פסק דין שהושג במרמה לכאורה

פסק דין שהושג במרמה (לכאורה)

נפסק כי אין להשלים עם מצב בו, למרות שפסק דין הושג לכאורה במרמה, ימשיך מר X לשלם את פסק הדין.


בהתאם להחלטת כב' סגנית הנשיאה, השופטת וסרקרוג, נערך דיון בבקשה לדחייה על הסף אותה הגיש מר X בתיק זה, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

לשם הנוחיות – התובעים/המשיבים יכונו בשם "מר X", ואילו הנתבע/המבקש יכונה "מר עבוד".

הבקשה היא לסילוק על הסף של התביעה לביטול פסק דין אשר ניתן בתיק 7749/02 של בית משפט השלום בחיפה ביום 9.7.06, בטענה כי הוא הושג עקב תרמית ועדות שקר של מר X (התביעה הוגשה ב- 9.9.12).

תביעה זו קשורה לתביעה אחרת, אותה הגיש מר X בתיק 26897-09-11 כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה ועיריית חיפה. תיק זה אף הוא על שולחני. גם בתיק זה הוגשה בקשה לסילוק על הסף ע"י הנתבעות שם.

שתי התביעות עוסקות בבניין מס' 21 ברחוב חורי בחיפה.


ההליכים:

1. מר X הגיש תביעה כנגד מר X בת.א 7749/02 בבית משפט השלום בחיפה ותביעתו שם נתקבלה. פסק הדין ניתן ביום 9.7.06.

2. מר X ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה בע.א 3699/06, ולאחר ששמעו הצדדים את דברי בית המשפט הסכימו להסדר פשרה בתיק הערעור. ניתן תוקף של פסק דין להסכם ביום 13.11.07. עפ"י ההסכם היה על מר X לשלם למר X חלק מן הסכום בו הוא חויב בבית משפט השלום.

3. בתאריך 14.12.11 הגיש מר X תביעה לביטול פסק הדין בת.א 13083-11-11. לאחר ששמע את דברי בית המשפט, מר X ביקש למחוק את התביעה והגיש את התביעה לביטול פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

4. כב' השופטת שטמר בהחלטתה מיום 6.6.12 דחתה את הבקשה, והפנתה את מר X לבית משפט זה, וכאמור בתאריך 9.9.12 הגיש מר X תביעה נוספת שהיא התביעה הנדונה בתיק זה.

5. בתאריך 24.10.12 מר X הגיש בקשה לדחייה על הסף. בקשתו נדחתה עפ"י החלטתי מיום 26.5.13. בקשת רשות ערעור על החלטה זו התקבלה עפ"י החלטתה של כב' סגנית הנשיאה השופטת וסרקרוג.

מכאן ההחלטה בבקשה כדלקמן:

בהחלטתי בתיק 26897-09-11 מיום 6.5.13 אשר שמשה את היסוד להחלטה נשוא בקשת הערעור כאן ,קבעתי ,לאחר ביקור במקום, כי נראה לכאורה שמר X צודק בטענה כי מר X הטעה את כב' השופטת נתנאל שרון, וחלק מקביעותיה אשר הביאו לקבלת התביעה שם כנגד X ואח' היו על סמך מצג מטעה של מר עבוד. עוד כתבתי אכן בקצרה כי עקרון סופיות הדיון אמור לסגת מפני העיקרון של חקר האמת.

תיק זה הועמד לרשותו של עו"ד גסאן המייצג את מר עבוד.

השאלות אשר יש לדון בהן במסגרת החלטה זו הן: משפט חוזר בהליך אזרחי, משמעות ההליכים שננקטו לאחר פסק הדין, השלכה של עקרון "סופיות הדיון", לרבות החלטת עקרונות מעשי בית דין.


דעתי לא השתנתה. ככל שיתברר (הדברים נכתבו לכאורה), כי מר X העיד עדות שקר בהליך הראשון ,יש מקום לאפשר "משפט חוזר".

