עיקולים על פוליסת ביטוח חיים עם מרכיב חיסכון 1. התובע בוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח חיים עם מרכיב חסכוני שמספרה 6461867, המעניקה למבוטח, ו/או למוטביו במקרה פטירתו, זכות לקבלת סכום הקבוע בפוליסה בתום תקופת הביטוח (להלן "הפוליסה"). 2. בשנת 2001 הוטלו על ידי הבנק הערבי ישראלי, מכח ערבות שניתנה על ידי התובע, עיקולים על הפוליסה, במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 02-22872-00-7. העיקולים יצאו דרך מדיה מגנטית, ונרשמו בספריה של הנתבעת. 3. ביום 11.4.05 פנה התובע אל הנתבעת וביקש להקפיא את הפוליסה עד למיצוי הליך משפטי שנקט בו החייב כנגד הבנק. הנתבעת נעתרה לבקשה ו"סילקה" את הפוליסה החל מחודש 5/05. 4. ביום 1.1.12 פנתה הנתבעת לתובע והודיעה לו כי הפוליסה עומדת להגיע לתום תקופת הביטוח ביום 1.5.12, וכי עליו לבחור אם הוא מעוניין להמשיך ולקיימה, או לפדותה על ידי קבלת כספי החיסכון שנצברו בה, ואשר הסתכמו לאותה עת בסך של 37,827 ₪. 5. משלא נתקבלה תגובה מטעם התובע, חזרה הנתבעת על פניותיה מספר פעמים עד אשר הודיע לה התובע, בחודש 4/12, כי הוא מעוניין לפדות את הפוליסה. 6. בתשובה לכך הודיעה לו הנתבעת כי עליו להסיר את העיקולים הקיימים על הפוליסה לצורך שחרור כספי הביטוח. 7. התובע לא פעל להסרת העיקולים, וחלף זאת הגיש את התביעה דנן שבה עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסכומים שנצברו בפוליסה בצירוף ריבית עונשית כדבריו. 8. טענות הצדדים התובע לא השכיל לפרט בכתב התביעה, בצורה סדורה ונהירה, את עילת תביעתו כנגד הנתבעת, וטענותיו בכתב התביעה הועלו באופן כללי ועל דרך ההפניה להתכתבות בינו לבין הנתבעת, וכך גם טענת הרשלנות אשר הועלתה על ידו באופן סתמי וללא כל פירוט. בניסיון לרפא פגם זה, הקדיש התובע פרק שכותרו "טענות התובע" בכתב סיכומיו, כאשר טענתו הכללית היא כי דרישת הנתבעת לביטול העיקולים כתנאי לשחרור הכספים, נעשתה בחוסר תום לב ובלא זכות שבדין. 9. הנתבעת דחתה את טענותיו הנ"ל של התובע, וטענה כי היא פעלה כדין וללא כל דופי. 10. הצדדים הסכימו למתן פסק דין על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט, וללא צורך בחקירות. 11. דיון יוער תחילה כי הדיון להלן יתייחס לטענות כפי שהועלו על ידי התובע בפרק "טענות התובע" שבכתב סיכומיו. עם זאת אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי אותן על רקע הוראות הדין הרלוונטיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי: 12. התובע טען כי הנתבעת לא הוכיחה כי פעלה בהתאם להוראות סעיפים 44 ו-45 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן "החוק"), ומשכך יש לדחות את טענתה כי "הפוליסה מעוקלת" (ראה פרק ג', סעיף 6 בסיכומים). אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 44 לחוק קובע כדלקמן: " (א) צו עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום. (ב) הומצא הצו לצד השלישי, יגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מהמצאת הצו הודעה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו ביום המצאת הצו או שלפי ידיעתו יגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום. (ג) הגיע