תביעה של הוט מובייל (לשעבר מירס) נגד לקוח

תביעה של הוט מובייל (לשעבר מירס) נגד לקוח 1.עניינו של פסק הדין הינו תביעה על סכום כסף קצוב ע"ס 12,248.44 ₪, אשר הגישה התובעת, חברת הוט מובייל בע"מ (לשעבר מירס תקשורת בע"מ) כנגד הנתבעת. 2.בדיון שהתקיים ביום 10.11.13, ע"פ הסכמת ב"כ התובעת, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, כאשר התצהיר שניתן בתמיכה לבקשת ההתנגדות, ע"י מנהלה מר X, מהווה כתב הגנה (להלן:"כתב ההגנה"). 3.התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר, בשיווק ובמתן שירותי טלפון נייד למנויים, שירותים אלו העניקה לנתבעת החל משנת 2005. 4.ע"פ כתב התביעה, הנתבעת הפרה התחייבויותיה ע"פ הסכמי ההתקשרות, שנערכו עם התובעת. הנתבעת חדלה לשלם עבור השימוש, בו עשתה בשרותי התובעת באופן חד צדדי, ונותרה חבה בגין חשבוניות שוטפות ובגין ציוד, את סכום התביעה. 5.ע"פ הנטען בכתב התביעה, הנתבעת התקשרה עם התובעת בהסכם שדרוג מיום 23.3.11 (להלן:"הסכם א') (נספח א' לתצהיר עדות ראשית של התובעת), וכן, בהסכם שדרוג מיום 12.12.11 (להלן:"הסכם ב'") (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של התובעת). 6.ע"פ הנטען בכתב התביעה, בהסכמים אלה, התחייבה הנתבעת להיוותר מנויה ברשת התובעת לתקופת שימוש שלא תפחת מ- 36 חודש, לשאת בעלות ציוד המכשירים, שרכשה ע"פ הסכמים אלה, בפריסה קבועה של 36 חודשים ולשלם את החשבוניות החודשיות השוטפות. 7.הנתבעת אינה מכחישה בתצהיר התמיכה בבקשת ההתנגדות, המהווה כתב הגנה, כי הינה חתומה על הסכמי ההתקשרות והשדרוג (הסכם א' והסכם ב') שנערכו עם התובעת, במסגרתם רכשה ציוד, שתשלומו נפרס ל- 36 תשלומים חודשיים. 8.הנתבעת מודה בס' 13 לתצהיר עדותה הראשית, כי ביטלה את הוראת הקבע, ואינה מכחישה כי לא שילמה את חשבוניות השוטפות בגין חודש אוקטובר 2012 ואילך. 9.ע"פ סעיף 7 לתצהיר עדות התובעת, אשר האמור בו לא הוכחש ולא נסתר ע"י הנתבעת, צברה הנתבעת חוב בגין אי תשלום חשבוניות: אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2012, המסתכמות לסך 2,200 ₪ (נומינלי). העתק החשבוניות צורפו כנספח 3 לתצהיר התובעת. 10.עיון בחשבוניות אלה, מלמד כי בוצעו ע"י הנתבעת בחודשים אלה שימושים במכשירים. ע"פ סעיף 9 לתצהיר עדות התובעת, נותרה הנתבעת חבה לתובעת סך של 5,324.4 ₪ (נומנלי) בגין אי תשלום ציוד קצה(מכשירים) ביחס להסכם א', וכן, נותרה חבה לתובעת בגין ציוד קצה שנרכש במסגרת הסכם ב' סך 4,322.16 ₪. סך חוב הכולל בגין ציוד קצה הינו 9,646.16 ₪ (נומינלי). טענת קיזוז בגין אי ניתוק המודמים 9.הנתבעת טוענת, כי יצרה מספר פעמים קשר טלפוני עם נציגי התובעת, בבקשה כי ינתקו 5 מרכביה משירותי G.P.S (להלן:"שירותי ניווט") בגינם לטענתה שילמה כל חודש 120 ₪ בצירוף מע"מ, המסתכמים לסך 702 ₪ לחודש. 