האם אפשר לבקש פסק דין הצהרתי כי הנתבע "מבריח נכסים" ? רקע 1. ה.פ. זו הוגשה נגד 3 נתבעים: 1. (להלן: "הנתבע"), 2. אמו -(להלן: "הנתבעת") 3. חב' מאמא הכנה ללידה בע"מ (להלן: "החברה"). התובע, עו"ד במקצועו, עותר להצהיר שמניותיה של החברה המוחזקות על ידי הנתבעת שייכות לנתבע. כן עותר התובע להצהיר שהנתבע הוא הבעלים היחיד בחברה, והעברת מניותיו לנתבעת שבוצעה ביום 10.10.12 היא פיקטיבית, נועדה להבריח את נכסיו ולמנוע מהתובע ונושים אחרים להיפרע ממנו. כן מבוקש להורות לנתבעים כולם להשיב את מניות החברה לנתבע ולהצהיר שהנתבע מבריח נכסים. ביום 7.7.13 נדחתה ה"פ זו נגד נתבע 1. תמצית טענות התובע 2. ביום 18.10.11 נחתם בין התובע לחברת ראש דיו בע"מ (להלן: "ראש דיו) שנמצאת בהליכי פירוק, הסכם הלוואה, במסגרתו הלווה התובע לראש דיו 140,000 ש"ח בצירוף ריבית שנתית בשיעור20% ובצירוף מע"מ בסה"כ 172,400 ₪. ראש דיו חתמה על ההסכם באמצעות הנתבע ואחיו (איתן X), ועל פי כותרת ההסכם הלווים הינם ראש דיו, הנתבע ואחיו, אשר אך חתמו כערבים להתחייבויות ראש דיו בהסכם ההלוואה. במעמד חתימת הסכם ההלוואה הועברו לתובע המחאות של החברה בסך 172,400 ₪ למועד פירעון 18.10.12 בערבות הדדית ביחד ולחוד, של הנתבע ואחיו - איתי X, שנגדו ניתן צו כינוס נכסים בחודש אוקטובר 2012. ביום 18.10.12 הופקדו המחאות לפירעון והתברר שהחשבון מוגבל מתחילת שנת 2012. 3. ביום 23.3.12 הגיש התובע נגד הלווים, בקשה לביצוע שטר בתיק ההוצאה לפועל, ומבדיקת נכסי החברה והערבים לה, התברר שהנתבע הוא בעל מניות ודירקטור יחיד בחברה בשם "מאמא הכנה ללידה בע"מ" - החברה, שהוקמה ב- 13.2.07. ביום 10.10.12 העביר הנתבע את המניות בחברה לנתבעת, וביום 24.10.12 פסק הנתבע לתפקד כדירקטור בחברה ובמקומו מונתה הנתבעת. לטענת התובע מדובר בהברחת נכסים מהנתבע לנתבעת, סמוך למועד פירעון ההמחאות שנמסרו לתובע, מה שמצביע על הברחת נכסים. הברחת הנכסים נעשתה על ידי הנתבע, בעזרת הנתבעת, שהינה עתה בעלת מניות יחידה בחברה למראית עין בלבד וכדי למנוע מהתובע מלפרוע את החוב שהנתבע ערב לו. 4. טוען התובע, שהנתבע ואחיו לא גילו לו בעת שנתן לחברה את ההלוואה אודות מצבם הכלכלי הקשה. החברה הייתה עד זמן קצר טרם הגשת התביעה בעלים של נכס מקרקעין ברחוב בבלי 10 בתל אביב שזהו הנכס היחיד שבבעלותה (להלן: "הנכס"), אך החברה, אשר נמצאת כיום בבעלות הנתבעת, מכרה את הנכס ביום 20.6.13 ונרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכש, מה שמהווה הברחת נכסים שניה במטרה לרוקן את החברה מנכסיה. לאור זאת עותר התובע שבית המשפט ייתן את הסעדים המבוקשים. 