תאונת במכון שטיפת מכוניות

תאונת במכון שטיפת מכוניות בפניי תביעה כספית בגין נזק רכושי שהגישה התובעת נגד שני נתבעים על סך 5,159 ₪ בסדר דין מהיר בגין תאונה שהמיוחד בה היא שהיא נגרמה במכון לשטיפת מכוניות. סקירת ההליכים העיקריים בתיק שבנדון ביום 13/1/13 הוגשה תביעה. ביום 14/4/13 הוגש כתב הגנה משותף על ידי הנתבעות. ביום 24/4/13 ניתנה החלטה המקבלת את בקשת הנתבעות להתיר להן משלוח הודעה לצד שלישי וזאת בהיעדר התנגדות של התובעת. ביום 15/12/13 ניתנה החלטה המקבלת את בקשת הנתבעות לתיקון ההודעה לצד שלישי כך שימחק הנתבע משה אליזרוב ובמקומו יתווסף כצד שלישי ה.וי.ווי. טכסטיל בע"מ שהוא הצד השלישי הנוכחי, הרשום בכותרת. ביום 27/4/14 הוגש כתב הגנה מטעם הצד השלישי הנוכחי. ביום 11/5/14 נערכה ישיבה מקדמית בה נשמעו ראיות הצדדים בפניי ובכללן העדויות הבאות: מטעם התובעת נהגת רכב התובעת. מטעם הנתבעות נהגת רכב הנתבעות. מטעם הצד השלישי הבעלים של תחנת השטיפה. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומים בכתב, ובהמשך כל הצדדים הגישו סיכומיהם. יש לציין כי קיים הליך קשור לתיק זה: תא"מ (שלום ת"א) 2557-05-13 הקבוע לדיון ביום 24/11/14 בפני כבוד השופטת נאווה ברוורמן, בו הוגשה תביעת שיבוב כספית על סך 7,109 ש"ח על ידי הכשרת היישוב נגד משה אליזרוב (הוא הצד השלישי המקורי בתיק שבנדון שהוחלף על ידי הצד השלישי הנוכחי) ובהמשך הוגש שם ביום 28/10/13 כתב תביעה מתוקן והוספה חברת ה.וי.וויי. טכסטיל בע"מ, שהיא הצד השלישי בתיק שבפניי. ביום 2/12/13 הוגש בתיק הקשור כתב הגנה מטעם הנתבע 1 בלבד. ביום 7/1/14 ניתנה החלטה המקבלת את בקשת התובעת שם למחיקת הנתבע 1 מכתב התביעה בהסכמת הנתבעת 2. יצוין כי הצדדים בתיק שבפניי הסכימו שההכרעה בתיק שבנדון תחייב את כל הצדדים גם בתיק הקשור הנ"ל. עובדות מוסכמות לימוד מסמכי טענות וראיות הצדדים מלמד כי אלה ההסכמות הרלוונטיות: התאונה התרחשה ביום 12/2/12. התאונה התרחשה במתחם מכון שטיפה ברמת גן. אין חולק שרכב הנתבעות (מתוצרת סובארו) פגע ברכב התובעת ( מתוצרת יונדאי גטס). אין חולק שבמהלך התאונה רכב הנתבעות לא היה מאויש וזאת בשלב שהוא סיים את פעולת השטיפה במכונת השטיפה ופגע ברכב התובעת, שלא היה מאויש גם הוא בזמן קרות התאונה ונהגת רכב התובעת שהתה בסמוך לרכב זה. אין חולק שהנתבעת 1 לא נכחה ברכב בזמן התאונה ושהתה בעת התאונה בחדר המתנה במתחם מכון השטיפה. המחלוקת מהמסמכים עולה כי המחלוקת הינה בשאלה מי אחראי לרכב הנתבעות ולנזק אותו גרם רכב הנתבעות בנסיבות המוסכמות הנ"ל, וממילא, מי אחראי לקרות התאונה כלפי התובעת, כאשר מטענות הצדדים עולה שלנהגת רכב התובעת אין אחריות לקרות התאונה והתובעת זכאית לפיצוי מלא, כאשר המחלוקת מתמקדת בין הנתבעות לבין הצד השלישי, והטענה העיקרית של הנתבעת 1 היא שהיא נוהגת לשטוף את רכבה במכון השטיפה שבבעלות הצד השלישי מזה כמה שנים ובכל פעם נהגה למסור את רכבה לאחד מעובדי המקום ולהמתין בחדר ההמתנה עד לניקוי סופי של הרכב וכי בעת קרות התאונה היא לא נכחה ברכב. הטענה העיקרית של הצד השלישי היא שכאשר בעל רכב בוחר שלא להיכנס עם רכבו למכונת השטיפה, עליו להמתין לרכבו בקצה השני של מנהרת השטיפה ולהובילו באופן עצמאי לעמדת הניקוי הפנימי. נהגת הנתבעות העידה כי לא נמסרו ולא הובהרו לה נהלי המקום הנטענים ולא נמסר לה ולא הובהר לה שנדרש אישור לשם שטיפת הרכב מבלי לשהות בתוכו בזמן השטיפה. הצד השלישי העיד כי עובד כניסה שמקבל את המכוניות טרם השטיפה, מבהיר לנהג הבוחר לא לשהות ברכבו בעת השטיפה כי עליו להמתין בקצה השני של המנהרה לשם העברתו לעמדת הניקוי הפנימית. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעות גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. דיון והכרעה מצאתי לדחות את התביעה, וממילא, לדחות גם את ההודעה לצד שלישי. לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעת 1 על פני גרסת הצד השלישי, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הצד השלישי לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות הנתבעת 1 משכנעת ומהימנה יותר מאשר עדות הצד השלישי. מצאתי שבעדות הנתבעת 1 בפניי ניכרו אותות האמת. מן הראוי היה בנסיבות כי התובעת תתבע במישרין את הצד השלישי. וגם אם לא ראתה התובעת לנכון לתבוע את הצד השלישי מלכתחילה, היה זה ראוי שתצרף אותו כנתבע לאחר שצורף כצד שלישי לתביעה, כאשר אז היו ברורות לתובעת הטענות שהועלו נגד הצד השלישי. בעל המכון אשר העיד בפניי וכן מנהל המכון שהגיע עמו לדיון (ולא העיד), לא נכחו בזמן קרות התאונה ולא יודעים או יכולים לזכור האם אכן התקיימה גרסתה של הנתבעת 1 כפי שהיא טוענת, וממילא לא יכולים לסתור אותה, ממקור ראשון. יש לזקוף לחובת הצד השלישי את העובדה כי לא הובא עד שיכול היה להעיד ממקור ראשון מה קרה בעת קרות התאונה, מה הנהלים שהועברו לנהגת עובר לשטיפה ואיך פעלה הנתבעת 1 בפועל. יש לזקוף לחובת הצד שלישי את העובדה כי לא הוצגו בפני בית המשפט הנהלים הנטענים שלפיהם לא פעלה לכאורה הנתבעת 1. יש לזקוף לחובת הצד השלישי את העובדה כי לא הוצגו בפני בית המשפט תמונות של השלטים שלפי טענת הצד השלישי קיימים במקום. יש לזקוף לחובת הצד השלישי את העובדה כי לא הובאו סרטים ממצלמות האבטחה שבמקום וזאת אף על פי שאכן קיימות מצלמות בשטח השטיפה. בעל תחנת השטיפה העיד כי חלק מהמצלמות עבדו וחלקן לא, כאשר לפי עדותו, בזמן התאונה המצלמות לא היו תקינות, אך לא הובאה על כך כל אסמכתא. אין מחלוקת כי בהתקשרות של הנתבעת 1 עם מכון השטיפה (והנתבעת 1 הייתה כאמור מנויה קבועה במכון), לא נרשם בשום מקום שאסור להשאיר את הרכב ולתת את המפתחות לעובד המכון וכי חובה על הנהג לנכוח במקום שכן אם כך היה, אז אפשר היה לייחס לנתבעת 1, ולו על דרך של חזקה משפטית, ידיעה מהם הנהלים במקום. המכון לא הוכיח כיצד זה אפשרי שרכב אשר יוצא מעמדת השטיפה יוטח ממנהרת השטיפה החוצה בתנועה, ולא ייעצר. יתכן שהיה כשל כלשהו במכונת השטיפה או בפעולות מפעיל המכונה, אך כל אלו לא הוכחו ואינם בשליטת ובידיעת הנתבעת 1, שישבה כל אותה עת שלא על יד המכונה כאמור. עדותה של נהגת רכב התובעת (שהייתה נהגת מזדמנת) מתיישבת עם עדות הנתבעת 1 אשר שתיהן טוענות כי לא קיבלו שום הנחיות טרם הכניסה לשטיפה. עצם העובדה הלא שנויה במחלוקת שהצד שלישי הציע לפצות את הנתבעת 1 בגין הנזק, מעיד על הכרה באחריות מכון השטיפה לקרות התאונה. עיון בפסיקה אליה הופניתי מטעם הנתבעות ומטעם הצד השלישי מלמד שאין בפסיקות אלה כדי להועיל לאף אחד מהצדדים וזאת מהטעם שהנסיבות שם שונות מהמקרה שבפניי ובכל מקרה, המבחנים הינם תלויי נסיבות ואף אחד מהצדדים לא הצביע על פס"ד שניתן בנסיבות דומות לאלו שבפניי, מה גם שהפסיקה אליה הפניתי היא בכל מקרה לא מחייבת ואף לא מנחה, בהיותה פסיקת שלום. כמו כן, חיפשתי גם אני ולא מצאתי פסיקה רלוונטית נוספת של ערכאות גבוהות יותר לגבי מכוני שטיפה. מסקנתי היא כי הרכב הפוגע לא היה בשליטתה של הנתבעת 1 אלא בשליטתו המלאה של מכון השטיפה ובשל כך ובכפוף לדין הקובע שלפי חוק השומרים וחוק חוזה קבלנות, אחריותו של קבלן לפי סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, היא כאחריותו של שומר שכר, כאמור בסעיף 2(ב) לחוק השומרים, הרי שבמקרה דנן מדובר על שומר שכר וחלה על מכון השטיפה אחריות כבדה וחמירה. סיכום אני מוצא לדחות את התביעה. אף על פי שלתובעת מגיע פיצוי על קרות התאונה, בשל העובדה שהתובעת בחרה שלא לתבוע את הצד השלישי אלא רק את המשתמשת ברכב הנתבעות ואת המבטחת שלה - התביעה נדחית, והתובעת תשלם לנתבעות הוצאות (אגרת בימ"ש ששולמה בסך 372 ₪ וכן הוצאות בגין עדות לנתבעת 1 בסך 500 ₪), ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪. מאחר שהתביעה נדחית נגד הנתבעות, גם ההודעה לצד השלישי נדחית, משום שלא קיימת חזית ישירה בין התובעת לצד השלישי. בנסיבות ומשמצאתי את הצד השלישי אחראי לקרות התאונה, לא ייעשה צו להוצאות לטובת הצד השלישי. רכבשטיפת מכוניות