10.לטענת הנתבעת עומדת לה זכות קיזוז, סכומים שגבתה ממנה התובעת שלא כדין לאחר שניתנה לתובעת הודעה על רצונה של הנתבעת לנתק שירות זה, בגין 5 מודמים, בסך 702 ₪ לחודש, עבור 19 חודשים, ובסה"כ 13,338 ₪. 11.בתצהיר התומך בבקשת התנגדות נטען ע"י הנתבעת , כי פניותיה של הנתבעת לתובעת לניתוק המודמים בוצעו החל מחודש ינואר 2011. 12.בחקירה הנגדית בדיון שהתקיים ביום 10.11.13, בבקשת ההתנגדות, העלה מנהלה של הנתבעת גירסה שניה לענין מועד בקשת הניתוק, וטען כי הנתבעת פנתה לתובעת בבקשה לניתוק המודמים עוד "במחצית 2010". (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 10.11.13 ש' 12). 13.במסגרת תצהיר עדות ראשית, שינתה הנתבעת גרסתה פעם נוספת, והעלתה גירסה שלישית, לפיה טענה כי נפלו בתצהיר ההתנגדות מספר טעויות, באשר לתאריכים שנזכרו בו, ובכלל זה לענין מועד הבקשה לניתוק המודמים. 14.ע"פ ס' 6 לתצהיר העדות הראשית נטען, כי הנתבעת פנתה לתובעת בבקשה לניתוק המודמים, החל מחודשים הראשונים של שנת 2010, הודיע מנהלה טלפונית, לנציגי התובעת, בבקשה כי ינתקו את שירותי המודמים. הצדדים חלוקים לגבי המועד בו נתבקשה התובעת לנתק את המודמים. 15.אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעת, לפיה שינוי גרסת הנתבעת באשר למועד בקשת הניתוק מהווה הרחבת חזית פסולה, שכן אין המדובר בהצגת חזית מחלוקת חדשה וכן לא מדובר בשינוי גרסה יסודי או טענת הגנה חדשה, אלא בשינוי לגבי מועדים, ביחס לאותה חזית מחלוקת, אשר משליכה לכל היותר לענין מהימנות הגרסה. 16.ע"פ טענת התובעת, בהתאם לס' 10א, לתנאים הכלליים החלים על הסכמי ההתקשרות, ככל שלקוח מעוניין להפסיק שירותים ברשת התובעת, עליו למסור הודעה בכתב. ע"פ ס' 15 לתצהיר התובעת, ביום 21.7.11 הודיעה הנתבעת לראשונה בכתב, על רצונה להפסיק את השימוש בשרותי המודמים, ומאותו מועד לא חויבה בגין השירות הנ"ל. (הודעת ניתוק המודמים צורפה כנספח 7 לתצהיר התובעת). 17.מנהל הנתבעת הודה בחקירתו, במסגרת הדיון בבקשת ההתנגדות, כי לאחר חתימת הנתבעת על טופס ניתוק ביום 21.7.11, לא חויבה יותר ע"י התובעת בגין השימוש במודמים. (ראה: פרוטוקול דיון מיום 10.11.13 עמ' 2 ש'1-4). 18.נטל השכנוע להוכחת המועד, בו נתנה הנתבעת לראשונה הודעה לתובעת על רצונה לנתק את שירותי הניווט/מודמים, מוטל על כתפי הנתבעת, לפי הכלל הראייתי, לפיו המוציא מחברו עליו הראיה. 19.כפי שפורט לעיל, הנתבעת שינתה גרסתה לענין מועד מתן הודעת הניתוק והציגה לפחות שלוש גרסאות שונות, למועדים שונים, בהם לכאורה נתנה הודעה בעל פה לנציגי התובעת, בבקשה לנתק את המודמים. 20.שינויי גרסה אלה הינם פועלים לחובת הנתבעת, ועל כן לא מצאתי ליתן אמון בגרסתו הכבושה של מנהל הנתבעת, כפי שמופיעה בתצהיר עדותו הראשית, לפיה ההודעה ניתנה בחודשים הראשונים של שנת 2010. 21.הנתבעת צרפה כנספח ד' לתצהיר עדותה הראשית, תמליל הקלטה של שיחה שנמסרה לה ע"י התובעת במסגרת תצהיר גילוי מסמכים, שנערכה בין מנהל הנתבעת לבין נציג התובעת, מר אורן ברוכים מיום 17.7.11. 22.בתמליל השיחה מיום 17.7.11, נשמע מנהל הנתבעת משוחח עם נציג התובעת, מר ברוכים, ומציין לפניו, כי "...בפגישה , לפני מספר חודשים, הבטחת לי שאתה מבטל את ה, את ההתקנים על הרכבים." ונציג התובעת, מר אורן ברוכים, מאשר בשיחה עובדה זו. (עמ' 1 לתמליל - נספח ד' לתצהיר עדות ראשית של הנתבעת ש' 9-13). 23.בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת על תצהיר עדותו הראשית, הודה כי הפגישה הנזכרת בתמליל השיחה מיום 17.7.11 (נספח ד' לתצהירו, עמ' 1 לתמליל שורה 9 ), בה הודיע לתובעת על רצונו לניתוק המודמים, נערכה עם נציג התובעת ביום 23.3.11. (ראה: פרוטוקול מיום 30.4.14, עמ' 8 ש' 13-18). 24.עדותו של מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית, לפיה הודעת הניתוק ניתנה בפגישה מיום 23.3.11, עומדת בסתירה לגרסאות הנתבעת, כי ההודעה ניתנה בתחילת שנת 2010 או במחצית 2010, ואף מטעם זה, יש לדחות טענת הנתבעת לענין מתן ההודעה במועדים אלה. 25.מהמפורט לעיל, באתי למסקנה, כי הנתבעת באמצעות מנהלה ביקשה מנציג התובעת, מר אורן ברוכים, לנתק את המודמים, בפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 23.3.11. 26.לנוכח עקרון, של קיום חיובים חוזיים בתום לב, משהוכח לבימ"ש כי הנתבעת ביקשה ניתוק המודמים ונציג התובעת התחייב לעשות כן, בפגישה מיום 23.3.11, היה על התובעת לפעול לניתוק המודמים מיד לאחר פגישה זו, גם ללא מתן הודעה בכתב מטעם הנתבעת. 27.לפיכך, לא זכאית התובעת לגבות מהנתבעת תשלום, בגין המודמים ממועד הפגישה מיום 23.3.11 ועד למועד הניתוק בפועל. על כן, עומדת לנתבעת זכות לקזז התשלומים ששילמה בגין 4 חודשים, החל מיום 23.3.11 ועד לניתוק המודמים ע"פ הודעת הניתוק מיום 21.7.11. 28.ע"פ ס' 4 לתצהיר עדות הראשית מטעם הנתבעת, חויבה הנתבעת בגין כ"א מ- 5 המודמים מידי חודש בסך של 120 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ 696 ₪ כולל מע"מ. לפיכך, עומדת לנתבעת עילה בטענת קיזוז בגין חיוב עבור המודמים בסך של 2,784 ₪. 29.הנתבעת טוענת, כי ביצעה פניות רבות לתובעת בבקשה לנתק שירות המודמים, החל מהחודשים הראשונים של שנת 2010, אולם אינה מספקת ולו בדל של ראיה לתמוך בטענתה זו. 30.מלבד עדותו היחידה של מנהל הנתבעת, מר X, לא הובאה כל ראיה או אסמכתא להוכחת הטענה, לפיה ביקשה הנתבעת לנתק המודמים קודם לפגישה שנערכה בחודש מרץ 2011. 31.הנתבעת צרפה כנספח ב' לתצהיר עדותה הראשית, העתק יומן הפניות של החברה הנתבעת המתנהל אצל התובעת, אשר גולה במסגרת הליכים מקדמיים. 