התנגשות נגרר במשאית חונה 1. לפניי תביעה שעניינה נזקים אשר נגרמו לרכב בבעלות התובעת בתאונת דרכים שארעה יום 22.6.12 בין רכב התובעת לרכב הנתבעים. רכב התובעת הינו משאית ורכב הנתבעים הינו רכב מסחרי (להלן: "הגורר"), אליו היה מחובר נגרר (להלן: הנגרר"). נתבע 1 היה נהג הרכב בזמן התאונה. נטען, כי נתבעת 2 הייתה הבעלים ו/או מעסיקתו של נתבע 1. נתבעת 3 ביטחה את הגורר בפוליסה לכיסוי נזקי צד שלישי במועד הרלבנטי לתאונה. 2. נהג התובעת העיד בבית המשפט באשר לאופן קרות התאונה וגרסתו הייתה כדלקמן: משאית התובעת עמדה בשטח הרציף בנמל אשדוד בהמתנה עד אשר משאית שלפניה תפרוק סחורה. בעוד משאית התובעת עומדת, הגיע רכב הנתבעים, שהינו גורר ונגרר, חלף מימין למשאית ופנה שמאלה ובמהלך הפניה שמאלה פגע הנגרר בחלק הימני קדמי של המשאית. 3. הנתבעים הגישו כתב הגנה מטעמם במסגרתו נטען כי רכב הנתבעים נסע בשטח נמל אשדוד, כאשר רכב התובעת התנתק מעגלת נגרר אשר הייתה מחוברת אליו ותוך כדי כך ובעוד הסתכל נהג התובעת לאחור, התקדם רכבו מבלי לשים לב אל הכביש ופגע ברכב הנתבעים. נתבע 1 העיד בבית המשפט באשר לאופן קרות התאונה ולפי גרסתו, הוא נסע ברציף נמל אשדוד וחלף את משאית התובעים תוך כדי פניה שמאלה, אז הרגיש חבטה מאחור והבין כי משאית התובעים פגעה בנגרר. יש להדגיש, כי נתבע 1 הודה בעדותו כי לא ראה כיצד ארעה התאונה וכל אשר יכול היה להעיד היה, כי הרגיש מכה מאחור כאשר חלף את משאית התובעים. 4. לכתב התביעה צורפה חוו"ד שמאי וכן הוגשו לבית המשפט תמונות הנזק למשאית התובעת, מהן ניתן ללמוד כי למשאית התובעת נגרם נזק של שריטה בפינה הימנית קדמית של המשאית וכן פינת הטמבון הקדמי נמשכה קדימה. 5. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכל המוצגים אשר הוגשו לביהמ"ש, מצאתי כי דין התביעה להתקבל. מצאתי, כי אל מול עדותו של נהג התובעת אשר הייתה פוזיטיבית, עומדת עדותו של נתבע 1, אשר לא יכול היה להעיד כיצד אירעה התאונה, למעט העובדה כי חש מכה כאשר עבר את משאית התובעים תוך כדי פנייתו שמאלה. הואיל ובפניי גרסה פוזיטיבית מול היעדר גרסה, אני מקבלת את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה. ויודגש, כי נתבע 1 תמך בעדותו בגרסת נהג התובעת שכן הודה כי התאונה אירעה כאשר חלף את רכב התובעת תוך כדי פנייתו שמאלה. אציין עוד, כי גרסת התובעת גם עולה בקנה אחד עם מיקום הנזק ואופי הנזק למשאית, שכן מתמונות הנזק ניתן לראות כי מדובר בשריטה מתמשכת בפינה הימנית קדמית של המשאית. אילו הייתה משאית התובעת מתחילה בנסיעה עת חלף אותה רכב הנתבעים, היה על הנזק למשאית התובעת להיות נזק מעיכה רחבה בקדמת המשאית. בפועל, נגרם נזק של שריטה באזור הסמוך לגלגל הימני קדמי, המעיד על התחככות פינת הנגרר בפינת המשאית, כפי גרסת נהג התובעת. גם העובדה כי טמבון המשאית נמשך קדימה תומכת בגרסת התובעת. 