הנתבעת. אלא שחלקם אינם מתקבלים על הדעת כלל (כגון: "שלא קיבעה את השער" – והרי המדובר בשער חשמלי שתפקידו לנוע ולחסום את הכניסה ליישוב), וחלקם אינם אלא "הנחת המבוקש", כגון הטענה כי: "יצרו מפגע" או "לא נהגו כפי שמושב סביר ונבון היה נוהג" או "לא דאגו לתקינות השער", מבלי לפרט, ברחל ביתך הקטנה, מהו המעשה המצופה או מהו אמצעי הזהירות המתבקש שהנתבעת כשלה ביישומו.

סוף דבר:


נוכח המקובץ לעיל, הנני דוחה את התביעה. התובעת תישא בשכר טרחת עורך דין הנתבעת בסך 5,000 ש"ח וכן בהוצאות המשפט בסך של 1,500 ₪. מתוך סכום ההוצאות תשלם הנתבעת לעד מטעמה, מר שלומי אלכביר, שכר בטלת עד ודמי נסיעה בסך של 400 ש"ח.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חברות במושב

  2. חוב מים למושב

  3. ועד מקומי במושב

  4. בניית גדר במושב

  5. זכויות במשק במושב

  6. בנים חוזרים במושב

  7. תנאי קבלה למושבים

  8. פרויקט נדל''ן במושב

  9. בניית תחנת דלק במושב

  10. חובות של חקלאי במושב

  11. הקצאת מגרש בהרחבת מושב

  12. רישום חוכר לדורות במושב

  13. אי שוויון בין חברי מושב

  14. תביעה נגד מושב בית נקופה

  15. התנגדות לבניית לולים במושב

  16. זכויות ילדים של חבר מושב

  17. נוסע לא חגור במושב האחורי

  18. שימוש לא חקלאי במשק במושב

  19. הגדלת מכסת חלב חקלאים במושב

  20. ביטול העברת זכויות במשק במושב

  21. אי הכללה בהגרלה להקצאת מגרשים במושב

  22. הפקדת תוכנית לבניית תחנת דלק במושב

  23. תביעה בגין קניית יחידת מגורים במושב

  24. התנגדות להרחבת מושב הוספת יחידות דיור

  25. נזק לרכב על ידי שער חשמלי בכניסה למושב

  26. זכאות להחזיק במקרקעין (כרם ענבים) ליד מושב

  27. בעלות הקרן הקיימת לישראל על המקרקעין במושב

  28. ערר על החלטת הועדה המקומית לסרב לתכנית שינוי קווי בניין במושב

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון