נדחתה תביעה של נדרס על ידי רכב שנסע מאחור

נדחתה תביעה של נדרס על ידי רכב שנסע מאחור: מבוא התובע יליד 23.7.58 הגיש תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שלטענתו נגרם לו בתאונת דרכים מיום 11.5.06. התביעה הוגשה כנגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, וזאת מאחר ועל פי טענת התובע, אין לו ידיעה וודאית לגבי זהות הרכב שפגע בו. תמצית טענות הצדדים לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 11.5.06 בסביבות השעה 17:30 עת הלך על המדרכה בצידו הימני של הכביש במקום מגוריו, הוא נדרס על ידי רכב שנסע מאחור. התובע לטענתו, חש חבטה חזקה בגופו שגרמה להפלתו ארצה. התובע טוען, כי בעקבות התאונה איבד הכרתו והתעורר רק לאחר שהגיע לבית חולים פוריה לשם הועבר לצורך קבלת טיפול רפואי. התובע טוען, כי כתוצאה מהתאונה נפגע בכל חלקי גופו ובמיוחד ברגל שמאל, גב, ראש, ידיים וצוואר. ביום 31.3.13 הודיע התובע באמצעות בא כוחו, כי אינו עומד על טענתו להיוותרות נכות כתוצאה מהתאונה הנטענת. התובע עותר לפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לו, עזרת צד שלישי, הפסדי שכר וכאב וסבל. התובע טען, כי הגיש תלונה במשטרה בעקבות התאונה ובמסגרתה טען, כי הרכב שפגע בו היה מסוג פיאט לבן שרשום על שם X X אולם בפועל, הרכב הינו בשימוש אחיו של התובע מר X X או מר X X שעושים שימוש ברכב האמור ללא ביטוח וללא רישוי. הנתבעת מכחישה, כי התובע נפגע בתאונת דרכים וטוענת, כי נפגע בנסיבות שונות לחלוטין שאינן עולות כדי תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. הנתבעת טוענת, כי באירוע כלל לא היה מעורב רכב מנועי וכי האירוע לא נגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה כהגדרתן בחוק. הנתבעת הגישה הודעה לצדדים שלישיים כנגד מר X X וX X. במסגרתה טענה, כי ככל שלא יתקבלו טענותיה, כי לא מוטלת עליה חבות לפצות את התובע בנסיבות, כי אז על הצדדים השלישיים לשפותה בגין הוצאותיה מאחר ואם אכן אירעה פגיעה לתובע מרכב, אזי צד ג' מס' 1 היה הבעלים של הרכב הפוגע לכאורה ומתיר השימוש והצד ג' מס' 2 היה המשתמש ברכב ונהג בו בעת התאונה כאשר לא היה לו רישיון נהיגה בתוקף ובהיעדר ביטוח לרכב בתוקף המכסה את השימוש שנעשה ברכב בעת התאונה. צדדי ג' לא הגישו כתב הגנה מטעמם. ראיות הצדדים מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד חוקר מר רביב אילון. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה עם תום הדיון. דיון ומסקנות השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא, האם הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע ביום 11.5.06 הינם כתוצאה ממעורבות רכב במנגנון הפגיעה והאם התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. לאחר שקילת העדויות שנשמעו לפני ובחינת ראיות הצדדים מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו, כי נגרם לו נזק גוף כתוצאה מדריסת רכב. מצאתי את גרסתו לא סבירה ולא הגיונית. אי לכך, בנסיבות אלו דין התביעה שהוגשה נגד קרנית להידחות. אקדים ואציין, כי עדות התובע באשר לאופן פגיעתו הינה עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בראיה כלשהו. מלבד