מה העונש על תשלום בכרטיס אשראי של מישהו אחר ? הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום, במסגרתו מיוחסת לה עבירה של הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי החיוב, התשמ"ו-1986. בהתאם לעובדות, ביום 15.3.11, התקשרה הנאשמת למוקד חברת החשמל, ושילמה באמצעות כרטיס החיוב של המתלונן את חשבון החשמל שלה בסך 6,473.60 ₪. תסקיר שירות המבחן לבקשת ההגנה, הופנתה הנאשמת, בטרם הרשעתה, לשירות המבחן על מנת שתיבחן שאלת הרשעתה בדין. מתסקיר שירות המבחן מיום 24.4.14 עולה כי הנאשמת בת 51, נשואה בשנית ונמצאת בהליכי פרידה מבעלה השני, אם לחמישה ילדים, ועובדת כפקידה בסוכנות ביטוח. אשר לעבירה בה הודתה, ציין השירות כי הנאשמת תיארה את המצב הכלכלי בו הייתה נתונה עקב התנהלות כלכלית בעייתית של בעלה השני, וסיפרה כי על רקע זה פעלה באימפולסיביות כאשר בנה הודיע לה כי החשמל בביתם נותק, והשתמשה בכרטיס אשראי של אחד מלקוחות סוכנות הביטוח בה עבדה. עוד צוין כי הנאשמת לקחה אחריות והוסיפה כי בסמוך לביצוע העבירה יצרה קשר עם המתלונן במטרה להשיב לו את כספו, אך הוא סרב והגיש נגדה תביעה בתביעות קטנות. בתום האבחון, העריך השירות כי הנאשמת מאופיינת בדפוסי חשיבה והתנהגות נורמטיביים, מתייחסת באופן מותאם לעבירה אותה ביצעה ומבינה את חומרתה. לאחר שנבחנו גורמי סיכון וסיכוי, הגיע השירות למסקנה כי הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הוא נמוך, והשתלבותה בטיפול אף תוביל להפחתה נוספת. אשר לשאלת הרשעתה של הנאשמת בדין, הדגיש השירות את החשש שהביעה הנאשמת מפני הרשעה ואת טענתה כי הרשעה בפלילים תמנע המשך העסקתה וקידומה בתחום הביטוח. בנסיבות אלה ובהתחשב בהיותה, כך לפי שירות המבחן, מפרנסת יחידה, נעדרת עבר פלילי או תיקים פתוחים, חלוף הזמן, והצורך בחיזוק כוחות, הציע השירות להימנע מהרשעה לצד הטלת צו מבחן, צו של"צ בהיקף של 150 שעות ופיצוי למתלונן. טענות הצדדים ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירה, הבאה לידי ביטוי בעיקר בכך שמדובר במי שביצעה המיוחס לה במסגרת עבודתה, וציינה כי נסיבות אלה אינן מאפשרות הימנעות מהרשעתה. לגישת התובעת, יש מקום להרשיע את הנאשמת ולגזור עליה, לאור היעדר הרשעות קודמות ורקע נורמטיבי, ענישה צופה פני עתיד ופיצוי למתלונן, הנותן ביטוי גם לעגמת הנפש שנגרמה לו. ב"כ הנאשמת פירטה בטיעוניה את נסיבות חייה של הנאשמת, שפורטו אף בהרחבה גם בתסקיר, נטילת האחריות, החרטה והבושה, חלוף הזמן והמצב הכלכלי בו הייתה נתונה באותה התקופה, שהביא אותה לבצע העבירה בה הודתה לאחר שבנה הודיע לה כי חברת החשמל החליטה לנתק החשמל בביתם. עוד טענה ההגנה, כי הרשעתה בדין של הנאשמת, שהיא, כך נטען, "פקידה וסוכנת ביטוח, למדה לימודי סוכן ביטוח" (ע' 6, ש' 19), תביא בהכרח לפיטוריה ותפגע בפרנסתה ועל כן יש מקום להימנע מכך, כפי שממליץ שירות המבחן. אשר לפיצוי, ציינה הסנגורית כי ניתן צו כינוס נכסים לגבי הנאשמת, כך שיש להימנע מהטלת פיצוי. דיון והכרעה הכלל הוא כי מבצע העבירה יורשע במיוחס לו, ורק במקרים חריגים במיוחד, בהם אין יחס סביר בין חומרת העבירה ונסיבותיה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, יעשה בית המשפט שימוש בסמכות להימנע מהרשעת הנאשם. לפיכך, כל מקרה אשר נדונה בו האפשרות להימנעות מהרשעה הוא מקרה ייחודי, אשר מערב שיקולים של אינטרס ציבורי ונסיבותיו