תביעה נגד חברה שהתקינה מעלון נכים בבניין

תביעה נגד חברה שהתקינה מעלון נכים בבניין



זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שלטענת התובעים נגרמו להם עקב הקמת מעלון נכים בביתם, ותביעה שכנגד לתשלום חוב נטען של התובעים בקשר לבניית המעלון ולאחזקתו.


העובדות וההליכים


במועדים הרלבנטיים לתביעה זו, היו בני הזוג X (להלן: "התובעים") קשישים שסבלו ממחלות שונות שהגבילו את ניידותם. התובעים התגוררו בדירה הנמצאת בקומה השלישית בבניין ברח' ישורון 5א בחיפה (להלן: "הדירה").
נתבעת מס' 1 הינה חברה פרטית העוסקת בהתקנת מעליות ובמתן שירות למעליות (להלן: "X" או "הנתבעת").
נתבע מס' 2 הוא מנהלה של הנתבעת (להלן: "X" או "הנתבע").
הצד השלישי (להלן גם: "דסה") היה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו קבלן התקנת מעליות, וכיום הוא מנהלה של חברת "עידן מעליות וסוכנויות בע"מ" (להלן: "עידן מעליות").
בראשית שנת 2007 ביקשו התובעים להקים מעלון הידראולי לנכים (להלן: "המעלון" או "המעלית"). לשם כך פנו התובעים בין היתר לנתבעת, וקיבלו ממנה ביום 4.2.07 הצעת מחיר להקמת המעלון.
ביום 15.2.07 התקשרו התובעים והנתבעת בהסכם לאספקה, התקנה ושירות למעלון (להלן: "ההסכם").
הנתבע נתן לתובעים שיק שלו על סך 36,000 ₪ כשיק בטחון, להבטחת בניית המעלון על ידי הנתבעת כמוסכם.
הנתבעת התקשרה בהסכם לביצוע התקנת המעלון עם הצד השלישי.
ביום 26.10.08 נמסר המעלון לתובעים. המעלון נמסר עם ליקויים, שהעיקרי שבהם הוא חדירת מים לתוכו. במהלך החודשים שלאחר מכן התקיימו בין הצדדים שיחות ופגישות על מנת להגיע לפתרון מוסכם של הבעיות. הדבר לא צלח, והתובעים ביצעו תיקונים באמצעות אחרים.
ביום 27.8.10 הודיעו התובעים לנתבעת על סיום הסכם מתן התחזוקה השוטפת למעלון, החל מיום 28.10.10.
התובעים טוענים בתביעתם כי הנתבעים נהגו ברשלנות בתכנון המעלון ובהקמתו, וכי הנתבעים הפרו את ההסכם. לטענת התובעים, בניגוד להסכם תוכנן המעלון כך שנבצר משכנים נוספים להצטרף אליו. עוד הם טוענים, כי המעלון נמסר להם באיחור ועם ליקויים, וכתוצאה מכך נגרמו להם נזקים.
בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת כי התובעים נותרו חייבים לה סכומים כדלקמן: יתרת התמורה בקשר להתקנת המעלון, תשלום עבור שינויים ועבור התקנת פודסט שלא נכללו בהסכם, ויתרת התמורה בגין השירות שסיפקה למעלון.
הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי, שבה הם טוענים כי הצד השלישי הוא האחראי לליקויים במעלון, מאחר שהוא זה שהתקין אותו.


