כמה עורך דין לוקח על גירושים בבית הדין הרבני ? בפני תביעה לתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 9,440 ₪. רקע: 1. התובע, מר X X, (להלן:"התובע") הוא עו"ד במקצועו ובעל משרד עו"ד עצמאי בעיר אשדוד. 2. הנתבע פנה לתובע בבקשה כי זה האחרון ייצג אותו בהליכים למול אשתו לאחר שהתגלע ביניהם סכסוך. על רקע זה נחתם בין הצדדים ביום 13.11.2011 הסכם שכר טרחה. 3. התובע הגיש בשם הנתבע כתב תביעה כרוך לגירושין לבית הדין הרבני ופעל בשמו במסגרת תיק זה. כמו כן הגיש התובע בשם הנתבע כתב תשובה בתביעה לשלום בית שהוגשה לבית הדין הרבני. התובע פעל בשמו של הנתבע גם למול מדנס סוכנות לביטוח בעניין חידוש תגמולי ביטוח. 4. הנתבע שלם לתובע סך כולל של 13,350 ₪ בתשלומים שונים בסכומם (בעניין זה ראוי לציין כי בכתב התביעה נטען כי הנתבע שלם הסך של 12,600 ₪ בלבד, אולם התובע הבהיר כי לאחר הגשת התביעה התברר כי הנתבע שלם בנוסף סך של 750 ₪ שיש להפחיתו מסכום התביעה - עמ' 2 ש' 17-18 לפרוטוקול הדיון מיום 02.09.2013). טענות התובע: 5. התובע טוען כי ביום 13.11.2011 נחתמו בינו לבין הנתבע שני הסכמים. האחד - הסכם שכר טרחה כללי, הכולל "מחירון" בעבור כל פעולה המבוצעת בענייניו ובתיקיו המשפטיים לרבות שלא בענייני משפחה (להלן:"ההסכם הכללי") השני - הסכם שכ"ט ספציפי לייצוג בהליכים בבית הדין הרבני באשדוד במסגרת תביעה לשלום בית ולחלופין לגירושין שביקש הנתבע להגיש כנגד אשתו (להלן:"ההסכם הספציפי"). 6. לטענת התובע, הגיש הוא בשם הנתבע, כתב תביעה לגירושין והכרוך בה, בקשה לצו עיקול, בקשה לצו לגילוי מסמכים, כתב תשובה בתביעה לשלום בית, תגובה לתשובה לבקשת צו עיקול מטעם מחזיקה, וכמו כן שלח בשמו שני מכתבים למדנס סוכנות לביטוח. לאור הפעולות שבוצעו על ידי התובע עבור הנתבע, בהתאם ל"מחירון" שבהסכם שכר הטרחה הכללי, ולאחר הפחתת אשר שולם על ידי הנתבע, עומד חוב של הנתבע לתובע ע"ס 8,690 ₪. טענות הנתבע: 7. לטענת הנתבע, בהמלצת התובע ובידיעתו, הוגשה תביעה בשם הנתבע לבית הדין הרבני לצורך הרתעת אשתו של הנתבע ותו לא. משכך, טוען הנתבע כי לא היה צורך בהגשת בקשות נלוות כלשהן. 8. באשר לסיכום ביחס לשכר הטרחה טוען הנתבע כי סוכם שבעבור הטיפול בבית הדין הרבני ישלם הנתבע 5,800 ₪ (כולל מע"מ). הסכמה זו קבלה ביטוי בהסכם הספציפי. לטענת הנתבע לא היתה כל הסכמה בין הצדדים מלבד הסכם זה. הנתבע מוסיף וטוען כי התובע לא הזכיר בפניו את יתר הסכומים המפורטים בכתב התביעה, וכי בסיום הפגישה חתם על מסמכים שונים לצורך הגשת כתב התביעה וככל הנראה גם על הסכמי שכר הטרחה. 9. לטענת הנתבע הוא אדם מבוגר שאינו מבין במסמכים משפטיים ואשר סמך על התובע והאמין כי יש התאמה בין המסמכים עליהם חתם לבין מה שסוכם בעל פה ולא ידע כלל כי הוא חותם על שני הסכמי שכר טרחה שונים. 