כב' השופטת ארבל הדגישה את הצורך בשמירה על יעילות המערכת למניעת דיונים חוזרים בהליכים שכבר הסתיימו, ויש להצדיק זאת כאשר מדובר במרמה שלא ניתן היה לגלותה בשקדנות סבירה במהלך ההתדיינות הראשונה.
לעומת זאת, שיהוי רב יטה את הכף לטובת עיקרון סופיות הדיון.

בפסקה 18 לפסק הדין תורג'מן כתבה כב' השופטת ארבל כך:
"לעתים אין מנוס מליתן לשיקולים מערכתיים ולשיקולי הצדק הדיוני לגבור על שיקולי הצדק המהותי בעניין הפרטני, גם אם הדבר נעשה לא בלב קל ובניגוד לתפישה הבסיסית שלנו שהצדק והאמת שייראו וייעשו" וכב' השופטת ארבל מפנה לדברי כב' השופט רובינשטיין בעניין ע.א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין מיום 8.3.09, והדברים מצוטטים בפסקה 18 של פסק הדין של כב' השופטת ארבל. שם נדחתה בקשה ליתן רשות להתגונן בשל קיומו של מעשה בית דין.

כאמור, כב' השופטת שטמר נדרשה לדון בתביעה לביטול פסק הדין לאחר שהתביעה אשר הגיש מלכתחילה בפני בית משפט השלום בת.א 13083-11-11, נמחקה בהסכמה, ומר X פנה בעקבות כך בתביעה לבטל את פסק הדין בע.א 3699/06 אשר נתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה ביום 13.11.07 לאחר שמר X הגיש ערעור על פסק הדין המקורי.


יישום ההלכות הללו על הבקשה לסילוק על הסף בתיק זה.

כב' השופטת שטמר ציינה בהחלטה את מהות פסק הדין בתיק 7749/02 הנ"ל וקבעה כי פסק הדין שם ניתן משום שמר X כאן העיד כי התחייב לאטום את הדלתות ברחוב חורי ולא בחזית המזרחית, ולכן אין רלוונטיות לרשום בהיתר הבנייה, ועוד משום שלא הוכח כי הצד המזרחי של הבניין, חלקות 81, 82 בנוי על גבול חלקה 83. נקבע כי הבניין בו נמצא בית העסק אינו בנוי על גבול חלקה 83.

כב' השופטת שטמר הוסיפה בהחלטה, מעל לנדרש כלשונה, כי התנהלותו של מר X תמוהה: ראשית - מדוע לא שילם את חובו על פי ההסכם אשר ביקש לתת לו תוקף? שנית – העילה לבקשה לביטול נטענה בשלב הערעור, כאשר נטען כי עדות מר X רצופה סתירות, אין על כן מדובר בראייה חדשה או גילוי חדש המצביע שהעדות היתה עדות שקר.

כאמור, כב' השופטת שטמר נדרשה לדון בתביעה לביטול פסק הדין לאחר שהתביעה אשר הגיש מלכתחילה בפני בית משפט השלום בת.א 13083-11-11, נמחקה בהסכמה, ומר X פנה בעקבות כך בתביעה לבטל את פסק הדין בע.א 3699/06 אשר נתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה ביום 13.11.07 לאחר שמר X הגיש ערעור על פסק הדין המקורי.

טיעון עו"ד חורי

כב' השופטת וסרקרוג בהחלטתה קבעה כי כל טענות התובע כבר נדונו ע"י הערכאות השונות, כפי שגם קבעה כב' השופטת שטמר בהחלטתה מיום 30.6.13.
כב' השופטת נתנאל שרון גם קבעה כי התובע לא הביא שם שום תכנית מדידה המראה כי אכן מר X בנה על גבול החלקה. זה מחדל של מר X, ואי אפשר לומר כי בגלל מחדלו זה מר X רימה אותו.

ההתחייבות של מר X היתה לאטום פתחים אם ירחיבו את רח' חורי ולא דובר כלל ועיקר על אטימת פתחים בצד המזרחי.

עו"ד חורי הפנה לפסיקה הרלוונטית ובמיוחד לעניין השיהוי, כפי שנקבע בע.א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר ניהול בע"מ.