דיון והכרעה
הליקויים במעלון


המעלון היה לקוי בעת שנמסר לתובעים. הליקוי המרכזי היה חדירת מים לפיר המעלון. בין הצדדים מחלוקת באשר לסיבה לחדירת המים, כמו גם ביחס לתיקונים שנדרשו ולעלותם.
התובעים טוענים כי חדירת המים לפיר המעלון חייבה החלפתם של הגג מעל לפיר (להלן: "הגג") ושל גג פתח הכניסה למעלון (להלן: "הגג התחתון"). דסה תומך בעמדת התובעים כי מקור חדירת המים הוא הגגות. ואילו הנתבעים טוענים כי הסיבה להחלפת הגג נעוצה בכך שהתובעים לא היו מעוניינים בו, אלא רצו במקומו גג זכוכית, שהנתבעת לא הייתה חייבת לספק לפי ההסכם. לטענתם לא הייתה קיימת בעיה כלשהי בגג.
תובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") מסרה בתצהירה כי חדירת המים לפיר המעלון לא נתגלתה מיד עם מסירתו, אלא עם בוא עונת הגשמים. לאחר שניסיונותיהם של התובעים להגיע להסכמות עם הנתבעת ביחס לתיקון הליקויים במעלון עלו בתוהו, הוחלפו הגגות על ידי עידן מעליות, ובעיית חדירת המים נפתרה. דברים דומים מסר גם דסה, שביצע את החלפת הגגות. דסה מסר בתצהירו כי כשנקרא לבדוק את מקור הנזילה גילה כי דליפת המים נבעה מהגגות בלבד (סעיף 12 לתצהירו). בחקירתו הנגדית מסר דסה כי המים חדרו לפיר מאחר שהגג לא המשיך מעבר לפיר, וסימן על גבי תמונה שהוצגה לו את מקום חדירת המים (ראה עדותו בעמ' 75 שו' 29-31 ובעמ' 74 שו' 1-3).
ביום 21.7.09 נערכה בדיקה שנתית למעלון, כמחויב על פי חוק לצורך רישוי שנתי. הבדיקה נערכה על ידי ד"ר שלום חינגה, בודק מוסמך למעליות, שציין בתסקיר הבדיקה (ת/36): "יש למנוע חדירת מים לבור הפיר מהתקרה, מהדפנות ומהדלת התחתונה".

ד"ר חינגה בדק את המעלון פעם נוספת, ביום 18.3.10, וציין בתסקיר הבדיקה (ת/37): "יש למנוע חדירת מים לבור הפיר מהתקרה, מהדפנות ומהדלת התחתונה – סכנת התחשמלות".


