שינוי מקום מגורים לאחר גירושין ללא הסכמת ההורה השני החוק קובע כי שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם, ועניין זה כולל בחובו את הזכות, ואת החובה - גם לדאוג לקטינים, וגם לקבוע את מקום מגוריהם וחינוכם. (חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962, ס' 14, 15). שני ההורים, ולא רק האחד מהם. כאשר ההורים אינם מגיעים לכלל הסכמה ביניהם ומצויים במחלוקת, כמו כאן, באשר למקום מגוריהם של הילדים, יקבע זאת בית המשפט. קרי, ההורה האחד אינו רשאי לקבל החלטות על דעת עצמו באופן חד צדדי ובניגוד מוחלט לעמדת ההורה השני. אלא - בהיתר בית המשפט. "שינוי במקום מגורי הילדים אינו דבר של מה בכך. ילדים קטינים אינם חפץ מיטלטל אותו נושאים ממקום למקום. על דרך הכלל יש לשמור, ככל שניתן, על יציבות בחייהם. (...) עשיית דין עצמי על ידי אחד ההורים גורמת נזק לתדמיתו של ההורה האחר בעיניהם ומעבירה מסר שלילי. (...) בית המשפט אינו יכול לתת לכך יד." (רמ"ש 61664-07-14 ש' שוחט (3.9.2014))גירושיןשינוי מקום מגורים של עובד