האם מסירת כתב תביעה ללא טופס הזמנה לדין מהווה המצאה כדין ?

האם מסירת כתב תביעה ללא טופס הזמנה לדין מהווה המצאה כדין ? רקע ועובדות שדרושות לעניין 1. בתובענה שלפני, בהמרצת פתיחה, ביקש התובע פסק דין הצהרתי, כי הנתבע הפר הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 18.1.12 (להלן: ההסכם); שבו הסכים הנתבע להמיר סך 500,000 יורו מחובו של התובע כלפיו, על פי פסיקתא שתצויין להלן, כנגד קבלת נכס מקרקעין שמצוי בעיר ברשוב ברומניה (להלן: הנכס); ובכך מנע בעד התובע לקיים את חיובו כלפי הנתבע, באמצעות העברת הנכס לנתבע. 2. התובענה הוגשה ביום 1.10.13. משחלפו למעלה מ- 45 ימים מבלי שהוגש כתב תשובה מטעם הנתבע, ואף לא בקשה לקיים דיון בתובענה, ביקש ב"כ התובע לתת פסק דין על פי התובענה, בהתאם לתקנה 256 א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנה 256 א'). לאחר שעיינתי בקפידה בתובענה, על נספחיה הרבים, נתתי - ביום 4.12.13 - את פסק הדין ההצהרתי כפי שהתבקש בתובענה (להלן: פסק הדין). ב"כ הנתבע ביקש לבטל את פסק הדין, ולבקשה זו המציא ב"כ התובע שתי תגובות (תגובה ראשונית ותגובה משלימה). החלטה זו ניתנת לגבי הבקשה לביטול פסק הדין, לאחר שהתקיים דיון בה, במעמד הצדדים. 3. להלן, בתמצית, העובדות שדרושות לענייננו: הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (20775-05-10). הושג הסכם פשרה, ולפיו היה על התובע להעביר לבעלות הנתבע (או חברה מטעמו) את הנכס עד מועד מסויים; ולא - לשלם לנתבע 500,000 יורו. עוד היה על התובע לשלם לנתבע סכום נוסף בסך 102,000 יורו. משלא העביר התובע את הנכס לבעלות הנתבע, במועד שנקבע, ניתנה על ידי ביהמ"ש המחוזי, ביום 22.11.11, פסיקתא מוסכמת, ולפיה חוייב התובע לשלם לנתבע 612,000 יורו (בפסיקתא הוראות נוספות שאינן דרושות לענייננו). 4. הנתבע פתח כנגד התובע הליך הוצאה לפועל, בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, לשם ביצוע התשלום על פי הפסיקתא. במסגרת הליך זה העלה הנתבע טענת "פרעתי": כי נכרת בין הצדדים ההסכם, כאמור בסעיף 1 לעיל; וכי הנתבע הפר הסכם זה, בכך שלא התייצב לפני הנוטריון ברומניה, בשני מועדים שנקבעו לכך, ובזאת מנע בעד התובע להעביר אליו את הנכס, כהמרה לתשלום בסך 500,000 יורו, על פי ההסכם. 5. המחלוקת בין הצדדים, בעניין עצם כריתת ההסכם ובעניין אי התייצבותו של הנתבע לפני הנוטריון ברומניה, לשם העברה אליו של הבעלות בנכס, נתבררה בדיון-הוכחות לפני ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת רביע ג'באלי. ביום 22.7.13 נתנה כב' הרשמת ג'באלי החלטה מפורטת, שבה העדיפה את גירסתו של התובע על פני גירסת הנתבע ופסקה כי "החייב (התובע דנן) עמד בנטל המוטל עליו בבקשה בטענת פרעתי והוכיח את הטענות העובדתיות שנטענו על ידו בבקשתו". כב' הרשמת ג'באלי הורתה לתובע לפנות בתביעה מתאימה לביהמ"ש המוסמך, על מנת שיקבע אם הופר ההסכם, לאחר שבהחלטתה היא קבעה ממצא עובדתי בדבר כריתתו (כב' הרשמת ג'באלי ביארה בהחלטתה כי אין בידה הסמכות לקבוע אם ההסכם הופר, דבר שמצוי בסמכותו של ביהמ"ש). בהתאם לכך הגיש ב"כ התובע את התובענה שלפני. הבקשה לביטול פסק הדין - האם בוצעה מסירה כדין של התובענה 6. לבקשה למתן פסק הדין על פי תקנה 256 א' צורף תצהיר של מר יחיאל כהן, שליח-המסירות שביצע את מסירת התובענה לנתבע (להלן: השליח). בבקשה לביטול פסק הדין טען ב"כ הנתבע, כי הנתבע לא קיבל את התובענה, וכי המסירה לא בוצעה כדין. העדויות הרלבנטיות שלפני, לעניין זה, הן עדותו של הנתבע ועדותו של השליח. 7. הנתבע אישר בעדותו כי הוא מתגורר ברח' הערמון 24, יבנה. הנתבע אישר קיומו של הליך אחר ("התיק של חיים פרנבוך" כפי שכונה בשאלתו של ב"כ התובע, בעמ' 2 לפר'); שגם בו בוצעה לו מסירה אישית של כתב בי-דין, מטעם ב"כ דכאן של התובע, ואשר הנתבע טען כי המסירה לא היתה כדין. ב"כ התובע עימת את הנתבע עם כך שהשליח דנן הוא אותו שליח, שביצע לו את המסירה בתיק של פרנבוך, וכי השליח זיהה אותו. הנתבע השיב כי אינו יודע אם זה אותו שליח, וכי זיהויו על ידי השליח היה "מפני שאתה (כלומר, ב"כ התובע - י.ק) לחשת לו באוזן שאני כהן" (בעמ' 2 לפר'). הנתבע טען בעדותו כי ידע, שהתובע מתכוון להגיש תביעה, אך הוא מעולם לא קיבל אותה. 8. השליח אישר בעדותו את האמור בתצהירו: כי ביום 10.10.13, בשעה 20:00, הוא הגיע לבית הנתבע, ברח' הערמון 24, יבנה, על מנת לבצע לו מסירה אישית של התביעה. השליח העיד כי הוא מכיר את הנתבע (ששמו הפרטי אברהם) ממסירה קודמת שביצע לו. השליח העיד כי ביתו של הנתבע הוא בית פרטי, מגודר ובעל שער עם אינטרקום, כפי שנראה בתצלום ת/ 1. לדבריו, לאחר שצילצל באינטרקום שבשער הכניסה לבית, הופיע הנתבע בחלון, שנראה בתצלום ת/ 1, והשליח זיהה אותו. "הוא הופיע לי בחלון, צעקתי לו: מר אברהם, כי הוא כבר מכיר אותי. הוא לא ענה לי. פעם פעמיים ניסיתי ולא הלך. .... לאחר שמר אברהם לא ענה לי, זרקתי את המעטפה עם כתב בית הדין מעבר לשער, לכיוון הכניסה לבית (מצביע על מקום הכניסה מחת לגג רעפים קטן), שם יש כניסה לבית שעולים אליה במספר מדרגות, ויש שם מפתן. לשם זרקתי את המעטפה" (בעמ' 3 לפר'). לגבי תוכן המעטפה העיד השליח, כי הוא לא בדק את תוכנה, וכי הפרטים שמילא בעניין זה בתצהירו מבוססים על הרשום בטופס אישור המסירה, שצורף לתצהירו, אשר מולא במשרד ב"כ התובע, ובו נרשם מספר התיק דנן וכי הכתב שבו מדובר הוא "תביעה". 9. לגבי עצם ביצוע המסירה, מעדיפה אני בבירור את עדותו של השליח, שעשתה עלי רושם פשוט ואמין, על פני טענתו של הנתבע, כי מעולם לא קיבל את כתב התביעה. אני מאמינה לדברי השליח, כי הנתבע הופיע בחלון ביתו, למשמע הצלצול באינטרקום, וכי התעלם מקריאת השליח בשמו ולא השיב לו כלל, ועל כן השליך השליח את המעטפה אל כניסת הבית, בתוך החצר הסגורה והנעולה. מסקנתי היא, איפוא, כי ביום 10.10.13 קיבל הנתבע את המעטפה ובה כתב התביעה. 10. ב"כ הנתבע טען כי אפילו כך - המסירה אינה כדין, ממספר טעמים: ראשית, השליח לא בדק את תוכן המעטפה, ועל כן אין לדעת אם אמנם היה בתוכה כתב התביעה. אני דוחה טענה זו. המסירה בוצעה בדרך רגילה ומקובלת. לצורך מידת הוכחה על פי מאזן ההסתברויות, חזקה כי האדם במשרד ב"כ התובע, שמילא את טופס אישור המסירה אשר נמסר לשליח ביחד עם המעטפה ובה כתב בי-הדין למסירה, הכניס למעטפה את כתב התביעה, כפי שנרשם בטופס אישור המסירה. טענה נוספת של ב"כ הנתבע היתה, כי על פי תקנה 255 לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לצרף לתובענה בהמרצת פתיחה טופס "הזמנה בהמרצת פתיחה" (טופס 26 בתוספת לתקנות סדר הדין האזרחי). לטענתו, מסירת כתב התביעה ללא טופס 26 האמור אינה מסירה כדין, ולכך יש ליתן משקל-יתר, בשל היותה של תקנה 256 א' תקנה חדשה יחסית, ומכאן החשיבות שבהבאתה לידיעתו של מקבל כתב התביעה בהמרצת פתיחה. בטופס אישור המסירה לא נרשם, כי טופס 26 הוכנס אף הוא למעטפה שנמסרה לשליח, ועל כן יש לקבוע כי טופס 26 לא נמסר לנתבע ביחד עם כתב התביעה, ולפיכך המסירה אינה כדין. אני דוחה אף טענה זו, ממספר טעמים: ראשית, המסירה צריכה להיות של כתב התביעה, וזה נמסר לנתבע. ככל שנפל פגם בכך, שטופס 26 לא צורף לכתב התביעה (ככל שאמנם לא צורף), הרי זה פגם "טכני" במהותו, אשר בנסיבות העניין אין בו כדי לאיין את מסירתו של כתב התביעה לנתבע. שנית, כאשר בפועל קיבל הנתבע את כתב התביעה, רואים זאת כהמצאה כדין, גם אם לא בוצעה מסירה אישית "פורמלית", כפי שבוצעה במקרה זה (כך, על פי פסיקת ביהמ"ש העלין שהובאה בתגובתו המשלימה של ב"כ התובע: רע"א 1415/04 סרביאן נ. סרביאן; רע"א 4577/09 חסון נ. י. ש יגדל בע"מ; פסיקה שבה הודגשה חובת תום הלב בניהול הליך, כאחד הטעמים להלכה זו). שלישית, באי-כוחו של הנתבע ידעו על התובענה, כפי שיפורט להלן, ושלוחו של אדם כמותו. באי-כוחו של הנתבע, שהם עורכי-דין, אינם זקוקים לטופס 26 על מנת לדעת על התקנתה של תקנה 256 א', ועל השלכותיה לעניין מתן פסק דין בהעדר כתב תשובה להמרצת הפתיחה, או בהעדר בקשה של הנתבע לקבוע מועד לדיון בתובענה; גם אם התקנה הותקנה בשנת 2013. 11. על פי האמור, אני דוחה את הטענה כי כתב התביעה לא נמסר כדין לנתבע. 12. נוסף על המסירה כדין לנתבע כאמור לעיל, מקבלת אני את טענתו של ב"כ התובע, כי עורכי הדין במשרד ב"כ הנתבע ידעו על הגשת התובענה דנן. עורכת-דין הריש ממשרד ב"כ הנתבע ייצגה את הנתבע, כזוכה בהליך ההוצאה לפועל שפתח כנגד התובע. לפיכך היו ב"כ הנתבע מודעים לכך, שעל פי החלטתה של כב' הרשמת ג'באלי היה על התובע להגיש את התובענה דנן עד יום 1.10.13. על כן יכלו הם לעמוד, כבר במועד זה, על כך שהתובענה אמנם הוגשה. ב"כ התובע מפרט בהרחבה - בסעיפים 5-23 של תגובתו המשלימה - את התיעוד בדבר הגשת התובענה דנן, שנעשה בתיק ההוצאה לפועל בנצרת, לרבות החלטה מפורשת של ר' ההוצאה לפועל בעניין התובענה דנן, לאחר שהוגשה, וכן את האופן שבו הומצאו כל המסמכים הללו לבאי-כוח הנתבע, ולעניין זה המציא ב"כ התובע אף תעודת עובד ציבור. ב"כ התובע מסתמך אף בהקשר זה על פסיקתו של ביהמ"ש העליון, שהוזכרה בסעיף 10 לעיל, ולפיה ייחשב בעל דין כיודע על כתב בי-הדין שבו מדובר, כאשר קיומו ותוכנו הובאו לידיעתו, ומכוח ידיעה זו חלות עליו תקנות סדר הדין הרלבנטיות והמועדים שננקבו בהן. 13. המורם מכל האמור הוא כי בוצעה לנתבע מסירה כדין של התביעה, וכי הוא ובאי-כוחו ידעו על התובענה ויכלו להגיש, בעוד מועד, כתב תשובה או לבקש לקיים דיון בתובענה, דבר שעל פי תקנה 256 א' די בו כדי למנוע מתן פסק דין על פי צד אחד, בהתאם לאותה תקנה. משבחרו ב"כ הנתבע שלא לפעול באחת הדרכים הללו, היה עליהם לצפות את האפשרות שיינתן פסק דין על פי התובענה, בהתאם לתקנה 256 א'. הבקשה לביטול פסק הדין - האם היה מתן פסק הדין "מוצדק בנסיבות העניין" 14. טרם הדיון בסוגייה שבכותרת דלעיל, יצויין כי בבקשה לביטול פסק הדין לא נטען דבר בעניין סיכויי ההצלחה של הגנת הנתבע כנגד התובענה; שהוא כידוע הנדבך השני שיש לשקול לגבי בקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד (נוסף על עניין המסירה כדין). בעת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין הטעים ב"כ הנתבע כי אמנם אין בכוונתו "להרחיב חזית" ולטעון לעניין סיכויי ההצלחה של ההגנה מפני התובענה; אלא רק בעניין ההצדקה, בנסיבות העניין, ליתן את פסק הדין בהתאם לתקנה 256 א', וזאת - רק על פי כתב התביעה וצרופותיו (טענה כי מתן פסק הדין על פי תקנה 256 א' לא היה מוצדק, בנסיבות העניין, נכללה בסעיף 8 לבקשה לביטול פסק הדין). 15. לעניין הטיעון כנגד ההצדקה למתן פסק הדין, על פי תקנה 256 א', העלה ב"כ התובע טענת-סף: כי המבקש ביטולו של פסק דין, שניתן על פי צד אחד, אינו רשאי לתקוף את שיקול דעתו של ביהמ"ש במתן אותו פסק דין, וכי הטיעון המותר לו מתגדר בשני "הנדבכים" שצויינו לעיל, קרי: העדר מסירה כדין של כתב התביעה (או הזימון לדיון, אם פסק הדין ניתן בהתאם לתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי); או -כי סיכויי ההגנה גבוהים. בעניין זה העמידו ב"כ הצדדים מחלוקת משפטית, לגבי אופן יישומה של תקנה 256 א', בהקשר של בקשה לביטול פסק דין שניתן על פיה. בהחלטה שנתתי במחלוקת זו (בעמ' 8 לפר') נקטתי אמת מידה גמישה ואפשרתי לב"כ הנתבע להציג את טיעונו: כי בנסיבות של המקרה דנן לא התקיים התבחין שנדרש על פי תקנה 256 א': כי על ביהמ"ש להשתכנע שמתן פסק הדין על פי התביעה בלבד הוא "מוצדק בנסיבות העניין". 16. הפרת ההסכם, על פי טענת התובע, היתה בכך שהנתבע לא התייצב, פעמיים, לפני הנוטריון הציבורי ברומניה, על מנת לחתום על הסכמי המכר לגבי הנכס (הסכם אחד עם הנתבע עצמו ושני - עם חברה שבבעלותו), ולבצע באותו מעמד את העברת הבעלות בנכס לנתבע, בהתאם להסכם. הצדדים קבעו להיפגש במשרד הנוטריון ביום 14.2.12. באותו יום שלח הנתבע לתובע מכתב, שבו העלה דרישות שונות, כתנאי לביצוע של העברת הבעלות בנכס. התובע טוען כי הדרישות שהעלה הנתבע ברגע האחרון, ביום שבו נקבעה הפגישה אצל הנוטריון, לא היו דרושות לצורך ביצוע העברת הבעלות, ולא היו אלא דרישות-סרק, שנועדו לסכל את ביצועה. משלא התייצב הנתבע לפני הנוטריון, ביום 14.2.12, פנה התובע אל המוציא לפועל, אשר הוציא זימון לנתבע ולחברה שבבעלותו, כי עליהם להתייצב במשרד הנוטריון ביום 23.2.12 לשם ביצוע העברת הבעלות בנכס (הזמנת המוציא לפועל צורפה כנספח י"א לכתב התביעה). הנתבע לא התייצב אצל הנוטריון גם במועד השני, 23.2.12. במועד זה אישר הנוטריון - במסמך שצורף כנספח י"ג לכתב התביעה - כי הנתבע והחברה שבבעלותו זומנו כדין להתייצב לפניו באותו מועד; כי נציגתו של התובע, שהתייצבה לפניו, מחזיקה ביפוי כוח כדין; וכי הנציגה הצהירה שברצונה להשלים, מטעם התובע, את העברת הבעלות בנכס לנתבע ולחברה שבבעלותו. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה לדין הרומני, עו"ד סורין גנות (נספח ט"ו לכתב התביעה), ולפיה - לו היה הנתבע מתייצב לפני הנוטריון ביום 23.2.12, היה הסכם המכר נחתם, ולא היתה כל מניעה להעביר את הנכס לבעלותם של הנתבע ושל החברה שלו (המבנה על שם הנתבע, והקרקע על שם החברה). 17. ב"כ הנתבע טוען כי מתוך כתב התביעה עצמו ניתן ללמוד על הצדקה משפטית שהיתה לנתבע, שלא להתייצב לפני הנוטריון לשם ביצוע העברת הבעלות, ומכאן טענתו כי בנסיבות העניין לא היה מוצדק ליתן את פסק הדין על פי תקנה 256 א'. ב"כ הנתבע סמך טענה זו על סעיף 35 לכתב התביעה, שבו צויינו שתיים מהדרישות שהציג הנתבע לתובע כתנאי לביצוע העברת הבעלות בנכס. הדרישות שצויינו בסעיף זה של כתב התביעה הן: לקבל תרגום של אישור-אפוסטיל שניתן ליפוי הכוח, שמסר התובע לנציגתו ברומניה לצורך ביצוע העברת הבעלות בנכס, וכן הערכת שמאי לנכס. לגבי הערכת השמאי נאמר בכתב התביעה, כי זו היתה כבר בידי הנתבע, ועל כן לא היה בסיס לדרישה זו. יצויין כי בסעיף 30 לכתב התביעה נאמר שכל המסמכים הדרושים לביצוע העסקה נמסרו לנתבע מראש. אין מחלוקת כי הנתבע אף העביר לנציגת התובע העתק תעודת ההתאגדות של החברה שלו ועותק של דרכונו, לצורך עריכת המסמכים הדרושים. 18. הדיון לפני התמקד בדרישה הראשונה, בעניין אישור-האפוסטיל. בתשובה ששלח התובע לנתבע על דרישתו זו, ציין התובע כי דרישתו של הנתבע לתרגום תמוהה, בהיות הנתבע בעל דרכון אמריקאי ויודע אנגלית (עניין זה צויין בהחלטתה של כב' הרשמת ג'באלי). על כל פנים, טוען ב"כ התובע, אישור-האפוסטיל עצמו היה בנמצא, ותרגומו לא היה הכרחי לשם ביצוע העברת הבעלות בנכס. עוד טוען הוא כי על פי הדין ברומניה, הנוטריון הציבורי מוסמך לאשר חוזי העברת בעלות במקרקעין (כפי שנאמר בחוות דעתו של המומחה לדין הזר, נספח ט"ו לכתב התביעה). הנוטריון בודק את תקינותם של כל המסמכים הדרושים, ואם היה מוצא פגם באישור-האפוסטיל, או בכל מסמך דרוש אחר, הוא לא היה מאשר את ביצוע העברת הבעלות. כפי שצויין, אישר הנוטריון - במסמך, נספח י"ג לכתב התביעה - כי יפוי הכוח שבידי נציגת התובע הוא כדין (במסמך הנוטריון צויין, בין היתר, כי האפוסטיל שנלווה ליפוי הכוח שבידי הנציגה תואם את אמנת האג משנת 1961). עוד טען ב"כ התובע כי ככל שהיו לנתבע טענות לגבי חוסר או פגם במסמכים דרושים - לאחר שכל המסמכים הוכנו כנדרש מטעם התובע - היה על הנתבע להתייצב לפני הנוטריון ולהעלות טענות אלה לפניו. יצויין בהקשר זה כי הנתבע עצמו טען, בהליך לפני כב' הרשמת ג'באלי, כי לו היה מקבל הזמנה כדין להתייצב לפני הנוטריון, היה מתייצב ושוטח את טענותיו. הנתבע טען, איפוא, גם לגבי ההתייצבות לפני הנוטריון, כי לא קיבל הזמנה כדין, אך כאמור - הנוטריון קבע במסמך שלו (נספח י"ג לכתב התביעה), כי הנתבע זומן לפניו כדין. ב"כ הנתבע טוען כי הנתבע דרש לקבל תרגום של אישור-האפוסטיל על מנת לבדוק אם הוא תקין. לטענתו, הנתבע אינו צריך לסמוך על בדיקת הנוטריון הציבורי, וזכותו כי אישור-האפוסטיל ייבדק על ידי בא-כוחו. על כן, כל עוד לא הומצא לנתבע התרגום של אישור-האפוסטיל, וכל עוד לא נבדק על ידי בא-כוחו - דבר שעולה מהאמור בסעיף 35 לכתב התביעה - היתה לנתבע הצדקה משפטית שלא להתייצב לפני הנוטריון. לפיכך טוען ב"כ הנתבע כי על פי העולה מסעיף 35 של כתב התביעה עצמו, לא התקיימה ההצדקה, כנדרש על פי תקנה 256 א', ליתן את פסק הדין ההצהרתי שקובע כי הנתבע הפר את ההסכם. ב"כ התובע ביקש לדחות טענה זו. הוא טען כי על פי המוצג בפרוטרוט בכתב התביעה, על נספחיו הרבים, לא היתה לנתבע כל הצדקה שלא להתייצב במשרד הנוטריון לשם קבלת הבעלות בנכס, על פי ההסכם. כל המסמכים שנדרשו לכך הוכנו ואף נמסרו מראש לנתבע. הדרישות שהעלה הנתבע ברגע האחרון, ביום שבו קבעו הצדדים להיפגש במשרד הנוטריון לביצוע העברת הבעלות, לא נדרשו לצורך השלמת ביצוע העסקה ולא היו אלא דרישות-סרק, שנועדו לסכל את ביצוע ההסכם. טענה זו נתמכה בעדות שמסר לפני כב' הרשמת ג'באלי מר שלמה נרקיס, שהיה מעורב בכריתת ההסכם (נרקיס הלווה לתובע 100,000 יורו שנדרשו לתשלום המיסים בגין הנכס, על מנת שיהא נקי מכל חוב ו"בשל" להעברת הבעלות בו לנתבע). בעדותו מסר נרקיס, בין היתר, כי לאחר שההסכם לא בוצע, הוא ניסה לברר עם הנתבע את הסיבה לדבר, והנתבע השיבו כי יהיה מוכן לקבל את הבעלות בנכס, אם התובע ישלם לו סכום נוסף של 150,000 יורו. כב' הרשמת ג'באלי מצאה את עדויותיהם של התובע ושל נרקיס אמינות, הן לגבי עצם כריתת ההסכם והן לגבי הסיבה שמסר הנתבע לנרקיס לסירובו לבצע את ההסכם. 19. כאמור, טענתו של ב"כ הנתבע בדבר העדר ההצדקה למתן פסק הדין ההצהרתי על פי התביעה בלבד, התמקדה בטענה כי על פי העולה מסעיף 35 של כתב התביעה, היה חסר לנתבע תרגום של אישור-האפוסטיל, דבר שהקנה לו הצדקה משפטית שלא להתייצב במשרד הנוטריון לביצוע העברת הבעלות, עד שיומצא לו תרגום זה וייבדק על ידי בא-כוחו. איני מקבלת טענה זו. מכתב התביעה, על צרופותיו, לא עולה כי אותו תרגום היה חיוני לביצוע העברת הבעלות. אדרבא, החומר שבכתב התביעה ובנספחיו תומך בטענת התובע כי אין הדבר כך. כאמור, לכתב התביעה צורפה אף חוות דעת מומחה לגבי הדין ברומניה, ולפיה המניעה היחידה להעברת הבעלות בנכס לנתבע היתה, כי הנתבע לא התייצב אצל הנוטריון לשם ביצוע העברת הבעלות, ולו היה הנתבע מתייצב - ניתן היה לבצעה באותו מעמד. ככל שהיו לנתבע טענות לגבי חוסר או פגם במסמך כלשהו, היה עליו להתייצב לפני הנוטריון ולהעלות טענות אלה, אך לא היתה הצדקה לאי-התייצבותו במשרד הנוטריון, דבר שסיכל את ביצוע ההסכם. על כן איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע כי למקרא סעיף 35 של כתב התביעה, היה "מוצדק" לדחות את בקשת התובע למתן פסק הדין על פי תקנה 256 א'. סיכום 20. על פי המפורט לעיל, אני דוחה את שני ראשי-הטיעון של ב"כ הנתבע בבקשתו לבטל את פסק הדין, הן ראש-הטיעון בדבר אי התקינות של מסירת כתב התביעה לנתבע והן ראש-הטיעון כי מתן פסק הדין לא היה "מוצדק בנסיבות העניין", כנדרש על פי תקנה 256 א'. לפיכך אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. 21. הנתבע ישלם לתובע את אגרת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשתה: 1.10.13; את הוצאות עד התובע, כפי שנפסקו, וכן - שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הזמנה לדיןכתב תביעהמסמכיםשאלות משפטיותהמצאת כתבי בי דין