תביעה בגין עמלה על מכירת סחורה

תביעה בגין עמלה על מכירת סחורה

1. זוהי תובענה על סך של 1,355,806 ₪ שעניינה דרישה כספית לתשלום עבור סחורה שסופקה ע"י התובעת לנתבעים.

רקע עובדתי

2. התובעת הינה חברה פרטית המשווקת מוצרי הלבשה.
3. הנתבע מס' 2, מנהל הנתבעת מס' 1, רכש סחורה החל משנת 1995 מן התובעת בתמורה לעמלה בין 5% ל-10% מסכום כל מכירה שמכר הוא מסחורת התובעת.

(להלן: "הנתבעת").

4. בשנת 2011 סוכם על הפסקת קשרי הצדדים.

5. הנתבעים הותירו בידם סחורה אולם לא העבירו העמלה כמוסכם לידי התובעת.

6. הנתבעים מס' 2 ו-3, מנהלי הנתבעת, ערבו אישית לחברה הנתבעת ומהם דורשת התובעת הסכום החסר, לעמדתה, בתשלומים המוסכמים.

7. הנתבעים מכחישים דבר החוסר בתשלום וסבורים כי משכו סחורה ששוויה עלה על העמלה, כך שקיבלה את מלוא המגיע לה.

ראיות התובעת

8. מטעם התובעת העיד מר דניאל יוספי בתצהירו ת/3 כי התובעת שיווקה מוצרי הלבשה וטקסטיל לנתבעים אשר היו לקוחותיה משנת 1995.

(להלן: "הסחורה").

9. הנתבעים מס' 2 ו-3 הינם מנהלי הנתבעת שעסקה אף היא בהפצת מוצרי הלבשה בארץ, והללו חתמו על כתב ערבות אישית לפרעון חובות החברה, במידה שיהיו.

10. הנתבעים קיבלו סחורה ושיווקו אותה בעונה ובסוף עונה, היו אחראיים לגביית התמורה מאת לקוחות, ומתוך תמורה זו שילמו לתובעת דמי עמלה.

(להלן: "העמלה").

11. בין הצדדים שררו יחסי אמון והנתבעים קיבלו סחורה בשווי רב להפצה לצדדים שלישיים.

12. במקרה של חובות אבודים, שלא נגבו מלקוחות, קרי, חובות שסומנו כ"חובות 400", סוכם כי התובעת והנתבעת ישאו באלה בחלקים שווים.

13. בשנת 2010 הנתבעת ביקשה לנתק הקשר עם התובעת מאחר שמכירת הסחורה נאמדה על ידי זו ככרוכה בסיכוני אשראי גבוהים וכן ארע שסחורה שנלקחה לא נמכרה ונשמרה על ידי הנתבעת עד לעונה הבאה.

14. הוסכם בין הצדדים כי קשריהם יסתיימו בחודש ספטמבר 2011.

15. למיטב הבנת התובעת, היה על הנתבעים לנהל את עסקיהם עימה באופן "הרגיל", כבכל השנים, כשמר שאול שאולוב מבטיח כי כן יהיה.

16. הסתבר כי כוונת הנתבעים היתה הוצאת סחורה רבה ככל האפשר מן התובעת ולאחר מכן נמנעו מתשלום עבור אותה סחורה.

17. בכך הפרו הנתבעים הפרה יסודית, לעמדת התובעת, של ההסכם שעל פיו עבדו יחדיו.

18. הנתבעים נותרו חייבים לתובעת סך של 731,116 ₪ בגין רכישות ישירות של סחורה.

19. כן נותרו חייבים בגין חובות אבודים של "לקוחות 400" סך של 238,500 ₪.

20. לפיכך אלו חובות הנתבעים:
א. חוב בגין רכישות ישירות- 731,116 ₪.
ב. חוב בגין גבייה- 159,690 ₪.
ג. חוב בגין החובות האבודים – 238,500 ₪.

21. התובעת ניסתה ליישב הסכסוך בדרכי שלום אך לא הצליחה בכך ואולם חרף זאת נמנעו הנתבעים מלשלם המגיע מהם ועל כן נאלצה התובעת לפנות לבית המשפט בתביעה דנא.

22. עוד העידו מטעם התובעת העדים מר אפי מולאים בתצהירו ת/1, ומר משה שירזי בתצהירו ת/2 כי נעשה ניסיון לסיים הסכסוך בדרכי שלום או בבוררות אולם דבר זה לא ארע, או שמא ליתן פיצוי כלשהו מאת התובעת לנתבעת, דבר שהועלה ע"י מר שאול שאולוב, ואולם לא היה בו דבר אמת, כפי שהתברר בסיום המגעים בין הצדדים.