האישיות של הנאשם. הכרעה במקרים אלו תיעשה בהתאם למבחנים שנקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל: ראשית - יש לבחון האם סוג העבירה ונסיבותיה מאפשרים להימנע מהרשעת הנאשמת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים; שנית - יש לבחון האם הרשעת הנאשמת תפגע פגיעה חמורה בעתיד הנאשמת או בשיקומה. בחינת עניינה של הנאשמת הביאה אותי לכלל מסקנה כי העבירה בה הודתה הנאשמת ונסיבות ביצועה אינן מאפשרות הימנעות מהרשעתה, כפי שמבקשת ההגנה וכפי שהציע שירות המבחן. בבסיס העבירה והנסיבות בהן הודתה ניצבים ערכים חברתיים שונים שעניינם הגנה על קניין הזולת, כמו גם הגנה על החברה מפני פגיעה במבנה הכלכלי המודרני על דרך ביצוע עבירות תוך ניצול נגישות למערכות מידע הכוללות פרטים אישיים וחסויים של הפרט, כולל בנוגע לעניינו הכלכליים. חומרה נוספת יש לייחס לעובדה שמדובר בשימוש בכרטיס אשראי השייך ללקוח של הסוכנות בה עבדה הנאשמת, כך שמעשה העבירה פוגע גם במרקם היחסים המיוחד בין ספקי שירות ללקוחותיהם, הבנויים במידת מה על יחסים של אמון. לכאורה, די באמור עד כה כדי לדחות העתירה לביטול ההרשעה, אלא שמצאתי להוסיף כי ממילא לא הוכח שהרשעתה של הנאשמת בדין תגרור אחריה פגיעה אוטומטית בעיסוקה של הנאשמת, כפי שנטען. ככל שהנאשמת מחזיקה רישיון לסוכן ביטוח (בתסקיר צוין רק לימודים ולא רישיון), הרי ששאלת ביטולו או התלייתו של הרישיון נתונה להחלטתו של המפקח על הביטוח ומהוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א -1981 עולה כי מדובר בהפעלת שיקול דעת לאחר שמיעת טענות הנאשמת, כאשר הוא היה רשאי לעשות כן אף לאחר הגשת כתב האישום ועוד בטרם סיום ההליך (ראו סעיף 29(א) (6) ו- (7) וכן סעיף 29(ב) לחוק). נתון נוסף רלבנטי בעיני בעת בחינת העתירה לביטול ההרשעה נעוץ בקשר שבין העבירה שבוצעה במסגרת עיסוקה של הנאשמת לבין פגיעתה הנטענת של ההרשעה באותו העיסוק. אף נתון זה מטה את הכף אל עבר דחיית בקשת ההגנה. אשר על כן, אני מרשיע את הנאשמת בהתאם להודאתה במיוחס לה. משהורשעה הנאשמת, יש לגזור את עונשה בהתאם למתווה שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין, שתחילתו, כידוע, בקביעת מתחם הענישה. בהתחשב במדיניות הענישה, במידת הפגיעה בערכים החברתיים, עליהם עמדתי לעיל, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, סבורני כי מתחם העונש נע בין מאסר מותנה לבין 10 חודשי מאסר. בהינתן המתחם ונוכח מכלול הנסיבות שפורטו, לרבות הרקע הנורמטיבי של הנאשמת, מקובלת עליי העמדה כי יש לגזור על הנאשמת ענישה צופה פני עתיד, בהתאם לרף התחתון של המתחם. אשר לשאלת פיצוי המתלונן - נוכח דברי ב"כ הצדדים לפיהם מתנהלת תביעה קטנה שהוגשה על-ידי המתלונן וכי הוצא צו כינוס נכסים לגבי הנאשמת, החלטתי להימנע מהטלת פיצוי במסגרת הליך זה. עם זאת, ראוי לציין כי אין מחלוקת שיש לפצות את המתלונן על מלוא הנזק שנגרם לו. אשר על כן, החלטתי כאמור להרשיע את הנאשמת ולגזור עליה את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא לעבור עבירה בה הורשעה או כל עבירת מרמה אחרת מסוג פשע. התחייבות כספית ע"ס 10,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מהעבירות שבתנאי. לא תיחתם ההתחייבות תוך 7 ימים, תיאסר הנאשמת למשך 7 ימים. ניתן צו כללי למוצגים. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)שאלות משפטיות