האם אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית בלי לצרף חוות דעת ?

האם אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית בלי לצרף חוות דעת ?



החלטה זו עניינה בקשת הנתבעת לדחייתה על הסף של התביעה אשר הוגשה כנגדה ביום .18/12/12

הבקשה נעוצה באי הגשתה של חוות דעת רפואית לביסוס התביעה חרף היותה של זו נסמכת על עילה של רשלנות רפואית ולאחר שהות ממושכת שניתנה בידי המשיבים לעשות כן.



לאחר שהמשיבה הגישה תגובתה וניתנה לזו תשובת המבקשת מנגד, נתקיים ביום 8.7.14 דיון במהלכו השלימו הצדדים והבהירו טיעוניהם ומשלא עלה בידיהם לגבש הסכמה שתאפשר להורות אחרת, מצאתי מקום להכריע בבקשה.

בדיון האמור הודיעו המשיבים על מחיקת תביעתם כנגד הנתבעת הנוספת – קופת חולים מאוחדת, כך שתביעה זו תלויה ועומדת כיום כנגד המבקשת בלבד.

העילה ע"פ כתב התביעה


המשיבה 2 נקלטה בשנת 2005 להריון אשר הוגדר כבר סיכון. במהלך חודשי ההריון בוצעו למשיבה 2 בדיקות שונות כמקובל ואלו תקינות היו עד לבדיקה מיום 18.12.05 אשר העלתה חשד לסוכרת הריונית ומשכך נשלחה המשיבה 2 לבדיקת העמסת סוכר.


המשיבה 2 ביצעה בדיקה זו למחרת בשעות הבוקר וחשה חולשה ועייפות במהלך היום. בשעות הערב הבחינה המשיבה בחסרונן של תנועות עובר ומשכך פנתה בשעה 19:02 לבית החולים ברזילי. בשעה 19:10 חוברה המשיבה 2 למוניטור ובמשך 35 דקות לא ניגש אליה מי מהצוות הרפואי. אך בשעה 19:45 עיינה רופאה בממצאי המוניטור והחליטה על העברת המשיבה 2 לניתוח מיידי. בשעה 20:05 המשיבה 2 ילדה בניתוח קיסרי את המנוחה, שהמשיב 1 הינו עזבונה, באפגר שהוגדר כטוב.
מחמת נשימות שאינן ספונטניות בוצעה למנוחה אינטובציה והתובעת הובהלה בעודה מונשמת למחלקת טיפול נמרץ פגים. בעת ההיא היתה המשיבה משותקת בארבע גפיה, ללא הכרה, ללא תגובות של כאב וכשאישוניה אינם מגיבים לאור. טיפול תמיכתי בו הוחל לא צלח וביום 19.1.06 נפטרה המנוחה.



המשיבים – עזבון המנוחה והוריה – מפנים לממצאי בדיקות שנעשו במהלך האשפוז לבחינת מקור מצבה של המנוחה עובר לפטירתה:
בדיקת C.T שנעשתה ביום 24.12.05 העלתה קיומה של בצקת מוחית ולטענת המשיבים - "נזק למוח כתוצאה מטראומה".
בדיקת M.R.I שנעשתה ביום 5.1.06 העלתה כי "קיים אות פתולוגי בגנגליונים באזאלים דו צדדי עם סיגנל גבוה ב – T-1. האות סימטרי. לאור העובדה שה – C.T אינו מדגים הסתיידות או דמם הממצא מתאים ל – LAMINAR NARCOSIS שיכול להיות תוצאה של אספיקציה קשה. קרי הפגיעה המוחית הקשה ממנה סבלה המנוחה הינה תוצאה של מחסור באספקת חמצן למוח במהלך לידתה של המנוחה".


המשיבים מציינים כי לא ידוע להם באם בוצעו בדיקות נוספות שתאפשרנה לשלול תשניק במהלך הלידה.