32.בס' 18 לתצהיר עדותה של התובעת, נטען, כי יומן הפניות של התובעת, מהווה רשומה מוסדית לפי פקודת הראיות(נוסח חדש), תש"א-1971, המפרט פניות הלקוחות אליה. 33.העדה מטעם התובעת, הגב' מאלי יוסף, אישרה בחקירתה הנגדית, כי התובעת מפעילה מערכת ממוחשבת בשם "וון טיב", בה מתנהל רישום של כל הפניות הנכנסות אל התובעת והיוצאות ממנה, באופן קבוע (ראה: עמ' 5 לפרוטוקול ש' 4-5). עדות התובעת בענין זה לא נסתרה ונמצאה מהימנה עלי. 34.יומן הפניות שצורף כנספח 8 לתצהיר התובעת (נספח ב' לתצהיר הנתבעת), מהווה רשומה מוסדית כמשמעה בפקודת הראיות ומהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנה. 35.מעיון ביומן הפניות, המתעד פניות החל מחודש אוקטובר 2009 ועד חודש מאי 2013, עולה כי הנתבעת לא פנתה לתובעת, בקשר לניתוק המודמים במהלך השנים 2010 ועד לחודש יולי 2011. 36.מעיון בתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת, נמצא כי הנתבעת אינה מעלה כל טענה כנגד יומן הפניות, וטענה בענין זה, עלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, אשר טען בעלמא כי ישנן שיחות שלא תועדו ביומן הפניות, בלא שהובאה מטעם הנתבעת כל ראיה לסתור החזקה בדבר נכונות יומן הפניות, המהווה רשומה מוסדית. 37.בסעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת נטען, כי התובעת מסתירה הקלטות של שיחות שנערכו בין הנתבעת לנציגיה, וכי העבירה במסגרת ההליכים המקדמיים רק מקצתן של ההקלטות. הנתבעת סומכת טענתה בנדון, על תמליל הקלטה שביצעה ביום 26.12.13, (נספח ג' לתצהירה), לפיו בהודעה אלקטרונית של התובעת, נאמר כי כל השיחות במוקד מוקלטות. 38.העדה מטעם התובעת, הגב' מלי יוסף, הגישה תצהיר מיום 10.2.14, בו ציינה כי השיחות הטלפוניות מוקלטות באופן אקראי לצורכי בקרת שירות בלבד. 39.העדה נשאלה בענין זה בחקירתה הנגדית, והעידה כי בידיעתה האישית שלא כל השיחות מוקלטות, וכי ההודעה האלקטרונית אליה מפנה ב"כ הנתבעת שגויה. (ראה עמ' 5 לפרוטוקול ש' 1-3). 40.אני סבור, כי אין בהקלטה מיום 26.12.13, להוות ראיה ולו לכאורה לטענת הנתבעת, לפיה התובעת מקליטה את כל השיחות, שכן ההקלטה בוצעה בחודש דצמבר שנת 2012, ועל כן אינה יכולה להוות ראיה או אסמכתא לגבי מדיניות התובעת, באשר לביצוע הקלטת בזמנים הרלוונטים לתביעה, שיחות אשר נטען כי בוצעו בשנים 2010 ועד לחודש דצמבר 2012. 41.יתר על כן, הנתבעת לא הביאה כל ראיה, כי בוצעו הקלטות שיחה נוספות אשר לא גולו ע"י התובעת. טענת הנתבעת, כי התובעת הסתירה ממנה הקלטות של שיחות, נטענת בעלמא, ללא בסיס ראייתי, ומבלי שהוכחה לבית המשפט, על כן היא נדחית. התשלום בסך 4,000 ₪ היווה "גמר חשבון" 42.