תאונת דרכים ברחוב יגאל אלון בין רכב פרטי לבין אוטובוס

להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים ברחוב יגאל אלון בין רכב פרטי לבין אוטובוס: בפניי תביעת כספית ע"ס 4,426 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 13/3/13. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 18/5/14 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבסופה התבקשו הצדדים להגיש סיכומים קצרים ומהירים בכתב, ואכן הגישו אותם. מדובר בתביעה של בעל הרכב הניזוק בתאונה, התובע פיצוי, כבעל הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולו בתאונה. התובע הינו הנהג ברכב התובע. הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובע - רכב פרטי מתוצרת פורד פוקוס שמספרו 5007650 (להלן "הפרטית"). רכב הנתבעים - אוטובוס מתוצרת מן שמספרו 9137701 (להלן "האוטובוס"). מקום התרחשות התאונה: רחוב יגאל אלון, תל אביב. שעת התרחשות התאונה: שעת אחר הצהריים. המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת הינה בשאלה האם הפרטית סטתה ימינה לכיוון האוטובוס בעוד שני כלי הרכב בנסיעה, או האם בעת שהפרטית הייתה בעמידה והאוטובוס בנסיעה, סטה האוטובוס שמאלה לכיוון הפרטית. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובע שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. גרסת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה בטופס ההודעה נטען כי בעוד הפרטית עמדה ברמזור, הגיע אוטובוס משמאל לפרטית, סטה ימינה ושפשף את הפרטית לאורך צידה השמאלי ובחלקה הקדמי. בכתב התביעה מיום 25/4/13 ובעדותו של נהג הפרטית מיום 18/5/14 בפניי, טען נהג הפרטית כי בעת שהפרטית עמדה ברמזור, בנתיב הימני מתוך ארבעה נתיבים, יצא האוטובוס מתחנה, סטה לכיוון שמאל, התנגש בפרטית וגרם לה נזק בחלקה הקדמי ימני. בעדות הסביר הנהג כי בטופס ההודעה נרשם בטעות כי האוטובוס הגיע מצד שמשאל, כאשר הנכון הוא שהאוטובוס הגיע מצד ימין. גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה בעוד האוטובוס נסע ישר בנתיב הימני מתוך שלושה נתיבים , הפרטית שנסעה משמאל לאוטובוס סטתה ימינה ופגעה בפינה הקדמית השמאלית של האוטובוס עם חלקה הקדמי ימני. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הראיות על נספחיהם. תמונות מזירת האירוע (ת/1). מסלול נסיעתו של האוטובוס שהורד מאתר "דן" (ת/2). תמונות צבע שצילם התובע (ת/3). תמונות צבע שצילם נהג האוטובוס (נ/1). הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע, כאשר לפי גרסת הנתבעים (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על התובע. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה מצאתי את עדות נהג האוטובוס מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדותו של התובע. התובע העיד כי לא קיבל כסף מחברת הביטוח הראל ("לא נכון, לא קיבלתי כסף מחברת הביטוח"; "לא קיבלתי ולו שקל אחד מחברת הביטוח שלי" - כמצוין בשורה 29, עמוד 6 לפרוטוקול) אך בהמשך העדות, הוצג לנהג הפרטית מסמך עם פירוט התשלום בו חברת הראל כתבה כי שילמה לתובע סכום של כ-642 ₪ והתובע אף אישר את קבלת הסכום בהמשך עדותו - ראשית העיד התובע כי לא קיבל שום סכום מחברת הביטוח שלו, ולאחר מכן העיד בעדותו כי קיבל תשלום עבור שכר טרחת השמאי על סך 585 ₪, כאשר בפועל התברר שהסכום שקיבל התובע עומד על 642 ₪. המסקנה המתחייבת הינה אפוא כי התובע לא דייק בעדותו. הוכח שהתאונה לא קרתה ליד הסינרמה ברח' יגאל אלון בת"א כפי שטען התובע (ואף הציג תמונות ממקום זה כדי לבסס את עמדתו), אלא ליד היכל נוקיה (במקום אחר ברח' יגאל אלון בת"א) וזאת כפי שרואים בבירור מהתמונות שהוצגו (תמונות שצולמו בסמוך לאחר התאונה בה נראים שני הרכבים דבוקים בזירת התאונה עצמה) - בתמונות רואים את הרכבים בזירה, כשברקע שלהם נוף שלא קיים ולא יכול להיות קיים ליד הסינרמה. כלומר, זירת התאונה היא לא כפי שהעיד התובע אלא כפי שהעיד נהג האוטובוס ולכן, כל העדות של התובע נשמטת למעשה כולל טענתו שבסינרמה הוא לא היה צריך לפנות ימינה כדי לרדת לאיילון (משביקש התובע להגיע לירושלים), אלא רק אחרי היכל נוקיה, ודווקא משהתברר שהתאונה הייתה ליד נוקיה, יכול להיות שכן הייתה לו סיבה לסטות ימינה - דבר המחזק את גרסת נהג האוטובוס. התובע טען כי הפרטית הייתה בעצירה מוחלטת בעוד האוטובוס היה בנסיעה בעת שסטה לכאורה לכיוון הפרטית אך, מצאתי כי אין זה סביר שנהג האוטובוס יתנגש ברכב עומד ולכן, מתיישבת יותר גרסתו של נהג האוטובוס שטוען ששני כלי הרכב היו בנסיעה מאשר של התובע שטוען שהפרטית הייתה בעמידה והאוטובוס בנסיעה. מתמונות הנזק שהציגו הנתבעים מזירת התאונה נראית בבירור סטייה של הפרטית ימינה והתובע אף אישר בעדותו כי התמונות אכן מראות שהאוטובוס נוסע ישר בעוד הפרטית בסטייה לאוטובוס, גם אם העלה טענה לא משכנעת לגבי מידת השיקוף הנכון של התמונות. התובע טען בעדותו כי האוטובוס יצא מתחנה בעודו סוטה שמאלה ולא שם לב לקיומה של הפרטית -טענה זו הועלתה בפעם הראשונה בעדותו של נהג הפרטית בדיון שבפניי ולא הועלתה הטענה בכתב התביעה ואף לא במכתב ששלח התובע לחברת "דן" כפי שטען בעדותו דבר אשר פועל לחובתו של התובע. נהג האוטובוס טוען כי נהג הפרטית ניסה להיכנס בין שני אוטובוסים - התובע בעדותו טען כי אין הטענה נכונה, אם כי בבירור רואים בתמונות הנזק שהציגו הנתבעים, קיומו של אוטובוס נוסף, דבר המחזק את גרסת נהג הנתבעים. התובע טען בעדותו כי האוטובוס נסע בנתיב הפונה ימינה מתוך ארבעת הנתיבים בכביש אך, זוהי מסקנתו של נהג הפרטית בלבד שכן העיד שלא ראה את האוטובוס נוסע בנתיב הפונה ימינה. התובע הציג תמונות בהן נראה כי הוינקר השמאלי של האוטובוס דולק - נהג האוטובוס העיד כי בזמן תאונה הוא תמיד מדליק 4 אורות מהבהבים בכדי לאותת לרכבים העומדים מאחור כי האוטובוס תקוע ונשאל מדוע רק הוינקר השמאלי דולק ולא גם הימני -תשובתו לא הייתה ברורה והוא טען כי אוטובוס עובד על חיישנים ואמר כי כנהג ציבורי, עליו ללחוץ על משולש המיישם ארבעה מהבהבים לאוטובוס. התובע טען בעדותו כי קיימים ארבעה נתיבי נסיעה במקום קרות התאונה, בעוד לפי התמונות שהוא עצמו הגיש לבית המשפט נראים בבירור 3 נתיבי נסיעה המובילים לנסיעה ישר ושמאלה וכן, נראה בתמונות גם נתיב רביעי שבאמצעותו ניתן לפנות ימינה בלבד- משהובן לבית המשפט כי כיוון נסיעת הפרטית הייתה לכיוון דרום וברור היה כי הפרטית הייתה אמורה לנסוע באחד משלושת הנתיבים המובילים לנסיעה ישר, נשאל נהג הפרטית למעשה באיזה מהנתיבים המובילים ישר הוא נסע ולכן, לא ברורה הייתה תשובתו החוזרת של נהג הפרטית לגבי קיומם של ארבעה נתיבים בכביש ולא שלושה. נתתי דעתי לעובדה שהתובע הינו עורך דין וגם בשל כך סברתי ואני עדיין סבור ואף נתתי לכך ביטוי בפרוטוקול (עמוד 7, שורה 9), כי לא היה ראוי בתיק זה להגיע למיצוי הדין, למרות שזו כמובן זכותו של התובע לעמוד על מיצוי הדין. סיכום התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט (שכר עד בסך 450 ש"ח בו חויבו הנתבעים) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 3,000 ₪. רכבתאונת דרכיםאוטובוס