5. בחקירתו העיד התובע, כי החייב העיקרי בחוב עפ"י הסכם ההלוואה, הינה ראש דיו והנתבע ואחיו ערבים לחוב. הנתבע אשר היה חברו של התובע, ביקש ממנו להסדיר הלוואה לחברה והתובע קישר בין לקוח שלו לנתבע. כאשר ההלוואה לא הושבה ללקוח שלו, שילם התובע את ההלוואה, כדי להאריך את מועד פירעונה לשנה נוספת. הוא לא ידע שמצבה של החברה אינו טוב והאמין בנתבע ובאחיו שישלמו את ההלוואה. הוא לא ביקש לראות את דו"חות החברה טרם מתן ההלוואה, כיוון שלא עלה על דעתו שמצבה הכלכלי אינו טוב. התובע העיד שהוא לא הגיש תביעה נגד ראש דיו, שהיא הלווה, וגם לא פנה לכונס הנכסים. 6. התובע העיד, שהנתבעת אמנם לא לוותה ממנו כסף, אך חייבת לו את סכום ההלוואה, כמי שסייעה לנתבע להבריח את מניות החברה ומכרה את הנכס היחיד שהיה בבעלות החברה והוא עותר להשיב את מניות החברה לנתבע כיוון שהייתה מראש בבעלותו. בעדותו אישר התובע שהוא - כעו"ד הוא הקים את החברה בשנת 2007, אך לטענתו לא טיפל בה ולא זכר שהנתבע הוא הבעלים שלה, רק כאשר הוציא את תדפיס החברה נזכר שהקים אותה כיוון שהנתבע ואחיו הם לקוחותיו רק לעניין החברה שהייתה בבעלותם. הוא גם לא זכר את הפגישה בה השתתף בבנק איגוד בעניין המשכנתא. הוא אישר שהקשר הראשוני עם הנתבע נוצר עקב הקמת החברה אך לא זכר את הקשר בין הנתבע לבין החברה. תמצית טענות ההגנה מטעם הנתבעים: 7. סעיף ד' ברישא של כתב התביעה המתוקן מפרט סעד כספי אך כתב התביעה עצמו אינו מצביע על עילה משפטית, לפיה יש לחייב את הנתבעות, שאין להן כל קשר ליצירת החוב, בתשלומו. לטענתם, לא הוכח כלל המפורט בסעיף א' - ג' לרישא של כתב התביעה המתוקן, כיוון שלא נקבע שהנתבע הבריח נכסים והסמכות בעניינו נתונה בבית המשפט העוסק בפשיטת הרגל שלו. לטענתם, הנתבעת הינה הבעלים היחיד של החברה אשר הוקמה עם פרישתה מעבודתה כמילדת עקב מחלת בעלה, היא הקימה אותה, השקיעה את כספה הפרטי לצורך הקמתה. הנתבעת, ששימשה עשרות שנים כמיילדת, הקימה את החברה המעניקה שירותי מילדות ע"י הנתבעת. . בחקירתה העידה ששימשה כ- 42 שנה כמיילדת בכירה באיכילוב וכשבעלה חלה עזבה את עבודתה כדי לתמוך בו והחלה לתת קורסים להכנה ללידה בתמורה ל - 750 ₪, והמחזור החודשי היה כ-3,000 ₪ לחודש. לדבריה, הכסף ממכירת הנכס הוא בחשבונה הפרטי, בניכוי סכומים ששולמו כהוצאות סביב מכירתו, אותו מכרה ב680,000 ₪. 8. לנתבע מעולם לא היה חלק בחברה והוא החזיק את המניות בה בנאמנות עבור הנתבעת, עד להסדרת רישום הבעלות של החברה על נכס מקרקעין בתל אביב, שהחברה רכשה מבנק איגוד במסגרת כינוס נכסים. הנתבעים מדגישים, כי מלבד הסכם הנאמנות בין הנתבעת לנתבע, שמה של החברה ושירותי המיילדות שלה, כפי שפורסמו באינטרנט ודפי זהב, מלמדים על כך שהחברה היא בעצם הנתבעת שהינה מיילדת וותיקה ונתנה שירותי מיילדות באמצעות החברה. 