להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בעליה בחניון תת קרקעי עם רכב שירד לתוך החניון: אין מחלוקת שהתאונה התרחשה בחניון תת קרקעי בעת שהג'יפ נסע בעליה לכיוון היציאה מהחניון והחיפושית נסעה בירידה לתוך החניון. המחלוקת העיקרית בענייננו היא בשאלה האם התאונה נגרמה כתוצאה מכך שנהג החיפושית נסע מהר בירידה ולא הספיק לבלום משהבחין בג'יפ או כתוצאה מסטיית הג'יפ לנתיב החיפושית באופן שחסם את נתיב נסיעת החיפושית. בפניי תביעת כספית מיום 24/10/12 ע"ס 4,596 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 04/02/10. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 07/01/13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. יצוין כי בגין אותה תאונה, הוגשה ביום 21/11/10 תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (ת"ק 38571-11-10), שבה נתבע סכום של 8,729 ₪ בגין נזקי מבוטח התובעת בתיק שבפניי (רונן זמיר), נגד הנתבע בתיק שבפניי (דניאל רומנו). ביום 28/06/11 נערך דיון בפניי כב' השופטת לימור ביבי-ממן שבסיומו ניתן פסק דין בפשרה לפיה ישלם הנתבע לתובע סכום של 3,000 ₪. הנתבע בתיק שבפניי, טען בכתב הגנתו כי אין עילה לתביעה נוספת מששולם לתובע, בתיק התביעה הקטנה, סכום של 3,000 ₪ אך מבדיקה שערכתי בתיק התביעה הקטנה, נוכחתי כי מדובר בתביעת הפסדים של המבוטח עצמו (שעליהם לא קיבל המבוטח פיצוי מהמבטחת שלו שהיא התובעת בתיק שבפניי) ולכן לא מדובר בפיצוי כפול שנתבע. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת סוזוקי ג'יפ (להלן: "הג'יפ"). רכב הנתבע - רכב פרטי מתוצרת פולקסוואגן חיפושית (להלן: "החיפושית"). מקום התרחשות התאונה: חניון תת קרקעי בקריית אונו. המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבע בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבע גם לא הציג חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. אין מחלוקת שהתאונה התרחשה בחניון תת קרקעי בעת שהג'יפ נסע בעליה לכיוון היציאה מהחניון והחיפושית נסעה בירידה לתוך החניון. המחלוקת העיקרית בענייננו היא בשאלה האם התאונה נגרמה כתוצאה מכך שנהג החיפושית נסע מהר בירידה ולא הספיק לבלום משהבחין בג'יפ או כתוצאה מסטיית הג'יפ לנתיב החיפושית באופן שחסם את נתיב נסיעת החיפושית. גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה בכתב התביעה נכתב כך: "בתאריך 4.2.10 עמד הסוזוקי בהמתנה בשיירה לכוון היציאה מחניון קרית אונו לפתע הגיח הרכב הפוגע אשר נהגו לא הספיק לבלום ופגע בדלת שמאל אחורית של הסוזוקי וגרמה לו לנזקים". בטופס ההודעה נכתב כך: "עמדתי בשיירה של רכבים לכיוון היציאה מהחניון כשלפתע הגיע רכב צ"ג שלא הצליח לבלום ופגע ברכבי בדלת אחורית שמאלית". בדיון נאמר כך: הג'יפ עמד בפקק ביציאה מחניון תת קרקעי, בנסיעה כלפי מעלה. לאחר דקה או שתיים, רכב שנסע במהירות בנתיב הנגדי, בירידה לחניון התת קרקעי, לא עצר ואף האיץ ופגע בג'יפ. גרסת הנתבע באשר לנסיבות התרחשות התאונה בכתב ההגנה אין תיאור וגרסה של התרחשות התאונה. בדיון נאמר כך: הג'יפ נסע למעלה, לכיוון היציאה מהחניון בעוד החיפושית נסעה למטה אל החניון. בזמן שהחיפושית התעקלה שמאלה, נוצרה התנגשות של הפינה השמאלית קדמית של החיפושית בדלת שמאלית אחורית של הג'יפ. ההתנגשות נגרמה עקב סטיית הג'יפ לנתיב החיפושית שגרמה לכך שנתיב החיפושית יחסם ומשכך לא הייתה לחיפושית אפשרות להמשיך את הסיבוב. נהג החיפושית בלם אך החיפושית החליקה ופגעה בג'יפ. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. טופס הודעה על תאונה מטעם התובעת (מוצג ת/1). תמונות צבע של נזקי הג'יפ (מוצג ת/2). שרטוט התאונה שערך שמאי מטעם התובעת (מוצג ת/3). עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הג'יפ סבירה ומשכנעת יותר מאשר עדותו של נהג החיפושית. נהג החיפושית הודה בעדותו כי החיפושית פגעה בג'יפ ואמר כי הדבר נגרם עקב החלקת החיפושית בעת הבלימה. עולה כי נהג החיפושית נסע במהירות גבוהה מדי שכן אילו היה נוסע לאט יותר, סביר להניח שרכבו לא היה מחליק אלא עוצר. נסיעה מהירה בחניון שהנתיבים בו מתעקלים אינה סבירה, שכן בחניון שנתיביו מתעקלים (ומרחב הנסיעה מצטמצם), לא תמיד ניתן לראות את כל הרכבים שנוסעים בנתיב הנגדי ושנמצאים אחרי העיקול ובייחוד כאשר באחד מהנתיבים ישנם רכבים רבים שעומדים בפקק (כפי שנאמר בעדות נהג הג'יפ ולא הוכחש על ידי נהג החיפושית). נהג החיפושית הדגים בדיון את התרחשות התאונה והראה שרכבו סטה לנתיב הג'יפ. כמו כן אמר נהג החיפושית בעדותו כי החיפושית החליקה ופגעה בג'יפ. משכך, מצאתי כי התאונה לא נגרמה עקב סטיית הג'יפ אלא עקב נסיעתו המהירה והלא זהירה של נהג החיפושית, בכביש מתעקל (שאז מצטמצם מרחב הנסיעה של הרכבים וייתכן שיש צורך אף לתמרן את הנסיעה לשם המעבר בעיקול) שגרמה לכך שנהג החיפושית לא הצליח לבלום בזמן כדי למנוע פגיעה בג'יפ. נהג החיפושית אמר בעדותו כי לאחר התאונה הציע לנהג הג'יפ לשלם את הנזק שנגרם לרכבו. הדבר מעיד על כך שנהג החיפושית חש אחראי לתאונה. סביר להניח שאם נהג החיפושית לא היה חושב שהוא אחראי לתאונה, לא היה מציע לשלם לנהג הג'יפ את נזקי הג'יפ. כמו כן נהג החיפושית לא הגיש תביעה בגין הנזקים שסביר להניח נגרמו לרכבו בתאונה (לא ידוע בוודאות האם ואילו נזקים נגרמו לחיפושית משהצדדים לא נשאלו על כך ומשאין גרסה לתאונה של נהג החיפושית, למעט עדותו) והדבר פועל לחובתו משעשוי גם כן להעיד על כך שנהג החיפושית רואה עצמו כאחראי לתאונה. יצויין כי כתב ההגנה הוגש בניגוד לדין משלא צורפו אליו תצהיר אימות, גילוי מסמכים והמסמכים הרלוונטיים. זאת ועוד, בכתב ההגנה שהוגש אין גרסה מפורטת של התרחשות התאונה אלא רק פירוט של הליכים וחילופי דברים הקשורים לתאונה, שהתקיימו עד היום, והדבר פועל לחובתו של הנתבע. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,596 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 24/10/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 24/10/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. 4. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.רכבתאונת דרכיםחניוןחניון תת קרקעי