10. הנתבע טוען כי כחודשיים לאחר החתימה על ההסכם פנה התובע למבקש וטען כי הגיש כתב הגנה בתביעה של אשת הנתבע לשלום בית ועל כן על הנתבע לשלם לו הסך של 5,800 ₪. הנתבע טוען כי התובע לא עדכן אותו על כוונתו לעשות כן אלא בדיעבד וכי לא ברור מדוע בחר התובע להגיש כתב הגנה בתביעה לשלום בית שכן בבית הדין הרבני אין חובה להגיש כתב הגנה. 11. עוד טוען הנתבע כי ביום 04.03.2012 אמור היה להתקיים דיון בבית הדין הרבני, אולם עם הגעת הנתבע והתובע לבית הדין הובהר להם כי אין הרכב דיינים וכי הדיון נדחה ועל כן למעשה לא התקיים כל דיון במועד זה ועל כן אין מקום לחייבו בגינו. 12. אשר למכתבים שנשלחו על ידי התובע למדנס טוען הנתבע כי לאחר שהופסקו תגמולי הביטוח פנה הנתבע לקופ"ח שם נאמר לו לשלוח מכתב במילים חריפות. הנתבע שאל את מזכירת התובע למה הכוונה, ותוך כדי הסבריה יצא התובע, לקח את המכתב ואמר לתובע כי הוא ינסח מכתב למדנס. הנתבע סבר כי התובע "עושה לו טובה" ולא האמין כי לאחר כל התשלומים אשר שלם למשיב יידרש לשלם לו גם בעבור המכתב הקצרצר אשר נשלח למדנס וזאת במיוחד כאשר התובע לא הודיע לו מראש כי הדבר כרוך בתשלום נוסף מעבר למה ששולם, לא נחתם הסכם שכר טרחה נוסף המתייחס לעניין זה, ואף בהסכם הכללי אין התייחסות לתוספת שכ"ט בגין מכתבים אשר אינם בגדר כתבי בי דין. 13. הנתבע טוען כי שלם למשיב שכ"ט בסך 13,350 בגים פעולות שבוצעו מחוץ להרשאתו, תוך טעות והטעיה וללא כל צורך וכי אם התובע לא הסתפק בכך ראוי שבית המשפט יורה כן. תשובת התובע: 14. התובע הגיש כתב תשובה לכתב הגנה במסגרתו הכחיש טענות הנתבע. במסגרת כתב התשובה טען התובע בין היתר כי הנתבע נצל את האמון שנתן בו התובע, אשר לא גבה ממנו את שכר הטרחה מראש כמתחייב מהסכם שכר הטרחה. עוד טען התובע כי פעולותיו המשפטיות כמפורט בכתב התביעה תאמו את נסיבות העניין ודרישות הנתבע ונעשו על מנת להגן על זכויותיו של הנתבע. התובע הוסיף וטען כי ההסכם הכללי הוא מחירון עבור כל פעולה המבוצעת על ידי התובע עבור הנתבע לרבות בעניינים שלא בענייני משפחה, והסכם שכר הטרחה הספציפי נועד לחזק את הפעולה המבוצעת על ידי התובע. לטענת התובע, הנתבע חתם על הסכמי שכר הטרחה לאחר שהבין על מה הוא חותם ואף הוסבר לו על ידי התובע אודות כל מסמך ומסמך עליו חתם. בעניין זה טוען התובע כי כל פעולה נעשתה בידיעתו המלאה של הנתבע אשר חתם על תצהירים בתמיכה לכתבי הטענות, כולל תצהיר תמיכה לכתב התשובה בתביעה לשלום בית. אשר לדיון מיום 04.03.2012 טוען התובע כי התקיים דיון לגופו של עניין וכי התובע אף טען בשמו של הנתבע בדיון זה, התובע צרף לכתב התשובה פרוטוקול הדיון. בתשובה לטענות הנתבע בעניין המכתבים למדנס טוען התובע כי הנתבע הוא שבקש עריכת המכתבים ואף חתם לשם כך על יפוי כח, כי חיוב שכר הטרחה הוא מכח הסכם הכללי וכי התובע אינו מתנדב ואינו עובד מטעם הסיוע המשפטי או שכר מצווה. דיון והכרעה: 15. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, ובאשר הוגש בתיק זה ולאחר ששמעתי את הצדדים בפני ואת טיעוניהם מצאתי כי יש להורות על דחיית התביעה בחלקה הארי. בנסיבות העניין מצאתי להרחיב הנימוקים, מעט מעבר לנימוק תמציתי נוכח היקף טענות הצדדים ומהותן. 