טען כי השיק הוצא ממנו בכפייה שלא כמוסכם בין הצדדים בדבר עלות התשלום עבור אותם שירותים רפואיים שקיבלה אשתו. הנתבע טען כי סוכם על תשלום בסך 1,490 ₪ בלבד בגין עלות השירותים הרפואיים שקיבלה אשתו מהתובעת. בגין סכום זה ניתן פסק דין חלקי ויתרת הסכום נותרה במחלוקת. 2. בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, העידה הגזברית הראשית אצל התובעת על התחייבויותיה של אשת הנתבע כלפי התובעת לשאת בתשלומי השירותים הרפואיים שקיבלה וצירפה לתצהירה טופס קבלת חולה ומסירת מידע רפואי לקרובים (סומן ת/1) וטופס בקשה להתקבל לבית החולים (סומן ת/2) שניהם חתומים על ידי אשת הנתבע ביום 26.11.12. בהתאם לפסקה הראשונה בת/1 התחייבה אשת הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים שיגיעו לה לפי התעריף המקובל אצל התובעת וכפי שישונה מעת לעת הכל בהתאם ועל פי חשבונות אשר יוגשו לה על ידי התובעת. העדה טענה בתצהירה כי הוצאו שתי הערכות עלות וצירפה את הערכת עלות ראשונה שהוצאה ביום 29.10.12 (סומן ת/3) והערכת עלות שניה שהוצאה ביום 26.11.12 בה נרשמו סכומים בכתב יד ועליה חתמה אשת הנתבע (סומן ת/4). העדה העידה בתצהירה כי באותו יום נותחה אשת הנתבע ועלות השירותים הרפואיים שקיבלה הסתכמו בסך 10,010 ₪. לתצהיר עדות הגזברית הראשית צורפה חשבונית מס שהונפקה ביום 5.12.12. על חשבון החוב הנ"ל שולם סך של 242 ₪ בלבד ולפיכך מסר הנתבע לתובעת את השיק נשוא תביעה זו. השיק הוגש לפירעון וחולל בהוראת ביטול. 3. הנתבע ואשתו הגישו תצהירי עדות ראשית בהם טענו כי כ 30 יום לפני ביצוע הניתוח קיבלו מאת התובעת הערכת עלות השירותים הרפואיים שיקבלו מהתובעת בסך 1,490 ₪. לתצהירם צירפו הערכת עלות כפי שבוצעה על ידי התובעת במסמך מטעמה מיום 29.10.12 (הוא ת/3) אשר נשלח להם לאחר שהציגו את הפניות שני הרופאים שהיו אמורים לבצע את הניתוח. הנתבע ואשתו צירפו לתצהירם את הפניות הרופאים פרופ' לסינג וד"ר מייליק. הנתבע ואשתו העידו כי נדרשו במשלוח הפניות הרופאים בשנית כ 3 ימים לפני מועד הניתוח ואלו אכן נשלחו לתובעת. שעתיים לפני הניתוח המיועד, בעוד הנתבע מבקש לרשום שיק על סך 1,490 ₪ לפקודת התובעת, בקשה ממנו פקידת התובעת להמתין ולאחר זמן קצר חזרה עם טופס הערכת עלות לניתוח חדש ובו חיוב נוסף בסך 8,278 ₪ (הוא ת/4). מאחר ולא ניתן היה לבטל את הניתוח כה סמוך למועד ביצועו, רשם הנתבע את השיק על כל הסכום הנדרש וביטל את השיק לאחר ביצוע הניתוח מאחר וניצלו את מצוקתו ולא הותירו בידו ברירה. 4. התובעת, באמצעות העדה מטעמה, הסכימה בתצהירה כי מסרה לידי הנתבע ואשתו הערכת מחיר נמוכה בתחילה אך לקראת הניתוח מסרה לנתבע ואשתו הערכת עלות נוספת וגבוהה בהרבה מהמקורית אך לא ניתן לכך כל הסבר. עדת התובעת טענה בתצהירה כי שתי הערכות העלות קובעות במפורש כי העלות הסופית של הניתוח תיקבע בהתאם לניתוח שיבוצע בפועל ויעודכן במועד השחרור מבית החולים ועל כן חלה על הנתבע החובה לפרוע את השיק. 5. במעמד החקירה הנגדית של העדים התבררו העובדות הבאות: הניתוח אותו עמדה