9. לטענת הנתבעים, התובע הינו עו"ד במקצועו ואותו שכרה הנתבעת להקמת החברה, הוא זה שיעץ לה לרשום את מניותיה בחברה בנאמנות על שם בנה- הנתבע, עד להסדרת הרישום של נכס המקרקעין שהחברה רכשה. אל התובע היא הגיעה מפרסום באתר האינטרנט בו מפורטים שירותיו המשפטיים להקמת חברות. הנתבעת כלל לא ביררה את זהותו של התובע, כיוון שהסתפקה בכך שהוא עוסק בהקמת חברות. משכך, אין ממש בטענתו שהסתבר לו לפתע שהנתבע הוא בעל המניות והדירקטור בחברה, כיוון שידע זאת מראש והוא זה שהקים את החברה. התובע אף ייצג וליווה את נתבעות 1 ו- 3 בתהליך רכישת נכס המקרקעין השייך לחברה שאין לה כל חוב כספים לתובע. 10. כל שעניין את הנתבעת הוא שכספי השקעתה בנכס יושבו לה. לכן, הנתבע התייעץ עם התובע אשר הציע שהנתבע יחזיק את מניות החברה בנאמנות עבורה, עד לסיום הליכי רכישת הנכס. הנתבעת לא הייתה מעורה בהליכי רכישת הנכס ועשתה זאת באמצעות הנתבע. היא אף לא הבינה את המשמעות של הסכם הנאמנות עליו חתמה עם בנה- הנתבע. הנתבעת הייתה עסוקה עם מחלת בעלה שנפטר מיד לאחר מכן. 11. בעלה המנוח של הנתבעת היה בעלים של חברת אפ.בי.איי, שבבעלותה היה נכס מקרקעין ממושכן לבנק איגוד. משחלה בעלה המנוח ואפ.בי.איי נקלעה לקשיים, העמיד הבנק את הנכס למימוש. הנתבעת החליטה לרכוש אותו כדי לשמור על ערכו ולמנוע מצב שהוא יימכר ע"י הבנק לצד ג' בסכום נמוך משוויו. במסגרת ההתנהלות לרכישת הנכס הוחלט שהנתבעת תקים החברה שתרכוש את הנכס ולכן היא פנתה לתובע להקמת החברה. התובע יעץ לה גם בהתנהלות מול הבנק, גם בהתנהלות לרכישת הנכס, והציע לה כדי לנתק את הזיקה בין החברה לאפ.בי.איי, כך שהנתבע יחזיק את המניות בחברה בנאמנות עבור הנתבעת עד שיועבר נכס המקרקעין מהבנק לחברה, וכך נעשה. הוקמה החברה שאת מניותיה החזיק הנתבע בנאמנות עבור הנתבעת והחברה החלה ברכישת הנכס, כשאת התהליך כולו מלווה התובע כעו"ד. 12. עקב מחלת בעלה דל התובעת, הוא לא שילם את המשכנתא שרבצה על הנכס, שכאמור היה רשום על שם אפ.בי.איי שבבעלות בעלה, והיה חשש שהבנק ימכור את הנכס במחיר נמוך משוויו. הנתבע הציע לנתבעת לקנות את הנכס והיא נתנה לו לפעול על פי שיקול דעתו לאור היותה עסוקה מאוד במחלת בעלה. היא ביקשה ממנו שייעזר בשירותי עו"ד, כדי שיסדיר את כל הנושא. התובע יעץ לה ש"כדי שלא יראה לא טוב" שאלמנת הבעלים רוכשת את הנכס, עדיף שהנתבע יהיה בעל המניות בנתבע 3. היא חתמה על כל מסמך שהנתבע הביא לה, וסמכה עליו כבנה לחלוטין. 13. עם הזכייה בנכס העבירה הנתבעת לחברה 570,000 ₪ מכספה האישי לרכישתו וסכום זה נרשם כהלוואת בעלים בספרי החברה. הנתבעת גם שילמה מכיסה את כל ההוצאות הקשורות ברכישת הנכס, כולל תשלומי מיסוי, שיפוץ ואחזקה שוטפת וגם הוצאות אלה נרשמו כהלוואת בעלים שהעמיד הנתבע לחברה. הנתבעת השקיעה באמצעות החברה הן ברכישת הנכס והן בהוצאות נוספות כ- 720,000 ₪ מכספה האישי. 14. התבעת פעלה כך, כיוון שסברה שהנכס שווה יותר מהסכום שהבנק התכוון למכור אותו, וסברה שבמועד מאוחר יותר, תוכל למכור את הנכס בסכום גבוה מסכום הרכישה,וכך תכסה את חובות בעלה המנוח. היה בכוונתה להעביר את החברה על שמה ולמכור את הנכס מיד לאחר שיירשם על שם החברה. לנתבעת לא הייתה כל כוונה להחזיק בנכס מעבר לזמן שנדרש לרישומו וביקשה למכור אותו לכיסוי חובות בעלה, אך מסיבות של הוצאה לפועל הליכי הרישום עוכבו ורק לאחרונה נרשם הנכס על שם החברה. מיד לאחר מכן החלה הנתבעת לפעול למכירת הנכס ואין מדובר בהברחת נכסים. לחברה אין חובות כספיים, היא אינה חדלת פירעון ואינה מבריחת נכסים ולתובע אין כל זיקה לנכס. החברה הינה בבעלות בלעדית של הנתבעת שהינה מיילדת וותיקה והקימה את החברה למתן שירותי מיילדות, אותן סיפקה לאורך שנים. עבור שירותים אלה, הנפיקה הנתבעת חשבוניות של החברה. גם בדפי זהב נרשמה החברה בכתובת הנתבעת ובמספר הטלפון שלה. 15. התמורה שקיבלה הנתבעת 2 משירותי המיילדות וגם דמי השכירות של הנכס שנרכש בכספה, נכנסו לחשבון החברה. הנתבעת הזרימה כספים לחברה לכיסוי הוצאותיה השוטפות ולכן לעצם רישום המניות בנאמנות על שם הנתבע לא הייתה כל משמעות. העברת המניות מהנתבע לנתבעת דווחה למנהל המיוחד של הנתבע במסגרת הליכי פשיטת הרגל, לכן העברת המניות לנתבעת נעשתה בגילוי מלא, בתום לב וללא ניסיון להבריח נכסים. כתב התביעה מפרט את נסיבות היווצרות החוב של הנתבע לתובע לא יוצר יריבות בין הנתבעות לתובע ונסיבות מתן ההלוואה אינן שייכות לנתבעות. 17. רו"ח של החברה , מוטי רמז מלווה את החברה מאז הקמתה בשנת 2008 עת נתבעת 2, הייתה טרודה בטפול בבעלה, כך על פי תצהירו. נאמר לו שמי שמייצג את החברה מולו הוא הנתבע ושקיים הסכם נאמנות בין הנתבע לנתבעת ולכן כל השקעותיה של הנתבעת בחברה נרשמו כהלוואת בעלים והנתבעת היא היחידה שהכניסה והוציאה כספים לחברה. הוא לא הגיש דו"חות כספיים כיוון שלא התקבל אישור שנכס המקרקעין נרכש ע"י החברה, ואישור כזה ניתן רק בשנה האחרונה. לגרסתו, הנתבעת ביקשה מאז ומתמיד למכור את הנכס. 18. בחקירתו העיד שהנכס נרכש מכספי הנתבעת שהיא העבירה לחברה. רו"ח מוטי רז העיד, שהוא ראה את הסכם הנאמנות "פיזית" בשנת 2008, על הדו"ח על שנת 2011 חתם הנתבע ועל הדו"ח לשנת 2012 חתמה הנתבעת. בעל המניות היה הנתבע, והסכם הנאמנות היווה התחייבות תלויה, שמשמעותה, שהיא תתממש כעבור 6 שנים או עם מכירת הנכס לצד ג'. לגרסתו הנכס נרכש מכספים שהנתבעת העבירה. דיון 19. התביעה במקור הוגשה נגד שלושה נתבעים: 1. אורי X. 2. מאירה X. 3. מאמא הכנה ללידה בע"מ. ביום 7.7.13 נדחתה ה"פ זו נגד נתבע 1 - אורי X, מהנסיבות המפורטות בהחלטה. המחלוקת הצריכה הכרעה הינה בשאלה, האם כטענת התובע, הנתבע והנתבעת בצעו הברחת נכסי החברה, במטרה להתחמק מתשלום חוב לתובע בגין הלוואה שניתנה על ידו לחברת ראש דיו , או, שכטענת הנתבעים מדובר בחוב של הנתבע בלבד, שאינו שייך לנתבעות, והעברת המניות לנתבעת נעשתה כדין ועפ"י הסכם הנאמנות. 20. אין חולק שהתובע הלווה לראש דיו את סכום התביעה והנתבע ואחיו ערבו להשבת ההלוואה ולפירעון השיקים שמסרה לו ראש דיו להבטחת פירעון ההלוואה. לגרסתו, משלא הושבה לו ההלוואה והשיקים שמסרה לו ראש דיו חוללו, הסתבר לו שהחברה הינה בבעלות הנתבע. עוד הסתבר לו, שביום 10.10.12 (8 ימים טרם מועד פירעון ההלוואה) העביר הנתבע את מניותיו בחברה לנתבעת - אמו, וביום 24.10.12 הוא פסק מלכהן כדירקטור בחברה ובמקומו מונתה הנתבעת. עוד טוען התובע, כי החברה הייתה עד ליום 20.6.13 בעלים של הנכס, אשר נמכר במועד זה לצד ג', גם זאת, כך התובע, כדי לרוקן את החברה מתוכן ולמנוע גביית חוב ההלוואה. 21. טוען התובע, שמדובר במקרה, בו נוצל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, למטרת תרמית וכדי להונות ולקפח אותו, ולכן יש להרים את מסך החברה לגבי בעלי המניות. בעלי המניות, לטענתו, הבריחו את נכסי החברה. התובע, אשר דוחה את טענת הנתבעת להסכם נאמנות בינה לבין הנתבע טוען, כי ההסכם, הדו"חות הכספיים של החברה, והדיווח לרשויות על הסכם הנאמנות לא הומצאו לו, למרות בקשתו. לדבריו, בחשבון החברה עברו סכומי כסף גבוהים מאלו שקיבלה הנתבעת ממתן שירותי ייעוץ ולידה והסכם הנאמנות בין הנתבעת והנתבע נערך ונחתם בדיעבד והותאם לגרסת הנתבעת. עוד לטענתו, הנאמנות לא דווחה לגורמים הרלוונטיים, לא נרשמה בפנקס הנאמנות ולא נרשמה לטובת הנתבעת הערת אזהרה כמצוין בו. 22. לטענת הנתבעים, החוב לתובע הינו של הנתבע ולא של הנתבעת והחברה, לא ניתן לחייב את הנתבעות בחוב הכספי של הנתבע ולא ניתן להפוך את החוב של הנתבע לחוב של הנתבעות. לטענת הנתבעות, הנכס נרכש ע"י החברה מכספיה של הנתבעת והוא נמכר, כדי להשיב לה את כספה. שהרי לטענתה, החברה רכשה אותו כדי שלא יימכר במחיר מופחת משווו ע"י הבנק לו הנכס שועבד להבטחת השבת ההלוואה. הנתבעות נסמכות, בין היתר על כך, שהמנהל המיוחד של הנתבע ציין בדו"ח שהגיש לביהמ"ש לפשיטת רגל, שהנתבע החזיק במניות החברה בנאמנות והעבירן לנתבעת (אמו). 23. עוד טוענות הנתבעות, שהסעד של הרמת המסך, הסעד היחיד לו עותר התובע בסיכומיו, כלל לא הוזכר בתביעה והינו בבחינת הרחבת חזית, והתובע בכלל זנח את הסעד ההצהרתי לו עתר בכתב התביעה. לטענתן, התובע אף לא התייחס בסיכומיו לסעד הכספי לו עתר בכתב התביעה המתוקן. טוענות הנתבעות, שאין כל בסיס לטענת התובע, שנטענה בעלמא, ולפיה, הנתבעות חייבות לו כסף בעקיפין ומהיום שהוברחו נכסי החברה. (ע' 8, 10 לפרוטוקול). זאת כיוון שהנתבעת היא שהשקיעה את הכספים בחברה והיחידה שנהנתה מהם. מדפי החשבון של החברה (נספח ו' לתצהיר הנתבעת) עולה, כי הנתבעת היא שהזרימה מחשבונה הפרטי לחשבון החברה סך 90,000 ₪, וסך- 478,000 ₪, ובסך הכל לאורך השנים הנתבעת הזרימה לחשבון החברה, סך 720,000 ₪. עוד עולה מדפי החשבון, שהנתבע לא משך מחשבון החברה כל סכום שהוא. 24. לטענתן, לא רק שהנתבעת היא היחידה שהשקיעה כספים בחברה, כולל לרכישת הנכס, אלא שהיא היחידה שגם משכה כספים מחשבונה. כל הפעילות בחשבון החברה, הייתה להזרמת כספיה האישיים של הנתבעת ולרכישת הנכס. החברה הוקמה לאחר פרישת הנתבעת מעבודתה כמילדת עקב מחלה בעלה, וכדי למצוא פרנסה למחיתה, הנתבעת השקיעה בחברה את כספה ונתנה ייעוץ ליולדות. לטענתן, הנתבעת היא הבעלים האמיתית של החברה, היא שהשקיעה בחברה את כספה ומניותיה הוחזקו בנאמנות ע"י הנתבע כדי להקל עליה, עת טיפלה בבעלה המנוח, את הטיפול בעניינים הטכניים של החברה. לטענתן. הסכם הנאמנות 25. לטענת התובע, מדובר במסמך שנחתם בדיעבד ולצורך התביעה דנן. הנתבעות הגישו צילום של הסכם הנאמנות בין הנתבעת לנתבע לעניין המניות בחברה, אשר נחתם ביום 19.2.07. לטענתן, לא נמצא בידיהם מקור המסמך אלא רק עותק ממנו. רו"ח מוטי רז מטעם הנתבעות הצהיר כדלקמן: "3. כבר בשנת 2008 עת התחלתי את ליווי החברה, נמסר לי כי מאירה X הינה הבעלים של החברה, אך בשל היותה טרודה בטיפול בבעלה המנוח, מי שמייצג את החברה מולי ומול כל הגורמים הרלוונטיים הינו בנה, מר אורי X, 4. כמו-כן נמסר לי כי יש ביניהם הסכם נאמנות, לפיו מחזיק אורי את המניות בחברה בנאמנות עבור מאירה,שכאמור אינה מסוגלת לטפל בענייניה השוטפים של החברה. 26. בחקירתו העיד רו"ח מוטי רז, כי כבר בשנת 2008 ראה את הסכם הנאמנות: "ש. אתה מודע להסכם הנאמנות? ת. כן. יודעתי להסכם סמוך לקבלת התיק, בשנת 08 . אני ראיתי אותו. הראו לי אותו פיזית ולא שמרתי אותו אצלי. אין לי השכלה משפטית רלוונטית כדי לייעץ. ש. מי חתם על הדוחות? ת. עד שנת 2011 אורי X ועל דוח 2012 מאירה ש. במידה והבעלים האמיתי לשיטתך היא הבעלים , הדבר היה צריך לקבל בטוי ומי שצריך לחתום מי שעבורו מוחזקות המניות? ת. לחלוטין אני לא תופס זאת כמוך, בעל המניות בכל דבר ועניין היה אורי X והסכם הנאמנות היה מעין התחייבות תלויה , שמשמעותה שהיא תתממש כעבור 6 שנים, או עם מכירת הנכס לצד ג'.......... ש. אתה ידעת על הנאמנות , ? ת. הם הציגו לי את הנייר . לא צילמתי אותו אבל ראיתי אותו" ( ע' 18 - 19 לפרוטוקול) 27. התובע מפנה לחיזוק גרסתו שהסכם הנאמנות פיקטיבי ונחתם בדיעבד, לס' 4 לחוק הנאמנות תשל"ט 1979, אלא שחוק זה אינו מקים חובת דיווח אלא שהנאמן רשאי לדווח על הנאמנות. אני מקבלת את גרסת הנתבעות, אשר הינה אמינה, הגיונית וברורה ונתמכת בעדותו של רו"ח מוטי רז, שהינה עדות של מי שאינו צד לתיק. הגם ששימש כרו"ח של החברה הינו עד אובייקטיבי, אשר העיד שראה את הסכם הנאמנות עוד בשנת 2008. 28. לעומת עדות הנתבעת, בעדותו של התובע, שעליו נטל ההוכחה, היו סתירות. בניגוד לטענתו, כי לא ידע שהמניות בחברה רשומות על שם הנתבע, הוא זה שטיפל ברישום החברה. נספח ח' לתצהיר הנתבעת הינה חשבונית שהנפיק התובע לחברה, בגין ייעוץ משפטי ברישומה ונספח ט' הינה חשבונית בגין טיפולו המשפטי של התובע בלשכת ההוצל"פ עבור החברה. נספח ט' לתצהיר הנתבעת הינו מכתב שכתב התובע לבנק איגוד, אשר לטובתו מושכן הנכס להלוואה שניתנה לחברה שהייתה בבעלות בעלה המנוח של הנתבעת. ממסמך זה עולה, כי החברה שהייתה בבעלות בעלה של המנוח ה, יוצגה אף היא ע"י התובע בהתנהלות מול הבנק ולשכת ההוצאה לפועל לרכישתו, כדי שהמשפחה לא תאבד משוויו. 29. לאור טיפולו המשפטי של התובע בהקמת החברה, בלשכת ההוצל"פ ובעניינים מסוימים גם בחברה שהייתה בבעלות בעלה המנוח של הנתבעת, איני מקבלת את טענתו בס' 6 לכתב התביעה המתוקן וס' 10 לתצהירו, ולפיה, רק לאחר בדיקה של נכסי חברת ראש דיו והערבים לה (כולל הנתבע) הסתבר לו שהנתבע נרשם כבעלים של החברה. לדבריו, את הבדיקה ערך בחודשים ספטמבר אוקטובר 2012 (ע'-9 שורות 6-8 לפרוטוקול). עוד העיד התובע: "ש. האם זה נכון שאת חברת מאמא הכנה ללידה, אתה הקמת? ת. כן בתחילת 2007 ש. מדוע רק לאחר בדיקה התברר לך שאורי הוא בעל מניות ודירקטור במאמא ? ת. משנת 2007 לא טיפלתי בחברה. ולא מעבר לזה. לא זכרתי זאת, וכאשר הוצאתי תדפיס עם מרשם הדירקטורים קפצו לי מספר חברות, האחד מהם מאמא הכנה ללידה, וזו חברה שהקמתי. לא זכרתי שהקמתי אותה. אורי ואיתי - לקוחות שלי רק לעניין ראש דיו ומספר חברות בבעלותם למעט ההקמה בתחילת 2007, ופגישה שנכחתי בבנק אגוד , בעניין משכנתא או משהו כזה,שגם שם לא טיפלתי בחברה הזו", (ע' 9 שורות 13 - 18 לפרוטוקול) 31. זוהי סתירה בעדות התובע, שכן עולה מהחשבונית שהתובע הנפיק, שהוא זה שרשם את החברה ואת בעלי המניות בה. בנוסף, טענתו, שאיני מקבלת אותה, לפיה לא ידע שהנתבע הינו בעלים של החברה, רק מחזקת את טענת הנתבעת, שהיה ברור לכולם, כולל לתובע אשר הקים את החברה וידע את הנסיבות לרישום בעלי המניות ואודות הסכם הנאמנות, שהחברה הינה בבעלותה היחידה של הנתבעת, שהמניות נרשמו על שם הנתבע כדי לעזור לנתבעת בתקופה קשה של חייה, ולכן נרשם הסכם הנאמנות. 32. אני מקבלת את גרסת הנתבעות הן לעניין היות הנתבעת הבעלים של החברה והן לעניין הסכם הנאמנות. החברה הוקמה למתן שירותי מילדות, ע"י הנתבעת ששימשה במשך למעלה מ- 40 שנה כמיילדת. הנתבעת היא שהזרימה לחשבון החברה את כספיה האישיים, ורכשה את הנכס שהיה בבעלות החברה של בעלה המנוח, כדי להשיב לבנק את הכספים בגינם מושכן הנכס. לאור מצבו הרפואי של בעלה, "הפקידה" את ניהול ענייניה הטכניים של החברה בידי הנתבע ולכן המניות נרשמו על שמו בנאמנות. לשם כך נחתם הסכם הנאמנות בזמן אמת, אותו ראה רו"ח רז כבר בשנת 2008. עיתוי העברת המניות חזרה לנתבעת היה כאשר ניתן היה לעשות זאת - בשנת 2012, כאשר ניתן אישור ר' ההוצל"פ למכירת הנכס לחברה ומכירתו לצד ג'. אז הועברו המניות לנתבעת. 33. לעניין זה העיד רו"ח רז: ש. במידה והבעלים האמיתי לשיטתך היא הבעלים , הדבר היה צריך לקבל בטוי ומי שצריך לחתום מי שעבורו מוחזקות המניות? ת. לחלוטין אני לא תופס זאת כמוך, בעל המניות בכל דבר ועניין היה אורי X והסכם הנאמנות היה מעין התחייבות תלויה , שמשמעותה שהיא תתממש כעבור 6 שנים, או עם מכירת הנכס לצד ג'. ש. למה אמרת את המשפט האחרון עכשיו ? ת. זו היתה מהות הנאמנות וזאת למיטב זכרוני. (עדות רו"ח רז ע' 18 שורות 19 - 25 לפרוטוקול)........ ש. מפנה לדף מס' 17 , נספח 5, בשנת 08 היו לנתבעת בעיות בהוצלפ? ת. למיטב ידיעתי הבעיה בהוצלפ היתה קיימת לאורך כל חיי החברה עם כונס הנכסים מהבנק עו"ד ובר. ש. הכנס נרכש בשנת 2007. איזה סיבה יש שימשיכו להיות הליכי הוצל"פ מול עו"ד ובר? ת. גם אנחנו שאלנו את עצמנו כל הזמן מדוע עו"ד ובר משתהה וזו הסיבה שבגינה לא יכולתי לחתום על דוחות החב' לשנים 2007-2008. זה הגיע למצב שהחב' קיבלה קנס מנהלי. זה הגיע למצב שזומנו גם אני וגם עו"ד ובר לחקירה במס הכנסה חקירות וגם מר אורי X. (ע' 20 שורה 12 - 18 לפרוטוקול) סוף דבר 34. לאור המפורט באריכות בפסק דיני אני קובעת, שהחברה הוקמה ע"י ומכספי הנתבעת, אשר הייתה הבעלים היחיד שלה והנתבע החזיק את מניות החברה בנאמנות עבור הנתבעת. לאור זאת, אני קובעת, כי לא הייתה הברחת נכסים בחברה, הנתבעת היא בעלת המניות בחברה ואין לייחס את חובו של הנתבע ׁ )אורי X) לנתבעות . משכך אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעות 2-3, ביחד ולחוד, הוצאות שכר טרחה בסך 20,000 ₪. שאלות משפטיותפסק דין הצהרתי