התובעים הגישו חוות דעת מומחה של נחום פרמינגר, מהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין (להלן: "פרמינגר"). אני דוחה את טענת הנתבעים כי יש לדחות את חוות דעתו של פרמינגר הואיל ואין לו הסמכה בתחום המעליות, שכן חוות דעתו של פרמינגר מתייחסת לנושאים שהינם בתחום מומחיותו כמהנדס אזרחי. פרמינגר ביצע בדיקת רטיבות ומצא כי נכנסת רטיבות דרך הגג עצמו. בנוסף מצא שהאיטום שבין גג הבניין לפיר בוצע בצורה לא תקינה.
שכנם של התובעים, גבריאל גולדמן, אדריכל בהכשרתו (להלן: "האדריכל גולדמן"), מסר בתצהירו כי בעיית הרטיבות נבעה ממבנה הגג ומחומרי הגלם שלו (סעיף 13 לתצהירו). בחקירתו הנגדית ציין כי הגג היה לא תקין, והיה עשוי מחומרים דליקים (עמ' 17 שו' 29-30).
גם העד עופר ג'ינו, אשר כעולה מתצהירו הינו בעל ניסיון רב שנים בתחום האיטום, מסר בתצהירו דברים דומים לדברים שמסרו העדים האחרים לגבי הגורמים לחדירת המים לפיר ולגבי הצורך להחליף את הגגות (ראה סעיפים 13-15 לתצהירו).
אל מול ראיות אלה ניצבת עדות X בלבד, שכן הנתבעים לא הגישו חוות דעת מומחה מטעמם. X מסר בתצהירו כי לא יתכן שמקור חדירת המים הוא בגג, שכן הוא נוצר מפח אחד שלם שעליו הוספו רעפים. חדירת המים היא תוצאה של חיבורים לקויים בין הזכוכיות למערכת הפיר אשר בוצעו על ידי דסה (סעיפים 9-10 לתצהיר X).
אני מעדיפה את הראיות והעדויות מטעם התובעים ומטעם דסה על פני עדותו של X. X הינו בעל דין, ויש לו עניין ישיר בתוצאות ההליך. בנוסף, התובעים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם, אשר ביצע בדיקות התומכות בטענתו כי מקור הרטיבות בגג, בעוד שהנתבעים לא הביאו מומחה ולא הציגו כל בדיקות התומכות בעדותו של X. המומחה מטעם התובעים אף שלל את האפשרות שמקור הרטיבות הוא באיטום לקוי של הפיר (ראה עדותו בעמ' 8 שו' 27-32). זאת ועוד: מבחן התוצאה מצביע על כך שמקור הרטיבות הוא בגגות, שכן משהוחלפו הגגות נפתרה הבעיה.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי החלפת הגגות לא הייתה הכרחית, שכן ניתן היה לפתור את בעיית חדירת המים באמצעות התקנת פח איסכורית שיאטום את המרווח שממנו חדרו המים, כפי שהציעו לעשות אך התובעים סרבו. אני דוחה טענה זו מאחר שהנתבעים לא הוכיחו כי ניתן היה לפתור את בעיית הרטיבות באופן זה. הפתרון המוצע על ידי הנתבעים נשלל על ידי האדריכל גולדמן (ראה: סעיפים 13-14 לתצהירו). הוא נשלל גם על ידי דסה, שמסר בעדותו כי אין לאטום את המרווח הואיל ומדובר בפתח לאוורור פיר המעלית (ראה עדותו בעמ' 80 שו' 16-27).
אוסיף כי התובעים קיבלו מהנתבעת מעלון בלתי תקין, וסבלו במשך חודשים ארוכים מהליקויים ומהניסיונות לתקנם. איני סבורה כי חובת התובעים להקטין את נזקם חייבה אותם לאפשר לנתבעים לבצע ניסיון, שהצלחתו אינה ודאית, לתקן את ליקוי חדירת המים באמצעות איטום המרווח בפח איסכורית.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי מלכתחילה לא השביע הגג את רצון התובעים והם רצו להחליפו בגג זכוכית, וזוהי הסיבה להחלפת הגגות. אומנם הוכח שהתובעים רצו בהחלפת הגג בגג זכוכית, אלא שאין הדבר גורע מן הראיות המוכיחות כי מהגגות חדרו מים, ולכן החלפתם הייתה מחויבת המציאות. אוסיף כי בין הצדדים מחלוקת אם הגג שסופק עונה למוסכם בין הצדדים אם לאו. בנסיבות העניין, והואיל וקבעתי כי החלפת הגגות הייתה הכרחית לצורך פתרון בעיית הרטיבות, התייתר הצורך להכריע במחלוקת זו.
לנוכח קביעתי באשר למקור הרטיבות, דין ההודעה לצד שלישי להידחות, שכן דסה לא התקין את הגגות, ואין לו אחריות להתקנתם.
התובעים הגישו קבלות עבור תיקונים שביצעו, לרבות החלפת הגגות אשר קבעתי כי הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. הקבלות מסתכמות בסכום של 21,724 ₪ (ת/48, ת/65). התובעים זכאים להשבה של סכום זה.
בהסתמך על חוות דעתו של פרמינגר טוענים התובעים כי נותרו שני ליקויים שטרם תוקנו: הוספת פרופיל סגירה דקורטיבי בין פיר המעלית לקיר הבניין, ותיקון חשמלי במנגנון הפיקוד של המעלית. הנתבעים טוענים שאין התובעים זכאים לפיצוי שקבע פרמינגר בנושאים אלה.
באשר להוספת פרופיל סגירה דקורטיבי – פרמינגר מציין כי הדבר נדרש על מנת להבטיח גימור נאה ומרווח אטום. הואיל ומהעדויות עולה כי לאחר החלפת הגגות נפתרה בעיית הרטיבות, לא נדרש פס דקורטיבי לצורך איטום. מפרט המעלית הכלול בהסכם אינו כולל פס דקורטיבי. לפיכך אין התובעים זכאים לפס כזה רק לצורך גימור נאה.
באשר לתיקון במנגנון הפיקוד של המעלית – פרמינגר מציין בחוות דעתו כי התיקון נדרש על מנת להבטיח שבמקרה של הפסקת חשמל ירד תא הפיקוד של המעלית אל המפלס התחתון ביותר, ומעריך את עלות התיקון ב-5,000 ₪. אלא שבחקירתו הנגדית של פרמינגר הסתבר כי הערכה זו אינה מבוססת. כשנשאל פרמינגר אודות המנגנון השיב: "אני אפילו לא יודע איך זה נראה" (עמ' 15 שו' 2). משנשאל על מה מבוססת הערכת המחיר שלו השיב: "הרושם שלי היה שמתקן חשמלי מסוג שכזה, תיקון שלו אמור לעלות כ-5000 ₪" (עמ' 15 שו' 11). לפיכך מן הדין לדחות את עתירת התובעים לפיצוי בסך 5,000 ₪ עבור תיקון זה.




מניעת הצטרפות שכנים למעלון


התובעים טוענים כי X הפרה את ההסכם עימם בכך שתכננה את המעלון באופן שאינו מאפשר הוספת תחנת ביניים ושיתוף שכנים במעלית. ואילו הנתבעים טוענים כי התובעים לא היו מעוניינים בשיתוף שכנים במעלון, כי לא ניתן היה להקים את המעלון באופן שיאפשר הקמת תחנת ביניים, וכי השכנים לא היו מעולם שותפים פוטנציאליים של התובעים למעלית.
סעיף ח.5. להסכם (ת/13) קובע:

"במידה ותדרש תחנה נוספת ע"י המזמין עלותה תהא סך כולל של 11,000 ₪".


ההסכם משקף את ההסכמות בין הצדדים. ההסכם קובע כי תהיה אופציה למזמין – התובעים לדרוש תחנה נוספת, ומכאן שבהתאם לו אמור המעלון להיבנות באופן שיאפשר זאת. לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעים כי התובעים לא היו מעוניינים לצרף שכנים למעלון.
עם זאת אני סבורה כי דין עתירת התובעים לפיצוי בראש נזק זה להידחות ללא צורך להזדקק לשאלה אם ניתן היה לתכנן את המעלון כך שתהא אפשרות לתחנה נוספת אם לאו, וזאת מהטעם שהתובעים לא הוכיחו את נזקיהם הנטענים.
על מי שתובע פיצויים בשל הפרת חוזה להוכיח את עצם גרימת הנזק ואת שיעורו בדרגה של ודאות סבירה (ראה: ג' שלו וי' אדר דיני החוזים – התרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (התשס"ט-2009) בעמ' 349).
הנזקים הנתבעים בגין אי היכולת לצרף שכנים למעלית הם השתתפות במחצית הוצאות התקנתה, והשתתפות במחצית הוצאות הפעלתה במשך 20 שנים. על מנת לזכות בתביעתם זו היה על התובעים להוכיח כי קיימת אפשרות ממשית לכך ששכן היה מעוניין להצטרף למעלית אילו היה הדבר אפשרי. אפשרות כזו לא הוכחה.
מעדות התובעת עולה כי היא מתגוררת בקומה השלישית, מתחתיה מתגוררים בני הזוג להבי, ומתחתיהם מתגוררת חנה עזריאל. חנה עזריאל אינה זקוקה למעלית (ראה עדות התובעת בעמ' 27 שו' 20-21 ובעמ' 28 שו' 1-2). השותפים הפוטנציאליים היחידים למעלית הם בני הזוג להבי. אלא שהתובעת עצמה העידה שלהבי לא היה מצטרף למעלית:

"ש. להבי לא יצטרף אלייך נכון?
ת. נכון" (עמ' 28 שו' 6-7).


זאת ועוד: על מנת שניתן יהיה להקים בעתיד תחנת ביניים נוספת, היה צורך לבנות את המעלית במרחק של שני מטרים מחלונם של בני הזוג להבי, במקום במרחק של שניים וחצי מטרים, כפי שאושרה ונבנתה בסופו של דבר. בני הזוג להבי התנגדו לבניית המעלית במרחק של שני מטרים מחלונם (ראה תצהירו של להבי). התובעים מפנים לדבריו של להבי בחקירתו הנגדית, כי לפני בניית המעלית אמר שאם יתאים לו להצטרף הוא יצטרף (עמ' 23 שו' 5-6). אלא שמדברים אלה לא עולה כי קיימת אפשרות של ממש שלהבי היה מצטרף למעלית. גם התובעת הבינה זאת, כעולה מעדותה המפורטת לעיל. התובעת אף נשאלה במפורש בחקירתה הנגדית על מה היא מבססת את תביעתה בנושא זה, והשיבה כי דירת להבי שייכת גם לאחיו של להבי, וזה אמר לה לפני שנים רבות שימליץ לאחיו להצטרף למעלית (ראה עדותה בעמ' 28 שו' 24-30). אלא שאין די בדברים אלה על מנת לבסס את התביעה.
לסיכום: התובעים לא הוכיחו כי קיימת אפשרות ממשית שהייתה מוקמת תחנת ביניים אילו נבנה המעלון באופן המאפשר זאת, ולכן דין תביעתם לפיצוי בראש נזק זה להידחות.


עיכוב בהתקנת המעלון


לטענת התובעים התרשלה הנתבעת הן בשלב תכנון המעלון והן בשלב הביצוע: בשלב התכנון התרשל המהנדס זלניק, שתכנן את המעלון עבור הנתבעת, בכך שהשתהה בהכנת התוכניות ובהגשתן לעירייה, דבר שגרם לעיכוב של שישה חודשים בקבלת היתר הבניה. הנתבעת התרשלה גם בביצוע, שכן מסרה את המעלון לתובעים שישה חודשים לאחר שהתקבל היתר הבניה, במקום ארבעה חודשים לאחר מכן. תקופת העיכוב הנטענת על ידי התובעים מסתכמת, איפוא, בשמונה חודשים. פרימנגר בחוות דעתו אומד את נזקם של התובעים כתוצאה מהאיחור ב-16,000 ₪. חישובו מסתמך על ההפרש בין השכרת הדירה עם מעלית לבין השכרת הדירה ללא מעלית, שאז יש לעלות 58 מדרגות. לטענתו עומד הפרש שכר הדירה על 2,000 ₪ לחודש, והואיל ומדובר באיחור של שמונה חודשים, מסתכם הנזק ב-16,000 ₪.
אין בידי לקבל את החישוב שערך פרמינגר. דירת התובעים אינה דירה שהושכרה, אלא דירה שהתובעים התגוררו בה, ולכן לא נגרם לתובעים נזק של אובדן שכר דירה. התובעים עצמם מציינים בסיכומיהם כי הנזק שנגרם להם כתוצאה מהאיחור הוא "שהיו אסירים בדירתם באותה התקופה, כאשר בין דלת ביתם לרחוב הפרידו 58 מדרגות" (סעיף 33 לסיכומי התובעים). לפיכך אני דוחה את העתירה לפיצוי בסך 16,000 ₪, כמפורט בחוות דעתו של פרמינגר.
עם זאת נחה דעתי כי העיכוב בקבלת היתר הבניה ובהתקנת המעלון לא נבע רק מגורמים חיצוניים, שלנתבעת אין שליטה עליהם, כגון התנגדות השכנים, אלא הוא גם תוצאה של התנהלות הנתבעת. די לעיין בנספח ב' לתצהיר זלניק, המתעד את שלבי תהליך הרישוי. מן המסמך עולה כי חל עיכוב של כחודשיים וחצי (27.6.07 – 10.9.07) בשל המתנה לתיקון התוכניות. כמו כן, בניגוד לסעיף ו4 להסכם, נמסר המעלון לתובעים תוך תקופה של שישה חודשים מקבלת היתר הבניה, במקום תוך תקופה של ארבעה חודשים. הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מכך, כעולה גם מסיכומיהם, אינו נזק ממון, אלא נזק של אי נוחות וקושי לצאת מהבית, ולכן אתייחס אליו להלן, במסגרת הדיון בעתירת התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני.


נזק לא ממוני


התובעים היו בני זוג קשישים שלא בקו הבריאות. התקנת המעלון, שהזמינו על מנת שיתאפשר להם לצאת מדירתם ללא צורך לעלות ולרדת עשרות מדרגות, התעכבה גם בשל התנהלות הנתבעת. כשנמסר להם המעלון היו בו ליקויים חמורים ובטיחותיים, שהצריכו אותם במשך חודשים ארוכים לפנות פעם אחר פעם אל הנתבעים לצורך תיקון הליקויים, ובמקביל לפנות לבעלי מקצוע שונים לצורך תיקונים, ולו זמניים. הדברים מפורטים בתצהירה של התובעת. לתובעים נגרמו עוגמת נפש, סבל וטרחה ניכרים, ובגין אלה אני פוסקת להם פיצוי בסך 10,000 ₪.


התביעה – סיכום:


על הנתבעים לשלם לתובעים נזקיהם בסך 31,724 ₪.
ההודעה לצד שלישי נדחית.


התביעה שכנגד


התביעה שכנגד נוגעת לסכומים שלטענת X נותרו התובעים חייבים לה בגין התקנת המעלית. בסיכומיה חזרה בה X מהתביעה לתשלום יתרת התמורה בגין המעלית בסך של 12,057 ₪. נותרה דרישתה לתשלום בגין שינויים שנערכו בתוכנית בעקבות התנגדות השכנים. לטענת X, בעקבות התנגדות השכנים והצורך להזיז את המעלית למרחק 2.5 מטרים מחלון השכנים, נוצר צורך לבנות פודסט מיוחד, שעלותו לא תומחרה על ידיה בהסכם. העבודות הנוספות תומחרו בסכום של 15,000 ₪ ומע"מ עבור התקנת פודסט בקומה א', ובסכום של 5,000 ₪ ומע"מ עבור יצירת קומה דמיונית לשם נעילת המעלית בזמן ההמתנה. הדברים נמסרו לתובעים במכתב מיום 18.9.08 (נספח ג' לתצהיר חן X). ואילו התובעים טוענים כי בהתאם לסעיף ח.4 להסכם, עלויות אלה כלולות במחיר המעלית (ראה סעיפים 107-108 לתצהיר התובעת).
סעיף ח' להסכם קובע:

"ח. עבודות אשר אינן נכללות בהסכם זה
הסכם זה אינו כולל את העבודות שלהלן (במידה ותידרשנה, תבוצענה על ידי המזמין).