ראיות הנתבעים

23. מטעם הנתבעים העיד מר שאול שאולוב בתצהירו נ/3 כי במהלך הסכם ההפצה בשנת 1995 החלה הנתבעת לנהל חנות בגדים בקניון בת ים כשהמוצרים ששיווקה היו של התובעת. משלא עמד בעומס העבודה של ניהול החנות נותרו חובות לספקים שונים וביניהם למר יוספי דניאל, מנהל התובעת. לכל אלה נתן שיקים בפריסה.

24. מר יוספי ביקש לקבל בנוסף גם ערבות אישית אשר שלח לו, והערבות הזו היתה להתחייבות דנן זו בלבד, וצורפה כנספח ח' לתצהירו.

25. מר יוספי לא הילווה לו מעולם כספים וכל עזרתו הסתיימה בפריסת החוב.

26. לעדותו, הקשרים העסקיים של הנתבעת עם מר יוספי החלו כשנתיים לפני סגירת החנות. עוד ברצונו לציין כי שילם את כל חובותיו לאחר שקיבל פריסת חובות מבעלי החוב ושילם למר יוספי עבור כל הסחורה שרכש ממנו וכך פעל בהתייחס לחוב עבורו מסר הערבות.
27. לאחר סגירת החנות, המשיך לעבוד עם מר יוספי כמפיץ. בשנת 1997 הוסכם בין הנתבעות למר יוספי כי הנתבעת תהיה "סוכן מסחרי" של מר יוספי, ומשנת 1997 לא רק שמכר סחורתו אלא מכרה כסוכן של מר יוספי.

28. התובעת התחייבה לשלם לנתבעת עמלה בגובה של 10% משווי הסכום שגבתה הנתבעת מלקוחות, ובפועל, הפכה למעין שותפה לה כאשר לא רק ששיווקה סחורתה אלא היתה גם שותפה לתוכנית הייצור של התובעת ושימשה כזרועה הארוכה.

29. כן דאגה הנתבעת לנושא הגבייה ובכך נטלה על עצמה סיכון משמעותי אף מעבר למסחר רגיל.

30. בשנת 2010 הפחיתה התובעת כמות הסחורה שהביאה לישראל. בתגובה לכך שיגר מכתב בו ציין כי מחירי המתחרים שלהם זולים משמעותית, המכירות מועטות ותקוותם היא שמספר ספקים סיימו את המלאי שלהם ואולי לא תהא ברירה אלא שירכשו מהם.

(ראה: נספח ד' לנ/3).

31. כן ציין כי חייבים הם להגיע למחירים מסחריים הרווחים בענף.

32. מר יוספי השיב כי עדיף לשמור הסחורה לשנה הבאה מאשר למכרה בזול, והחליט שלא לייבא סחורות, בעוד שהנתבעת אינה מקבלת עמלות מכירה.

33. נוכח אי הבאת סחורה, סוכם כי התובעת תפצה את הנתבעת בהעברת עמלה בשיעור מלא של 10% עבור מכירת כל המלאי שהיה שבמחיר ששוויו נאמד בסך של כ- 10 מיליון ₪.

34. בחודש יולי משכה הנתבעת סחורה בסך של 432,241 ₪ על חשבון העמלה המגיעה לה. הסחורה נמשכה ונשלחה ישירות ללקוחות, אך אלה לא חויבו בתשלום אלא נשלח חיוב טכני של הנתבעת, כפי שנהגו הצדדים משך השנים. משמע, הצדדים ידעו כי המדובר בתשלום עבור עמלות ולא ברכישת סחורה.

35. הנתבעת לא רכשה מאז שנת 1977 סחורה מן התובעת ואף משכה סחורה בשווי העמלה שהיתה זכאית לה משיווק הסחורה של התובעת ומכירתה ללקוחות שונים.

36. מר יוספי תיכנן בחודש ספטמבר 2011 להפסיק את פעולת הנתבעת והתכחש לסיכום שהושג בחודש ינואר 2004 כמשתקף ב"חשבונית 714", המהווה נספח י"א לתצהירו.

37. ביום 5.10.11 שלחה התובעת מכתב לכל הלקוחות ובו הודיעה על הפסקת ההתקשרות בין התובעת והנתבעת תוך שהיא מורה לה שלא להעביר כספי התמורה לנתבעת, וזה בניגוד למכתב מיום 2.10.11, שהוציא שלושה ימים טרם לכך, בו העבירה הסכם עבודה בין הצדדים.

38. כתוצאה מכך, נמנע מן הנתבעת להמשיך ולגבות תשלומים המגיעים לתובעת ולשווק סחורה, ובכך השיגה התובעת מטרתה, ובפועל, הלקוחות הראו המכתב לה ולא שילמו המגיע מהם עד תום.