16. השאלה המרכזית השנויה המחלוקת בין הצדדים היא, האם התובע זכאי לקבלת שכר טרחה, רק מכח חתימתו של הנתבע על ההסכם הכללי. ההסכם הכללי, כטענת התובע, הוא מחירון הנוקב בסכום חיוב לצד כל סוג של פעולה באופן שביצוע פעולה מחייב הנתבע בעלות הנקובה לצדה בהסכם הכללי. ההסכם, על פי לשונו, אינו מחייב את התובע לקבל את אישורו של הלקוח קודם לביצוע הפעולה ולחיובו בגינה ומותיר בידי התובע יד חופשית לביצוע כל פעולה ולחיוב הנתבע בגינה. באופן זה חיוב הלקוח בשכר הטרחה הוא בלתי מוגבל ואינו ידוע מראש. בנסיבות אלה סבורני כי ללא הסבר מפורש מצד התובע ביחס לתנאי ההסכם ולאפשרות החיוב הכספי הבלתי מוגבל העולה ממנו, לא ניתן לחייב את הנתבע בשכר הטרחה שנקבע בו. יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת ברק - ארז בעניין רע"א 6222/13 עו"ד משה סטרוגנו נ' שלמה שרבט ( 17.11.2013) כדלקמן: "...לצד העמדה העקרונית - הנכונה כשלעצמה - לפיה על אדם מוטלת אחריות לקרוא או לוודא תוכנו של מסמך שהוא חותם עליו, יש לתת את הדעת גם על הכללים הנוגעים לכך שאדם יכול לסמוך על אדם הקרוב לו או חב כלפיו חובות אמון ....אין צריך לומר, כי עורך דין המחתים לקוח על הסכם שכר טרחה, ולא כל שכן לקוח שאינו שולט בשפה העברית, חייב כלפיו בחובה מוגברת לוודא כי הוא יודע ומבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חתום, וזאת מכח חובת הנאמנות של עו"ד כלפי לקוחו..." (ס' 13 לפסק הדין) כמו כן נקבע ביחס להסכמי שכר טרחה כי אין די בעריכת הסכם שכר טרחה עם לקוח, אלא על ההסכם להיות ברור וחד משמעי ככל שניתן (ראה עא (ת"א) 34639-07-13 ד"ר מאיר טוויזר ושות' משרד עו"ד נ' שולמית גבאי ( 18.12.13). 17. בענייננו, הצהיר התובע (בס' 26 לכתב התשובה) כי "הנתבע חתם קודם על הסכם שכ"ט כללי והבין היטב את תוכנו וחתם עליו ללא כל הסתייגות זאת לאחר שהתובע הסביר לנתבע היטב את תוכנו והשלכותיו ורק לאחר מכן חתם על הסכם שכה"ט הספציפי". טענת התובע בדבר הסבריו נסמכת על עדותו בלבד. המדובר בעדות יחידה של בעל דין ולא מצאתי כי בנסיבות העניין די בה כדי להרים את הנטל המוטל על התובע להוכיח כי הסביר לנתבע את הוראות ההסכם הכללי ואת השלכותיו. יתרה מכך, אני סבורה כי נסיבות העניין מתיישבות יותר עם האפשרות שהתובע לא הסביר לנתבע את תוכנו והשלכותיו של ההסכם הכללי, וכי הנתבע לא היה מודע להם ואף הוטעה לחשוב כי הסכום בו יחוייב עומד על סך של 5,800 ₪ בלבד. במה דברים אמורים? בנוסף להסכם הכללי חתם הנתבע גם על ההסכם הספציפי, בהסכם זה צויין בסעיף 2 כי מהות העניין היא "כתיבת כתב תביעה כרוכה לשלום בית ולחילופין לגירושין". שכר הטרחה בגין עניין זה הועמד בהסכם הספציפי ע"ס 5,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת "בהתאם לסעיף 2(1) להסכם שכ"ט כללי". התובע העיד כי למעשה ההסכם הספציפי כלול בהסכם הכללי (עמ' 10 ש' 12-15 לפרוטוקול הדיון מיום 13.05.2014). למה אם כן היה צורך בחתימה על ההסכם הספציפי? לטענת התובע, ההסכם הספציפי נועד "לחזק" את הפעולה המבוצעת על ידי התובע (ס' 26 לכתב התשובה). איני מקבלת את הסברו זה של התובע לצורך בחתימה על ההסכם הספציפי. התובע טען וחזר וטען כי די בהסכם הכללי לצורך חיובו של הנתבע בסכומים הנקובים בו (ראה לדוגמה עמ' 9 ש' 4, ש' 23-24 לפרוטוקול), אם כן מה ראה התובע צורך ל"חזק" את ההסכם הכללי? במאמר מוסגר יצויין כי עצם הצורך אותו ראה התובע ל"חזק" את ההסכם הכללי, די בו לטעמי כדי לקבוע כי ההסכם הכללי כשלעצמו אינו יכול לחייב את הנתבע, ואדרש לעניין זה גם בהמשך. זאת ועוד, במסגרת כתב התביעה מפרט התובע את הפעולות שבוצעו ואשר בגינן מחוייב הנתבע מכח ההסכם הכללי ומכח ההסכם הספציפי. מעיון בפירוט הפעולות עולה כי כתב התביעה לגירושין הוגש באותו מועד בו הוגשו שתי בקשות נוספות, בקשה לצו עיקול ובקשה לצו גילוי מסמכים. בגין הגשת כתב התביעה חוייב הנתבע ב - 5,800 ₪, כנקוב בהסכם הספציפי, ובגין שתי הבקשות עותר התובע לחייבו בתשלום של 1,740 ₪ עבור כל בקשה. כאשר נשאל התובע מדוע בהסכם הספציפי לא צויין החיוב בגין בקשות אלו למרות שהן הוגשו יחד עם כתב התביעה, השיב התובע כך:"...בעולם אוטופי מגיע לקוח עם כמות בלתי מוגבלת של אמצעים לממן ייצוג משפטי. כפי שעולה גם מהסכם שכר טרחה ספציפי והחשבונית שהוצאה, הסכום שעמד לרשותו של הנתבע הספיק לכתיבת כתב התביעה בלבד, תוך שבמקביל התחייב להמשיך ולחפש את יתר המסמכים ולהתארגן מבחינה מבחינה כספית ביחס להמשך הטיפול בתיק ובנתיים, משיקולים מקצועיים, משיקולים של אתיקה, מחובתי היה להגיש ביחד עם כתב התביעה גם את הבקשה לצו עיקול זמני וגם את הבקשה לגילוי מסמכים." דהיינו, על אף שהתובע ידע כי יחד עם כתב התביעה יש להגיש שתי בקשות נוספות אשר הגשתן תחייב הנתבע בסך של 1,740 ₪ כל אחת מכח ההסכם הכללי, לא מצא מקום לכלול חיוב זה בהסכם הספציפי, מכיוון שלטענתו לנתבע לא היה כסף לשלם עבורן. דווקא בנסיבות אלו, ועל אחת כמה וכמה היה על התובע לכלול בהסכם הספציפי באופן מפורש את העלות הצפויה של שתי בקשות אלו לכל הפחות, ומשלא עשה כן יש במחדלו כדי להטעות את הנתבע לחשוב שלא יידרש לשלם בגינן. מכאן עולה כי הנתבע, אשר לטענת התובע עצמו לא היו לו אמצעים למימון שכר טרחה מעבר לאמור בהסכם הספציפי, לא ידע ולא הבין משמעות התקשרותו בהסכם הכללי והיקף הסכומים שהוא עתיד להדרש לשלם מכוחו. יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת יהודית שבח בעניין תא (ת"א) פרופ' יובל לוי ושות' נ' רוחמה רובינשטיין ( 10.01.2002): "על עו"ד המטפל בתיק לשוות לנגד עיניו לא רק את הטיפול המשפטי הנכון בעיניו, אלא גם את שאר הנסיבות כגון גודלו של התיק שנמסר לטיפולו, היקפו הכספי, יכולתו הכלכלית של הלקוח שלו, הוצאות שכבר הוצאו בעבר ע"י הלקוח לצורך טיפול בתיק זה, הוצאות שעוד נכונו לעתיד, הסיכויים לזכות במשפט וכו'.." (ההדגשה אינה במקור כ.ח). יתרה מכך, בכתב התביעה הצהיר התובע כי הסכם שכר הטרחה הספציפי נחתם "לצורך ייצוג בהליכים בביה"ד הרבני באשדוד במסגרת תביעה לשלום בית ולחילופין לגירושין שביקש להגיש הנתבע נגד האשה" (ס' 4 לכתב התביעה בסדר דין מהיר). הצהרה זו מתיישבת עם טענת הנתבע לפיה סוכם שעבור הטיפול בבית הדין הרבני יידרש לשלם את הסכום הנקוב בהסכם הספציפי ותו לא, ואינה מתיישבת עם דרישת התובע לתשלום בגין כל פעולה ופעולה בתיק בהתאם ל"מחירון". משקבעתי כי התובע לא הסביר לנתבע את משמעות ההסכם הכללי והשלכותיו ביחס להיקף שכר הטרחה ואופן קביעתו מכח ההסכם הכללי, וכי עלה בידי הנתבע להוכיח כי לא הבין משמעות ההסכם הכללי וסבר כי ההסכם הספציפי והסכום הנקוב בו מסדירים את מלוא שכר טרחת התובע, הרי שהתובע אינו זכאי לתבוע שכר טרחה מכח אותו הסכם כללי. 18. יתרה מכך, כפי שהוזכר לעיל במאמר מוסגר, מעדות התובע עולה כי גם מבחינתו אין די בהסכם הכללי כדי לחייב הנתבע בסכומי שכר הטרחה הנקובים בו. להצהרתו של התובע במסגרת כתב התשובה, בדבר הצורך שראה הוא "לחזק" את ההסכם הכללי, יש להוסיף כי התובע עצמו הצהיר כי בפועל נדרשה גם הסכמת הנתבע לכל פעולה ופעולה וכדבריו: "...מדובר על מעין מחירון. לעולם לא אוכל להגיש כל כתב בשם הלקוח מבלי לקבל את בקשתו, הסכמתו, וברובם המוחלט של המקרים גם את חתימתו של הלקוח על התצהיר..." (עמ' 10 ש' 18-21 לפרוטוקול הדיון מיום 13.05.2014). מעדותו של התובע עולה כי לא רק שטרח לקבל הסכמת הנתבע לכל פעולה אלא גם ציין בפניו את העלות הנקובה בהסכם הכללי (עמ' 10 ש' 29-30 לפרוטוקול הדיון מיום 13.05.2014). התובע הוסיף וטען כי התביעה מוגשת גם מכח הסכמה זו של הנתבע (עמ' 11 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 13.05.2014). עצם הצורך לומר לנתבע לפני ביצוע כל פעולה את עלותה אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי הנתבע ידע והבין משמעותו של ההסכם הכללי, שאם לא תאמר כן מה צורך מצא התובע לשוב ולקבל הסכמתו של הנתבע לסכום החיוב בגין כל פעולה. יתרה מכך, גם בעניין זה לא מצאתי לקבוע ממצא על יסוד עדותו של התובע שהיא עדות יחידה של בעל דין, זאת מאחר שהיה בידי התובע לקבל הסכמתו של הנתבע לתשלום עבור כל פעולה ופעולה בכתב והוא לא עשה כן. התובע העיד כי הוא החתים את הנתבע על תצהיר בתמיכה לכל כתב טענות גם מקום בו אין חובה לעשות כן וזאת בין היתר על מנת שתהא בידו אסמכתה להסכמת הנתבע להגשתם (עמ' 11 ש' 4-18 לפרוטוקול הדיון מיום 13.05.2014). משכך, לא היתה כל מניעה כי במועד חתימת הנתבע על התצהיר היה הוא מאשר בחתימתו גם הסכמתו לתשלום שכר הטרחה בגין אותו כתב טענות כדוגמת ההסכם הספציפי, ומשלא עשה כן אין לקבל הטענה כי נתן הסכמתו לחיוב בגין הפעולה. זאת ועוד, בהתאם להוראות ההסכם הכללי וכחלק מסעיף התנאים המיוחדים נקבע כי שכר הטרחה ישולם מראש ובמזומן. דרישה זו היא הגיונית ונדרשת בנסיבות העניין שכן התשלום מראש עבור כל פעולה ממילא מהווה הסכמה לביצועה ולתשלום הכרוך