לידי הצד השלישי נכס מנכסי החייב תוך שלושה חדשים מהמצאת הצו, יודיע על כך למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מהיום שהנכס הגיע לידו" סעיף 45 לחוק קובע כדלקמן: "(א) הומצא לצד שלישי צו עיקול על נכס מסויים של החייב, יגיש למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מיום המצאת הצו, הודעה בדבר הימצאו של אותו נכס בידו, ואם לא היה בידו, כולו או מקצתו, יפרש זאת בהודעתו. (ב) הגיע הנכס שצו העיקול מתייחס אליו לידי הצד השלישי לאחר המצאת הצו ותוך תקופה שנקבעה לכך בצו, יחול עליו צו העיקול מהיום שהגיע לידו, והצד השלישי יודיע על כך למנהל לשכת ההוצאה לפועל לפועל תוך עשרה ימים מאותו יום" בענייננו הוכח כי העיקולים נתקבלו אצל הנתבעת ונרשמו בספריה בשנת 2001 (ראה נספחי א' לכתב סיכומי הנתבעת). אולם הצדדים חלוקים בשאלה אם הנתבעת הגישה למנהל לשכת ההוצאה לפועל, תוך עשרה ימים מהמצאת הצו לידיה, הודעה המפרטת את נכסי התובע הנמצאים בידיה ביום המצאת הצו, כמצוות סעיף 44(ב) או סעיף 45(א) לחוק. בעוד שהנתבעת טוענת כי מבירור מול מרכז המידע של לשכת ההוצאה לפועל נמסר כי ביום 3.9.01 היא השיבה באמצעות מרכז הסליקה של חברות ביטוח בע"מ המאפשר מתן שירותי קישור למערכת הממוחשבת של ההוצאה לפועל, כי נרשם עיקול על נכסי החייב שברשותה, טען התובע כי הנתבעת לא הוכיחה טענה זו בראיות פוזיטיביות. 13. לא מצאתי צורך להכריע במחלוקת זו, שכן גם אם אצא מנקודת הנחה כי הנתבעת לא פעלה כמצוות סעיפים 44(ב) או 45(א) הנ"ל, ולא הודיעה למנהל לשכת ההוצאה לפועל על נכסי התובע הנמצאים ברשותה ביום קבלת הצו ו/או שהגיעו לידיה תוך שלושה חודשים מיום המצאת הצו (סעיפים 44(ג) ו- 45(ב) לחוק), הרי מחדל זה אינו מביא לפקיעתו של העיקול, אלא, לכל היותר, ועל פי הוראות סעיף 46, תעמוד לזוכה הזכות לבקש מרשם ההוצאה לפועל להזמין את הצד השלישי ובענייננו הנתבעת, לחקירה. ובמילים אחרות, מרגע שצו העיקול על נכסי התובע נתקבל ונרשם בספרי הנתבעת, העיקול שריר וקיים, ומחדלי הנתבעת אינם מביאים לפקיעתו. רצה התובע לבטל את העיקול ו/או להכריז על פקיעתו מכל סיבה הנראית לו צודקת ונכונה, היה עליו לנקוט בהליך המשפטי המתאים, שאליו יצורף, מן הסתם, הנושה שלטובתו הוטל העיקול. על כן, טענת התובע הגורסת כי הפוליסה אינה מעוקלת ו/או שהעיקול פקע מאחר והנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות סעיפים 44 ו-45 לחוק, אין בה ממש. אמנם סעיף 46 (ב) קובע כי "אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין", אולם התובע לא הצביע על עילת תביעה הקמה לו כתוצאה מאי מילוי אחר הוראות סעיפים 44 ו-45 לחוק על ידי הנתבעת, ו/או על נזק שנגרם לו כתוצאה מאי מילוי אחר הוראות אלה על ידה (להבדיל מהעילה הקמה לזוכה בנסיבות העניין). 