כן טען כי קיים מעשה בית דין, ומתקיימים כאן גם השתק עילה וגם השתק פלוגתא, שכן במשפט הראשון הועמדה במחלוקת אותה שאלה עובדתית והיא הוכרעה.
לתובעים היה יומם, ויש על כן לקבל את הבקשה ולסלק התביעה לביטול פסק דין על הסף.

עו"ד חורי, הדגיש בטיעוניו בע"פ ובכתב כי בית המשפט המחוזי כתב בפסק הדין ביום 13.11.07 במפורש כי "הפשרה הנוכחית באה במקום פסק דינו של בית משפט השלום נשוא הערעור" ולכן למעשה פסק הדין של כב' השופטת נתנאל שרון, לא קיים ואין לו נפקות משפטית, אי אפשר לבטל פסק דין של ערכאה יותר גבוהה אשר החליף את פסק הדין של בית משפט השלום.

מטרת התביעה לביטול פסק הדין, המטעה את בית המשפט, נובעת מהקשיים הכלכליים של מר X עצמו, שהוא מוגבל באמצעים ואינו יכול לשלם, ואילו החברה התובעת היא חדלת פירעון.

מוסיף עו"ד חורי,כי למכתב מהנדס העיר מיום 20.9.11 אין כל משקל והוא אינו קביל והוא בחזקת מכתב ותו לא, מה עוד שהוא מתייחס למצב שהיה לפני 10-12 שנים.

יתר על כן, גב' ברוור אשר השתתפה בביקור ביום 5.2.13 במסגרת תיק 26897-09-11 אישרה כי הוא נכתב בטעות, היות והיתר הבנייה התייחס לקומה ראשונה ולפתחים מצד רח' חורי, ולא לצד המזרחי, ובכל מקרה לא לקומת הקרקע.

בנוסף עפ"י דברי גב' ברוור ההיתר הוא לפני קום המדינה ואין קשר בין היתר הבנייה לאותה דלת של המספרה בצד המזרחי, ויש בדברי מר X משום להטעות את בית המשפט.

בנוסף, טען עו"ד חורי גם כב' השופטת וסרקרוג בהחלטתה קבעה כי כל טענות התובע כבר נדונו ע"י הערכאות השונות, כפי שגם קבעה כב' השופטת שטמר בהחלטתה מיום 30.6.13.

כב' השופטת נתנאל שרון גם קבעה כי התובע לא הביא שם שום תכנית מדידה המראה כי אכן מר X בנה על גבול החלקה. זה מחדל של מר X, ואי אפשר לומר כי בגלל מחדלו זה מר X רימה אותו.

ההתחייבות של מר X היתה לאטום פתחים אם ירחיבו את רח' חורי ולא דובר כלל ועיקר על אטימת פתחים בצד המזרחי.

עו"ד חורי הפנה לפסיקה הרלוונטית ובמיוחד לעניין השיהוי, כפי שנקבע בע.א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר ניהול בע"מ.

כן טען כי קיים מעשה בית דין, ומתקיימים כאן גם השתק עילה וגם השתק פלוגתא, שכן במשפט הראשון הועמדה במחלוקת אותה שאלה עובדתית והיא הוכרעה.
לתובעים היה יומם, ויש על כן לקבל את הבקשה ולסלק התביעה לביטול פסק דין על הסף.

טיעון עו"ד X

ב"כ של מר X חזר על דבריו בתשובה לבקשה , הדגיש את עקרונות הצדק והפנה לפסיקה הרלוונטית. כמו כן הדגיש בסיכומיו את עניין ביקור בית המשפט כאן במקום, דהיינו – ברחוב חורי, במסגרת תיק 26897-09-11, וכן טען כי יש לדחות את טענת מר X כלפי מכתב מהנדס הוועדה מיום 20.9.11 התומך בגרסת מר X, ואת הטענה כי המכתב אינו מתייחס למצב בעת הגשת התביעה הראשונה, וכי הוא אינו ערוך לפי פקודת הראיות.
אין זה נכון טען עו"ד X. המצב לא השתנה מאז חתם מר X על הבקשה למתן היתר חורג, בה התחייב לאטום את הדלת בחזית המזרחית כתנאי לקבלת ההיתר לשימוש חורג בזמנו, כפי שגם נראה ע"י בית המשפט.

יתר על כן, המסמך קביל כראייה עפ"י סעיף 36 לפקודת הראיות (נ"ח) תשל"א-1971.

דיון והחלטה

האמירה של מר X כי התחייב לאטום את הפתחים ברחוב חורי כאחד התנאים להיתר הבנייה היא לכאורה עדות שקר המשמשת את היסוד לקבלת התביעה לביטול פסק הדין.

יש לראות את פרוטוקול הביקור במקום בתיק 26897-09-11 כחלק מהחלטה זו, היות ועל סמך הביקור במקום, ועיון במסמכים כדלקמן בתשריטים:
1. היתר הבנייה למר X מיום : 28.6.92 לגליזציה לתוספת שטח בנייה לעסק משרד בקומת הקרקע וקומה א' ותוספת קומה חלקית בקומה א' למשרד, תוך כדי ביצוע שינויים למשך 3 שנים. דהיינו, ההיתר היה עד שנת 1995. ההיתר ניתן עפ"י החלטת הוועדה המחוזית מיום 21.10.91.
ההתחייבות עליה חתם מר X ביום 17.4.92 היתה כדלקמן:
א. ההיתר שניתן לו יהא ל- 3 שנים בלבד.
ב. הבנייה על גבול החלקה תהא בקיר אטום ללא פתחים.
ג. "ידוע לי שהשטח לגביו הוגשה הבקשה נועד להרחבת דרך ואני מתחייב לפ



ד. "הריני מתחייב לא לדרוש פיצויים כלשהם מהעירייה ו/או משרד מהנדס העיר...".

2. קטע מתשריט הבקשה להיתר בו מסומנת החזית המזרחית ובה חלון ודלת נכתב על גבי חלק זה של התשריט כי הוא לא כלול בהיתר והחלון והדלת אטומים וכי על גביו מתנוססת חתימה הנחזית להיראות כחתימתו של התובע.

3. גב' ברוור חתמה על מכתב ממשרד מהנדס העיר ביום 20.9.11 שם נכתב כי: "אכן בקיר המזרחי הגובל עם השביל, אכן קיימת דלת בסטייה מהיתר".

כאמור גב' ברוור אמרה בעת הביקור כי המכתב נכתב בטעות.

התרשמתי כי אכן לכאורה מר X לא אמר אמת בעניין זה.

אין מדובר בסתירות בעדות אותן בדקה כב' השופטת נתנאל שרון ומצאה לנכון כי אין הן מהוות סיבה מספקת לדחיית התביעה שם. ייתכן ולו כב' השופטת נתנאל שרון לא היתה מוטעית לחשוב כי מדובר בדלת הפונה לרחוב חורי אלא לחזית המזרחית, ובכך היתה לכאורה עדות שקר, התוצאה היתה שונה. מר X התחייב לפנות את הבינוי לרחוב חורי עם דרישת העירייה אגב הרחבת הכביש, דהיינו רחוב חורי, והתחייב לא לבנות על הגבול המזרחי וכי הקיר האטום יהיה ללא פתחים. השקר לכאורה הוא בכך שמר חורי אמר כי התחייב לגבי רחוב חורי ולא לגבי החזית המזרחית וזה לכאורה אינו נכון.

יישום פסקי הדין אשר נזכרו לעיל על עובדות נשוא תביעה זו, מביא לכך כי יש לאפשר למר X, בשלב ראשון, להוכיח את טענת המרמה ורק לאחר מכן, אם תתקבל טענה זו, יהיה מקום לבדוק את התנאים האחרים, כפי שמציינת כב' השופטת ארבל.
בשלב זה יש לומר כי גם בתנאי חיוניות הראייה עומד המבקש, ולעניין השקדנות הסבירה יש מקום לשקול אפשרות החריג, כפי שיפורט להלן.
העדפת הצדק הדיוני על הצדק הפרטני אינה מכוונת למקרה בו פסק דין הושג במרמה ע"י עדות שקר אלא על סמך הכלל של מעשה בית דין. זה לא המקרה.


האמירה של כב' השופט זילברג כי "אמת ויציב אמת עדיף", בג"צ 287/51 ד"ר אמיל ראם נ' שר האוצר פד"י ח' 494, לאורה התחנכו דורות, נכונה תמיד וחשוב מאוד לדעתי לא להכהותה ולא לכרסם בה.

מכתבו של המהנדס מיום 20.9.11, בין אם נכתב כטעות כדברי גב' ברוור במהלך הביקור במקום במסגרת תיק 26897-09-11, בין אם איננו טעות, מהווה ראייה אשר יש לבררה במהלך הדיון, ולא להסתמך עליו כסיבה לקבלת הבקשה לדחייה על הסף בתיק זה.

לרועץ עומדים למר X שני גורמים: האחד – השיהוי הניכר מאז ניתן פסק הדין בערעור, אשר נתן תוקף לפסק דין ועד להגשת תביעה זו, כ- 4 שנים, והגורם השני הוא – הסכמתו של מר X להסדר הפשרה.

לעניין השיהוי: אכן יש שיהוי ניכר ועל כן משום הגברת הנטל על מר X, כפי שכתבה כב' השופטת ארבל, אך אין די בכך כדי לחסום את גישתו לערכאות. התרופה תהיה, אם יימצא כי יש לבטל את פסק הדין מחמת המרמה, בפסיקת ההוצאות.

באשר להסכמתו של מר X לעניין הפשרה – לא נערך דיון ענייני בטענות מר X בערעור ועצם הסכמתו לפשרה איננה מצביעה על כך כי הוא זנח טענותיו המקוריות כפי שהופיעו בכתב הערעור, בכתב ההגנה וכפי שטענו במשך כל ההליכים, וממילא אין בפסק דין זה משום מעשה בית דין, בוודאי לא לקביעה המבוססת לכאורה על עדות שקר. עדות שקר אינה יכולה להיות בסיס להשתק פלוגתא , והשתק עילה ממילא לא מקיים כאן.

הדינמיקה בהשגת הסכמי פשרה בערעורים איננה מצביעה על חזרה מהעמדות העקרוניות של הצדדים ,ולכן אינני זוקפת לחובתו של מר X עובדה זו עד כדי כך שיהיה בה כדי לנעול את שערי בית המשפט בפניו להוכיח טענותיו, כי פסק הדין מבוסס על מרמה, על עדות שקר של מר X בכל הנושא של הדלת בחזית המזרחית .
יש להניח כי לו היה בית המשפט המחוזי ער לכך כי ייתכן ועדות שקר היא בבסיס פסק הדין ,לא היה נותן תוקף של פסק דין להסדר פשרה כלשהוא .

לטענת מר X בסיכומיו, כי מדובר כביכול בכך שמר X נמנע מלהביא חוות דעת מודד בהליך הראשון אין לא כלום, עם טענת התרמית.

נתתי דעתי על כל הנימוקים לעניין סופיות הדיון ולאיזון הנדרש בין העקרונות כפי שמופיע בדברי כב' השופטת ארבל, בעניין תורג'מן דלעיל. עדיין העיקרון אותו יש להעדיף הוא עיקרון השאיפה לחקר האמת ולעשיית צדק.
לטעמי אין להשלים עם מצב בו, למרות שפסק דין הושג לכאורה במרמה, ימשיך מר X לשלם את פסק הדין. את העקרונות יש לבחון גם ביישומם במציאות, ומציאות מעין זו נוגדת, להשקפתי, את המוסר הבסיסי עליו מושתתת שיטת המשפט שלנו.

כב' סגנית הנשיאה, השופטת וסרקרוג, בהחלטתה ציינה גם כי ההליכים יימשכו. אין זה בסמכותי לשנות החלטה זו, ותשומת לב ב"כ הצדדים מופנית לכך.

לאור האמור לעיל, הבקשה על הסף נדחית.
ההוצאות תידונה בסיום ההליך.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון