מבוא 1. לפני תובענה לפינוי מושכר. התובעת הינה חברת עמידר, חברה המנהלת דירות ציבוריות, התובעת לפנות את הנתבעים 1 ו-2 מדירה ציבורית בה הם מתגוררים כעת , ובה במשך שנים התגוררה גב' X סעדה ז"ל, כדיירת חוזית, בהתאם לחוזה שכירות שנחתם בין התובעת לבין בעלה, מר X ז"ל. מיהות הצדדים 2. התובעת, חברת עמידר (להלן: "עמידר"), הינה כאמור לעיל חברה המנהלת דירות ציבוריות, הנתבע 1 הינו נכדה של הדיירת החוזית, גב' X, אשר הינה סבתו המנוחה ואשר הייתה זכאית להתגורר בנכס ( להלן: "הסבתא המנוחה"), ואילו הנתבעת 2 הינה רעייתו. רקע וטענות הצדדים 3. התובעת הינה הבעלים של נכס הנמצא בבאר שבע, נכס הידוע בציבור, כך לטענת הנתבע, בבאר שבע (להלן: "הדירה"). 4. ביום 30/6/1970, נחתם הסכם להשכרת הדירה, בין עמידר לבין בעלה של הסבתא המנוחה, מר משה X ז"ל (חוזה השכירות צורף כנספח 2 לכתבי הטענות). 5. הסבתא המנוחה נפטרה ביום 26/12/06, וכעולה מטענת התובעת, עובר למועד פטירתה פלשו אל הדירה הנתבעים 1 ו-2 ותפסו בו חזקה, וזאת ללא כל זכות או הרשאה מטעם התובעת. 6. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים אינם עונים על ההגדרה של "דייר ממשיך" על פי חוק הדיור הציבורי, תשנ"ט-1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי"). שכן על פי ביקורי מעגל שערכה התובעת בדירה וכעולה מבדיקות שבצעה, הנתבעים 1 ו-2 לא התגוררו עם הדיירת החוזית שלוש שנים ברציפות לפחות בסמוך למועד פטירתה, ועולה כי הדיירת החוזית, קרי, הסבתא המנוחה, התגוררה בדירה לבדה. 7. לא רק זאת אף זאת, מציינת התובעת, אלא שלאור הצהרת הדיירת החוזית בפני התובעת כי היא מתגוררת בנכס בגפה, ניתנה לה הנחה משמעותית בתשלום שכר הדירה, אשר שולם על ידה. 8. לטענת עמידר, הנתבע פלש לדירה סמוך לפטירת המנוחה, מבלי שקיבל את הסכמת עמידר לכך. נוכח האמור, מבקשת עמידר שביהמ"ש יורה לו לנתבע ולזוגתו, לפנות את הדירה. 9. עוד טוענת התובעת כי בקשתם של הנתבעים נדחתה ע"י הועדה העליונה של התובעת, וכי לפנים משורת הדין הוצעה להם חלופה בת 2 חדרים , חלופה אשר הם בחרו לא לממשה. 10. הנתבעים טוענים שהינם מתגוררים בדירה בהתאם לזכותם מכוח היותם "דיירים ממשיכים" לפי חוק הדיור הציבורי. 11. הנתבעים טוענים כי התגוררו בנכס בטרום פטירתה, לפני ואחרי, ואילו הנתבע עצמו התגורר עם סבתו מאז היותו ילד ואף בתקופת שירותו הצבאי הסדיר. לטענתו, הינו עונה להגדרת החוק באשר להיותו " דייר ממשיך", היות והתגורר בדירה עם סבתו משחר ילדותו. 12. כמו כן מכחישים הנתבעים כי לא שלמו לתובעת דמי שכירות, ומצהירים על נכונותם לשלם לה כנדרש. גדר המחלוקת 13. סעיף 3 לחוק, בנוסח שהיה בתוקף במועד פטירת המנוחה, קבע: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין." 14. "דייר ממשיך" מוגדר בסעיף 1 לחוק הדיור הציבורי, כדלקמן: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופוסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי". (הדגשה שלי , א.ל.) 15. בהתאם לכך, בדיון אשר התקיים ביום 17/4/13, בפני כבוד השופט טישלר, הסכימו הצדדים כי המחלוקת בתיק הינה האם הנתבע התגורר עם הסבתא המנוחה, שלוש שנים קודם פטירתה: לטענת התובעת: " ב- 3 שנים שקדמו לפטירתה של הדיירת החוזית הוא לא התגורר בדירה", (עמוד 1 לפרוטוקול, שורה 6), ואילו לטענת הנתבעים - "נצליח להוכיח שבפועל הוא התגורר בדירה והבית הזה היה תמיד ביתו" ( עמוד 1 לפרוטוקול, שורה 13). 16. דהיינו, גדר המחלוקת בין הצדדים הינה האם הנתבע התגורר עם המנוחה, בדירה למצער 3 שנים עד ליום פטירתה (להלן: "התקופה הקובעת"). היה והתגורר הנתבע עם המנוחה בכל התקופה הקובעת, הוא זכאי להמשיך להתגורר בדירה, והיה ולא התגורר הנתבע עם המנוחה בחלק מהתקופה הקובעת, יש להורות על פינויו מהדירה והחזרת החזקה בה, לידי עמידר. ראיות התובעת 17. להוכחת טענתה כי הנתבע לא התגורר עם הסבתא מנוחה בתקופה הקובעת, צירפה עמידר לכתבי טענותיה, טפסי ביקור מעגל שבצעה (נספח 4 לכתבי טענותיה), תצהיר מטעם מר צגאי רטה, אשר שימש נכון למועד הגשת התצהיר כרכז שטח בחברת עמידר, וכן תצהיר של גב' שלי תמי, אשר שמשה נכון למועד הגשת התצהיר, כרכזת בכירה חטיבתית לגבייה בעמידר. מר צגאי רטה ביצע בדירה ביקורי מעגל, אחת לשנה בערך, והדו"חות שכתב הועברו לגב' שלי תמי, וצורפו לתיק. שני עדים אלו , כאמור, העידו מטעם עמידר, במועד דיון ההוכחות שנערך בפני ביום 22/6/14. 18. כמו כן, צרפה התובעת חוזה שכירות עם בעלה של המנוחה מ-1970 (ראה נספח 2 לכתבי הטענות), תעודת פטירה של הסבתא המנוחה מ-2006, וכן את החלטת הועדה העליונה לדחות בקשת הנתבעים לקבל הכרה כדיירים ממשיכים. ראיות הנתבעים 19. להוכחת טענתם של הנתבעים כי הנתבע התגורר בדירה, 3 שנים בטרם פטירתה, הגישו הנתבעים תצהירים: תצהיר הנתבע והנתבעת, וכן תצהירים של שלושה שכנים משכבר הימים, הגרים החל משנות השבעים לערך של המאה הקודמת, בשכנות לדירה נשואת התובענה. 20. לטענתם של השכנים, וכעולה מהתצהירים, מכירים הם את הנתבע מילדותו, והצהירו הם שהנתבע התגורר עם המנוחה, היא סבתו, במשך שנים רבות, לאחר נישואיו הצטרפה אליו בת זוגתו, הנתבעת 2, והם גרים בדירה כיום יחדיו. בהמשך העידו בפני במועד דיון ההוכחות. נטל הראיה 21. משהוכיחה התובעת את בעלותה על הדירה ועל כך אף אין כל מחלוקת, הנטל להוכיח שהנתבע 1 התגורר בדירה בתקופה הקובעת, מוטלת על כתפי הנתבע ועל כך ראו בהרחבה: ע"א 2054/01 , עמידר החברה הלאומית בע"מ נ. ואחנוש, ]. 22. בענייננו אין חולק כי המנוחה הינה בגדר "זכאי", כהגדרת המונח בחוק הדיור הציבורי ואין חולק כי הנתבע הינו נכדה של המנוחה. 23. נוכח זאת ובהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שהנתבעים יוכרו כדיירים ממשיכים בדירה, תחת הסבתא המנוחה, עליהם הנטל להוכיח כי הם באים בגדרו של סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי, המגדיר בין היתר מי הוא "דייר ממשיך", כאמור לעיל. 24. קרי , על הנתבעים להוכיח כי הנתבע מס' 1 , הוא הנכד, התגורר בדירה, ביחד עם המנוחה, 3 שנים בטרם מועד הפטירה. דיון והכרעה 25. לאחר שהופיעו הצדדים בפני ולאחר שהעידו בפני נציגי הצדדים, בחנתי את הראיות ושמעתי את סיכומי הצדדים, אני סבורה שבמאזן ההסתברויות השכיל והצליח הנתבע 1 להוכיח, כי התגורר בדירה בצוותא חדא עם הסבתא המנוחה בתקופה הקובעת, ועל כן דין תביעת עמידר לפינויו, להידחות. להלן נימוקי: הנתבעים ומסכת ראיותיהם: 26. הנתבע בעדותו, טען כי מעולם לא ידע אם הסבתא הצהירה עליו כדייר יחד עימו או לא, ומבחינתו הוא גר שם מאז ומעולם, ואילו הסבתא היא זו שדאגה לו וגידלה אותו. כשהוא נשאל על הדירה ועל מיקומו בה, הוא מפנה במדויק לחדרו, ומספר כיצד היה נראה. לטענתו היו תלויים בו פוסטרים, וכי היה על הרכז לראות בבירור, באחד החדרים כי גר שם ילד ולאחר מכן גם נער. 27. הן הנתבע והן רעייתו, מפנים לכך שהם מכירים את רכז השכונה, בחזותו החיצונית, וכי פגשו אותו במהלך השנים מספר פעמים. 28. כמו כן טען הנתבע , אם כי לא הגיש כל אסמכתא על כך, כי לאורך כל השנים כתובתו הינה במשרד הפנים "רשי 30" (בהקשר זה יצויין, כי כעולה מכתבי טענות התובעת, הנתבע טוען כי זוהי הכתובת הידועה בציבור של הדירה, וזאת להבדיל מכתובתה הרשומה). 29. בתצהיר העדויות הראשית מטעמו הצהיר הנתבע כי "התגוררתי עם סבתי... בדירה החל מהיותי ילד ועד לפטירתה ועד היום". בחקירתו גולל בפני בתמציתיות את סיפור חייו המורכב, עת הוריו התגרשו בגיל 4, אביו נישא בשנית והוא עבר לגור אצל הסבתא, אמו של אביו, והיא אשר גדלה אותו: "...היה ויכוח ככל הזכור לי בין אבי לאמי באשר למשמורת עלי, בסוף גרתי אצל הסבתא...". (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 30). 30. בעדותו אף תאר בפני את חדרו: " החדר הפונה לכיוון החצר הקרוב למקלחת...היתה שם מערכת של איווה וטלוויזיה, פוסטרים של כוכבי ספורט, ברוס לי, ראו ישר שיש כאן נער, גם על השידה שלי היה רשום את שמי, וסטיקרים, ספפה". (עמוד 13, שורה 2). לטענתו כל אלו הורדו כשנה לפני שנישא, ב-2002. 31. הנתבע העיד כי לא ידע על אישור מטעם עמידר למגוריו, מבחינתו- "תמיד גרתי שם. אישית לא דיווחתי על כך שגר בדירה, אולי סבתי דיווחה" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורה 16). לדבריו, הוא המשיך לגור בדירה לאחר מותה של הסבתא, בתום לב, ורק לאחר שטענו כלפיו שהינו פולש הוא פנה לעמידר ובקש תעודת זכאות. כמו כן טען כי "לפני פטירת סבתי, לא שלמתי, היא שלמה. לא ידעתי שהתשלום הוא בהנחה בגלל הסבתא" (עמוד 13, שורה 30 לפרוטוקול). 32. בעדותו התייחס הנתבע לכך שהוצעה לו דירה אחרת, אלא שלדבריו, לא יכול היה לקבל ההצעה: "הפנו אותי לדירה אחרת. איני יכול לעזוב דירה זו...גרתי פה מאז ומתמיד... יש לי קשר עמוק לדירה". 33. עדות הנתבע נתמכה הן בעדותה של רעייתו אשר החרתה אחריו וחיזקה אותו, ובפרט נתמכה עדותו בעדותם של שלושת השכנים אשר גרו בסמיכות לסבתא המנוחה, מזה עשרות בשנים: א. העד מוריס אזולאי- גר בדירה מ-1968, לטענתו מהשנה בה גרה הסבתא, ומאז ומעולם זוכר את הנכד: "הוא היה צמוד אליה כל הזמן". (עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 18 ואילך). לטענתו, הם ראו אותו כל יום, כל הזמן, גם כגדל והלך לביה"ס, גם כשהתגייס, גם כשנישא, ולמעשה סעד את סבתו עד ליומה האחרון. ב. העדה כלפון קלרה- שכנה, גם היא, גרה במקום משנת 1970, ולטענתה הילד שם מאז ומעולם: "האמא עזבה אותו כשהיתה תינוק. הסבתא גדלה אותו, תמיד עזרתי לה. ....הוא היה שם תמיד". (שם) ג. הגב' X ימנה - שכנה, אף היא, אשר גרה 45 שנה בדירה הסמוכה לדירה, ואשר העידה כי היא מכירה את הנתבע מס' 1, מיום שנולד, וכאשר התחתן גר בדירה. שלושתם ידעו לספר כי הסבתא גידלה אותו, והוא בערוב ימיה סעד אותה. שתי השכנות ספרו כי עזרו לסבתא המנוחה מפעם לפעם בגידול הילד, עם חילופי הטיטולים והאוכל, בין היתר, עקב הקושי הפיסי של הסבתא (ראה עמוד 9 לפרוטוקול, שורה 26). 34. התרשמתי מעדויות הנתבע ומעדויות השכנים, ואני קובעת כי עדותם היתה מהימנה ואותנטית. לפיכך, אני מקבלת את עדותם של השכנים כי הנתבע התגורר בדירה בכל התקופה הקובעת. עדים אלו, שלושה במספר, גרים עשרות בשנים בשכנות לסבתא המנוחה, וידעו לספר עליה ועל הנתבע פרטים אישיים ואותנטיים ביותר, למשל, על היותה סובלת מגיבנת, על קשייה הפיסיים בגידול הנכד וכיוב'. עדויותיהם היו חופפות, קוהרנטיות ומהימנות עד מאוד בעיני. 35. סבורני כי השכנים, יותר מכל ביקור ארעי של גורם רשמי כזה או אחר, יכלו ללמד על כך כי הנתבע אכן גר בדירה בפועל: הם הגרים עשרות שנים בשכנות לסבתא המנוחה, ידעו לספר על ילדותו של הנתבע, על נסיבות חייו העגומות, על העובדה כי הסבתא היא זו שגדלה אותו וכן על קשיי הגידול שלו. מעדויות אלו ניתן היה ללמוד על כך שהנתבע, בהעדר הוריו, גדל בבית הסבתא כל חייו, והיא זו אשר גידלה אותו וטיפלה בו כל השנים, עד שהתבגר והחל הוא לטפל ולסעוד אותה. עדויות אלו תמכו בעדותו של הנתבע, ובסיפור חייו הלכה למעשה. 36. להתרשמותי השכנים ידעו לספק בעדותם פרטים מוכמנים, שכלל לא צויינו בכתבי הטענות או בעדות הנתבע: כך למשל, וכאמור לעיל, העידו כי לסבתא היתה גיבנת, והיתה זקוקה לעזרה בגידולו של הנתבע, שתי הנשים העידו כי סייעו לה מפעם לפעם בהחתלתו, ובקשיים בהאכלתו, וכן ציינו כי הנתבע אף סעד אותה כשבגר. בעדותם זו, נקל היה להתרשם כי הנתבע גר בדירה כל חייו, משחר ימיו, ואף טיפל בסבתו המנוחה, עד ליומה האחרון. 37. יודגש כי עדות הנתבעים- הן נתבע 1 והן נתבעת 2 , והן 3 העדים מטעמם, היו עקביות, ברורות ופשוטות, ולא נסתרו, וזאת על אף העובדה שמדובר ב- 5 עדויות שונות. למעשה העדויות חיזקו זו את זו, אימתו את גרסתו של הנתבע לחלוטין, ואת עובדת מגוריו אצל סבתו למשך כל חייו, משחר ילדותו ועד למות הסבתא. 38. לסיכום, מעדויות הנתבע עולה תמונה ברורה ובהירה כי הנתבעים הרימו את נטל הראיה הנדרש להוכיח כי התגוררו בדירת המנוחה, למצער משך 3 שנים טרם פטירתה. מסכת ראיות התובעת 39. חרף העדויות הרבות התומכות בגרסת הנתבעים, טוענת התובעת בסיכומיה כי אין להקיש מכך על מגוריו של הנתבע בדירה, וכי דוחות מעגל אשר ביצע הרכז, יש בהם די והותר בכדי ללמד כי הנתבע לא גר בדירה בתקופה הקובעת. 40. התובעת, למעשה, לא התייחסה כלל בסיכומיה לעדויותיהם של שלושת השכנים, הגרים מזה עשרות בשנים ליד המנוחה, אשר סיפקו עדות אותנטית, ואשר העידו על מגוריו של הנתבע בפועל. התובעת לא ניסתה להתעמת או לקעקע עדותם זו, תוך שהיא נאחזת אך ורק בדו"חות מעגל שבצעה. 41. כאמור, מר צגאי רטה, רכז עמידר העיד בפניי, שבביקוריו בדירה לא מצא בה מעולם את הנתבע, והציג דו"חות ביקורי מעגל, מהם, לטענתו, עולה שהמנוחה התגוררה בדירה לבדה: עיון בדו"חות אלו מעלה כלהלן: דו"ח מיום 10/9/03 מעלה כלהלן : " גרה קשישה סירבה לפתוח את הדלת הכניסה". דו"ח מיום 26/2/04 מעלה בשנית כי "גרה קשישה לבד... המתקיימת מביטוח לאומי...", וכך גם בדו"ח מיום 9/5/05, בו רשום שהמנוחה גרה במקום לבדה (כתוב משהו נוסף לא ברור בכתב יד, וכן בהדגשה- "למעקב"). כעולה מהדוחות- המנוחה לא חתמה עליהם. ביקור מעגל מיום 16/9/09 כבר מעלה כי בדירה נמצא זוג עם ילדים, וכן כתוב עליו "בפלישה, התיק בבית משפט". 42. כפועל יוצא, טוענת התובעת, כי דו"חות ביקורי המעגל מטעמה, והביקורים שקיימו נציגיה, מעלים כי בעת ביקורי הנציגים מעולם לא נכח הנתבע בבית, ומכך מקישה היא כי לא גר בדירה בתקופה הרלוונטית. 43. עם כל הכבוד הראוי לשיטת המעקב העומדת לרשות התובעת והמשרתת אותה מזה עשרות בשנים, סבורה אני, לאחר שבחנתי לעומק הדו"חות שהוצגו בפני, ולאחר שהופיע והעיד בפני מר צגאי רטה, נציג עמידר אשר ביצע את הביקורים בפועל והחתום על דו"חות אלו, כי בנסיבות הספציפיות של תיק זה ולאחר ששמעתי את עדויות השכנים בפניי, אין בהם בכדי ללמד אם הנתבע גר בדירה באם לאו, וכי לא ניתן להסיק מביקורים אלו, על כך שהנתבע לא התגורר בה במועדים הרלוונטיים. יתירה מכך, אף העד עצמו בעדותו בפני התקשה להסביר דו"חות אלו, להבין בבירור מה כתב ומדוע כתב זאת (ראה עמוד 8 לפרוטוקול). 44. בעדותו בפני, מיום 22/6/14 , העיד מר צגאי רטה כי כל ביקור מעגל שקיים, נערך באחת לשנה ולזמן קצר ביותר. בביקורים אלו, הוא טוען, באופן תדיר הוא בודק "מי גר בדירה...שואל הדייר מי גר עימו, ואני כותב בהתאם לתשובתו ובודק בחדרים אם יש דייר מוסתר..." (עמוד 7, שורה 24 לפרוטוקול). בעדותו סיפר שהביקורים אורכים מספר דקות בודדות: "בין 9 ל- 10 דקות, אפילו פחות מכך", (עמוד 9 שורה 25 לפרוטוקול). לשאלה אם יכול להיות מצב ובאותן 9 דקות הנתבע לא היה נמצא בדירה השיב העד כי אמנם "במקרה הזה לא היה אף אחד, ולא התעורר בי חשד, שאלתי כמה שכנים על זה אך לא רשמתי". דהיינו, ולשיטתו, שכנים אישרו בפניו כי הקשישה גרה שם לבדה, אלא שהעד לא ידע לומר את מי בדיוק שאל על כך ומתי, והשיב "לא זוכר. על יד" (עמוד 9, שורה 32 לפרוטוקול). 45. העד הודה בחקירתו כי עסקינן באוכלוסייה קשת יום ודלת אמצעים, אשר לעתים אף מתקשה בקרוא וכתוב. כן ציין כי הסבתא לא היתה דוברת עברית, והיתה מבוגרת למדי בעת ביקוריו, אלא שלמרות זאת, השיב בחקירתו כי יכול היה לתקשר עימה (עמוד 10 לפרוטוקול), גם אם לא נימק כיצד, ולא התרשמתי כי תשובתו מבוססת וכי אכן הצליח לתקשר כהלכה עם המנוחה. כמו כן , העד לא הצליח לנמק בפני מדוע הסבתא לא היתה חתומה על הדו"חות, גם לא בקשקוש מינימלי פרי עטה, דבר המאפשר גם לדיירים אשר אינם יודעים קרוא וכתוב לחתום על הדו"ח. 46. כשנשאל העד בחקירתו האם היתה לסבתא סיבה להסתיר את מגוריו של הנתבע בדירה השיב העד כי לא היתה לה כל סיבה להסתיר זאת. לצד זאת, סתר את דבריו בהמשך, עת נשאל בחקירתו, מה היה קורה אם היתה מספרת שמישהו גר עמה, ולכך השיב כי "אולי שכר הדירה יעלה" (עמוד 10, שורה 12). 47. למעלה מכך: העד, כאמור, הפנה לכך שכל ביקור אורך בין 9 ל- 10 דקות, אפילו פחות מכך. נקל לשער, בפרט שהביקורים מפעם לפעם נערכים בשעות הבוקר, כי הנתבע לא יימצא בבית. כאמור- העד הודה כי באחד הביקורים אף לא אפשרה לו הסבתא המנוחה להיכנס לבית. 48. אין חולק כי הסבתא המנוחה היתה אשה מבוגרת קשת יום- לא דוברת עברית, לא בקו הבריאות (כעולה בין היתר מעדויות השכנים), השתכרה מביטוח לאומי כעולה מדו"ח מעגל, ואני מתרשמת שהיה לה אינטרס גלוי ומוצהר שלא לדווח שמישהו נוסף, גר עימה בדירת עמידר ( עמוד 11 לפרוטוקול). 49. הסבתא הצהירה בזמנו בפני עמידר כי היא חיה בגפה, וכן הטפסים אשר הוגשו מטעמה והמגעים שקיימה עם עמידר הציגו מצג על פיו התגוררה היא בדירה לבדה. טענת הנתבע שמגוריו בדירה הוסתרו מעמידר על מנת שעמידר לא תעלה את שכר הדירה אשר שילמה המנוחה, וכדי לאפשר לסבתא המשך תשלום מופחת מתקבלים עלי ועולים בקנה אחד עם נסיבות העניין. 50. עדותה של שלי תמיר, רכזת בכירה לנכסים בתובעת, אשר במועד הגשת דו"חות מעגל היתה רכזת בכירה לגבייה ורכזה לדבריה את נושא הפולשים, לא מעלה ולא מורידה מטיעוני התובעת: העדה למעשה מעולם לא בקרה בנכס, לא פגשה במנוחה והסתמכה בדבריה ובתצהירה על דו"חות מעגל של העד, לכן לא מצאתי טעם להיזקק לדבריה. 51. בסיכומו של דבר, בעת בחינת ראיות התובעת, סבורה אני כי התובעת התרשלה, ולא השכילה להעמיד לרשות בית המשפט אף לא מסמך מאמת נוסף זולת לדו"חות מעגל. התובעת כלל לא ניסתה לקעקע את עדויות השכנים, ולא הצליחה לסתור את גרסת הנתבע, הן בעדות הכמעט יחידה שהציגה מטעמה, והן בדו"חות מעגל שהציגה: 52. ככלל, אני סבורה כי משקלם הראייתי של דו"חות מעגל המוגשים ע"י התובעת, הינם גבוהים ומשמעותיים שכן הם נכתבו שלא לצורך ההליך המשפטי ועוד בחייו של הדייר הציבורי. אולם במקרה ספציפי זה, לאחר ששמעתי את עדויות הנתבעים אשר נתמכו בכל עדויות השכנים בפניי, אני סבורה שמשקלם הראייתי הינו נמוך ממשקלם הראייתי של כל עדויות הנתבעים. החלטתי זו הינה לנוכח עדות מבצע הדו"ח, הרכז, מר צגאי רטה, אשר לא התרשמתי כי בעת ביקוריו, בדק הוא את הדירה באופן יסודי . 53. דווקא בטיעוני התובעת בפני, לפיהם תמוה כי עד לפטירת הסבתא חפצי הנתבע לא היו גלויים לכל, ולאחר פטירתה היו לפתע החפצים פזורים וגלויים (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 4), אני מוצאת חיזוק לכך שיתכן שהמנוחה אכן ניסתה להסתיר הנתבעים על מנת להימנע מהעלאת שכר הדירה, ואילו הנתבעים, מצידם, דווקא מוכיחים בהתנהגות זו תום לב, שכן, לשיטתם, זהו ביתם מאז ומעולם, ואל להם להסתיר זאת. 54. כמו כן, התרשמתי בעדות הנתבע, כמוזכר ומצויין לעיל, כי יש לו קשר עמוק לדירה, וניכר בו כי הוא גדל ובגר בה. בעדותו ניכר היה כי הוא מתמצא בפנים הדירה וידע הוא להפנות במדויק לחדרו. ניכר כי לא בכדי, לא נאות הוא להיעתר לכל חלופה אחרת שהוצעה לו. תמיכה נוספת לכך מצאתי בכך שהנתבע ידע להפנות הן את התובעת עצמה, כפי שציינה בכתבי טענותיה, והן את בית המשפט במועד הדיון, לכתובת ה-"ידועה בציבור" של הדירה, קרי, רש"י 30. כל אלו מצביעים על קשר עמוק של הנתבע לדירה, אשר רואה בה את ביתו מאז ומעולם. 55. יתירה מכך, וכאמור לעיל, נוכח התרשמותי מעדי הנתבעים וממהימנותם, אני סבורה שהנתבע הרים את הנטל הראיה המוטל עליו להוכיח, שהתגורר בדירה בכל התקופה הקובעת. סוף דבר 56. אני קובעת כי התובעת הינה הבעלים של הדירה נשוא התביעה וכי הנתבעים הרימו את נטל הראיה הנדרש, להוכיח כי הנתבע מס' 1 התגורר בדירה 3 שנים בטרם פטירתה של הסבתא המנוחה. 57. כמו כן, אני קובעת כי הנתבעים עונים על ההגדרה של "דייר ממשיך" בדירה, כקבוע בחוק הדיור הציבורי. 58. נוכח זאת, דין התביעה להידחות. 59. למותר לציין כי על הנתבע לפנות ללא דיחוי לגורמים הרלוונטים על מנת להסדיר את שהייתו בדירה, בהתאם לדין, לחתום על חוזה שכירות ולשלם את דמי השכירות, כנהוג בדיור הציבורי ובהתאם לנהלים ולהנחיות הקשורים בכך. 60. בנסיבות העניין, אני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת הנתבעים בסך כולל של 5000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. 61. זכות ערעור - כחוק. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמישפינויפינוי דירה