בס' 13 לתצהיר הנתבעת נטען, כי לאחר שביטלה את הוראת הקבע, פנה אליה נציג התובעת, מר ברוכים בדרישה לתשלום חוב בסך 4,070 ₪, והציע כי חלף הפסקת ההתקשרות וחיוב הנתבעת בתשלום דמי יציאה, יועברו "לרשת החדשה" 4 מכשירים, בגינם ישולם בגין השימוש סך של 119 ₪ לחודש, וכן תשלום בסך 246 ₪ לחודש בגין ציוד הקצה. 43.בס' 16 לתצהיר עדות הנתבעת נטען, כי בפגישה שנערכה ביום 21.10.12, בין מנהלה, מר X, לבין נציג התובעת מר אורן ברוכים, סוכם על תשלום בסך 4,000 ₪ ועל ביצוע העברה, של 4 מכשירים לרשת החדשה בעלות 119 ₪ לחודש, ללא כל התחייבות, כאשר הנתבעת תהיה פטורה מלשלם כל סכום נוסף, בגין המכשירים הישנים, באופן שתשלום בסך 4,000 ₪ יהווה גמר חשבון, בגין כל חוב הנתבעת לתובעת, לרבות העסקה הקודמת ובכלל זה בגין הציוד. 44.בס' 17 לתצהיר הנתבעת נטען, כי באותו מעמד של הפגישה מיום 21.10.12, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, במסגרתו העבירה הנתבעת 4 מכשירים לרשת החדשה. לטענת הנתבעת, התובעת מסתירה הסכם זה. 45.התובעת דוחה בתצהיר עדותה מכל וכל, את הטענה לקיומה של ההסכמה כי התשלום בסך 4000 ₪ יהווה גמר חשבון, הפוטר את הנתבעת מתשלום עבור הציוד. לטענת התובעת, ההסכם מחודש אוקטובר 2012, עניינו העברת 4 קווים מהרשת הישנה של התובעת לרשת החדשה, ואינו נוגע להתחייבויות הנתבעת ע"פ הסכמים הישנים משנת 2011, במסגרתם רכשה הנתבעת את הציוד והתחייבה בתשלומו. 46.נטל השכנוע להוכחת הטענה, כי בהסכם שנחתם בין הצדדים מחודש 10/2012, הוסכם כי הנתבעת פטורה מתשלום יתרת החוב, בגין הציוד אשר בתשלומו התחייבה ע"פ הסכמים א' ו-ב' בשנת 2011, מוטל על הנתבעת הטוענת טענה זו. הנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע והבאת הראיה להוכחת טענה זו, כפי שיפורט להלן, ועל כן, הטענה בענין זה נדחית. 47.הנתבעת טוענת, כי הגיעה עם נציג התובעת, מר אורן ברוכים, להסכמה אשר עלתה על הכתב בהסכם, שנחתם בין הצדדים בחודש אוקטובר 2012, לפיו במסגרת העברת 4 מכשירים מתוך 7 המכשירים שהחזיקה, הסכימה לכאורה התובעת לפטור את הנתבעת, מתשלום בגין יתרת התשלומים בגין הציוד. 48.הנתבעת לא טענה בתצהיר עדותה הראשית, כי ההסכם מאוקטובר 2012 לא נמסר לה בעת חתימתו. הנתבעת אף לא טענה בתצהירה, כי הסכם זה אינו מצוי ברשותה. 49.הנתבעת טוענת, כי בהסכם בכתב נרשמו ההסכמות, כאשר לא צרפה הסכם זה במסגרת ראיותיה ואף לא הביאה כל ראיה, להוכחת טענתה בדבר ההסכמה הנטענת, מלבד עדותו היחידה של מנהלה, שהינו בעל ענין בתוצאות ההליך, אשר לא מצאתי בנסיבות הענין, טעמים המצדיקים הסתמכות על עדות יחידה זו. 50.הנתבעת, הנושאת בנטל השכנוע להוכחת קיומה של הסכמה, הפוטרת אותה מתשלום עבור הציוד, נמנעה ולא זימנה למתן עדות את עובד התובעת, מר אורן ברוכים, אשר לטענתה, עימו הגיעה להסכם הנטען. 51.מר אורן ברוכים זומן ע"י ב"כ התובעת למתן עדות, אף שאינו עובד עוד בשירות התובעת, התייצב לדיון ישיבת ההוכחות. לנוכח החקירה הנגדית הארוכה, שערך ב"כ הנתבעת למצהירה מטעם התובעת, הגב' מלי יוסף, אשר נמשכה כ- 50 דקות, ורצונם של הצדדים לסיים הדיון באותה ישיבה ולהימנע מדחיית הדיון למועד נוסף, ויתר ב"כ התובעת על עדותו וחקירתו של מר ברוכים. 52.אף שמר ברוכים היה נוכח באולם בית המשפט, לא עתר ב"כ הנתבעת לחוקרו לצורך שמיעת גרסתו, אף שהנתבעת משתיתה, בין היתר את גרסתה על סיכומים, שנערכו לטענתה, עם נציג זה של התובעת. 53.הלכה היא, כי הימנעות מזימונו של עד ו/או הבאת ראיה, המצויה בשליטתו של בעל דין, ללא הסבר מניח את הדעת, חזקה כי אילו היה מעיד אותו עד או מובאת אותה ראיה, היה הדבר פועל לחובתו, של אותו בעל דין. 54.הימנעות הנתבעת מלזמן ו/או לחקור את מר ברוכים, לצורך הוכחת גרסתה, בדבר ההסכם שהושג עם מר ברוכים כנציג התובעת, פועלת אף היא לחובתה של הנתבעת. 55.הנתבעת עתרה לחיוב התובעת להמציא העתק מהסכם ההתקשרות שנערך בין הצדדים מחודש אוקטובר 2012. התובעת הגישה בהתאם להחלטה מיום 4.2.14, תצהיר שניתן ע"י הגב' יוסף, בו ציינה, כי ההסכם הנ"ל לא נסרק למערכת הממוחשבת של התובעת עקב טעות אנוש וטרם אותר, ועושה מאמץ לאתרו. 56. הנתבעת טוענת בתצהירה, כי התובעת מסתירה את ההסכם מאוקטובר 2012. טענתה זו של הנתבעת, לפיה התובעת מסתירה במזיד את הסכם מאוקטובר 2012, לא הוכחה לבית המשפט, הנתבעת לא הביאה כל ראיה, כי התובעת מחזיקה בעותק של ההסכם, אולם נמנעת במכוון להציגו. 57.בתצהיר עדותה הראשית של נציגת התובעת, הגב' מאלי יוסף, העידה כי הסכם ההתקשרות, מחודש אוקטובר 2012, להצטרפות הנתבעת לרשת הוט מובייל, לא נסרק למערכת הממוחשבת של התובעת, עקב טעות אנוש וכי ההסכם טרם אותר. בחקירתה הנגדית, העידה הגב' יוסף, כי ההסכם לא נמצא במערכת הסריקה של התובעת, לא אותר בידי חברת הסריקה, ולא אותר אף במחלקת המכירות. 58.מעדותה ניכר, כי הגב' יוסף ביצעה ניסיון ממשי לאתר את חוזה ההתקשרות מחודש 10/2012, אולם לא עלה הדבר בידה. עדותה של הגב' יוסף, היתה קוהרנטית, עקבית ונמצאה מהימנה עלי. 59.מתמליל ההקלטה של שיחת מנהל התובעת עם נציגת התובעת שירן, מיום 3.6.12, (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) עולה כי הוסבר לנתבע , כי מעבר של מכשירי טלפון נייד לרשת החדשה, לא תפטור אותו מתשלום בגין המכשירים (הברזלים) עצמם. (עמ' 3 ש' 18-20). 60.אף מעיון בתכתובת מיילים שצרפה הנתבעת כנספח ז' לתצהיר עדותה הראשית בין מנהל הנתבעת, לבין נציג התובעת אורן ברוכים, לא נמצא כל תימוכין לטענת הנתבעת, בדבר הסכמת התובעת לפטור אותה מתשלום עבור הציוד ו/או יתרת החוב "הפתוח" כנגד תשלום של 4,000 ₪. 61.מעיון במייל ששלח נציג התובעת, מר ברוכים, לנתבעת מיום 17.10.12, נמצא כי הצעה המפורטת בו נוגעת למעבר 4 מכשירים בלבד מתוך 7 שבידי הנתבעת. מההצעה, עולה כי יהיה על הנתבעת לשלם בגין 4 הברזלים (מכשירי טלפון) הללו סך 246 ₪ לחודש. 62.בניגוד לטענת הנתבעת, מהצעה זו של נציג התובעת, אין כל אמירה הפוטרת את הנתבעת מחובתה לשלם עבור 3 המכשירים הנוספים. בהצעה, נאמר במפורש כי המעבר של 4 מכשירים לרשת החדשה לא יפטור מחובה לשלם בגין ציוד הקצה של 4 מכשירים אלה, בגינם ישולמו 246 ₪ לחודש. בהצעה האמורה, צוין כי על הנתבעת להסדיר תשלום חוב פתוח, שטרם שולם בסך 4,070 ₪. 63.החברה הנתבעת, בחרה להשאיר חלק ממצבת המכשירים שלה ברשת מירס, משכך לא ברור מהיכן למדה, כי ניתן לה פטור בגין המכשירים, אותם רכשה והתחייבה לשלם עבורם בהסכמים א' ו-ב'. 64.מנהל הנתבעת, מר X, בהודעת מייל ששלח לתובעת ביום 17.10.12, הגדיר את החוב, שנותרה חבה הנתבעת לתובעת בסך כ 4,000 ₪ "חוב פתוח", ללמדנו כי הנתבעת ומנהלה עצמם לא ראו בתשלום זה תשלום עבור "גמר חשבון", הפוטר הנתבעת מיתרת התחייבויותיה. 65.לאור כל המפורט לעיל, לא הוכחה לבימ"ש טענת התובעת, בדבר קיומו של הסכם הפוטר אותה משלום עבור הציוד שרכשה, והתחייבותה לתשלום יתרת הציוד. 66.כפי שפורט לעיל, הנתבעת אינה מכחישה כי לא שילמה 3 חשבוניות שוטפות, חודשים אוקטובר עד דצמבר 2012, בגינם נצבר חוב בסך 2,200 ₪ (נומינלי). 67.התובעת מפרטת בסעיף 9 לתצהיר עדותה הראשית, את אופן חישוב יתרת החוב בגין 7 המכשירים בסך כולל של 9,646.56 ₪ . תחשיבה של התובעת נתמך בהסכמי ההתקשרות (הסכם א' והסכם ב'), שצורפו כנספחים 1 ו- 2 לתצהירה של התובעת, וכן ע"פ תדפיס פירוט החוב נשוא התביעה (נומינלי) שסומן כנספח 4. תחשיב חובה של הנתבעת כפי שפורט בתצהיר התובעת נמצא ע"י בית המשפט כתואם את הסכמי ההתקשרות ולא נסתר ע"י הנתבעת. 68.לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי התובעת עמדה בנטל השכנוע הוכחת התביעה בגין חוב חשבוניות והציוד בסך 12,248.44 ₪, ובקיזוז סך 2,784 ₪, עבור 4 חודשים בהם גבתה התובעת, עבור השימוש במודמים, אף שנתבקשה לנתקם, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 9,464 ₪. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,464 ₪, בצירוף הצמדה וריבית, ממועד הגשת התביעה בלשכת ההוצל"פ (בתיק 0127203137) ועד לתשלום המלא בפועל. על כן, יועמד קרן החוב בתיק הוצל"פ מס' 0127203137 על סך 9464 ₪ נכון למועד פתיחת התיק. 69.הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת אגרת בית משפט בסך של 604 ₪. כמו כן, מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ (כולל מע"מ). הליכי ההוצל"פ בתיק 0127203137 יימשכו כסדרם. סלולר (תביעות)טלויזיהלקוחות