הפעלת המשאית שלא על פי הוראות היצרן - העדר אחריות

הפעלת המשאית שלא על פי הוראות היצרן - העדר אחריות ? טענות התובעת: ביום 19/03/12 הוכנסה משאית הנתבעת לתיקון במוסך התובעת, מוסך מורשה של חברת וולוו. אליבא דתובעת, בדיקה ראשונית העלתה, שהנזק למשאית אינו חוסה תחת תנאי האחריות, בשל הפעלת המשאית שלא על פי הוראות היצרן. נציג היבואן אף פנה לנתבעת והבהיר את הסיבה להעדר כיסוי לתיקון הנדרש. מספר ימים לאחר שהובהר לנתבעת שהיבואן לא יכסה את עלות התיקון, פנתה הנתבעת לתובעת וביקשה לתקן את המשאית על חשבונה. לבקשת הנתבעת, הוכנה ביום 23/03/12 הצעת מחיר. מאחר שעלות התיקון המוערך עלתה על 240,000 ₪, ביקשה הנתבעת הצעת מחיר נוספת לשימוש בחלפים משומשים. הצעת מחיר ע"ס 56,200.69 ₪ נשלחה לנתבעת עוד באותו היום. בחלוף מספר ימים אושרה הצעת המחיר והתיקון הושלם ביום 28/03/12. לאחר התיקון נעתרה התובעת לבקשה למתן הנחת מזומן, והחיוב הועמד בסופו של יום ע"ס 46,400 ₪. במסווה של טענה לביצוע העברה בנקאית והמתנה לקבלת אישור להפקדה, התניעו שני נציגים מטעם הנתבעת את המשאית ויצאו מהמוסך, מבלי לשלם עבור התיקון שבוצע. מנכ"ל התובעת יצא בעקבות המשאית. לאחר שנעצרה נענה המנכ"ל שהנתבעת אך ביקשה לבדוק את הרכב. לגישת התובעת, המדובר היה בשיחה דרך החלון כאשר אף אחד מהצדדים לא יצא מרכבו וללא נוכחות של נציגים נוספים מטעם התובעת. בעקבות האמור הוחזרה המשאית למוסך ונציגי הנתבעת עזבו את המקום. למעלה משבוע לאחר מכן, ביום 06/04/12, אחד מבעלי הנתבעת הגיע למוסך על מנת "לשבת לסגור חשבון". במעמד זה ביקשה הנתבעת לשלם בשתי המחאות מעותדות ליום 05/06/12 וליום 05/07/12. נציג הנתבעת התנצל על שלא הגיע קודם לכן והסביר, שנפגש עם היבואן לבירור הטענה להעדר כיסוי תחת אחריות היצרן. בחלוף למעלה מחודש ימים, ביום 17/05/12, התקבל פקס מהנתבעת המודיע על ביטול ההמחאות לנוכח הטענה לתיקון בתקופת האחריות. טענות הנתבעת: לגישת הנתבעת, התובעת הינה מוסך מורשה מטעם חברת וולוו. מאחר שהטיפול בוצע במהלך תקופת האחריות, אין הנתבעת חייבת לשלם דבר. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי במועד בו הוכנסה המשאית למוסך, התובעת ונציגי חברת וולוו אישרו לנציגיה, שהתיקון אכן יבוצע במסגרת האחריות. בניגוד לאמור, לאחר ששוחרר הרכב מהמוסך, התובעת "שלחה בריונים מטעמה, (ש)חסמו את הרכב, איימו על הנהג ולקחו את הרכב בכח בחזרה למוסך". בגין האמור אף הוגשה תלונה למשטרת ישראל. מאחר שהרכב הוחזק במוסך עד ביצוע התשלום, כאשר כל יום שעובר גורר הפסד כספי משמעותי, נאלצה הנתבעת למסור בידי התובעת שיקים מעותדים, אשר לגביהם ניתנה הודעת ביטול. כנטען בכתב ההגנה שהוגש, השיקים "הוצאו מהמבקשת בכח ותחת איומים ולחץ". לגישת הנתבעת, האמור מעיד על אחיזה שלא כדין בשיקים. לגישתה, לו ידעה הנתבעת כי התובעת תתנער מאחריותה לנשיאה בעלות התיקון, לא הייתה מבצעת את התיקון במוסך התובעת, אלא הייתה מעדיפה מוסך זול יותר. דיון והכרעה: בתום שמיעת הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל במלואה. כפיה מוגדרת בסעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") באופן שלהלן: "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". עושק מוגדר בסעיף 18 לחוק החוזים: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". כידוע, נטל ההוכחה לגבי קיומם של פגמים מסוג כפיה ועושק, חל על הטוען להם (ע"א 5806/02 אריאל ארביב ואח' נ' יעקב קרני, פ"ד נח(5) 193, 199), אלא שהנתבעת לא עמדה בנטל המונח לפתחה ואף לא פרטה כנדרש את כלל יסודות העושק, לרבות להיות תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. בהתאם להוראות הדין, ככל שנפלו פגמים בהתקשרות החוזית והנתבעת ביקשה לבטל את החוזה, היה עליה לפעול בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק החוזים למסירת "הודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה" (הדגשות הוספו). הנתבעת לא סיפקה כל הסבר מדוע לא פעלה למסירת הודעת ביטול בתוך זמן סביר. בכגון דא יודגש- ביום 17/05/12, למעלה מחודש לאחר מועד מסירת ההמחאות (ולא בסמוך לאחר עזיבת נציג הנתבעת את המוסך), שלחה הנתבעת לתובעת, לראשונה, מכתב במסגרתו פורטה הסיבה בגינה ניתנה לבנק הודעה בדבר ביטול השיקים. במכתבה טענה הנתבעת ברחל בתך הקטנה, "ביטול השיקים נובע מהס(י)בה שהכלים עדיין באחריות לכן אנו לא יכולים לכבד את השיקים הנ"ל". "לגבי החשבון אתם צריכים להגיש את החשבון שלכם לחברה, ולא אלינו". במכתב הוסיפה הנתבעת והביאה לידיעת התובעת כי לנוכח הטענה ש"שדדתם את הרכב", הוגשה תלונה למשטרת ישראל. לאחר שהוגשו השטרות לביצוע, התווספה טענת הגנה נוספת- השיקים הוצאו מידי הנתבעת תחת איומים ולחץ. מעבר לחריגה מפרק הזמן הסביר למסירת הודעת ביטול, הרי שבמכתב לא טענה הנתבעת לכפייה או לעושק. גרסה זו הינה בבחינת גרסה כבושה. זאת ועוד- אף אלמלא היה מדובר בגרסה כבושה, הרי שהנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את האנשים אשר היו נוכחים במעמד קבלת המשאית ובמעמד מסירת ההמחאות. העד היחיד שהובא מטעם הנתבעת, הינו נציג אשר בהתאם לעדותו שלו, מעולם לא היה במוסך ואף אינו יודע היכן הוא ממוקם. קרי- העד לא היה נוכח במעמד נטילת המשאית ובמעמד מסירת השיקים. "לענין זה יפה הכלל שאי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ר' י' קדמי על הראיות חלק שלישי, התשס"ד-2003, בעמ' 1649; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פד"י מה(4) 651, 658)" (ע"א (ת"א) 2692/04 איריס שלם נ' אם.די.אס סחר וקניות וגרש בע"מ. ניתן ביום 14/08/05). כשל נוסף בעמדת הנתבעת מצוי בנפקות הביטול. בהתאם למצוות סעיף 21 לחוק החוזים, "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל". מכאן, שאף אם הייתה מתקבלת עמדת הנתבעת לפגמים בכריתת החוזה, הרי שעל הנתבעת היה להשיב את שקיבלה או לשלם את שוויו של השירות. בנסיבות שלפניי, לא די בכך שהנתבעת לא שילמה דבר ולא השיבה דבר, אלא שבמעמד הישיבה המקדמית הוצע לנתבעת להשיב חלפים משומשים תחת החלפים שהורכבו במשאית ולשלם אך עבור העבודה (4,350 ₪), בהתאם למצוות הדין, אך הנתבעת לא נענתה להצעה. בהינתן