39. הנתבעת זכאית לסך של 550,000 ₪ בהתאם למוסכם בין הצדדים, כעמלה ועבור הפסקת פעילות הנתבעת וחוסר אפשרותה למכור את יתרת המלאי, ובכך הופר ההסכם עימה.

40. כן גורס הוא כי מגיע לנתבעת פיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב בסך של 100,000 ₪.

41. אשר לחובות האבודים, שני הצדדים סיכמו כי ישאו באלה יחדיו, לאמור, הם יישאו בכלל החובות האבודים שלא הצליח לגבות במשך שנתיים ממועד מכירת הסחורה ללקוח, לאחר שמיצו כל הליכי הגבייה.

42. לחישובו, על פי המוסכם קיימת יתרת חובה בסך של 168,395 ₪ לחובת התובעת.

43. מסכום זה יש לקזז מע"מ ולפחות 40% ולחלק באופן שווה, בהתאם לכך חייבת הנתבעת לתובעת סך של 43,550 ₪ בגין חובות אבודים.

44. בסכום זה מודה מר שאולי – אולם לא בסכומי התביעה הכוללים.



הכרעה

45. לאחר שעיינתי בראיות הצדדים מוצאת אנוכי את גרסת התובעת כאמינה ומסתברת בעיני מאשר גרסת הנתבעת, ועל כן, דין התביעה להתקבל, באופן חלקי.

46. התובעת הוכיחה בפני כי הצדדים ניהלו במשך שנים קשרי מסחר, וכי הנתבעת קיבלה עמלה מן התובעת עבור מכירת סחורתה.

47. לטענת הנתבעת, בשנת 1997 עברו הצדדים לעבוד במתכונת שונה והנתבעת שיווקה את הסחורה של הנתבעת ובתמורה קיבלה עמלה בגובה של 10% משווי הסכום שנגבה מן הלקוחות. העמלה נגבתה בדרך של משיכת סחורה ממר יוספי ומכירתה באופן ישיר לצדדים שלישיים.

48. מנגד, גורסת התובעת כי הנתבעת קיבלה ממנה סחורה, מכרה אותה לצדדים שלישיים אולם לא שילמה בעדה תמורה.

49. במסגרת עדות עד התביעה מר יוספי, בנספח ה' לתצהירו ת/8, נטען כי חוב הנתבעים עבור סחורה שנרכשה ולא שולם עבורה הינו בסך של 731,116 ₪, וזאת על יסוד כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעים אצל התובעת.

50. הנתבעים הודו בחוב זה ליום 8.1.12 שכן לא כפרו בנכונות הכרטסת בהנהלת החשבונות, כנאמר בעדות מר שאול שאולוב.

51. לשאלה לגבי השורה מפברואר 2011 – הזהה בסכום – ענה מר שאולוב כדלקמן:

" ת. אכן זהו הסכום. זה כתוב. איני מתווכח עם הנייר..."

(ראה: פרטיכל בעמוד 34 שורה 2).

52. לעניין ערבותו האישית של מר שאולוב, ענה זה כי אכן, אביו והוא מסרו כתב ערבות שהיא ללא הגבלת סכום.

53. וזו עדות מר שאולוב לעניין זה:

"ש. אתה ואביך נתתם כתב ערבות?
ת. כן. נתתי לפני כ – 20 שנה ששכחתי מקיומו לחלוטין.
ש. נכון שכתוב בכתב הערבות שהיא ללא הגבלה ואל ניתנת לביטול והיא גם בגין סחורה שתקבל? נספח ח' לתצהיר ת/3. הערבות היא גם לגבי סחורה שתקבל בעתיד. אם כטענתך, הערבות ניתנה רק בגין ערבות של שיקים, למה היא ללא הגבלה ולא מוגבלת לסכום שמסרת ? איך אתה מסביר את טענתך שהיא מוגבלת לגבי השיקים ?
ת. מעיין ומשיב שהערבות הזו ניתנה עבור חוב שהיה לי ועבור סחורה שקיבלתי באותה תקופה. אז התנהלתי מול יוספי דניאל כי התובעת לא היתה קיימת והתחייבתי לשלם את החוב למר יוספי דניאל."

(ראה: פרטיכל בעמוד 35 שורות 23-27; עמ' 36 שורות 1-5).

54. עולה מאלה, כי אכן, הנתבעים מסרו לתובעת כתב ערבות אישית "ללא הגבלה", כנטען ע"י התובעת וכמצויין בנספח ז' לכתב התביעה.

55. דרישות התובעת לסכום נוסף של "החזר בגין גבייה" בסך של 374,690 ₪ וכן החזר בגין "חובות אבודים" בסך של 238,520 ₪ לא עוגנו כדבעי בכתובים ויש ספק בקיומם. על כן, לא אקבע כי על הנתבעים לשלם גם סכומים אלה מעבר לחוב בגין "רכישות ישירות".