בה. בפועל, אין חולק כי התשלום על פי רוב לא בוצע מראש, שאם לא כן תביעה זו היתה מתייתרת. הויתור על תשלום מראש על אף שהדבר הותנה במפורש בהסכם הכללי יש בו בנסיבות העניין כדי לגרוע מגרסתו של התובע בדבר מתן הסכמה לתשלום הנדרש עבור כל פעולה ופעולה. איני מקבלת טענת התובע כי ויתר על התשלום מראש מתוך אמון שנתן בנתבע (ס' 15 לכתב התשובה). התובע ראה כאמור צורך להחתים את הנתבע על תצהירים, גם מקום בו אין הם נדרשים על פי חיקוק, וזאת לדבריו על מנת להבטיח אותו מפני טענות הנתבע בעתיד (עמ' 11 ש' 14-18 לפרוטוקול הדיון מם 13.05.2014), התנהלות זו אינה מעידה על מון שרחש התובע לנתבע. בנסיבות בהן התובע עצמו מוצא כי יש צורך לקבל הסכמת הנתבע לחיוב הכספי בגין כל פעולה, ומשהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי קבל הסכמה זו בפועל לגבי כל פעולה (למעט כתב התביעה מושא ההסכם הספציפי) הרי שהתובע אינו זכאי לקבלת שכר הטרחה בגינה. 19. אין חולק כי למרות שהנתבע טוען כי סבר שסוכם על תשלום בסך של 5,800 ₪ בלבד, הרי שהוא הוסיף ושלם תשלומים נוספים בסך כולל של 7,550 ₪. ביחס לתשלום בסך של 5,800 ₪ טען הנתבע כי התובע הודיע לו שהגיש כתב תשובה לתביעה לשלום בית וכי עליו לשלם לו הסך של 5,800 ₪ בגין פעולה זו. התובע שלם בפועל עבור הגשת כתב התשובה ובכך הביע הוא את הסכמתו לביצועה ולתשלום בגינה, בין אם הדבר נעשה קודם להגשת כתב התשובה ובין אם נעשה לאחר מכן. ביחס לתשלומים הנוספים בסך של 1,000 ₪ ו - 750 ₪ ומשנשאל על הסיבה לתשלום, השיב הוא "הוא אמר לי שזה בשביל הדירה. מדובר באדם קשה ומדבר בצורה כזאת...אז שילמתי ואפילו לא ידעתי על מה. חוץ מזה גמרנו אז גמרנו, אז למה הוא מבקש עוד?" (עמ' 16 ש' 18-21 לפרוטוקול הדיון מיום 13.05.2014). אני מקבלת גרסתו של הנתבע לפיה שלם כספים אלו על פי דרישתו של התובע, אף מבלי שידע ספציפית על מה הוא משלם. גרסתו נתמכת בחשבוניות שהוצאו על ידי התובע בעצמו. בעוד בחשבוניות שהוצאו בגין התשלום עבור כתיבת כתב התביעה וכתב התשובה מצויין באופן מפורש הפעולה בגינה שולמו הכספים, הרי שביחס לתשלומים בסך של 1,000 ₪ ו - 750 ₪ (חשבוניות 522 ו - 532 שצורפו לתיק ביום 14.05.2014 לאחר דיון ההוכחות) מצויין כי אלו שולמו "ע"ח שכר טרחה" מבלי לציין הפעולה הספציפית בגינה שולם הסכום. תשלומים אלו יש בהם גם כדי להעיד על האמון שרחש הנתבע לתובע כטענתו (עמ' 12 ש' 21-23), בכך ששלם לו כספים לפי דרישתו ומבלי שידע בדיוק לשם מה אלו שולמו. 20. מעבר לאמור לעיל ובעניין דרישת התשלום עבור המכתבים שנשלחו על ידי התובע למדנס הרי שאין חולק כי הנתבע פנה לתובע בבקשה שזה יפעל עבורו בעניין הסכסוך עם אשתו ועל רקע זה נחתמו שני הסכמי שכר הטרחה. למרות זאת, ההסכם הכללי אינו מציין בסעיף 2 שכותרתו "מהות העניין" כי ההסכם נחתם לשם טיפול בנושא הסכסוך המשפחתי, באופן המתיר לתובע, לכאורה, לחייב הנתבע עבור פעולות שאינן קשורות לסכסוך עם אשתו, הגם שבשלב זה לא היו פעולות