אשת הנתבע לבצע כלל 3 פרוצדורות רפואיות שונות. הראשונה ניתוח להסרת מיומה ברחמה כאמור בהפניית פרופ' לסינג מיום 30.10.12 אשר צורפה לתצהירו של הנתבע והיתה אמורה להתבצע על ידו. השניה והשלישית הן תיקון בקע ומתיחת בטן כאמור בהפניית ד"ר מייליק מיום 31.10.12 ואשר צורפה אף היא לתצהירו של הנתבע. אשת הנתבע מעידה בתצהיר עדותה הראשית בסעיפים 2 עד 4 כולל כי בתחילה היתה אמור לעבור ניתוח להסרת מיומה ולאחר בדיקה הסתבר כי הינה סובלת גם מבקע בבטנה. לפיכך, כלשונה בסעיף 4 לתצהיר: "בקשתי המלצה על רופא שהוא מכיר (לצורך ביצוע תיקון הבקע - ו.ש) והוא המליץ על ד"ר מייליק, וחשבתי שנכון יהיה שלאחר כל אלה גם אבצע מתיחת בטן". הסתבר בדיעבד, כי הערכת עלות הניתוח הראשונה שנמסרה לנתבע ואשתו לא כללה את ביצוע מתיחת הבטן. זהו ניתוח פלסטי שאינו ממומן על ידי קופ"ח ועל כן נדרש בתשלום נפרד ומכאן העלות הגבוהה הנוספת כאמור בהערכת העלות השניה. ניתן לראות מהערכת עלות הניתוח, הן הראשונה והן השניה שנערכה בבוקר יום הניתוח, כי שתי הפרוצדורות האחרות ממומנות בעיקרן על ידי קופ"ח והתשלום הנדרש מאת הנתבע ואשתו הוא עלות השתתפות עצמית בלבד בעוד שביצוע מתיחת בטן חויב במלוא הסכום. 6. אין מחלוקת כי התובעת אמורה היתה לבצע לראשונה הערכת עלות ניתוח כפי שצוין בהערכת העלות השניה ובהתאם להפניות הרופאים הנ"ל. נתון שלא הגיע לכלל בירור סופי מהראיות שהוגשו, הוא על סמך איזו הפניית רופאים בוצעה הערכה ראשונה זו. נתון זה היה דרוש בירור משום שמועד הערכת העלות הראשונה שהומצאה על ידי התובעת לידי הנתבע ואשתו היה ביום 29.10.12 ואילו הפניות הרופאים שצורפו לתצהיר הנתבע הם מימים שלאחר מכן. הנתבע ציין בעדותו כי שלח את הפניות הרופאים לתובעת לפני שקיבל את הערכת העלות הראשונה וכי התבקש לשלוח את הפניות הרופאים בשנית כ 3 ימים לפני יום הניתוח. הנתבע הסביר בחקירתו הנגדית כי המציא לידי התובעת את הפניות הרופאים המקוריות ולפיכך, הנפיק אצל הרופאים הפניות חדשות במועד מאוחר יותר ולכן המסמכים שבידיו היום נושאות תאריך מאוחר יותר למועד הערכת העלות הראשונה. אף התובעת לא טרחה לצרף את הפניות הרופאים על פיהן ניתנה הערכת העלות הראשונה כך שלא התברר בתובענה זו האם האשם בהעדר הערכת עלות ניתוח מתיחת הבטן נובעת מכך שהנתבע לא שלח את הפנייתו של ד"ר מייליק (בה צוין ביצוע מתיחת בטן) לתובעת לפני הערכת העלות הראשונה או שמא שלח והתובעת היא שהתעלמה מהפנייה זו עד יום לפני הניתוח. הנתבע אומנם מציין בסעיף 5 בתצהירו כי שלח את הפניות הרופאים לפני הערכת העלות הראשונה אך אינו מצרף כל ראיה נוספת על כך ואינו מסביר מדוע התבקש לשלוח בשנית את הפניות הרופאים כ 3 ימים לפני הניתוח. אלא שגם התובעת משום מה מחסירה מסמכים אלו הן מתצהיר העדות הראשית והן מרשימת המסמכים ואינה מסבירה את היעדרותם. 