56. כטענת התובעת, אכן הנתבעים מס' 1 ו-2 ניצלו יחסי האמון בין הצדדים, משכו לעצמם כמות אדירה של מוצרים מספקים על מנת לנתק עצמם מן התובעת, ולאפשר להם לצלוח בנחת את עונת המכירות הבאה, בטענה כי כל המשיכות היוו תשלומי עמלה, ותו לא, טענה שלא בוססה כראוי על עדויות הנתבע מר שאול שאולוב.

57. עוד, אעיר, כי התייחסות שני הצדדים לגובה החובות נשענת על גרסאות שונות ומנוגדות, באופן מפתיע, כאילו לא היו הצדדים שותפים לאותן עסקאות יחדיו.

58. על כן, מקבלת אנוכי חלקית התביעה, על הסך של 731,116 ₪, וסכום זה ישולם ביחד ולחוד ע"י הנתבעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

59. כן ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה שכנגד

60. חברת שאולוב בע"מ בלבד הגישה "תביעה שכנגד" כנגד התובעת, היא הנתבעת שכנגד, בעילה של מתן פיצוי בגין חיסול קשרי הצדדים על סך של 143,000 ש"ח.

61. לטענת התובעת בשכנגד, הפסקת יבוא הסחורות ע"י הנתבעת שכנגד גרמה לה נזק כבד ובמעשיה אלה הפרה הנתבעת שכנגד יחסי האמון של הצדדים וגרמה להפרה יסודית של הסכמם.

62. נראה הוא כי התביעה שכנגד הוגשה אך ורק כ"משקל נגד" כנגד התביעה העיקרית שכן זו לא היתה מוגשת כל עיקר, באופן יזום, כתביעה מטעמה של התובעת שכנגד.

63. יתר על כן, מר שאול שאולוב העיד ברורות בחקירתו הנגדית כי לא נערך כל הסכם או מסמך עם מר יוספי, החתום ע"י האחרון, כי יעניק פיצוי כלשהו למר שאולוב וחברתו בגין הפסקת עבודתם המשותפת.




64. להלן דברי מר שאולוב בעדותו זו:

"ש. יש לך מסמך כלשהו שנערך על ידי מר יוספי או חתום על ידו שאומר שהתובעת תשלם לך פיצוי בגין זה שמעזיבים אותך ?
ת. כל ההתקשרות שלי עם התובעת וגם של עובדים אחרים עם התובעת, לפי בקשתו של מר יוספי, והיום אני גם מבין למה, בוצעו תמיד בעל פה באמון מלא, בלחיצת יד והם גם כובדו למעשה בכל ה – 20 שנה שעבדתי עם התובעת מלבד השנה האחרונה. אין לי מסמך בכתב אבל יש ברשותי אלפים של מסמכים המאשרים את ההסכם הזה והוא התנהל כך כ – 20 שנה באותה צורה.
ש. לגבי ההסכם מינואר 2011, יש לך על כך בכתב?
ת. לא. זה היה בעל פה, בדיוק כמו שהיה בעבר."

(ראה: פרטיכל בעמ' 43 שורות 8-17).

65. לאור דברים אלה, ברי הוא כי מתן הפיצוי בגין הינתקות קשרי הצדדים לא הועלה בין הצדדים בעבר ודרישה זו הועלתה, לגישתי, אך ורק לצורך קיום עילה כלשהי לביסוס תביעה שכנגד.

לפיכך, התביעה שכנגד נדחית.


66. בעניין התביעה שכנגד תישא התובעת שכנגד בהוצאות לטובת הנתבעת שכנגד בסך של 5,000 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוב עבור סחורה

  2. אי אספקת סחורה

  3. זכות לעכב סחורה

  4. העברת סחורות לשטחים

  5. הסכם אספקת סחורה מחו''ל

  6. תביעה לתשלום בגין סחורות

  7. תביעה כספית לתשלום עבור סחורה

  8. קניית סחורה במקום דמי שכירות

  9. תביעה בגין עמלה על מכירת סחורה

  10. אחריות על סחורה בתוך רכב שנשרף

  11. תביעה בגין אספקת סחורה לבית קפה

  12. תביעה בגין "תרגיל עוקץ" ברכישת סחורה

  13. תביעה בגין קיזוז מחשבונית עבור סחורה

  14. סיווג מניות כתקבול בגין סחורה שיוצרה במשק

  15. התנגשות משאית שפרקה סחורה ברכב חונה בחניון מסחרי

  16. חברה רכשה סחורה, לא שילמה תמורתה בטענה שהסחורה פגומה

  17. תביעה בסדר דין מהיר בגין סחורות אלומיניום ופרזול לענף התריסים

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון