טענות להפרות צפויות של פקודת פשיטת הרגל, לא יכולות להוות עילה לעיכוב ביצועו של פסק הדין: לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 6.7.14 עד להכרעה בערעור שבכוונת המבקשים להגיש. מבוקש להורות לבנק מזרחי טפחות סניף הקריון, לא להעביר את הכספים מכספי הפקדון בחשבון נאמנות מס' 242679 (להלן:"החשבון הנאמנות") עד למתן פסק דין או החלטה אחרת בערעור. בנוסף, מבוקש להורות על דחיית מועד תשלום שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו לזכות המשיבה 1 עד למתן פסק דין בערעור. תמצית טענות המבקשים: לטענת המבקשים, המשיב 2 הינו פושט רגל, ובניגוד להוראות פקודת פשיטת הרגל ממשיך לשמש נושא משרה ובעל עניין במשיבה 1. למשיבה 1 אין כל נכסים, אין לה עובדים והיא למעשה ריקה מתוכן, ופרט לסכום המופקד בחשבון הנאמנות אין לה כל רכוש. בנסיבות אלה, לטענת המבקשים, עם יועברו הכספים לידי המשיבה, עלול המשיב להעלימם. לטענת המבקשים, בשל האינטרס הציבורי שבפקודת פשיטת הרגל ראוי וצודק להורות כי לא יועברו כספים אל המשיבים עד לאחר הכרעה בערעור. בנוסף, טוענים המבקשים כי מדובר בסכום כסף נכבד, ולאור מצבה הכלכלי של המשיבה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכו המבקשים בערעור, ולפיכך נוטה מאזן הנוחות לטובתם. ביחס לסיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי הסיכויים טובים, אך מפאת קוצר הזמן נבצר מהם לפרט את נימוקי הערעור שבכוונתם להגיש. תמצית טענות המשיבים: לטענת המשיבים, המבקשים לא העלו כל טענה ביחס לסיכויי הערעור, ולפיכך לא הוכיחו אחד משני התנאים המצטברים הנדרשים לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין. בניגוד לטענת המבקשים, סבורים המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים, לאור העובדה שפסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים וכלל הוא שבית המשפט שלערעור אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית ששמעה את העדים. עוד טוענים המשיבים, כי הלכה היא שבית המשפט לא יעכב ביצועו של פסק דין שעניינו חיוב כספי. ביחס למאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי אף הוא נוטה בבירור לטובתם, שכן הכספים דרושים למשיבה 1 לצורך סיום בניית הפרויקט, בניה שעוכבה עד כה בשל הגשת התביעה, ולפיכך הנזק העלול להיגרם למשיבה גבוה הרבה יותר מזה העלול להיגרם למבקשים. לבסוף, טוענים המשיבים, כי המשיבה 1 קיבלה החלטה לפיה הכספים המצויים בחשבון הנאמנות יוותרו בחשבון המנוהל על ידי באי כוחה של המשיבה 1, על מנת שישמשו להשלמת כל עבודות הבנייה בפרויקט ברחוב ז'בוטינסקי 41 בנהריה, כאשר התשלומים יבוצעו רק בכפוף לאישורו של ישראל אברבך, מנהלה של המשיבה. לתגובת המשיבים צורף תצהירו של מר אברבך ופרוטוקול ישיבה מיום 7.7.14 (הומצא בהמשך). דיון והכרעה: טענות המבקשים ביחס להפרות הצפויות מצד המשיב 2 של הוראות פקודת פשיטת הרגל, אינן יכולות להוות עילה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. ההליכים נגד המשיב 2 עוכבו עם מתן צו הכינוס בעניינו, ואין הוא נהנה מתוצאות פסק הדין. את שכר הטרחה וההוצאות חויבו המבקשים לשלם למשיבה 1. ככל שהמבקשים סבורים כי קיים חשש להפרת הוראות פשיטת הרגל, יהיה עליהם לנקוט באמצעים העומדים לרשותם על פי דין, לא במסגרת הליך זה. יש להבחין בין שני חלקי הבקשה. הבקשה לדחות את תשלום ההוצאות שנפסקו לזכות המשיבה 1 ואת שכר טרחת עורך הדין, הינה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. עם זאת, הבקשה להורות על עיכוב העברת הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, אינה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן אין היא מבקשת לעכב ביצועו של חיוב שהוטל על המבקשים בפסק הדין. למעשה, היה על המבקשים להגיש בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. סעד זמני לתקופת הערעור: ההוראות בפסק הדין ביחס לחשבון הנאמנות, ניתנו לאור העובדה שהתביעה נדחתה ועם דחייתה פקע צו העיקול הזמני שניתן במהלך בירור התביעה. עם פקיעת צו העיקול הזמני, מתחייבת השבת הכספים למשיבה מס' 1, שכן כספים אלה עוקלו בידי מחזיקים שהיו חייבים לשלמם לה. בקשת המבקשים למנוע שחרור הכספים, הינה למעשה בקשה למתן צו עיקול זמני לתקופת הערעור. להבחנה בין עיכוב ביצוע לבין סעד זמני לתקופת הערעור ראו: ע"א 4729/00 העדה האוונגלית אפיסקופלית נ' ניקולא (22.10.2000), סעיף 5; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 681-680 (2009) בבוא בית המשפט לשקול בקשה למתן סעד זמני בערעור, עליו לשקול שיקולים דומים לאלה הנשקלים בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. בהחלטת בית המשפט העליון בע"א 8296/11 מזל גל פרץ נ' אורי כספית (7.3.12) עמדה כב' השופטת ארבל על השיקולים למתן סעד זמני לתקופת הערעור, וכך סיכמה: "כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא ינתן הסעד, הינו בלתי הפיך...עוד יצוין כי שני שיקולים אלו שלובים זה בזה, כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך" בתאריך 11.4.2013 נכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) התשע"ג - 2013. לאחר תיקון התקנות, מוסדר נושא עיכוב ביצועה של החלטה נשוא ערעור ומתן סעד זמני לתקופת הערעור, בתקנה 467. כל עוד לא הוגש ערעור, רשאי בית המשפט שנתן החלטה להורות על עיכוב ביצועה, או על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור (תקנה 467(א)). בהתאם לתקנה 467(ג) המפנה בין היתר לתקנות 364(א) ו- 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, היה על המבקשים לצרף לבקשה התחייבות עצמית לפיצוי המשיבים, בגין כל נזק שייגרם להם על ידי הצו אם ייפסק הערעור או יפקע הצו מכל סיבה אחרת. ראו: ע"א 3515/13 סלים עתאמנה נ' איתן ארז בתפקידו כמפרק חברת בני סלים עתאמנה בע"מ (13.1.14). המבקשים לא עשו כן, ולמעשה כלל לא עתרו למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אף שזו המשמעות של בקשתם. די היה בכך על מנת לדחות את הבקשה, ככל שהיא עוסקת בבקשה ל"הקפאת" הכספים בחשבון הנאמנות. עם זאת, החלטתי לדון בבקשה לגופה, כאילו הוגשה גם כבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בהחלטתו בע"א 427/13 אבי דעוס נ' נפתלי דופני (28.8.13) עמד כב' השופט מלצר על משמעותו של תיקון תשע"ג לתקנות, ובפרט דן בשאלה, האם יש בתקנות החדשות כדי לשנות משיקוליו של בית המשפט בבואו לדון בבקשה לסעד זמני בערעור. מסקנתו הינה, שהשינוי בתקנות הינו דיוני במהותו, ואין הוא מצדיק שינוי ההלכה שנהגה עד כה: "תקנות אלה החליפו, בין היתר, את תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קבעה (ערב התיקון האמור), כי סעד זמני לתקופת הערעור יינתן "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הכלל שלפיו סעד זמני לתקופת הערעור יינתן, בעיקרון, אך "מטעמים מיוחדים", הניח כי לאחר שטענותיו של מבקש הסעד הזמני התבררו ותביעתו נדחתה בערכאה הדיונית - בעקרון אין בנמצא תשתית מוצקה להיענות לבקשתו. גישת הפסיקה היתה כי משנדחתה תביעתו של מבקש הסעד הזמני, פוחתת ההצדקה למתן הסעד הזמני ונקודת האיזון משתנה, ככלל, לטובת המשיב ...ביטולה של תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי והיעדר דרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" בהוראת תקנה 467 בנוסחה כיום, עשויים לעורר את השאלה אם ההלכות ואמות-המידה הנוגעות למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שחלו ערב תיקון התקנות, ממשיכות לחול גם לאחריו....כשלעצמי - ומבלי לטעת מסמרות בדבר - דומה עלי כי לא חל שינוי מהותי בקריטריונים, אף כי יתכן שמותנה במקצת הדרישה ל"טעמים מיוחדים". אחדד ואבהיר: התיקון לתקנות הוא "דיוני" במהותו. הוא נועד ליצור הסדר אחיד ולהבהיר את חלוקת-הסמכויות בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור, בנושאים של מתן סעד זמני ועיכוב ביצוע. אין בדברי ההסבר לתיקון אינדיקציה לכך שמחוקק-המשנה התכוון לשנות מהמצב המשפטי שנהג בכל הנוגע לאופן הפעלת שיקול הדעת ולאמות המידה שצריכות להנחות את ערכאת הערעור בבואה להכריע בבקשות מסוג זה המונחות לפתחה". בית המשפט העליון קובע, אם כן, כי אין מקום לשינוי הגישה שנהגה עד שינוי התקנות, לפיה, משנדחתה תביעתו של מבקש הסעד הזמני, פוחתת ההצדקה למתן הסעד הזמני ונקודת האיזון משתנה, ככלל, לטובת המשיב. ההלכה בדבר עיכוב ביצוע חיוב כספי: הכלל הוא כי זכותו של בעל דין שקיבל יומו בבית המשפט וזכה בדינו, לפעול למימוש זכייתו, על אף כל זכות שיש למפסיד לערער על ההחלטה. בע"א 6824/97 יעקב בן שחר נ' גיל סוחה ואח' , תק- על 98(1), 127, עמ' 128 נקבע כי: "הכלל הוא כי משזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו ללא עיכוב...על המבקש לעכב ביצוע פסק-דין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטיה מן הכלל הזה"... סטיה כאמור עשויה להיות מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי טובים סיכויי ההצלחה בערעור וכי ביצועו המיידי של פסק- הדין יגרום למערער נזק שלא ניתן לתיקון...רק כאשר לא ניתן להשיב מצב לקדמותו די יהיה בסיכוי קלוש לזכייה בערעור..." בנוסף, הלכה פסוקה היא כי פסק-דין הקובע חיוב כספי "יש לקיימו עם נתינתו". ראו: ב"ש 227/87 קרן כימקלים בע"מ ואח' נ' ויטקו כימקלים בע"מ, פ"ד מא(1) 715, 713. הטעם לכך הוא שבפסק-דין הקובע חיוב כספי, לרוב, אין מדובר במצבים בלתי הפיכים ראו: ב"ש 396/86 שטיין נ' חזן ואח' פ"ד מ(3) 136, 133. הלכה זו מקבלת משנה תוקף שעה שמבוקש עיכוב ביצוע של החלטה שעניינה תשלום כספים, אשר נפסקו כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. ראו: ע"א 4906/11 יורשי המנוח מוחמד סעיד ז"ל נ' יונס (26.10.2011) ; ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חמאיסי (23.9.2012); ע"א 2408/13 שמחה רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (30.5.13). בענייננו, פסק הדין אינו מטיל כל חיוב כספי פרט לתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין, ולפיכך אותו חלק מהבקשה שעניינו עיכוב ביצוע, מתייחס אך ורק לחיוב בהוצאות ושכ"ט. כאמור, בדרך כלל, לא ייחשב חיוב כספי כיוצר מצב בלתי הפיך. חשש אמיתי, לאי היכולת להשיב את המצב לקדמותו מתעורר שעה שעלול להיווצר מצב בלתי הפיך, כגון העברת זכויות לצד ג' שרכש בתום לב ובתמורה שאז תגבר זכותו. ראו: בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה (5), 499. סיכויי הערעור: לטענת המבקשים, סיכוייהם לזכות בערעור טובים מאוד, אך מפאת קוצר הזמן נבצר מהם להעלותם. במידת הצורך, הם מבקשים להגיש את נימוקי הערעור לעיונו של בית המשפט בתוך 30 יום. משלא פירטו המבקשים את נימוקי הערעור, ולו במעט, לא עמדו בחובתם להוכיח כי סיכויי הערעור טובים, ותנאי זה הינו תנאי הכרחי הן לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין, והן לצורך מתן סעד זמני לתקופת הערעור. באשר לסיכויי הערעור, מקובלת עליי, בדרך כלל, העמדה כי אין זה ראוי שהערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין תייחס לסיכויי הערעור על פסק דינה (ראו: דברי כב' השופט עמית בת.א 176/04 (מחוזי חיפה) גנדלר משה נ' קבסה אברהם מיום 15/05/2008). עם זאת, המקרה הנדון שונה, מאחר שפסק הדין מבוסס כולו על קביעות עובדתיות ועל התרשמות ממהימנותם של בעלי הדין והעדים מטעמם. סבורתני, כי הדין עם המשיבים הסבורים כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן הלכה היא כי: "כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה, או כאשר הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998); ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ, פס' 3 לפסק הדין ( 15.1.2004)" ראו: ע"א 8296/11 הנ"ל. בפסק הדין, נקבעו ממצאים עובדתיים חד משמעיים, על בסיס התרשמות בלתי אמצעית מעדים שהעידו מטעם הצדדים, ובפרט על בסיס התרשמות מעדותו של המבקש. בפסק הדין נקבע כי המבקש פעל לכל אורך הדרך בחוסר תום לב, ועדותו נמצאה בלתי מהימנה באופן ברור מאוד ובולט לעין. המבקשים לא הצביעו על טעות משפטית שנפלה בפסק הדין. המחלוקת הוכרעה רובה ככולה על בסיס הכרעות עובדתיות ולא על בסיס הכרעה במחלוקות משפטיות. לפיכך, אני מעריכה, בזהירות הראויה, כי סיכויי אינם גבוהים. מאזן הנוחות: לשם הוכחת טענותיהם בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה, מפנים המבקשים אל הודאות שנשמעו מפי בא כוחה. המבקשים מפנים אל הודעת ב"כ המשיבים כפי שנרשמה בדיון שהתקיים ביום 30.9.13 (עמ' 9 ש' 24-25). עיון בדברים אליהם מפנים המבקשים, מלמד כי ב"כ המשיבים דווקא הציג באותו דיון מסמך מרואה החשבון של החברה, המאשר שהיא פעילה ומדווחת לרשויות המס על פעילותה. בא כוחה של המשיבה אך ציין כי החברה אינה מעסיקה עובדים, אלא מבצעת עבודות באמצעות קבלני משנה. אין די בדברים אלה כדי להוכיח כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, ואם לא יינתן צו עיקול זמני לתקופת הערעור, ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך. בסעיף 3 לבקשה לשחרור כספים, אליה מפנים המבקשים, מציין ב"כ המשיבים כי המשיבה מצויה בקשיים כלכליים משום שהסתמכה על כספים אותם אמורה היתה לקבל מרוכשי הדירות, ועל כספים אלה הוטל צו העיקול הזמני. הדברים ברורים, וגם בהם אין כדי ללמד על חדלות פרעון של המשיבה, אלא על קושי כלכלי שיתכן שהינו בר חלוף. יש להניח, כי מצבה הכלכלי של המשיבה הושפע מצו העיקול הזמני שהוטל עליה עם הגשת התביעה, ודווקא משום כך, המשך קיומו של סעד זמני כזה, בתקופת הערעור, כאשר תביעת המבקשים נדחתה, יהיה מנוגד להלכה הפסוקה ומנוגד למסקנה המתחייבת מבחינת מאזן הנוחות. יש לזכור עוד, כי עם השלמת הבנייה, צפויה המשיבה לקבל לידיה את יתרת התשלומים מרוכשי הדירות החדשות. סכומים אלה ישפרו את מצבה הכלכלי. בנוסף, מכלול הנסיבות מצביע, במקרה זה, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה. התביעה הוגשה בחודש אוקטובר 2012, ומאז הוטל צו עיקול זמני על כספים שהיתה אמורה המשיבה לקבל ממכירת הדירות, ובאמצעותם תכננה להשלים את הפרויקט. בעלי הדירות הקיימות בבניין, שאת דירותיהם התחייבה המשיבה לחזק מפני רעידות אדמה, נותרו מול שוקת שבורה, ונאלצו להמתין לסיום ההליך, למרות שהגישו תביעה לאכיפת ההסכם בבית המשפט המחוזי. רוכשי הדירות החדשות, אף הם נאלצו להמתין תקופה ארוכה, שכן בניית הדירות טרם הושלמה. מבלי לקבוע מסמרות ביחס לתרומתו של צו העיקול הזמני לעיכוב בהשלמת הפרויקט, בהעדר ראיות מספיקות, ומאחר שהסוגיה לא נדונה לפניי, ניתן להניח כי היתה לקיומו של הצו השפעה לא מבוטלת. בתגובה מטעמה, הבהירה המשיבה 1, כי הסכום המופקד בחשבון הנאמנות יוותר בחשבון, וישמש להשלמת הפרויקט, בהנהלתו של מר אברבך, מנהלה הנוכחי של המשיבה. הנזק העלול להיגרם למשיבה אם יינתן צו העיקול הזמני, או אם יעוכב ביצוע פסק הדין, עולה בשיעור ניכר על הנזק העלול להיגרם למבקשים, שכן אם לא תוכל להשלים את הפרויקט, עלול הפרויקט להיוותר מיותם, והמשיבה תהיה צפויה לתביעות רבות נוספות מצד כל בעלי הדירות, אשר מן הסתם עשויות להביא לחדלונה. במסגרת מאזן הנוחות, לא יהיה זה בלתי מוצדק לשקול גם את הנזק העלול להיגרם לצדדים שלישיים, לבעלי הדירות ולרוכשי הדירות, שהתרתי את הצטרפותם לתביעה זו בשל הזיקה הברורה שלהם לתוצאות התביעה. בשל הגשת התביעה עוכבו העבודות להשלמת דירותיהם. כאמור, הלכה פסוקה היא כי לאחר שטענותיו של מבקש הסעד נדונו ותביעתו נדחתה, אין תשתית מוצקה להיענות לבקשתו, ההצדקה למתן סעד זמני לתקופת הערעור פוחתת ונקודת האיזון משתנה לטובת המשיב. משנדחתה התביעה, לאחר שמצאתי כי הוגשה בחוסר תום לב, וכי אין לה כל יסוד, וודאי אין הצדקה להאריך את הסבל שנגרם לבעלי הדירות, לתקופה ממושכת נוספת. אזכיר, כי החוב שאין חולק לגביו, חוב נומינאלי בסך 160,000 ₪ שהמשיבים אינם מכחישים, אולם בפסק הדין קבעתי כי טרם הגיע מועד פרעונו, מובטח ממילא בהמחאת הזכות שניתנה למבקש על ידי ה"ה גלט, כמפורט בפסק הדין. לפיכך, אף אם אניח כי ביחס לחוב זה קיים סיכוי מסוים לערעור, ביחס למועד פרעונו של החוב, הרי ממילא מדובר בסכום שלגביו קיימת למבקשים בטוחה - הסכום מצוי בידי רוכשי אחת הדירות, ה"ה גלט ולא בחשבון הנאמנות. סיכום: המבקשים לא הוכיחו כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, משלא עמדו כלל על נימוקי הערעור. מקובלת עלי טענת המשיבים לפיה סיכויי הערעור נמוכים, לאור הממצאים העובדתיים החד משמעיים שנקבעו בפסק הדין, והנטייה הברורה של בית המשפט שלערעור לא להתערב בקביעות עובדתיות. משלא הוכח כי סיכויי הערעור גבוהים, מחויב בית המשפט, בהתאם לעקרון "מקבילית הכוחות" לשקול בקפידה יתרה את מאזן הנוחות, שכן ככל שסיכויי הערעור קטנים יותר, על המבקשים להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק יותר לטובתם, בפרט כאשר מדובר בסעד זמני לתקופת הערעור, שבית המשפט לא ייטה לתתו לאחר שתביעת המבקש נדחתה, וכאשר הבקשה לעיכוב ביצוע מתייחסת לחיוב כספי הנובע כולו מחיוב בשכר טרחת עורך דין והוצאות. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. עם זאת, לאור הודעת המשיבה 1 מיום 16.7.14, המלווה בתצהירו של מר אברבוך, אני נותנת תוקף של החלטה להסכמת המשיבה 1 לפיה הסכום המצוי בחשבון הנאמנות יישאר בחשבון, וישמש לצורך השלמת עבודות הבניה בפרויקט ברחוב ז'בוטינסקי 41 בנהריה. התשלומים יבוצעו בכפוף לאישורו של מר אברבך. בהוראה זו יש כדי לקדם את האינטרסים הברורים של כל בעלי הדירות ורוכשי הדירות החדשות, ושל המשיבה עצמה. בנוסף, יש בכך כדי להפיג את חששם של המבקשים מפני נסיון של המשיב 2 להעלים את הכספים שלא כדין. אין צו להוצאות. עיכוב ביצועפשיטת רגל