...
...
...
עבודות סמויות. למען הסר ספק בהצעת המחיר גלויים על עלויות בנית הפיר, חיבורם לבניין והגישה אליו ולרבות הרחבת פודסט עליון במידת הצורך.
...".
כפי שניתן לראות, הרחבת הפודסט העליון כלולה במחיר המעלית. לא מצאתי תימוכין בחומר הראיות לטענת הנתבעים כי מדובר בבניית פודסט חדש ולא בהרחבה של הפודסט העליון. חן X נשאל על הדברים בחקירתו הנגדית, והשיב: "לא דובר בהרחבה קטנה של פודסט אלא יצירת פודסט חדש. לכן מן הראוי היה שיצירת פודסט שלא הופיע בכתב הכמויות יחול על המזמין" (עמ' 44 שו' 29 – עמ' 45 שו' 5). מכאן שלא מדובר בבניית פודסט חדש, אלא בהרחבה של הפודסט הקיים, שלטענת חן X אינה "הרחבה קטנה". ואולם ההסכם אינו מגביל את הרחבת הפודסט ל"הרחבה קטנה" ,כלשונו של חן X. מכאן שהרחבת הפודסט כלולה בהסכם, ולכן דין דרישת X לסכום נוסף של 15,000 ₪ להידחות.
אני דוחה גם את התביעה לתשלום סכום של 5,000 ₪ עבור בניית "קומה דמיונית". אין לי אלא להפנות לעדותו של חן X, אשר לא נתן בחקירתו הנגדית תשובה עניינית לשאלה בדבר משמעותה של דרישה זו (ראה עדותו בעמ' 45 שו' 13-18).
אני דוחה גם את תביעת X לתשלום סך של 3,345 ₪ בגין הפרשי הצמדה שלטענתה חבים בהם התובעים על פי ההסכם. הטענה נטענה באופן כוללני וללא כל פירוט (ראה סעיף 16 לתצהיר חן X). אוסיף כי X עצמה ציינה בסיכומיה שהתביעה שכנגד הוגשה על סמך חישוב שגוי של התמורה שקיבלה מהתובעים (ראה: סעיף 87 לסיכומי הנתבעים). כיום אין חולק כי X קיבלה מהתובעים סכום של 165,000 ₪, שהם 5,000 ₪ יותר מהמחיר המוסכם עבור המעלית. סכום זה מכסה, לכאורה, את הפרשי ההצמדה. אילו סברה X שלא אלה פני הדברים, היה עליה להציג חישוב התומך בכך, דבר שלא נעשה.
X תובעת גם סכום של 582 ₪ בגין דמי שירות לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2010, אשר לא שולמו, וסכום של 892 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת על ביטול הסכם השירות.
באשר לדמי השירות לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2010 – חן X טוען בסעיף 18 לתצהירו כי אלה לא שולמו, ואילו התובעת טוענת בסעיף 117 לתצהירה כי מלוא דמי השירות שולמו. נטל ההוכחה רובץ על X, בהיותה התובעת בתביעה שכנגד. לא מצאתי סיבה להעדיף את גרסת חן X על פני גרסת התובעת. חן X לא הגיש מסמכי הנהלת חשבונות או כרטסת המתעדים את מלוא התקבולים ששולמו לX בגין דמי שירות, ומוכיחים כי לתובעים חוב. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שX עצמה הודתה בטעות בהנהלת החשבונות שלה שהובילה אותה לתבוע מהתובעים סכום שכבר שולם לה, אין לי אלא לקבוע כי X לא הוכיחה את תביעתה.
באשר לדמי ההודעה המוקדמת – סעיף 11 בעמ' 58 להסכם (ת/13) קובע כי על צד המעוניין לבטל את הסכם השירות לתת לצד השני הודעה מוקדמת, 60 יום לפני תום מועד תוקפו של ההסכם. ביום 27.8.10 נתנו התובעים לX הודעה בכתב על סיום הסכם השירות ביום 28.10.10, ולכן קיימו את ההסכם ודין התביעה לדמי הודעה מוקדמת להידחות.
התוצאה היא כי אני דוחה את התביעה שכנגד במלואה.


סוף דבר


הנתבעים סיפקו לתובעים מעלון לא תקין. אין לי אלא להצר על כך שהנתבעים בחרו שלא לתקן את הליקויים, אלא להגיע לערכאות ולנהל עד תום הליך משפטי שהיה כרוך בהוצאות נוספות. דברים אלה יבואו לידי ביטוי בהוצאות שיפסקו להלן.
אשר על כן הנני מורה כדלקמן:
הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 31,724 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
אני דוחה את ההודעה לצד שלישי.
אני דוחה את התביעה שכנגד.
הנתבעים ישלמו לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 17,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כן ישיבו הנתבעים לתובעים את ההוצאות הבאות: האגרה ששולמה, שכ"ט המהנדס פרמינגר בסך 5,800 ₪, ושכר עדותו של המהנדס פרמינגר כנגד הצגת קבלה על תשלומו.
המודיעה תשלם לצד השלישי הוצאותיו בתביעה זו בסך 11,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פחת על בניינים

  2. חריגה מקו בניין אחורי

  3. תביעה לפינוי מחסן בבניין

  4. קומה מפולשת בבניין משותף

  5. החוק מאפשר הקלות בגובה בניין

  6. התנגדות דיירים להגבהת הבניין

  7. מהו חדר טרנספורמציה בבניין

  8. חדירת מי גשמים לבניין משותף

  9. בקשה לתוספת בניה בבניין לשימור

  10. בניית מרתף מחוץ לקווי הבניין

  11. הסכמים בין דיירי הבניין לגבי הגג

  12. האם אפשר לגור בבניין ללא טופס 4 ?

  13. ערר על בקשה הכוללת הקלה לבניית בניין

  14. התנגדות לחריגה של קווי בניין למדרכות

  15. בקשה לשינוי קווי בניין אשר נקבעו בתכנית

  16. ערר על החלטת הועדה לאשר בקשה להקמת בניין

  17. הסתרת אור ואוויר עקב בניית בניין קומות

  18. בקשה לשינויים בהיתר בניה לבניית בניין חדש

  19. שינוי קווי בניין והעברת זכויות מקומה לקומה

  20. תביעה נגד חברה שהתקינה מעלון נכים בבניין

  21. נשירת אריחי החיפוי של חזיתות בניין משותף

  22. הקלה בקו הבניין האחורי לצורך הקמת גזוזטראות

  23. עתירה שלא להתחיל בבניית מדרגות בחזית הבניין

  24. בקשה לביצוע תוספת בנייה על גג בניין בתל אביב

  25. מעצר על סמך קלטות מצלמות אבטחה בבניין מגורים

  26. אי אכלוס בניין עד להתאמת הבניין למצב הסטטוטורי

  27. ערר הנוגע לאישור תכנית שמטרתה שינוי בקווי הבניין

  28. התנגדות לבניית בניין "שונה" משאר הבניינים בסביבה

  29. הקלה לתוספת קומות בבניין על מגרש המיועד לבניה רוויה

  30. תביעה לחייב בתשלום שירותי החזקה וניהול לבניין מגורים

  31. הקלה בקו בניין צדדי צפוני ודרומי עד 10%, תוספת 1 יח"ד

  32. בקשה להקים בניין ובו יחידת דיור אחת בחלק העורפי של המגרש

  33. פניה למנהל האגודה לתרבות הדיור בנוגע לסוגיות בבניין מגורים

  34. בקשה להקלות בגובה הבניין, הקמת חצר אנגלית וכניסה נפרדת למרתף

  35. כתנאי להיתר בניה נדרש לצבוע את הבניין כולו בגוון הצבע המקורי

  36. נטען כי באישור התוכנית הוצג מצג מטעה לעניין מספר היחידות בבניין

  37. תביעה בטענות להתרופפותם של אריחי חיפוי חיצוניים בבניין בתל אביב

  38. הקמת בניין חדש בשינוי מהבינוי המאושר / הקלה בבניה שלא תואמת תכנית

  39. המשכיר לא גילה לשוכרים כי בבניין יתחילו שיפוצים לפני שנכנסו לדירה

  40. ערר על החלטת הועדה להתנות הפקדת תכנית התאמת קווי הבניין לגבולות מגרש חדשים שהקטינו את המגרש

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון