האם אמרות נאשם בתסקיר מעצר יכולות לשמש כנגדו בהליך הפלילי ? חסיון ראיות שנמסרו בתסקיר מעצר: על בית המשפט לשדר מסר ברור וחד בעניין זה והוא כי אמרות נאשם אשר יאמרו בתסקיר מעצר לא ישמשו ראיה נגדו בכל הליך. הדבר נובע מקריאה של הוראות החוק העוסקות בעניין זה והם סעיף 50א לפקודת הראיות המקנה חסיון יחסי לדברים שנמסרו לעו"ס, סעיף 21א לחסד"פ מעצרים אשר מציין במפורש כי תסקיר המעצר לא יובא לבית המשפט שלאישום כתסקיר לעונש, וסעיף 191 לחסד"פ אשר מתיר לשמור את התסקיר בחסיון אף מבעלי הדין ובוודאי מן הציבור. כך פסק בעבר כב' השופט טרסי כאשר התבקש להוסיף עדי תביעה המבוססים על תסקיר (ת"פ (שלום נתניה) 34066-02-10 מדינת ישראל נ' עזרא). תפקידו של קצין המבחן הינו גם כך תפקיד מורכב ורב פנים, כאשר מחד מבקש הוא לסייע בשיקומו של הנאשם וברתימתו להליכים טיפוליים ומנגד הוא מחויב בראש ובראשונה כלפי בית המשפט בהצגת תמונת המצב כהוויתה. על מנת שיוכל למלא תפקידו היטב ולשרת את מערכת עשיית המשפט והצדק, עליו להנות מאמונו של הנאשם הנמצא בפניו על מנת שזה יפתח בפניו את סוגרי ליבו ויהיה נכון לשמוע לעצתו הטובה ולהכוונתו. דומה כי תנאי בסיסי ויסודי להיווצרות אותו אמון נדרש הוא ידיעת הנאשם כי לא יעשה בדברים שימסור כל שימוש לצרכים חיצוניים להליך וכי המידע שהוא חולק עם קצין המבחן ידווח לבית המשפט ולצדדים להליך בלבד. על רקע זה מובנת הוראה תקנה 28 לתקסד"פ הנ"ל, ומובן החשש כי כל ערעור של אותו חסיון יביא בהכרח לפגיעה בתפקודו של שירות המבחן, יפגע ברמת שיתוף הפעולה של הנאשמים וישבש באופן ממשי את עבודתם של בתי המשפט הפלילים. אין מדובר בסכנה של מה בכך אלא בחשש לפגיעה קשה באחד מכלי העזר החשובים ביותר העומדים לימינו של השופט. כל יחס ראייתי אחר לתסקיר המעצר פוגע בתמונה המקצועית המצטיירת בפני שירות המבחן תמונה אשר לה חשיבות מרובה בשאלות קריטיות של חירות ממעצר מחד והגנה על הציבור מאידך. שבעתיים נכונים הדברים כאשר הראיות ודרך איסופן היה נתון למחלוקת עזה אשר המשיב היה מודע לה וראה אותה טרם פגישתו עם קצין המבחן .מעצרמשפט פליליתסקיר מעצרשאלות משפטיות