אמירה של התובע, כי נפגע מרכב שגם אותה מצאתי לא חד משמעית כפי שאף יפורט בהמשך, לא הוצגה לפני ראיה כלשהי המלמדת על מעורבות רכב בפגיעת התובע. כבר מטעם זה ניתן לקבוע, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח גרסתו. בנוסף, התרשמתי שהתובע אינו יודע בדיוק כיצד נפגע ומסקנתו, כי נפגע מרכב חולף הינה בגדר עדות סברה. התובע העיד, כי הגיע באוטובוס שיצא מטבריה לפוריה בשעה 16:15. כאשר החל ללכת לכיוון ביתו, הרגיש מכה מאחור ולא זוכר יותר כלום ולאחר מכן מצא עצמו בבית חולים (עמ' 3 ש' 21-24, עמ' 4 ש' 1-2). לטענת התובע, הוא שמע רעש מאחוריו ויותר מזה אינו זוכר והרגיש שהוא עף באוויר ולאחר מכן מצא עצמו מתעורר בבית חולים (עמ' 4 ש' 4-6). התובע נשאל, האם ראה בשלב כלשהו רכב וענה ששמע את הרכב אולם לא ראה אותו פיזית, כי הוא היה מאחור (עמ' 8 ש' 4-5). מעדות התובע עולה, כי לא ראה את הרכב שלכאורה פגע בו אלא שמע רכב מאחור. גם בחקירתו הראשית לא אומר התובע באופן וודאי, כי פגע בו רכב אלא, כי הרגיש מכה מאחור והוא אינו זוכר כלום. התובע העיד, כי הוא מסיק שנפגע מרכב פיאט מאחר ולרכב הפיאט היה פנס הימני שבור ונודע לו מאחד מהחברים של אחיו שחבר שלו נסע עם טרקטורון וראה את הפגיעה של הרכב וכן שמטפלים בתובע ולכן המשיך לנסוע ולא עצר ובזמנו התובע לא ידע, כי רכב הפיאט רשום על שם בן אחיו X X (עמ' 4 ש' 23-29). התובע לא זימן לעדות את הבעלים של רכב הפיאט אונו או את המשתמש ברכב, לא את אותו חבר שמסר לו שראה את הפגיעה של הרכב וגם לא מי מאותם אנשים שעל פי מה שמסר החבר טיפלו בתובע לאחר אותה פגיעה לכאורה. הימנעות התובע מלזמן מי מהעדים האמורים על מנת לסייע לו בהוכחת תביעתו פועלת לחובתו. התובע הגיש שתי הודעות על התאונה שמסר במשטרה. אחת מיום 1.6.06 והשנייה מיום 28.9.06. (הוגשו וסומנו ת/4). בהודעות אלו נרשם שתוך כדי הליכה רגלית נפגע התובע מרכב שמאוחר יותר התברר מספרו והוא איבד הכרתו. עוד נכתב בהודעה, כי לאחר מעשה הוברר לתובע על פי רישומי בית החולים ואדם נוסף, כי רכב הפיאט הביא את התובע לבית חולים בלווית שלושה אנשים כאשר התובע מחוסר הכרה. לאחר האירוע, התברר לתובע מפי אימו שנהג הפיאט שפגע בו ביחד עם שני אנשים נוספים לקחו את התובע לבית חולים כשהוא מחוסר הכרה. כאמור, התובע לא זימן לעדות מי מאותם שלושה אנשים שלטענתו הביאו אותו לבית חולים וגם לא זימן לעדות את אימו שממנה לכאורה התבררו לו פרטים נוספים. הימנעות התובע מזימון עדים אלו פועלת לחובתו. משלא זימן התובע את אימו או את אותם שלושה אנשים, גם לא התקבל כל הסבר מהתובע כיצד ידע עליהם או כיצד אימו ידעה למסור לו פרטים לגבי אותם אנשים שלכאורה פגעו בו ברכבם, בשים לב שעל פי גרסת התובע הוא איבד את הכרתו. אציין, כי הנתבעת הגישה הודעה נוספת שמסר התובע למשטרה (נ/8) מיום 28.5.06 היינו כשבועיים בלבד לאחר התאונה הנטענת. מהודעה זו עולה, כי התובע מסר, כי הגיע לבית חולים פוריה לאחר שנזרק מרכב פיאט אונו שבו נשבר הפנס הקדמי. התובע מסר, כי לא זוכר מה הקשר שלו לפיאט האונו ומדוע הוא הביא אותו לבית חולים ויש אפשרות לדעת לפי מצלמות האבטחה מי הביא אותו לבית חולים ולמה הוא חושב שרכב פגע בו והוא לא זוכר כלום. היינו