14. טענה נוספת בפי התובע היא שצו העיקול אינו חל על כספים שהצטברו בידי הנתבעת, מתום שלושה חודשים מאז קבלת צווי העיקול לידיה ועד למועד הפדיון ביום 1.5.12, ועד בכלל. גם טענה זו דינה להידחות. העיקול חל על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו. הביטוי "נכס" הוגדר בחוק "לרבות זכות קיימת או עתידה". זכות עתידה היא זכות "שהתגבשותה בעתיד ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות ארוע שהתרחשותו נעלה מספק, כגון זכות לשכר דירה שפרעונו בעתיד, במסגרת חוזה שכירות תקף..." (ראה דברי המלומדת מ' בן פורת "חוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969" פירוש לחוקי החוזים המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ב, בעמ' 10, כפי שאוזכרו בע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז (2), 673). בענייננו, המדובר בזכות עתידית ומגובשת של התובע או מוטביו לקבלת סכומי הביטוח מכח חוזה הביטוח, אשר מועד פירעונה טרם הגיע, וככזו, נתפסת היא ברשת העיקול שהוטל. לגבי מהותה של זכות זו יפים דבריו של כב' סגן הנשיא השופט יעקב וגנר כפי שנאמרו ברע"צ (חי') 37060-03-10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' ( 25.10.11) כדלקמן: "אכן אין ספק שזכויות על פי פוליסת ביטוח אינן נמנות על סוג הנכסים הנדים ..... עם זאת, בענייננו לא מדובר במקרה ביטוח שיקרה או לא יקרה, אלא בעיקר בכספי חיסכון שהופקדו במסגרת הפוליסה, ואשר היו משתלמים לחייב, במידה והיה עומד בתנאי הסכם ההלוואה. כספים אלו אינם כספים ערטילאיים שהזכות לקבלם יכולה להתגבש בעתיד במידה ומקרה הביטוח יתרחש. מדובר בכספים קיימים ומוחשיים אשר מופקדים פיזית אצל המבקשת. לפיכך, אין להתייחס לכספים המופקדים אצל המבקשת כנכס ערטילאי אלא כנכס נד לכל דבר ועניין" המסקנה היא אפוא שהעיקול חל על כלל הכספים שהצטברו בפוליסה, ולא על חלק מהם כטענת התובע. 15. התובע טען כי היה על הנתבעת להודיע לו על הטלת העיקול על הפוליסה בסמוך למועד המצאת צו העיקול לידיה. לעומתו טענה הנתבעת כי לא מוטלת עליה כל חובה, לא בדין ולא בפסיקה, להודיע לחייב על עיקול שהוטל על נכסיו אצלה. יוזכר כי העיקולים בענייננו הוטלו על הפוליסה בשנת 2001, ובשנת 2005 ביקש התובע להקפיא את הפוליסה עקב הטלת העיקולים, וכך היה. למרות שהנני בדעה כי על צד שלישי בכלל, ועל הנתבעת בפרט, מוטלת חובה להודיע לחייב על עיקול שהוטל על נכסיו אצלה, אלא שבמקרה שבפנינו, לא זו שעילת התביעה בגין אי מתן הודעה כבר התיישנה, שכן כזכור, התובע ידע על מחדל זה בשנת 2005 בעוד שהתביעה הוגשה בשנת 2013, אלא שהתובע לא הוכיח מה הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן ההודעה הנ"ל, והסתפק שוב בהעלאת טענות כלליות בעניין (לעניין חובת הוכחת הנזק ושיעורו ראה ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2), 800). 16. התובע טען בכתב סיכומיו כי הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבונו, אולם טענה זו דינה להידחות בהיותה הרחבת חזית אסורה, הגם שהיא לא הוכחה במישור העובדתי. 17. עוד טען התובע בסיכומיו כי הנתבעת מושתקת מלטעון כי על התובע היתה מוטלת החובה לפעול בעצמו לביטול העיקולים, מכח עמדתה בהליך אחר שבו נטלה היא חלק (תיק הוצל"פ 02-24500-06-1). אינני מקבלת טענה זו מחמת הכלל הפשוט שלפיו כל תיק נידון לפי נסיבותיו. 18. לאור כל האמור לעיל לא שוכנעתי כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ו/או שלא זכות שבדין כטענת התובע, ומשכך דין תביעתו להידחות, וכך הנני מורה. 19. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח חייםפוליסהעיקול