ואין כל מחלוקת שהמשאית תוקנה, יש בהתנהלות האמורה התנהלות שלא כדין, חוסר תום לב ואף עשיית עושר ולא במשפט. טענה כבושה נוספת- טענת הנתבעת להעדר הסכמה לתיקון בהתאם להצעת המחיר, הופרכה אף היא. למרות שהתובעת הביאה לעדות את הגורם אשר היה בקשר ישיר מול נציגי הנתבעת ומסר עדות מפורטת ומהימנה על אודות נסיבות ההתקשרות, הנתבעת מצידה הביאה לעדות נציג אשר לטענתו כלל לא היה מעורב בהתנהלות מול התובעת והעיד ברחל בתך הקטנה: "לא היה לי קשר עם התובעת". יודגש, בתצהירו טען נציג הנתבעת להתנהלות ישירה מול התובעת- הן בשלבים שקדמו לתיקון והן בשלב מסירת השיקים. התנערותו של העד מהאמור וההכחשה הכוללת בה נקט, אומרת דרשני ומעידה על העדר מהימנות גרסתו. אין מחלוקת כי המשאית הובאה ע"י מי מטעם הנתבעת למוסך התובעת ובפועל, תוקנה. העובדה שהצעות המחיר אינן חתומות ע"י נציג הנתבעת, אינן מאיינות את ההסכמות החוזיות להן טען נציג התובעת. בהעדר עדות ישירה אודות נסיבות ההתקשרות, אין לי אלא לקבל את טענות התובעת בנדון. למען שלמות התמונה יוער, כי למרות שהנתבעת טענה שעל יבואן המשאית לשלם עבור התיקון, לנוכח האחריות שניתנה, לא הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד היבואן והוא לא היה צד להליכים שלפניי. גם הגרסה שהועלתה בתצהיר נציג הנתבעת, הועלתה בצורה עמומה- "עת הכנסת הרכב למוסך המשיבה, הן המשיבה ו/או וולוו, לא דרשו תשלום כלשהוא עבור התיקון, אלא נאמר לי מפורשות שכל התיקון יבוצע במסגרת האחריות החלה על הרכב". מי היה הגורם שהתחייב באזני נציג הנתבעת "מפורשות" לתיקון במסגרת האחריות- האם היה זה נציג התובעת (עמה כאמור, לגישתו, לא היה לו כל קשר) ? נציג עלום מחברת וולוו ? או שמא שניהם ? ("ו/או וולוו"). לא רק שהעמימות האמורה לא הוסרה בישיבת ההוכחות ולא הובאה כל ראיה לנטען, אלא שבסיכומי הנתבעת זנחה היא למעשה את הטענה כלפי היבואן והבהירה, "אין טענה כלפי צד ג', כלפי וולוו" (פרוט' 29/05/14, עמ' 9, ש' 16). העילה השטרית: הנתבעת לא הניחה תשתית להוכחת הגנה שטרית כלשהיא. כידוע, בתביעה על פי שטר נחשב הנתבע כ"מוציא מחברו" ועליו נטל הראיה, נטל בו לא עמדה הנתבעת (ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח (1) 550, 553; ע"א 363/12 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים של מ.מ יבולי התבור (1995) בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ' דוד שחר ובניו (1995) בע"מ ואח'. ניתן ביום 20/02/14; ע"א (י-ם) 2275/08 ששון לוי נ' ניקול מאיירס. ניתן ביום 14/09/08). סוף דבר: מסקנת הדברים הינה שהתביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא תמורת השטרות- 46,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הפרעון של כל אחת מההמחאות. בנוסף תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד ע"ס 7,500 ש"ח ובהוצאות משפט, אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצאה לפועל. ככל שהתשלום המלא לא ישולם בתוך 30 ימים, יוחיו הליכי ההוצאה לפועל ויעודכן החוב הפסוק בהתאם.אחריות על מוצרים פגומיםמשאית