מעין אלה צפויות או נדרשות. בפועל, אכן כלל התובע בתביעתו דרישה לתשלום בגין מכתבים בנושא אחר על יסוד ההסכם הכללי אשר אין חולק כי נחתם לצורך אחר. בעניין זה אני סבורה כי בנוסף לפגמים שנפלו בהסכם הכללי כאמור וכמפורט לעיל הרי שהוא גם אינו חל ביחס לחיובים שאינם קשורים לסכסוך המשפחתי שכן לעת בו נחתם ההסכם הכללי הצורך בטיפול משפטי בעניינים אלו טרם בא לעולם ומשכך הצדדים לא התכוונו כלל כי ההסכם הכללי יחול לגבי נושאים אלו. 21. משקבעתי כאמור לעיל כי התובע אינו יכול לחייב את הנתבע מכח ההסכם הכללי, ועל אף שהתובע לא עתר לכך בתביעתו אני מוצאת מקום להדרש לצורך בפסיקת שכר טרחה ראוי עבור הפעולות שבצע (לעניין פסיקת שכר ראוי גם במקום בו לא עתר לכך התובע ראה פסק הדין בעניין טוויזר לעיל בפסקה האחרונה בעמ' 6). בעניין זה יש לציין כי התובע לא צרף לכתב התביעה העתק מכתבי הטענות שהגיש עבור הנתבע או העתקי המכתבים שנשלחו בשמו אולם הנתבע אישר בחקירתו הנגדית ביצוע מרX של פעולות אלו (עמ' 13 ש' 14-31) כמו כן צרף התובע את פרוטוקול הדיון מיום 04.03.2012 ממנו עולה כי התקיים דיון לגופו של עניין בו ייצג התובע את הנתבע. אשר לפעולות שבוצעו במסגרת תיקי בית הדין הרבני סבורני כי אשר שולם על ידי הנתבע בפועל עולה כדי שכר ראוי עבור פעולות אלו, גם אם תאמר כי שכר זה גבוה ביחס לאשר סוכם לטענת הנתבע הרי שאין חולק כי הנתבע שלם הסכומים עבור תיקים אלו ויש לראות בעצם התשלום הסכמה. אשר לטיפול בעניין מדנס, מאחר שהתובע לא צרף את המכתבים לכתבי הטענות ולא ניתן לבחון מידת ההשקעה של התובע במכתבים אלו סבורני כי יש להעמיד שכר טרחתו של התובע בגין הטיפול בנושא זה ע"ס של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. איני מקבלת טענת הנתבע בעניין זה כי יש לראות באשר שולם כמהווה שכר טרחה גם עבור טיפול זה שכן הנתבע עצמו טען כי לא שלם דבר עבור הטיפול בעניין מדנס שכן סבר כי התובע "עושה לו טובה" (ס' 25 לכתב ההגנה) ואשר שולם על ידו היה עבור הטיפול בסכסוך המשפחתי. בעניין זה יש טעם בדברי התובע כי הוא אינו פועל כמתנדב וכי על התובע לשלם שכר טרחה בגין פעולות אלו. 22. לא מצאתי צורך להכריע ביתר טענותיו של הנתבע בדבר הצורך בהגשת כתבי בי דין כאלו ואחרים, טענת העושק שעלתה בסיכומי ב"כ הנתבע ועוד כיו"ב טענות מטעם הנתבע, שכן הדבר מתייתר נוכח קביעותיי כאמור לעיל ביחס לטענות המרכזיות של הצדדים ובאשר אלו לא הוכחו. 23. לאור האמור והמפורט לעיל אני מורה כדלקמן: הנתבע ישלם לתובע הסך של 1,180 ₪. כמו כן, מאחר שמרבית התביעה נדחתה ובנסיבות העניין ישלם התובע לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 2,500 ₪. יתרת ההוצאות לאחר קיזוז החיובים אלו מאלו עומדת על סך של סך של 1,320 ₪ וזו תשולם לידי הנתבע מתוך הפיקדון שהופקד על ידי התובע. יתרת הפיקדון שהפקיד התובע על פירותיו, תושב לתובע. הפיקדון שהופקד על ידי הנתבע יושב לנתבע. גירושיןשאלות משפטיותעורך דיןבית דין רבני