מה קורה לחובות של אדם שנפטר ? ##(1) חובות של אדם שנפטר - הקדמה:## דיני הירושה קובעים הגבלה לאחריות היורשים; אחריותם מתמצית בנכסי העיזבון בלבד ואין לתבוע מהיורשים דבר מעבר לכך. עד לחלוקת העיזבון, היורשים אינם אחראים לחובות העיזבון אחריות יורשים לחובות עזבון קבועה בהוראות סימן ו' בפרק השישי בחוק הירושה. בסעיף 126 לחוק זה נקבע כי עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון. סעיפים 127 ו- 128 לחוק קובעים את אחריותו של יורש לאחר שחולק העזבון, ומבחינים בין מקרה בו הוזמנו נושים על-ידי מנהל העזבון ( סעיף 99) או על-ידי היורשים עצמם (סעיף 123) לבין מקרים בהם לא הוזמנו הנושים. את מידת אחריותו של יורש לחוב שלא סולק בהתאם להוראות סעיפים 128-126 לחוק, ניתן לסכם בטבלה הבאה: סעיף 129 לחוק דן באחריות יורש לחוב במקרים מיוחדים - של העלמה מנכסי העזבון ושל העלמת קיומו של חוב. סעיף 132(א) לחוק מאפשר הגשת תביעה נגד יורש, ובלבד שתביעה כזו תהא מוגבלת להיקף אחריותו של היורש. ##(2) חובות אדם שנפטר - אחריות היורשים:## דיני הירושה קובעים הגבלה כללית לאחריות היורשים אחריות היורשים מנכסי העזבון בלבד ואין לתבוע מהם מאומה מעבר לכך. לעתים מתעוררים חילוקי דעות לעניין עצם עובדת החלוקה בין היורשים. על הנושה להוכיח הן את עצם קיום נכסי העזבון והן את עצם העובדה שנכסים אלה חולקו בין היורשים. רק לאחר מכן אפשר יהיה לרדת לנכסי היורש עד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון. (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (כרך שלישי, 2002-תשס"ב)) עקרון זה בא לידי ביטוי בסעיף 126 לחוק הירושה, לפיו עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון. כן מוצא הוא ביטוי בסעיף 127 לחוק, המגביל את אחריותו של יורש לאחר חלוקת העזבון 'עד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון'" (ע"א 8265/03 אברמן נ' מנהל מס שבח מקרקעין). ##(3) אחריות היורשים לחובות אדם שנפטר לפני חלוקת העזבון ביניהם:## תנאי לחיוביו של היורשים בחובות העיזבון הוא שהעיזבון חולק, שאם לא כן, עומדים רק נכסי העזבון לחלוקה לנושים. על התובע את היורשים מוטל הנטל להוכיח שהעזבון חולק, דהיינו שהיורשים ירשו דבר מה מנכסי העזבון. (ת"א (מחוזי חי') 291/07 יונס נ' עזבון מסארווה; ע"א (מחוזי נצ' 1044/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון יונג). סעיף 126 לחוק הירושה קובע כי: "עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון." דהיינו, ניתן לפרוע את חובות המנוח רק מנכסי העיזבון ומהם בלבד. סעיף 126 מתייחס לאחריות היורשים לחובות העזבון לפני חלוקת העזבון ביניהם, ואילו סעיפים 127 ו- 128 קובעים את היקף אחריות היורשים לאחר חלוקת העזבון. סעיף 126, כפי שזכה לפרשנויות בתי המשפט, מבטא באופן חד משמעי את הרעיון שחוק הירושה גורס אחריות של יורשים לנכסי עזבון בלבד, ואין לגבות מהם מאומה מעבר לכך. במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו (סעיף 1 לחוק). פטירת המוריש ואפילו צו ירושה, שניתן על עזבונו, אינם מקנים ליורשים זכויות בנכסים ספציפיים. עד למועד חלוקת העיזבון אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסוים. זכותו של יורש לגבי נכס מסוים מתגבשת רק לאחר שנכסי העזבון חולקו בהתאם לחוק. (ע"א 314/79 שליין נ' ברק, פ"ד לה(3) 225, 234 (1981)). ##(4) אחריות לחובות אדם שנפטר:## בסעיף 133 לחוק הירושה נקבע: "מי שאחראי לחובות העזבון לפי הוראות סימן זה, רשאי בית-המשפט לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם נהג לגבי חובות העזבון בתום לב ומה שקיבל מהעזבון הוא מועט או שיש סיבה מיוחדת אחרת המצדיקה פטור זה". היעדרותה המוחלטת, כמעט, של היזקקות בתי המשפט לסעיף 133 למעלה מ-35 שנה מאז הכנסתו לתוקף של חוק הירושה מהווה עדות של ממש לתפיסה שיש לפרש את האמור בסעיף ואת הסעד שהוא נותן בצמצום. אם ישאל השואל מתי אפוא יש לפנות לסעיף 133, יש לומר כי במקרים מיוחדים יהיה אפשר להפעיל את הסעיף. דוגמה שהוזכרה לעיל הראויה להפעלת הסעיף היא שיהוי תביעה הגורם נזק ליורש. להלן דוגמאות נוספות: יורש קיבל מעט מנכסי העיזבון, ובגלל רשלנות מנהל העיזבון שפעל בעיקר עבור היורשים האחרים לא הוזמנו הנושים להציג את תביעותיהם. היורש שם מבטחו בפעילות היורשים האחרים ובמנהל העיזבון ולא ידע כלל על אי-זימון הנושים. זוהי דוגמא למצב שבו היורש ידע מעט ופעל בתום לב. דוגמא נוספת היא מקרה שבו היורשים טיפלו בעצמם בניהול העיזבון וחלוקתו ואותו יורש של חלק מועט לא היה שותף בכל ההליכים. לבסוף מתברר כי נושים לא הוזמנו כלל, ועתה, לאחר החלוקה, הנושים תובעים את החוב המגיע להם". (ש' שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (כרך שלישי, 2002-תשס"ב)) ##(5) חובות אדם שנפטר - פסיקה :## בפסיקה המועטה שפרשה את סעיף 133 לחוק הירושה קיימת מגמה לפרשו בצמצום ולהחילו במשורה. כך, למשל, נקבע בע"מ (מחוזי חי') 8944-06-09 פלוני נ' פקיד השומה חיפה: "חלות הסעיף קמה רק במצבים חריגים, ולא במקרים רגילים לגביהם אין כול הצדקה למנוע את פירעון החובות מנכסי העיזבון, גם אם היורש לא היה מודע לחובות אלה בעת שהירושה הגיעה לידיו (תמ"ש 1571/01 בק' א' נ' ק' ל' תק-מש 2005(4) 50 מתוך: בעז קראוס דיני ירושה ועיזבון 399(א) (תוספת חמש-עשרה) ". ##(א)## ת"א (מחוזי ת"א) 2036/86 מדינת ישראל נ' חביב - בו פורטה ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף, ובו ניתן פטור ליורשת מתשלום הוצאות אשפוז של המנוחה, לאור העובדה שהיורשת, המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי, הייתה היחידה שדאגה למנוחה והסכום שנותר בידה מן העזבון אינו עולה במידה משמעותית על הסכומים שהיא הוציאה עבור המנוחה בימי חייה); ##(ב)## בש"א (מחוזי חי') 1280/98 ת"ע 3560/96 זדקובסקי נ' הלשטוק - בו ניתן פטור, במצב של יורש קטין יתום ועזבון הכולל חלק מזכויות בדירה קטנה); ##(ג)## תא"מ (שלום ת"א) 20666-10-10 לאומי קארד אשראים בע"מ נ' אבגי - בו לא ניתן פטור, ודובר ביורש שלא היה בקשר עם המנוח למרות היותו אביו הביולוגי, וטען כי לו ידע אודות תביעת התובעת היה מוותר על העזבון מלכתחילה); ##(6) חובות אדם שנפטר - סיכום:## חוק הירושה אינו מגדיר את מועד חלוקת העזבון. מועד מתן צו ירושה אינו "מועד חלוקת העזבון", מאחר והצו הוא דקלרטיבי בלבד, ואינו מקנה זכות בנכס ספציפי. שאלה זו זכתה להתייחסות בפסיקה. על קיומה של חלוקה בין היורשים יכול להעיד אקט חיצוני כלשהו (ע"א 810/77 דרויש נ' לוסטהאז, פ"ד לג(3) 355 (1979)). העובדה שנכס מסוים רשום על שם המנוח בלשכת רישום המקרקעין אינה ראיה לכך שהנכס חולק, דהיינו, הועבר ליורשים. זו ראיה לכך שהנכס לא חולק והבעלות בו נתונה עדיין למנוח. המונח "עד לחלוקת העזבון" בסעיף 126 לחוק הירושה משמעותו - עד למתן צו חלוקה של בית משפט או עריכת הסכם חלוקה בין היורשים, בין אם ההסכם נערך בכתב, בעל-פה או בהתנהגות. נקבע עוד כי חלוקת העזבון, בהיבט של מעבר זכות קניינית מקניין משותף של היורשים באגד נכסים לקניין פרטי של היורש, אינה מותנית ברישום במרשם המקרקעין, אולם הרישום בספרי מרשם המקרקעין יכול לשמש ראיה לקיום הסכם חלוקה בעל-פה או בדרך התנהגות (בתמ"ש (ת"א) 58790/97 חנינה נ' שמחה). ##(7) להלן פסק דין בשאלה מה עושים עם חובות של אדם שנפטר:## המנוח הלך לבית עולמו, והותיר חוב