6. בין הצדדים מחלוקת באשר לאחריות נתבעת 3 (מבטחת הגורר) לפצות את התובעת בגין נזקיה, בנסיבות בהן מוסכם על הצדדים כי המגע בין הרכבים היה בין הנגרר ומשאית התובעת: ב"כ התובעת טען, כי פוליסת הביטוח של נתבעת 3 מכסה את שימושו של הנהג ברכב ושימוש הנהג ברכב, משמעותו: שימוש ברכב לרבות הנגרר, שכן הנגרר אינו נוסע מכוח עצמו אלא מובל ע"י הגורר. ב"כ התובעת טען עוד, כי לו רצתה הנתבעת 3 להחריג את אחריותו של הנגרר, היה הדבר בא לידי ביטוי בפוליסה, אך לא קיימת כל החרגה כזאת בפוליסת הביטוח של הנתבעים. בכל אופן, טען ב"כ התובעת כי יש לחייב את נתבע 1 במלוא סכום הנזק, שכן הינו הנהג המזיק וכן את נתבעת 2, אשר נתבע 1 פעל מטעמה. 7. ב"כ הנתבעים טען, כי לכל היותר יש לצמצם את שאלת אחריותם של הנתבעים ל-50% מגובה הנזק שכן, אין מחלוקת כי הנגרר פגע במשאית התובעת ולא הגורר ובהתחשב בכך כי לנגרר פוליסת ביטוח נפרדת אצל מבטחת אחרת. 8. אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בכל הנוגע לאחריותו של נתבע 1. נתבע 1 הינו הנהג המזיק ועל כן, הינו אחראי לפצות את התובעת במלוא סכום הנזק שגרם לרכבה. באשר לנתבעת 2 - התובעת לא הוכיחה האם נתבעת 2 הינה הבעלים של הרכב או שמא מעסיקתו של נתבע 1, או שניהם. למקרא שמה של נתבעת 2 ניתן רק להניח כי מדובר בבעלים ולא במעסיקה של נתבע 1 ומשכך, כאשר ידועה זהותו של הנהג, דין התביעה כנגד בעלת הרכב להידחות. בכל אופן, משלא הוכח מהו תפקידה של נתבעת 2, הרי שלא הוכחה העילה מכוחה תחויב נתבעת 2 בתשלום פיצוי לתובעת ועל כן, דין התביעה כנגדה להידחות. 9. באשר לעילת התביעה כנגד נתבעת 3- אין מחלוקת בין הצדדים כי נתבעת 3 ביטחה בזמנים הרלבנטיים את הגורר בלבד. קיימת מחלוקת בפסיקה באשר לשאלת אחריותה של מבטחת הגורר בנסיבות בהן במסגרת התאונה פגע הנגרר ברכב צד ג'. 10. מקובלת עליי הגישה כי לא ניתן להפריד את אחריותם של הגורר והנגרר, שכן משחוברו להם יחדיו, הרי מדובר ביחידה אחת, המופעלת ע"י נהג אחד, השולט בכל המכלול, כאשר לכל אחד מן החלקים השפעה על ההתנהלות בכביש. בנסיבות אלו, מדובר במעוולים במשותף. אציין, כי ממילא איננו עסקינן בתיק זה במקרה בו נגרר גרם בעצמו ובנפרד לנזק, אלא מדובר במקרה בו הנגרר היה מחובר לגורר. כך, שאף לפי הגישה הגורסת כי במקרים מסוימים ניתן לחייב את מבטחת הנגרר בתשלום מלוא הנזק, אין זהו המקרה לחיוב מבטחת הנגרר לבדה. כמו כן, במקרה דנן גם לא הוכח כי קיימת בפוליסת הביטוח של הנתבעים (פוליסת הגורר) החרגה באשר לפגיעה של הנגרר. סע 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע כי: "היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד." לאור האמור בסעיף 11 הנ"ל, אחריותם של מעוולים יחד הינה ביחד ולחוד וכל אחד מהם יהא חב כלפי הניזוק במלוא סכום הנזק ובלבד שהניזוק לא ייפרע יותר ממאה אחוז מנזקו משניהם יחדיו. 11. אשר על כן, אני מחייבת את נתבעים 1 ו- 3 לשלם לתובעת מלוא סכום הנזק המוכח בסך 10,610 ₪ (יתר רכיבי התביעה לא הוכחו) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.6.12 , אגרת משפט בסך 372 ₪, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.7%. התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום. התנגשותנגרררכב חונהמשאיתנזק לרכב