המשיבים טוענים להיפוך הנטל מחמת קיומו של נזק ראייתי הנעוץ באי ביצוען של בדיקות (שטיבן לא הובהר) ובאי המצאתם של מסמכים רפואיים רלבנטיים (אף בענין זה נעדרת ולו הפניה לדרישה שלא נענתה).

מכל מקום, המשיבים מייחסים למבקשת רשלנות שביטויה באלו: התעלמו מתלונות המשיבה 2 ולא חיברו אותה מיידית למוניטור, לא עקבו אחר המוניטור "והמתינו במשך מעל ל -40 דקות כשהמנוחה נמצאת במצוקה עוברית קשה ללא אספקת חמצן, שגרמה לנזק מוחי בלתי הפיך למנוחה", ביצעו ניתוח קיסרי באופן רשלני ובאיחור באופן שגרם למנוחה נזק מוחי בלתי הפיך, ביצעו מעקב הריון רשלני, ביצעו בדיקות סקר רשלניות כשאפשר ובשל כך לא אותרו בעיותיה של המנוחה. כן נטענו טענות כנגד מיומנות הצוות הרפואי.

תמצית טענות הצדדים בהתייחס לבקשה זו


המבקשת נתלית בהוראת סעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") וטוענת כי טענות המשיבים לקיומו של טיפול רפואי בניגוד לסטנדרט של רופא זהיר וסביר, בדבר נזק שנגרם וקיומו של קשר סיבתי בין אלו, הינן בבחינת "ענין שברפואה" המחייב הגשת חוות דעת רפואית לביסוסו.

חוות דעת הינה תנאי הכרחי לביסוסה של עילת התביעה ובהעדרה, הרי שע"פ הוראת סעיף 137(א) לתקנות, מנועים המשיבים מלהוכיח טענות שברפואה ודין התביעה לפיכך להידחות ו/או להימחק על הסף בהעדר עילה.

המבקשת מפנה לפסיקה רלבנטית, לרבות למקרים דומים בהם סולקה על הסף התביעה.



המשיבים מנגד מפנים לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (23.10.12) שם נקבע, ע"פ הנטען, כי לעיתים ניתן לנסח כתב טענות ברשלנות רפואית אף ללא צירופה של חוות דעת וזאת על יסוד עובדות הפרשה המדברות בעד עצמן .די ביסוד לכאורי לקיומה של רשלנות ובאופן שיאפשר להניח כי לא בתביעת סרק עסקינן.


בענייננו – העובדות המצוינות בכתב התביעה מעוררות כשלעצמן תמיהות רבות בכל הנוגע להתנהלותה של המבקשת עת המשיבה 2 הגיעה בשל העדר דופק לעובר, עת חוברה למוניטור רק בחלוף עשר דקות, עת לא נבדקו ממצאיו 35 דקות ועת נמצא כי העובר סבל מאי אספקת דם למוח וזאת עקב מצוקה עוברית במהלך הלידה. התמהמהות המבקשת בחילוצו של העובר במשך כשעה הביאה לאי אספקת דם למוח ולמותו.

ב"כ המשיבים אף מפנה לתביעות שהוגשו ע"י משרדו ללא חוות דעת ואשר התקבלו או נסתיימו בפשרה.



המבקשת בתשובתה מסבה לכך שאף המשיבים סברו לכתחילה כי יש הכרח בחוות דעת ואף ציינו כי פנו למומחה לשם הכנתה, אלא שהגשת התביעה על סף התיישנותה מנעה כן. המשיבים אף ביקשו מסמכים מהמבקשת לשם העברתם למומחה, כמו גם ארכות ונענו, אלא שבסופו של דבר ומסיבה שלא הובהרה, חוות דעת אין. מסקנת המבקשת הינה כי המומחה אליו פנו המשיבים לא מצא כל דופי בהתנהלותה.


המבקשת מדגישה כי המשיבים לא טרחו לעורר כל בקשה רלבנטית מצידם הם בעקבות בקשה זו, לבסס בתצהיר נסיבות אי הגשתה של חוות דעת.

המבקשת סבורה כי הפסיקה הנזכרת בתגובת המשיבים אינה רלבנטית לסייע בידה ומדגישה חוסר הסבירות בציפייתם של המשיבים כי בית המשפט בהשכלתו המשפטית, יתן דעתו לפרטי העניינים הרפואיים הרלבנטיים.
בסיפא והגם שאין צורך בשלב זה לברר טענות עובדתיות, מפנה המבקשת לאי הקפדת המשיבים בעובדות הנטען ועיקרן - טענתה לפיה תנועות עובר נעדרו משעות הערב בעוד שעל פי רישומי פנייתה לחדר המיון, נעדרו אלו כבר משעות הבוקר. בהקשר זה, ניתן לומר, ציינה המבקשת בדיון כי הוראות התקנות הנ"ל נועדו למנוע תביעות סרק.

דיון והכרעה



סעיף 127 לתקנות קובע :

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן — חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו"

בהשלמה יקרא סעיף 137(א) לתקנות לפיו:
"בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 או בתקנה 128(ב) ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון."
הפסיקה הבהירה ולא אחת חשיבותה וייעודה של הוראת סעיף 127 לתקנות וכך למשל נוסחו וקובצו עיקרי הדברים בבש"א (י-ם) 7290/07 ברק זנדני נ' מכון אולטרה סאונד להריון וגניקולוגיה ד"ר משה ברונשטיין (5.5.08) שם סולקה על הסף תביעה בגין רשלנות רפואית בהתייחס לנתבע 4, מומחה לגנטיקה, וזאת בהעדר חוות דעת רפואית הולמת המבססת עילה:

"משמעותו של ההסדר הקבוע בתקנות 127 ו-137(א) לתקנות היא, כי תעודת הרופא או חוות הדעת של מומחה, המצורפים לכתב התביעה, מקימים את עילת התביעה, ובהעדרן – לא קמה העילה. זאת, להבדיל מחוות דעת של מומחים שלא בתחום הרפואה המוגשות על פי תקנה 129 לתקנות, במועד הגשת הראיות. ב-בר"ע 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 651, נקבע בענין זה, כי "הוכחת רשלנות מצד המשיבות בנסיבות המקרה מותנית בהגשת חוות דעת רפואיות בעניינים רפואיים – חוות דעת אשר יהיה בהן לבסס רשלנות כזו... ללא חוות דעת כזו ייבצר מהמבקשת להוכיח את טענתה בדבר התרשלות רפואית מצד המשיבות או מי מהן" (בעמ' 654, מפי כב' השופט אור (כתוארו אז)) (וראה גם: ע"א 7474/00 עירית ת"א-יפו נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו(2) 193). החובה המוטלת על בעל דין המבקש להוכיח ענין שברפואה לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה "...היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחות דעת כזו" (ע"א 1146/99 קופת חולים נ' סולן, פ"ד נה(4) 898, 911). על התובע לתמוך בחוות דעת של מומחה אשר תצורף לכתב התביעה לא רק את טענותיו בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק, אלא אף את טענותיו בדבר קיומו של קשר סיבתי בין השניים. "קביעת ממצא עובדתי בעניין שברפואה נעשית בעזרת חוות דעת של מומחה או על ידי הגשת תעודת רופא (ראו תקנות 125-138 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כך גם לעניין קביעת קשר סיבתי עובדתי: 'על פי פקודת הנזיקין קיומו של הקשר הסיבתי הדרוש נקבע בעזרת מבחן ה'אלמלא'; בתחום הרשלנות הרפואית נקבעת הסיבתיות העובדתית בעזרת חוות דעת של מומחים' (ע' אזר וא' נירנברג, רשלנות רפואית, מהדורה שנייה תש"ס-2000 בעמ' 430; ראו גם ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ'-מאגרי בניה בע"מ נ' ויקטור דמארי (טרם פורסם))" (ע"א 4744/05 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, מיום 9.8.06, מפי כב' השופט רובינשטיין)."

עוד ולענין ההכרח בחוות דעת לשם ביסוס העילה ראה בר"ע (חי) 1775/07 ענבל נ' דאנס ואח' (6.7.07); בר"ע (י-ם) 2234/06 ד"ר אריאל כהן נ' מזרחי,(5.2.07); ת"א (חי) 372/99 גמילה נ' מדינת ישראל ( 25.4.04).



דומני כי יש ממש, כמו גם חשיבות בטענת המבקשת לפיה המשיבים עצמם ערים היו להכרח בהגשתה של חוות דעת ולא לחינם פנו הם למומחה מטעמם וביקשו מסמכים ושהות על מנת להשלים הגשתה. כפי הנראה דוחק הזמן מפאת הגשתה של התביעה על סף ההתיישנות ממש, הוא שאילץ הגשתה של תביעה זו במתכונתה.


דא עקא, חרף שהות ממושכת של למעלה משנה חוות דעת אין ולא רק שכך, אין בנמצא כל הסבר מניח את הדעת לבחירתם של המשיבים להימנע לפתע מהגשת חוות דעת ולא ניתן שלא להצדיק תהייתה של המבקשת באשר לעומד מאחורי הימנעות זו.
מכל מקום, העדרו של הסבר כאמור, בוודאי שאינו מסייע לחיזוק עמדת המשיבים בהתייחס לבקשה זו, זאת בלשון המעטה.

אציין כי ב"כ המבקשת, בהגינותה, הצהירה בסיום הדיון כי באם יודיעו המשיבים כי יגישו חוות דעת בהמשך, ניתנת היתה הסכמתה למחיקת התביעה תוך שמירת זכות המשיבים להגשת תביעה נוספת ובכפוף לדיני ההתיישנות, אלא שהמשיבים בחרו שלא להיענות להצעה זו.


סבורתני כי ההשוואה שנעשתה בדיון מצד ב"כ המשיבים לתנאי סילוקה על הסף של תביעה אזרחית אחרת שאינה בענין רפואי, אין לה מקום.

בתביעה אזרחית אחרת אכן וכנטען על בית המשפט להניח כי העובדות הנטענות בכתב התביעה תוכחנה ובהנחה שכך, יבחן הוא אם עילת תביעה ישנה אם לאו ובהתאמה, ישקול באם יש מקום לסילוקה על הסף של התביעה (ראה בספרו של כב' השופט א.גורן/ סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 136-139).

לא כך בהתייחס לתביעה בענין רפואי. בהתייחס לזו נתונה הוראת חיקוק מפורשת המחייבת הגשתה של חוות דעת לביסוס הנטען (סעיף 127 לתקנות) והגיון בכך, שכן אין סביר הדבר כי בית המשפט ובעלי הדין הרלבנטיים יוטרחו לקיומו של הליך משפטי אך על סמך סברתו של הדיוט, לרבות המותב היושב בדין, כי הצוות הרפואי המטפל התרשל מחמת שלטעמו שגה, פעל שלא על פי סטנדרט ראוי ומוכר, יכול וראוי היה לבחור מסלול טיפולי אחר וכד'.
דברים אלו רלבנטיים אף לחלקיה הנוספים של תביעה כגון דא, קרי – המחשת קיומו של נזק רפואי שלעיתים הוא ברור ומוגדר כבענייננו (משבפטירת העובר עסקינן) ולעיתים הינו מורכב יותר, כמו גם לשאלה מרכזית בתביעות אלה, קרי – שאלת קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת לבין הנזק הנטען.

נקודת המוצא הינה כי לא כל טיפול רפואי מסתיים בהצלחה וכי יכולותיה של הרפואה מוגבלות הינן ומשעה שכך, יש הכרח בחוליית קישור מצד איש מקצוע – מומחה רפואי – אשר יסבר אוזנו של בית המשפט, באופן לכאורי בלבד בשלב זה, בהתייחס לרצינות הטענות. פסק הדין אליו מפנה המבקשת יש בו כדי להמחיש הגיון דברים זה וכדבריה של כב' השופטת מ.נאור מת.א 62/89 לוי ואח' נ' ד"ר אדוני כפי שצוטטו בת"א (חיפה) 914/03 חזות שירלי (קטינה) נ' פרופ' מרדכי שוחט (13.1.05):
"בתביעות ברשלנות רפואית מוצב סימן שאלה לגבי מעמדם וכושרם המקצועי של רופאים ומוסדות רפואיים אשר חייהם ובריאותם של בני אדם תלויים יום אחר יום ביכולתם המקצועית. עצם הצבת סימן שאלה, יש בה כדי לפגוע באמון שרוחש הציבור לאנשי רפואה אלה. מן הצדק הוא איפוא לדרוש, כי הבא לטעון כנגדם טענה חמורה, כטענת רשלנות בדיני נפשות, לא יוכל לעשות זאת על ידי הפרחה סתמית של טענות, מבלי שיצביע לפחות על בסיס ראשוני לטענותיו. הגשת כתב תביעה בעניין של רשלנות רפואית, מבלי לצרף לכך חוות דעת רפואית תומכת, פגומה, איפוא, לא רק מבחינת הדין, אלא גם מבחינת הצדק...”


יושם לב, התקנות מבחינות בין חוות דעת מומחים בתחום רפואי לבין תחומים אחרים. בעוד שלגבי מגוון תחומי המומחיות להם יכול בעל דין להזקק בהליך אזרחי (הנדסה, אגרונומיה, אקטואריה וכד'), אין הכרח כי חוות הדעת תצורף לכתב הטענות ואלו מוגשות כחלק ממסכת הראיות ולקראת מועד שמיעת הראיות, הרי שעת עסקינן בענין רפואי שונה הוא המצב וחובה ישנה בצרוף חוות הדעת לכתב הטענות (אא"כ פטר בית המשפט מהגשתה כמתאפשר ע"פ סעיף 137(א) לתקנות). קרי, במובחן מתחומים אחרים, אין אומרים לבעל הדין טען טענותיך ככל שרק תרצה ובלבד שתוכיח את אלו בהמשך, כי אם וודא וכבר עת מועלות טענותיך, כי יש לכאורה בסיס להעלתן.




בענייננו אנו חזרתי ועיינתי בטענות המשיבים בכתב תביעתם ואין ספק כי אלו כוללים שלל "עניינים שברפואה" ובכלל זאת: פרשנותם של המשיבים לממצאי בדיקת ה – C.T כמי שמצביעים על "נזק למוח כתוצאה מטראומה"; פרשנותם הנזכרת לבדיקת ה- M.R.I כמובא לעיל ובפרט הטענה למחסור בחמצן למוח בזמן לידתה של המנוחה; הטענה לקיומו הרשלני של ההליך הרפואי מעצם השתהות הצוות הרפואי במעש כנדרש – טענה המחייבת התיחסות מקצועית לשאלת הזמן הסביר והמקובל בפרוצדורה הרפואית לביצוע הליך כזה או אחר ולנפקות קיומו של שיהוי אם אכן היה. בהקשר זה יש ליתן את הדעת, מן הסתם, למשך הזמן המינימלי ההכרחי לקיומה של בדיקת המוניטור טרם תוסקנה מסקנות בדבר צורך בחילוץ העובר; הנסיבות בעטיין מכתירים המשיבים את הניתוח הקיסרי שבוצע כרשלני, כמו גם את בדיקות הסקר ולמעשה - התייחסות מקצועית לפרוצדורה הרפואית המקובלת אותה החמיצה המבקשת (ראה ת"א (י"ם) 942/88 כלפון נ' קופת חולים של ההסתדרות ואח' (2.9.90)).


זאת ועוד, אכן וכטענת המבקשת לתביעה מספר נדבכים המחייבים חוות דעת רפואית כשענין הרשלנות / אי התקינות בהתנהלות המבקשת, הינו אך אחד מהם, שכן ואף אם תאמר כי נדבך הנזק ברור הינו בעצם התוצאה שאינה שנויה המחלוקת – פטירת המנוחה, הרי שעל המשיבים להמחיש קיומו של קשר סיבתי בין המיוחס למבקשת לבין תוצאה זו.
ויודגש למען הסר ספק – המחשה בשלב הגשת התביעה אין משמעותה החובה להוכיח כמידת ההוכחה הדרושה בהליך האזרחי, כי אם לבסס לכאורה בלבד את הדברים, להוציאם מגדר סברה סתמית של הדיוט.

בהקשר זה יפים דבריה של כב' השופטת א.אפעל גבאי בענין זנדני הנ"ל (בש"א (י-ם) 7290/07) המסייגים אף את כוחו של בית המשפט בהכרעתו בעניינים שברפואה וכלשונה :
"..... בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות שבמומחיות רפואית, אך הוא אינו עושה כן באמצעות "צלילה" לחומר הגלם הרפואי לגופו, אלא בתיווכן של חוות דעת מומחים שהצדדים מעמידים לרשותו.... "סבוכה היא תורת הרפואה בכלל ותורת רפואת הנפש בפרט מכדי שהדיוטות יכניסו ראשיהם בה, אף אם ינסו לעשות זאת בעזרת ספרי רפואה ומילונים רפואיים למיניהם. אין לנו אלא להשאיר שאלה זו למומחים..." (ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' גבריאל פנחס אברג'יל, פ"ד לז(2) 785, 796, מפי כב' השופטת נתניהו). "



אשר להפניה מצד המשיבים לרע"א 6614/12 בענין פלונית הנ"ל, כמו גם לרע"א 1358/12 מרכז רפואי בלינסון נ' אייזנבוך (8.5.12), הרי שאכן וכטענת המבקשת, אין באלו כדי לסייע בידי המשיבים משאלו אינם מעוררים בקשה סדורה ומנומקת לפטור מהגשת חוות דעת כפי שנעשה במקרים נדונו שם.


למעשה, אין המשיבים יכולים להסתפק בטענה לפיה לא בנקל יסלק בית המשפט על הסף תביעה המונחת לפניו. משעה שחובה חוקית להגשת חוות דעת ישנה ככלל, הרי שיכלו לעשות אחד משניים: לשכנע את בית המשפט כי חובה זו אינה רלבנטית לנסיבות דכאן ולחילופין – לבקש פטור מהגשתה של חוות דעת תוך ציון "טעמים מיוחדים" ולא אוכל לומר כי המשיבים עשו אחד מבין אלו.



אציין כי נכונה אני להניח כי ייתכנו מקרים חריגים בהם ומחמת מובהקות הטיעון ניתן יהיה להימנע מהגשת חוות דעת ולמצער – לקבל פטור מהגשתה של זו. כך לטעמי מקרה בו נשכח אביזר רפואי בבטנו של מנותח והוצא בחלוף זמן ללא נזק, למעט סבלו של המנותח, אולם לא אוכל לומר כי המקרה דכאן, שאין ספק כי מצער הינו, נמנה על אותם מקרים חריגים.


יש לזכור כי אין עסקינן במקרה בו יולדת בריאה עם עובר בריא הגיעה ללידה שגרתית אשר נסתיימה בתוצאה מצערת וגם בלידה כזו עלולים להתפתח סיבוכים כידוע. עסקינן ביולדת אשר הגיעה על רקע קושי, בעיה, מצוקה רפואית כלשהי שביטויה בהעדר תנועות עובר – מציאות המעוררת תהייה מה היה מצב העובר עם הגעת המשיבה 2 לבית החולים, עד כמה, אם בכלל, היתה המציאות הפיכה וניתן היה להצילו במצבו הנתון.
בהקשר זה יושם לב לפער הנטען בין גרסת המשיבים בתביעתם לבין במסמך הרפואי בכל הנוגע למשך זמן העדר התנועות. באם וכנטען השתהות בת 40 (או 35) דקות מצד המבקשת משמעותית היתה, הרי שהגיון זה פועל אף בהתייחס לזמן שחלף עד לפניה לבית החולים.



לא ברור מהי ציפיית המשיבים והלך מחשבתם בזניחתם את הצורך בהגשת חוות דעת. אפשר כי סברו הם כי ניתן יהיה לנהל מו"מ ענייני על סמך המצוי בתיק הרפואי ובתיק בית המשפט בדומה אולי להליכים אחרים שנסתיימו בפשרה כטענתם, אלא שהמבקשת עמדה על הפרוצדורה החוקית המחייבת ולא ניתן לומר כי בתביעה כגון דא שרירותית ועיקשת שלא לצורך עמידתה זו.




אציין כי בתגובתם ובטיעוניהם ביקשו המשיבים עוד להיתלות בטענתם לתחולתו של הכל "הדבר מדבר בעד עצמו" כבסיס נוסף לגישתם בדבר אי חיוניותה של חוות דעת, אלא שאף טענה זו דינה להידחות.


כב' השופט יצחק עמית, בת"א (חיפה) 372/99, סבע גמילה נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, העלה ספק אם העברת נטל הראיה, יש בה בכדי לפטור תובע מהוראות סעיף 127 לתקנות. לדידו, ככלל, חוות הדעת של התובע, היא זו שמקימה את עילת התביעה, ומכאן הצורך להגישה, בעת הגשת התביעה.
כך גם בספרו של כב' השופט (בדימוס) ד. קציר פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורה חמישית, 2003, בעמ' 1705, מבהיר המחבר כי :
"אף אם פטור התובע במקרים מסוימים, מן החובה להרים את נטל הוכחת החבות במלואו, אין בכך בכדי לפטור אותו מן החובה להוכיח את הקשר הסיבתי עובדתי בין מעשהו של הנתבע לבין הנזק שהוא טוען לו...... אם המדובר הוא, כפי שקורה לעתים קרובות בתביעות בשל נזק גוף, בהוכחת הקשר הסיבתי בין מצבו הגופני של הנפגע, לבין העוולה, יהיה על הנפגע לשכנע באמצעות מומחים בתחום הרפואי הנוגע לעניין, על אודות קיומו של קשר זה"

דעה נחרצת יותר בהתייחס לאי היות הטענה בדבר העברת נטל השכנוע פוטרת מצירוף חוות-דעת מביע כב' השופט ש.סרחאן בבש"א (נצ') 3321/05 בית חולים העמק עפולה נ' מלמן לוליטה (6.11.05). כך גם סבורים כב' השופטת ד.סלע בבש"א (נצ') 3266/05 שירותי בריאות כללית נ' גבריאל שוורץ (30.1.06), כב' השופט ג.דניאל בת.א (אשד') 114-09בית חולים "ברזילי" נ' אירנה צ`חלטה (25.4.10).

מכל מקום, טענה כאמור בדבר העברת הנטל ממילא אינה משחררת את התובע מן החובה להוכיח קשר סיבתי בין המעשה לבין הנזק לו הוא טוען, כשאף לשם כך וכאמור חיונית הסתמכותו על חוות דעת מומחה בתחום הרפואה הרלבנטי.


לא נעלם מעיני הכלל, לפיו על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יסלק תביעה על הסף (ראה ע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577). אוסיף כי לאמור משנה תוקף עת ברקע איום ההתיישנות כבענייננו, כמו גם זכות הגישה לערכאות.

עם זאת וכאמור בע"א 734/83 (ר"ע 449/83) חברת החשמל לישראל בע"מ נ' דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, 622:
"זכות משפטית אינה קיימת בחלל הריק אלא מותנית בהפעלה ובמימוש כנדרש בתקנות"

בענייננו אנו דרישת התקנות והגיונה הובהרה כאמור, כמו גם ההזדמנויות שניתנו בידי המשיבים לעמוד בתנאי התקנות ולקבל יומם , אלא שהם עצמם בחרו שלא לממש הזדמנויות אלה בסופו של יום, כמו גם שלא לעורר כל בקשה חלופית רלבנטית.



בהינתן כל האמור ולאחר שבית המשפט שב ושקל בדבר נוכח משמעותה של החלטה זו עבור המשיבים, סבורה אני כי יש ממש בבקשה זו וכי ובדומה לדוגמאות מן הפסיקה שציינה המבקשת בטיעוניה, אין מנוס מסילוקה על הסף של התביעה וכן מורה אני בדרך מידתית יותר של מחיקתה.


בשים לב לתוצאת ההחלטה והשלב בו מסתיים ההליך ותוך התחשבות בנסיבות הגשתה של התביעה, אסתפק בחיוב המשיבים בהוצאות לטובת המבקשת בסך של 4,000 שקלים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוות דעת שיקומית

  2. ויתור על חוות דעת

  3. אי הגשת חוות דעת אקוסטית

  4. חוות דעת להוכחת מוניטין

  5. חוות דעת רפואית - מחלות מקצוע

  6. חוסר אפשרות לממן חוות דעת

  7. בקשה להגשת חוות דעת משלימה

  8. פטור מהגשת חוות דעת רפואית

  9. התעלמות מחוות דעת בפסק משקם

  10. חוות דעת סותרות בביטוח לאומי

  11. הזכות להגיש חוות דעת משלימה

  12. חוות דעת זיוף חתימה על צ'קים

  13. הגשת חוות דעת בגין נכות זמנית

  14. דחיית תביעה בשל העדר חוות דעת

  15. הגשת חוות דעת סותרות לועדת ערר

  16. פסילת חוות דעת קצרה לא מנומקת

  17. הגשת חוות דעת לאחר דיון הוכחות

  18. פגם בחוות דעת חשבונאית בהוצל''פ

  19. בקשה להוספת חוות דעת לכתב תביעה

  20. חשיפת חוות דעת רפואית לאחר עדות

  21. בקשה להגשת חוות דעת נוספת בערעור

  22. הסתמכות ועדה רפואית על חוות דעת ישנה

  23. תיקון חוות דעת ללא אישור בית המשפט

  24. פטור מהגשת חוות דעת בשל חסרון כיס

  25. חוות דעת רפואית לא מהווה ראיה חדשה

  26. הגשת חוות דעת מטעם נפגע תאונת דרכים

  27. מבחן ללא הרשעה ללא חוות דעת קצין מבחן

  28. הסתמכות על חוות דעת ללא תיקון כתב תביעה

  29. פסילת חוות דעת בגלל תחום ההתמחות של הרופא

  30. טענה כי חוות דעת המומחה לא מנומקת ולא מפורטת

  31. האם צריך חוות דעת פרטית בועדה רפואית בביטוח לאומי ?

  32. האם אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית בלי לצרף חוות דעת ?

  33. חוות דעת עובד שיקום שהמליץ לקבוע אובדן חלקי של כושר עבודה

  34. חשיבות חוות דעת פרטית בדיון בפני ועדה רפואית של ביטוח לאומי

  35. האם אפשר לפסול חוות דעת של מומחה רפואי של בית הדין לעבודה ?

  36. נטען בערעור שהוועדה לא נתנה דעתה לחוות דעת מומחה לרפואה תעסוקתית

  37. חוות דעת בוחן תנועה: לא ניתן לקבוע היכן נוצר המגע בין כלי הרכב על הכביש

  38. חוות דעת גרפולוג ומומחה להשוואת כתבי יד קבע כי 'לא סביר' שחתם על מסמכי פתיחת החשבון

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון