חברה רכשה סחורה, לא שילמה תמורתה בטענה שהסחורה פגומה בפני תביעה כנגד שלושה נתבעים לתשלום הסכום של 145,611 ₪ וזאת בשל סחורה שנמכרה לנתבעת 3, ( להלן: "החברה"), ותמורתה לא שולמה. מטעם התובעת העיד מנהלה מר צדיקפור, מ טעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 2, ( להלן: "הנתבע"), ומר ראבי ואסם. טענות התובעת: התובעת טוענת, כי החברה רכשה סחורה בהתאם למפורט בחשבוניות, לא שילמה תמורתה, מסרה שיקים של הנתבעת 1, אשתו של הנתבע, לאחר מכן השיקים הוחלפו בשיקים של החברה בערבותו של הנתבע, אולם כל השיקים חוללו, והתמורה לסחורה לא נפרעה. בתגובה לטענת הנתבעים, טוענת התובעת, כי המדיניות אצלה הינה שאין החזרות ואין החלפות אולם לבקשת הנתבע בשל טענתו לקשים הסכימה לקבל סחורה מסוימת, ואולם התובעת דוחה את הטענה, כי הסחורה הייתה פגומה, או כי לא הייתה בטיב הראוי, או כי הנתבעים ביקשו להחזיר את הסחורה והם לא הסכימו לקבלה, או כי התחייבו לקבל את הסחורה בחזרה, ולטענתם כל הטענות הללו הועלו רק בדיעבד. עוד נטען, כי הנתבעים שילמו בשקים של הנתבעת 1, אשתו של הנתבע, ואומנם הסכימו להחזיר את השיקים לאחר שקיבלו שיקים חילופיים, אולם הסתבר להם כי הולכו שולל, והחברה אינה בה מאומה, והיא לא תוכל לפרוע את השיקים שמסרה ולטענתם המדובר במעשה על גבול המרמה, ולכן אינם חייבים בהשבת השיקים של הנתבעת 1. עוד הסתבר, כי החברה מכרה את כל הסחורה לחברה אחרת שבבעלות גיסו של הנתבע, אחיה של הנתבעת 1, ובכך ביצעה הברחת רכושה בטרם קריסתה. טענות הנתבעים: הנתבעים טענו, כי הסחורה הייתה פגומה, וכי הוסכם בינם לבין התובעת, שמאחר והמדובר בסחורה שטיבה אינו כראוי, הרי ככל והחברה אל תצליח למכור את הסחורה, הרי תוכל להחזירה לתובעת. לטענת הנתבעים, רק בגלל שלא היה בידי הנתבע שיקים שלה חברה, מסר שיקים של אשתו, כאשר הוסכם שהשיקים לא יפקדו בבנק והם יוחלפו, וניתנים על תנאי, וכי לאחר שמסר אתה שיקים של החברה, על פי הקבלה בנובמבר 2012, התחייבה התובעת להחזיר את השיקים של הנתבעת 1, כפי שעולה מהקבלה נספח ג' לתצהיר הנתבעים. הנתבעים טענו, כי באותו המעמד הוסכם, לאחר שטענו בפני התובעת כי אינם מצליחים למכור את הסחורה לאור טיבה הקלוקל, כי ככל ולא יצליחו למכור את הסחורה יוכלו להחזירה לתובעת, אלא כאשר ביקשו להחזיר את הסחורה התובעת סירבה לקבלה, ולכן נותרו עם סחורה שלא הצליחו למכור סחורה פגומה. הנתבעים טוענים, כי התובעת הפרה עימם את ההסכם, על פיו היו רשאים להחזיר כל סחורה שלא הייתה תקינה ואינם מצליחים למכור אותה, וכי רק לאור הסכם זה הסכימו להחזיק את הסחורה, ובסופו של דבר, מאחר והחברה קרסה, כל הסחורה שהייתה בחנות, ( האנגר), נמכרה על ידי החברה כסטוק, לחברת מודל קאסם, שהינה חברה בבעלות נאסים גיסו של הנתבע, לרבות הסחורה נשוא דיוננו. הנתבעים טוענים, כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא החזירה לידיהם את השיקים של אשת הנתבע, הנתבעת 1. הנתבעים טוענים, כי הם נותרו עם סחורה שאינה נמכרת, בלא שיוכלו להחזירה כאשר הנטל מוטל עליהם, והתובעת מתכחשת להתחייבויותיה. הנתבעים עותרים כי ביהמ"ש ידחה את התביעה. דיון: לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבורה כי דין התביעה להתקבל. אין מחלוקת כי הנתבעת 3, החברה, רכשה מהתובעת את הסחורה נשוא הדיון, בהתאם לחשבוניות וכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהיר, נספחים ג', ד', ה', ו- יד'. גובה החוב; הנתבעים טענו כי החוב הינו בסכום של 136,000 ₪, ( ראה סעיף 5 לתצהיר הנתבע). סכום החוב על פי הכרטסת עמד על 145,611 ₪. עיון בקבלה , נספח יב' לתצהיר התובעת נספח ג' לתצהיר הנתבעים יעלה כי ביחס לחוב פתוח, נמסרו שיקים בסכום של 136,000 ש"ח. התובעת הציגה את כל העסקאות שנעשו, לרבות כל הרכישות, נספח ג' לתצהיר מר צדיקפור, התובעת הציגה את כל השיקים שנמסרו, וחלקם חוללו, לרבות חשבוניות זיכוי, ויתרת החוב על פי הכרטסת, כאשר כל פירוט השיקים שנמסרו והתשלומים שנעשו פורטו בתצהיר והמצהיר כלל לא נחקר ביחס אליהם, כך שאני מאשרת את החוב הנטען והמפורט בכרטסת הנהלת החשבונות בסכום של 145,611 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. פגמים בסחורה; הנתבעת טענה, כי היו פגמים בסחורה, הנתבעת לא הציגה כל ראייה כלשהי ביחס לטענה זו, לא הובאה כל חוות דעת, לא נמסרו כל נתונים ביחס לפגמים, איזה פגמים, במה מדובר, לא הוסבר האם הפגמים היו ביחס לכל הסחורה? שכן החברה רכשה את הסחורה נשוא דיוננו, במספר הזדמנויות, במהלך חודשים יולי ואוגוסט 2012, (ראה סעיף 18 לתצהיר מר צדיקפור, שלא נסתר). הנתבעים לא נתנו כל הסבר מניח אתה דעת, מדוע אם הם רוכשים סחורה ביולי שאינה תקינה הם ממשיכים לרכוש באותו החודש עוד סחורה וגם באוגוסט הם רוכשים סחורה נוספת? טענה לפגים בסחורה מוטלת על הנתבעים להוכיחה, והנתבעים לא הציגו כל ראייה לעניין קיומו של פגם. הנתבעים טענו כי לאור חשבוניות הזיכוי שניתנו להם הרי יש בכך כדי לבסס את הטענה שהסחורה הייתה פגומה, וכי התובעת הסכימה לקבלה בחזרה. גם אם היה מקום לקבל טענה זו, הרי מכאן עולה כי התובעת הסכימה לקבל את הסחורה בחזרה, והדבר עומד בסתירה לטענת הנתבעים כי התובעת סירבה לקבל סחורה ואיימה להשאיר את הסחורה מחוץ לדלת. יותר מכך, הדבר מבציע על כך, שאם היה ממש בטענת הנתבעים, הרי התובעת בזמן אמת הסכימה לקבל את הסחורה שהיו לנתבעים לכאורה טענות ביחס אליה, ולאור זאת ולאור העובדה שניתנו שתי חשבוניות זיכוי יש להניח, כי התובעת כאשר הוסכם על כך קיבל לידיה את הסחורה. אין בכך כדי לבסס את הטענה שהסחורה שנמכרה לנתבעים הייתה פגומה באיזה אופן. אני דוחה טענה זו. החזרת הסחורה; הנתבעים טענו, כי התובעת סירבה לקבל את הסחורה בחזרה. לטענתם בחודש נובמבר 2012, מסרו לתובעת שיקים, והוסכם ביניהם, כי הסחורה תישאר בידיהם והם יעשו מאמץ למכור את הסחורה ואם לא יצליחו יחזירו את הסחורה, והתובעת הפרה את הסיכום עימם ולא הייתה מוכנה לקבל את הסחורה לידיה. אני דוחה טענה זו, הנתבעים אל הוכיחו כי היה סיכום כזה, מעבר לכך, לא הוכח כי ביקשו להחזיר סחורה והתובעת סירבה לקבל, מעבר לכך, לא הוכח כי לא מכרו סחורה לא הובאה כל ראייה ביחס לקשיים למכירת הסחורה של התובעת, לא הוצגו כל נתונים מהנהלת החשבונות של החברה, שאמורה לנהל ספרים כדין ף ממנה ביהמ"ש יוכל ללמוד כי היה איזה קושי למכור את הסחורה של התובעת. יותר מכך, הסתבר במהלך החקירה הנגדית, כי התובעת מכרה את כל הסחורה לחברה אחרת בבעלות אחיה של הנתבעת 1, כסטוק, כחלק מחיסול עסקיה של החברה, התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בניהול עסקים והיא עולה כדי הברחת נכסים ורכוש החברה. (ראה עדותו של הנתבע, מיום 7.5.14 עמוד 10 שורות 13-22ועדותו של העד מר ראבי ואסם, שם, עמוד 11שורות 20-28) טענה זו גם אינה מתיישבת עם תכתיב השכל הישר, שכן בשלב זה השיקים של החברה ושל הנתבעת 1 חוללו, והתובעת הייתה בוודאי מעוניינת להקטין את נזקיה ולקבל את הסחורה לידיה ולו במחיר מופחת. יותר מכך, בסיכומי בא כוח הנתבעים, נטען, כי מתוך הסחורה של התובעת שנמכרה לחברת מודול קאסם, נמכרו למעשה רק 182 ₪ בסכום של 10 ₪ כל פריט, ( ראה שם, עמוד 15 שורות 4-6), עיון בחשבוניות שצורפו כנספח ג', יגלה כי כמות הסחורה נשוא דיוננו, המפורטת בחשבוניות רק מחודש אוגוסט, עומדת מעל ל- 1,000 פריטים, אם כך, על פי גרסתה נתבעים בעצמם הם מכרו כמעט את כל הסחורה של התובעת בטרם קרסה החברה כליל. אני דוחה טענה זו. החזרת השיקים של הנתבעת 1; התובעת לא מכחישה, כי אכן התחייבה להחזיר את השיקים של הנתבעת 1 שהופקדו בבנק, אלא לטענתה כאשר הגיעה עם השיקים של החברה הסתבר לה כי שיקים אילו אינם שווים את הנייר עליהם הם כתובים. אכן בקבלה נספח ג' לתצהיר הנתבעים, נספח יב' לתצהיר התובעת, נאמר, כי השיקים נמסרים כנגד שלושת השיקים של הנתבעת 1. התובעת טוענת בעניינן זה כי הנתבעים הוליכו אותה שולל, ולמעשה לא הייתה להם כל כוונה לפרוע את השיקים שמסרו אלא רק להוליכם שולל ולגרום להם להוציא את השיקים של הנתבעת 1 מהחשבון בבנק. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של העדים אני סבורה כי אכן הנתבעים פעלו בכוונת מכוון, וכל מטרתם הייתה, להוציא את השיקים של הנתבעת 1 בלא שהייתה כל כוונה לפרוע את השיקים שמסרו כנגדם. מסקנתי זו מבוססת על כך, שהנתבעים מסרו הוראת ביטול לשיקים שמסרו כנגד השיקים של הנתבעת 1, העלו טענות לעניין פגמים בסחורה בעוד שמחומר הראיות עולה בצורה ברורה כי הסחורה של התובעת נמכרה על ידם עוד בטרם החברה קרסה, עדותו של הנתבע הייתה בלתי מהימנה בעליל, כאשר גרסאותיו עשו רושם של ניסיון לחמוק מתשלום חוב פשוט, והסתבר כי למעשה פעל בחובר תום לב קיצוני, כאשר בעוד התובעת נוקטת כדין מגישה תביעה להוכחת טענותיה, הוא קובע עובדות בשטח, ומוכר את כל העסק לקרובי משפחתו, כדי להבריח את הרכוש. התנהגות זו מצביעה על חוס ר מהימנות, וכי הנתבעים היו מודעים היטב כי השיקים שמסרו לא יכובדו, בין אם בשל הוראת הביטול שמסרו ובין אם בשל כישלונם העסקי. אני סבורה, כי מר צדיקפור אומר את האמת בטענתו שהבנק לא היה מוכן לקבל את השיקים של החברה כנגד השיקים של הנתבעת 1, וכל מטרת מהלך על ידי הנתבעים 1-2 נועד להוליך את התובעת שולל, להותיר בידי הנתבעים זמן להבריח את רכושם, ואת רכוש החברה, ולאפשר להם בזמן הארכה שניתנת להם, למעשה למכור את הסחורה מבלי לשלם בעבורה לתובעת. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את כל הנתבעים בתשלום מלוא סכום התביעה בסכום של 145,611 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התביעה ועד לתשלום בפועל. הנתבעים ישלמו את הוצאות כדין בנוסף שכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪. סחורה