7. יש לציין כי גרסת התובעת לפיה הנתבע ואשתו עדכנו את התובעת רק יום אחד לפני הניתוח כי תבוצע פרוצדורה רפואית נוספת של מתיחת בטן באותו הניתוח, הועלתה לראשונה רק במעמד חקירתם הנגדית של הנתבע ועדת התובעת. לפיכך, ניתנה לנתבע האפשרות להזים גרסה זו של התובעת באמצעות עדות ו/או ראיות נוספות אך ב"כ הנתבע הודיע מספר ימים לפני המועד שנקבע להמשך כי אין בידי הנתבע ראיות הזמה. 8. דיון והכרעה: על פי מסכת הראיות כפי שהובאה בפני עולה מחלוקת מתחום דיני החוזים בנושא כריתתו של הסכם. הנתבע ואשתו פנו אל התובעת בבקשה למתן הצעת מחיר לביצוע הניתוח. נותיר בצד בשלב זה את השאלה האם התובעת הוטעתה באמצעות משלוח חלקי של הפניות הרופאים שהביא להצעת מחיר שגויה או שמא התובעת היא ששגתה בכך שנשמטה ממנה הפנייתו של ד"ר מייליק לביצוע מתיחת בטן ושלחה הצעת מחיר שגויה. הצעת המחיר הראשונה נערכה ונשלחה לנתבע ואשתו ביום 29.10.12 וכללה רק את הפרוצדורה של כריתת המיומה. ניתן לראות במוצגי הנתבע בכותרת הערכת עלות לניתוח מיום 29.10.12 כי שם הניתוח: "מיומקטומיה-אבדומינלית" לעומת הערכת עלות לניתוח השנייה שהוצאה ביום הניתוח שם שם הניתוח הוא: "פלסטיקה-מתיחת בטן". ניתן לראות גם בת/4 ממוצגי התובעת אשר עליו חתמה אשת הנתבע כי מדובר בשני ניתוחים שונים שאחד ממומן על ידי קופ"ח מכבי והשני הוא פרטי. 9. ביום הניתוח, כשעתיים לפני ביצועו, הועמדו הנתבע ואשתו בפני דילמה קשה. התובעת הודיעה להם כי עליהם להוסיף לעלות הניתוח עוד סכום משמעותי העולה על סך של 8,000 ₪ כאשר העלות לה הסכימו היא 1,490 ₪ לכל היותר. הדילמה היא להסכים לתשלום ולבצע את הניתוח על כל חלקיו או לבטל הניתוח ולהסתכן במה? הנתבע בתצהיר עדותו הראשית אומר בסעיף 18: "לאור מצבה הרפואי של אשתי, ולאור העובדה שכבר שילמנו סכומי כסף ניכרים, ולאור ההכנות הנפשיות והלוגיסטיות של הניתוח, לא הייתה לי ברירה אלא לשלם צ'ק על כל סכום שיידרש, כיוון שביטול הניתוח בשלב כה מתקדם לא היה סביר ואפשרי". אשת הנתבע בתצהיר עדותה הראשית אומרת בסעיף 21: "מאוד נבהלתי, נכנסתי ללחץ כי לא ידעתי איך נבטל בשלב הזה את הניתוח, ואז גבי שילם את הצ'ק." ובסעיף 23: "מבחינתי בשלב הזה, המצב הרפואי שלי היה כל כך קשה שלא עלה על דעתי לבטל או לדחות את הניתוח, כי סבלתי מדימומים רבים וכאבי בטן בלתי פוסקים". בתצהירם אין הנתבע ואשתו מפרידים בין הפרוצדורות השונות ואינם מניחים תשתית עובדתית לטענה כי בטול הניתוח לא היה סביר ואפשרי שכן הדרישה הכספית הנוספת התייחסה אך ורק למתיחת הבטן שלא היתה הכרחית ולא נתנה פתרון לדימומים וכאבי הבטן מהם סבלה. 10. הביטוי המשפטי לסירובם של הנתבע ואשתו לשלם את העלות הנוספת הוא כי הם זכאים לבטול הסכמתם לעלות הנוספת לאחר שהושגה בכפיה ובניצול מצוקה. אשת הנתבע חתמה על ת/4 ואילו הנתבע רשם את השיק על מלוא הסכום שלא מרצונם לכאורה או הסכמתם. בהתאם לפסיקה הסכמה שניתנה בכפיה אינה שוללת את חופש הבחירה. ראה ע"א 661/88 חיימוב נ' חמיד פ"ד מד(1) עמ' 75. בספרה של גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה) דנה המחברת בזכות צד לחוזה לבטלו בשל כפייה שכפו עליו להסכים לו או שהסכמה שניתנה תוך ניצול מצוקתו כל זאת בהתאם להוראות סעיפים 17 ו 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). בעמ' 330 נאמר: "הכפיה החוזית האמורה בסעיף 17 טעונה פירוש רחב ככוללת כל פגיעה בגופו של אדם, בנכסיו, בחירותו ובמעמדו החברתי או הכלכלי, כדי לאלצו להתקשר בחוזה." ובעמ' 333 נקבע כי: "כדי להוות כפיה בגדר סעיף 17 הפגיעה או האיום בפגיעה צריכים להיות בלתי חוקיים.יסוד אי-החוקיות בהגדרת הכפיה החוזית נובע מהשקפה חברתית-מוסרית, אשר אינה מצטמצמת בבחינת חופש הרצון של קרבן הכפיה אלא בודקת גם את התנהגות הכופה." לא ברור בענייננו מהי הכפייה לה טוענים הנתבע ואשתו. ניתן להסיק כי מדובר בהפרת חוזה מצידה של התובעת כאשר דרשה תשלום גבוה יותר מזה שסוכם קודם לכן וזאת רק שעתיים לפני ביצוע הניתוח. סוג זה של כפייה נדון בספרה של גבריאלה שלו הנ"ל ולדעתה הודעה על הפרת חוזה כשלעצמה אינה ממלאת אחר יסוד אי החוקיות שבפעולת הכפייה הנטענת אלא כאשר מצטרף אליה היעדר הצדקה עניינית כלכלית או חוסר תום לב, רק אז ניתן לראות בה כפייה. דוגמא דומה לענייננו ניתנת בספרה של שלו כמו צבע המודיע לבעלת הדירה כי לא ימשיך בסיוד הדירה אם לא תשלם לו יותר ממה שסוכם עמו ובכך מנצל את מצוקת בעלת הדירה שהכינה דירתה לקראת הסיוד ואינה יכולה למצוא לאלתר צבע אחר. כפייה מסוג זה מאפשרת ביטול תוספת התשלום שנדרשה ככל שאין לה הצדקה עניינית וכלכלית. אלא שבענייננו לא הוכח כלל כי אין הצדקה עניינית כלכלית או חוסר תום לב בהתנהגותה של התובעת בסרבה לבצע את הניתוח בעלות הראשונה שניתנה. אין מחלוקת כי הערכת המחיר שניתנה לראשונה היתה שגויה ולא התייחסה לכל הפרוצדורות הרפואיות אליהן הופנתה אשת הנתבע לביצוע. לא היתה כל הצדקה לאי תשלום התוספת כך שיהווה "זכיה מן ההפקר". 11. גם הוראת סעיף 18 לחוק החוזים הדנה בצד לחוזה המנצל את מצוקת המתקשר כדי להביאו להסכמה חוזית אינה מועילה לנתבע ואשתו מאחר ולצורך קיומה של הזכות לבטל את החוזה על פי הוראת סעיף זה, יש להראות גם כי תנאי החוזה לו הסכים המנוצל, הם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי חיצוני. בפרק 16 לספרה של גבריאלה שלו נדרש לאחר השלב של איתור" המקובל" : "יושווה החוזה שנכרת בפועל אל חוזה היפותטי מאותו סוג, בלא יסוד העושק. כאשר מראה השוואה כזו פער בלתי סביר לרעת המנוצל, מתקיים היסוד שלפיו "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן מקובל" (עמ' 348). עוד נאמר בעמ' 346 כי מצוקת המתקשר צריכה להיות חמורה וקיצונית. אחד המבחנים למצוקה הוא העדר אלטרנטיבה ממשית וסבירה להתקשרות בחוזה הנדון. אף אחד מיסודות אלו לא הוכחו. לא הוכח כי קיים פער בלתי סביר לרעת הנתבע ואשתו בין הערכת העלות הראשונה לבין השניה. הפער בין הסכומים אומנם היה גבוה למדי אך לא באופן בלתי סביר למקובל. כמו כן, לא פורט כלל מה היו האלטרנטיבות שעמדו בפני אשת הנתבע ומדוע. לא ניתן לפסול על הסף כי ניתן היה לוותר על מתיחת הבטן ולבצע רק את כריתת המיומה ותיקון הבקע. אשת הנתבע העידה כי הנתבע שוחח עם מזכירות הרופאים אך לא ציינה מה היה תוכן השיחות עימם ואף הנתבע לא פירט כלל את