בהודעה הראשונה שמסר התובע למשטרה, הוא לא היה בטוח שרכב פגע בו אלא הוא רק חשב זאת והוא גם לא ידע מה הקשר של רכב הפיאט אונו למרות מה שמסר בהודעות מאוחרות יותר למשטרה. התובע העיד כאמור, כי קיבל מכה לדעתו מרכב, איבד הכרה והתעורר רק בבית חולים (עמ' 4 ש' 1-2 ש' 6). התובע העיד, כי בבית חולים ראו אותו מחוסר הכרה ואפילו השכיבו אותו על המיטה כדי שלא יזוז ויתפרע עד שהוא התעורר והבין איפה הוא נמצא (עמ' 8 ש' 16-18). מצאתי עדות זו של התובע בלתי סבירה. לשיטת התובע, הוא קיבל מכה מאחור והוא סבור מרכב ומאותו רגע איבד הכרה ואינו זוכר מה קרה איתו. בכל אותו זמן, שלושה אנשים שאיננו יודעים את זהותם וגם התובע לא יודע בוודאות מי הם, מרימים את התובע לוקחים אותו במכונית, מסיעים אותו לבית חולים ומשאירים אותו שם כאשר כל אותו זמן התובע מחוסר הכרה עד שהוא מתעורר במיטת בית חולים. אין זה סביר בעיני לאור פגיעות התובע כפי שמופיעות בתעודת חדר מיון שהתובע היה מחוסר הכרה במשך פרק זמן כה ממושך. יתרה מזאת, אין לכך כל ביטוי בתעודת חדר מיון ממועד התאונה ולא נרשם שם דבר על כך שהתובע הגיע לבית חולים מחוסר הכרה והושאר לכאורה בפתח בית החולים. כל שנרשם בתעודת חדר מיון (ת/1) זה שמדובר בבחור בן 47 שהובא לבית חולים ברכב פרטי והוא הולך ומסתובב במיון ולא זוכר את פרטי האירוע, לא מקיא ומתמצא במקום ובזמן. אצל התובע נמצא חתך קטן בראש ובמצח משמאל הוא לא מדמם ואין צורך בתפירה. עוד צוין, כי לתובע ריח אלכוהול מהפה. במאמר מוסגר אציין כאן, כי התובע אישר בחקירתו, כי שתה שתי בירות כשהיה בטבריה (עמ' 7 ש' 28-29). אחרי פחות משעה ממועד קבלתו של התובע לחדר מיון, התובע הלך מהמיון על דעת עצמו. אציין, כי לגבי מצב ההכרה של התובע, אזי מי שמילא את תעודת חדר המיון הקיף שהתובע היה בהכרה מלאה. ברי, כי ככל שהתובע היה מאבד הכרה לפרק זמן כה ממושך ממועד הפגיעה ועד לרגע שבו הגיע לבית חולים, היה הדבר מקבל ביטוי כלשהו בתעודת חדר מיון, בשים לב שעל פי עדות התובע הוא התעורר במיטת בית החולים. אציין, כי בהמשך אותו יום חזר התובע לחדר מיון עם תלונות על כאבי ראש ובבדיקה חוזרת שנעשתה לתובע נרשם שאין ממצאים חדשים והבדיקות שבוצעו לו היו תקינות. גם האמור בתעודת חדר המיון תורם להתרשמותי, כי אין לקבל את גרסת התובע. כאמור מתעודת חדר מיון עולה, כי הצוות הרפואי שבדק את התובע בזמן אמת התרשם שהתובע לא זוכר את פרטי האירוע בסמוך לאחר התרחשות התאונה ולא מצוין דבר בתעודת חדר המיון כי התובע נפגע מרכב אלא שהובא ברכב פרטי. התובע נחקר על ידי חוקר פרטי מטעם הנתבעת ואישר זאת בחקירתו לפני. התמליל והקלטת הוגשו. בנוסף, אישר התובע, כי חתם על הודעה (נ/9) (עמ' 10 ש' 5-6). בהודעה מסר התובע כדלקמן:" ...צעדתי על המדרכה מרחק של 4 בתים מבית הורי, הבן של דוד שלי לא היה בבית וחזרתי חזרה הביתה הלכתי על המדרכה בצד ימין של הכביש בירידה עד לאיזור המקלט ומאז אני לא זוכר כלום עד שהתעוררתי במיון בית חולים פוריה (עמ' 1 להודעה ש' 7-11)". עוד מסר, כי כשהתעורר שאל את האחיות מה קרה ומי הביא אותו לבית חולים והם אמרו לו שזרקו אותו בכניסה למיון ואחרי שהוא התפרע הם השכיבו אותו על המיטה והוא סירב לקבל טיפול רפואי, כי הוא היה מבולבל לגמרי (עמ' 1 להודעה ש' 11-14). התובע המשיך וציין, כי באותו יום שתה שתי בירות בטבריה אבל הוא לא היה שיכור. עוד מסר התובע, כי "בשלב מסוים הגיע אחי ישי והתברר שטילפנו מביה"ח למשפחתי ודווחו שהגעתי לשם. נסעתי עם ישי הביתה ברכבו. כשהגעתי הביתה שאלתי את בני משפחתי מה קרה ואיש לא ידע מה קרה" (עמ' 1 להודעה ש' 16-19). מדברים אלו עולה, כי התובע כלל לא ידע מה קרה לו ולא ידע, כי נפגע מרכב ולכן שאל את בני משפחתו וגם הם לא ידעו למסור לו כיצד נפגע וכיצד הגיע לבית חולים בניגוד לעדותו לפני היום. עוד מסר התובע בהודעה נ/9, כי דבר עם שומר בית החולים שסיפר לו, כי רכב מסוג פיאט לבן הביא אותו לבית החולים ולפי תיאור האנשים שראה ברכב זה התאים לשלושה אנשים ששניים מהם זה X X וX X אחיו של התובע. התובע לא זימן לעדות את השומר וגם לא את אותם אנשים שלכאורה הביאו אותו לבית חולים ושאת זהותם למד מתיאור השומר, על מנת שיתמכו בגרסתו. בהמשך כפי שעולה מההודעה נ/9 מוסיף התובע ומוסר לחוקר, כי התברר לו שהיה עד לאירוע בחור עם טרקטורון שראה רכב פיאט לבן נוסע בזיגזג בירידה ליד עץ החרוב הוא פגע בתובע, כי התובע מצא ליד עץ החרוב שאריות של זכוכית ולאחר מכן ראה שהפנס ברכב של אחיו שבור "אני הסקתי שהרכב של אחי X הוא זה שפגע בי".. מדובר בעדות סברה של התובע ולא הונחה לפני כל תשתית ראייתית התומכת במסקנה זו. כאמור התובע לא זימן אף עד לעדות ואף לא המציא תמונה התומכת בעדותו, כי ראה שברי זכוכית או פנס זכוכית שבור ברכב הפיאט. לאור כל האמור לעיל מצאתי, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח, כי נפגע מרכב חולף. עדותו לא הייתה עקבית ולא סבירה. מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בכל ראיה שהיא. התרשמתי שהתובע לא באמת זוכר כיצד נפגע אלא מדובר במסקנה שלו, כי נפגע מרכב אולם באותה מידה יכול היה למעוד מכל סיבה שהיא ולהיפגע. התובע נמנע מזימון עדים רלוונטיים היכולים לסייע לו להוכיח את גרסתו והימנעותו פועלת לחובתו. אי לכך אני קובעת שדן התביעה להידחות. למעלה מהדרוש אציין, כי התובע לא הוכיח, כי נגרמו לו הפסדי שכר ואף לא ציין, כי עבד עובר לאירוע התאונה והיכן. התובע לא צירף קבלות באשר להוצאות כלשהן שנגרמו לו. בנוסף, התובע לא טען ואף לא הוכיח, כי נזקק לעזרה של צד שלישי שחרגה מעזרה רגילה של בני משפחה. אי לכך, ככל שהייתי סבורה שדין התביעה להתקבל בשים לב שאין טענה להיוותרות נכות כתוצאה מהתאונה, היה מקום לפיצוי בגין כאב וסבל בלבד שלעניין זה הייתי לוקחת בחשבון שכל שהומצאו זה שתי תעודות חדר מיון מאותו יום שכל שנמצא אצל התובע זה חתך קטן במצח משמאל ללא דימום שלא הצריך תפירה ושפשופים קלים בזרוע ובשוק שמאל והתובע אף לא אושפז. לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד לאחר שלקחתי בחשבון שהנתבעת הפעילה שירותי חקירה ואף זימנה את החוקר לעדות בסכום כולל של 12,000 ₪. הסכום אמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. משנדחתה התביעה כנגד הנתבעת מורה אף על דחיית ההודעה כנגד צדדים שלישיים. בנסיבות משלא הגישו הצדדים השלישיים כתב הגנה ואף לא התייצבו לדיונים שהתקיימו בתיק, איני עושה צו להוצאות. דריסהמשפט תעבורהרכבתאונת דרכים