הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה תיקון 113 ביולי 2012 נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז- 1977, בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. העבירות שבפני נעברו בטרם תחולתו של התיקון, אולם רוח התיקון שורה ולכן מצאתי להתייחס למתחם העונשי הראוי בגין העבירות בהן הורשע. על פי התיקון, בבוא ביהמ"ש לגזור הדין עליו להטיל עונש שיהיה בו להלום חומרת העבירה ונסיבותיה ולאזן בין האינטרס של הציבור לנסיבותיו האישיות של העבריין . התחשבות בסיכויי שיקום תהא רק אם יש הצדקה לחרוג מהעונש הראוי וההולם בדרך כלל. הערך המוגן כאמור, הינו הצורך להגן על הציבור , רכושו ותחושת הביטחון האישי שלו. מפסיקת בימ"ש עליון עולה בבירור, כי העונש ההולם עבירת התפרצות אחת לדירה וגניבה מתוכה הינו מאסר לתקופה שלא תפחת משנה- שנה וחצי, ובמקרה שנסיבותיו חמורות או מדובר בעבריין רצידיביסט שלחובתו הרשעות קודמות מאותו סוג, או אם קיים חשש ממשי להישנות עבירה זו בעתיד- אף מאסר ארוך מזה, על אחת כמה וכמה לכשמדובר במקרה בו יש להטיל ענישה המרתיעה הן אותו והן את הציבור. ניתן אם כן לחרוג לקולא ממתחם זה ולהימנע ממאסר אך ורק בהתקיים שיקולי שיקום.משפט פליליבניהשיקולי ענישה