תוכנן ואת תוכן שיחתו עם פקידת הקבלה. היה מקום לפרט ב"רחל בתך הקטנה" כי על העדר אלטרנטיבה ממשית וסבירה ולהוכיח יסוד זה טוב יותר. 12. לאור האמור לעיל, יש לראות בחתימתה של אשת הנתבע על הערכת העלות השניה ובהוצאת השיק על סכומו המלא לפקודת התובעת על ידי הנתבע, כקיבול להצעתה המתוקנת של התובעת כפי שניתנה ביום הניתוח לידיהם ועל כן כחוזה מחייב. אין עילה לבטול התחייבותו זו של הנתבע במיוחד כאשר היא שהביאה לביצוע הניתוח במלואו ואין כל דרך להשבה במידה והיתה נמצאת הדרך לבטל ההסכם. אין להתעלם גם מהתנהגות חסרת תום לב של הנתבע בכך שהסכים לשלם העלות באמצעות הוצאת השיק לפקודת התובעת כדי להביא לביצוע הניתוח כרצונו תוך ידיעה מראש כי הוא עומד לבטל את השיק ולהימנע מתשלום. 13. בשולי הדברים הנני לדחות את טענת ב"כ הנתבע לפיה התובעת טעתה בהערכת עלות הניתוח טעות בתחום הכדאיות הכלכלית ולכן אינה רשאית לתקן טעות זו. ראשית יצוין כי לא הוכח כלל כי התובעת טעתה. טענת העדה מטעמה כי קיבלה רק הפניה אחת והשניה הומצאה לה סמוך מאד למועד הניתוח לא נסתרה למרות שניתנה לנתבע ההזדמנות להזים טענה זו. ושנית, אין מדובר בטעות בכדאיות כלכלית אלא בביצוע הערכת עלות בחסר ועל סמך נתונים חסרים ומכל מקום, הנתבע הסכים לתיקון כך שאין מקום לטענה זו עתה כאשר מי שמבקש לבטל את ההסכם האחרון אינו התובעת אלא הנתבע. שלא ימצא פסק הדין חסר, הנני לדחות גם את טענת ב"כ התובעת לפיה רשאית התובעת לדרוש כל מחיר מהנתבע גם בדיעבד לאור האמור בהערכת עלות הניתוח לפיה העלות הסופית תיקבע בהתאם לניתוח שיבוצע בפועל ותעודכן ביום השחרור מבית החולים. הוראה זו נועדה להתפתחות בלתי צפויה במהלך הניתוח שעלולה לחייב בביצוע פרוצדורות נוספות או הארכת זמן הניתוח או שימוש באביזרים שלא תוכננו מראש. אין מדובר בתיקון טעות והוספת הערכת עלות שהיתה אמורה להינתן מראש והיתה מתוכננת מראש. 14. סוף דבר הוא כי על הנתבע לשלם את סכום התביעה והנני מורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע בתיק הוצאה לפועל 01-49023-13-1 כסדרם תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבע ובהעדר תשלום. באופן יוצא דופן אינני פוסקת הוצאות לזכות התובעת בגין ניהול תיק זה וזאת כדי להביע את מורת רוחי מהעובדה שהתובעת לא מצאה לנכון לטרוח ולפרט בתצהיר עדות ראשית מטעמה מדוע הוצאה הערכת עלות ראשונה כשהיא חסרה ומדוע הוגשה הערכת עלות מתוקנת לידי הנתבע ואשתו רק שעתיים לפני מועד הניתוח ולא קודם לכן ולפחות יום אחד קודם, וזאת ללא הסבר מניח את הדעת לכך. לו היה מוגש תצהיר עדות ראשית מפורט עם כל המידע הרלוונטי יתכן והיה נחסך זמן רב בשמיעת הראיות והיה נמנע הצורך במתן זמן לשם הגשת ראיות הזמה מצדו של הנתבע. לטעמי אף היה סיכוי סביר לפיו היה הנתבע מכלכל את צעדיו אחרת בטרם היה ניגש לישיבת ההוכחות. כמו כן, עוגמת הנפש שנגרמה לנתבע ואשתו במועד הניתוח, אינה מצדיקה אומנם פטור מתשלום ופירעון השיק אך מצדיקה פטור מתשלום הוצאות בגין ניהול תיק זה ויהא בכך פיצוי ראוי. שיקיםרפואה