תאונת דרכים תוך כדי חניה בנסיעה אחורה (ברוורס)

תאונת דרכים תוך כדי חניה בנסיעה אחורה (ברוורס) - נזקים לרכב. אין מחלוקת על כך שהתאונה התרחשה עת החנה נהג המאזדה את רכבו, תוך כדי נסיעה לאחור. 9. בתקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) נקבע: "45. נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע - (1) סיכון או פגיעה; (2) הטרדה או הפרעה". התקנות מהוות מקור לחובות חקוקות ולנורמות התנהגות סבירות ככל שנדרש לצורך העוולות בסעיפים 63, 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968. בהתאם לתקנה 45 לתקנות, נוהג רכב לא יסע אחורנית, אלא "אם יש צורך בכך", ו"במידת הצורך", וזאת, רק לאחר שנקט באמצעי זהירות הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או הפרעה לתנועה (ד"נ 22/83 מדינת ישראל נ' חדריה פ"ד לח (2) 285 (1984) ). הנטל להוכיח נקיטת אמצעי זהירות מספיקים וקיומם של התנאים הדרושים בעת נסיעה לאחור מוטל על נהג הרכב הנוסע לאחור. אמצעי הזהירות שיש לשקול בעת נסיעה לאחור אינן רשימה סגורה, אלא תלויה בנסיבות של כל מקרה. התקנות אינן קובעות במפורש את אמצעי הזהירות. עליהם למנוע "סיכון או פגיעה" או "הטרדה או הפרעה". 10. נהג המאזדה רשם בהודעתו למבטחתו כי בעת חנייתו גרם להפרעה בנתיב הימני בכביש: "הנתיב הימני היה פנוי בזמן שנכנסתי לחניה והרכב שלי חסם את חלקו במהלך הכניסה לחניה (עם הצד השמאלי קדמי) כך שכל העומס היה בנתיב השמאלי". בנסיבות אלו היה עליו לנקוט במשנה זהירות במהלך חנייתו לאחור, ואף לשקול אם הדבר הכרחי כלל ונחוץ, בשים לב לעומס בכביש. בעדותו בבית המשפט אמר נהג המאזדה כי ברגע התאונה הביט לאחורנית לצורך החניה. במסגרת נקיטת אמצעי הזהירות היה עליו לעצור מדי פעם, בעת נסיעתו לאחור, ולסרוק את שני הכיוונים ולהיעזר במראות. בנוסף, בהודעתו למבטחתו רשם נהג המאזדה כי בתחילת החניה הנתיב הימני היה פנוי, אולם בעדותו בבית המשפט כי ראה את הפורד מאחוריו כאשר החל להחנות את רכבו. טענות עובדתיות אלו אינן עולות בקנה אחד. 11. הגעתי למסקנה כי נהג המאזדה נסע לאחור תוך סטייה שמאלה, בלא לבחון באופן מספק את הכביש. דבר זה תואם את דבריו בהודעתו לחברת הביטוח: "הסברתי לנהגת כי אני מחכה לחניה ואני ממהר ולכן אבקש שתנהג בהגינות ותוותר על החניה". אינני מקבל את טענת נהג המאזדה לפיה בעת החניה לאחור, כאשר הרכב נמצא בנתיב אחד, לא תיתכן סטייה של הרכב לנתיב אחר. 12. אף על נהגת הפורד חלים כללי זהירות כנהגת בכביש. נהגת הפורד הייתה מודעת לכך שנהג המאזדה החנה את רכבו, והיה עליה לצפות כי רכבו עשוי לשנות את תנוחתו וזוויתו, ולפיכך לנקוט באמצעי זהירות סבירים. היה עליה לשמור מרחק סביר מהרכב בעת נסיעתה. לפי טיב הנזק ברכב הפורד שהינו לכל אורכו, ניתן להתרשם שאף לאחר התרחשות התאונה המשיכה נהגת הפורד בנסיעה. הדבר אף עולה מהודעתה אל חברת הביטוח ומעדותה. אילו הייתה עוצרת מיד, היה ניתן לצמצם את הנזקים שנגרמו לרכבה. בהתאם לחובת הזהירות הכללית שבתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, היה על נהגת הפורד לעצור כאשר אירעה הפגיעה, וזאת בכדי למנוע המשך פגיעה לכל אורך הרכב. אי עצירתה בזמן ומניעת אפשרות למאזדה להשלים את החנייה באופן בטוח היוו הפרה של חובת הזהירות האמורה, ומשקפים אשם תורם בשיעור 50%. הנזק 13. התובעת תבעה פיצוי בגין הנזקים הבאים: נזק ישיר לרכב בסך 4,300 ₪, פיצוי בגין ירידת ערך בסך 1,715 ₪, עלות שכר טרחת השמאי בסך 850 ₪, ופיצוי בגין אי שימוש ברכב בעת תיקונו בסך 800 ₪. להוכחת הסכומים בשלושת ראשי הנזק הראשונים צורפו לכתב התביעה חוות דעת שמאי וחשבון השמאי. הרכיב הרביעי לא הוכח. 50% מסך הנזק שהוכח הינו 3,433 ₪. התוצאה 14. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (א) 3,433 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 9.9.2013, ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) שכר טרחת עורך-דין בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (ג) מחצית אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםנסיעה לאחורחניה