לבנק התובע (להלן: "הבנק"). הבנק התובע הגיש תביעה זו כנגד עזבון המנוח וכנגד אשתו ובנו, שהם, לפי הטענה, יורשיו ע"פ דין. סעיף 1 לחוק הירושה קובע כי עם מותו של אדם עובר עזבונו ליורשיו. סעיף 66 (א) לחוק הירושה קובע, כי הרשם לענייני ירושה רשאי להצהיר על זכויות היורשים. מכך נובע כי צו הירושה הוא דקלרטיבי בלבד, כלומר הוא מצהיר על זכויות קיימות, ואינו יוצר זכויות (ע"א 12/83 עמרם נ' עמרם פ"ד לח (3) 556, 559 (20.9.1984) ; רע"א 2267/95 האפוטרופוס הכללי נ' הרטפלד, פ"ד מט (3) 854, 864 (24.12.1995) ; בר"ע (מחוזי י-ם) 1028/09 ‏פורטונה מטות נ' אסתר אהרון מזרחי ז"ל (18.10.2009)). מכאן שאם הנתבעים 2-3 עשויים להיות יורשיו של המנוח, הרי שברגע מותו של המנוח עבר לרשותם עזבונו, על פי חלקם, ואין נפקא מינה כי טרם ניתן צו דקלרטיבי המצהיר על כך. יחד עם זאת, סעיפים 126-127 לחוק הירושה קובעים, כי עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון. אם חולק העזבון לאחר סילוק החובות, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו, אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון. מכאן שאין מקום לחיוב אישי ובלתי תלוי של הנתבעים 2-3, כפי שמתבקש בתובענה, אלא רק כדי חלקם בעזבון ומתוך נכסי העזבון. בעניין דומה, כאשר מערער שעמד על בירור ערעורו כנגד משיב שנפטר, קבעה רשמת בית המשפט העליון קבעה כי בפניו עומדות שתי חלופות פעולה: האפשרות האחת, היא לבקש את צירופם של יורשיו הפוטנציאליים של המנוח כחליפיו בהליך הערעורי, בצירוף תצהיר ערוך כדין המאשר את העובדות הצריכות לעניין, ובהן - מות המנוח; העדר מנהל לעיזבון וכן העדר בקשה להוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה על-אף חלוף זמן ממושך מעת הפטירה, וכן העובדות המבססות את זהות יורשיו הפוטנציאליים של המנוח. חסרונה של דרך זו נעוץ בכך שהמערער נוטל על עצמו סיכון שמא בסופה של דרך יתברר כי מי שחשב כיורשיו הפוטנציאליים של המנוח אינם יורשיו, או ישנם יורשים נוספים שלא ידע על קיומם. האפשרות האחרת, היא כי המערער ייזום בעצמו הליך מתאים לשם קביעת זהות יורשיו של המנוח. חסרונה של דרך זו טמון לכאורה במשאבי הזמן והכסף הכרוכים בה. יתרונה של דרך זו הוא, בין היתר, בכך שבכוחה להוביל לקביעת זהות היורשים בטרם יינתן צו בדבר חליפיו של המשיב-המנוח בערעור (ע"א 2929/11 פלונית נ' פלוני (25.5.2011) ; ע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ (12.10.2010)). בעניין בן-דוד נדרש בית המשפט העליון לסוגיה של מימוש משכנתא כאשר החייב נפטר (רע"א 4779/05 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח' נ' שלי בן דוד (15.3.2007) פסקה 6). כב' השופט ריבלין קבע, כי בעת מימושה של משכנתא הרובצת על נכסו של אדם שהלך לבית עולמו, יהא זה בלתי סביר להטיל את הנטל של בירור זהות היורשים כולם על מבקש המימוש לבדו. אכן קיים קושי בנקיטת הליך הוצאה לפועל כנגד עזבון, אולם לא ניתן גם להתעלם מטענת הבנק, כי הדרישה לנהל את ההליכים מול היורשים, עשויה להכשיל את הליכי ההוצאה לפועל כשהיורשים הפוטנציאליים מעכבים את הסדרת הירושה. בעקבות עניין בן-דוד, קבעה גם כב' השופטת ארבל, כי בירור זהות היורשים אינה חובה המוטלת על מבקש המימוש, במיוחד כשהיורשים הפוטנציאליים, הם עצמם, מעכבים את הסדרת הירושה. אין לקבל אפשרות, כי במקרה שבו משתהים היורשים הפוטנציאליים במינוי מנהל עיזבון או בהוצאת צו ירושה, לא יתאפשר לבנק לממש משכון שרשום לטובתו מטעם החייב (רע"א 10860/05 איטה דונר ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (26.6.2007) פסקה 15). בעניין דומה לענייננו, שעמד בבית משפט השלום בחיפה, בתביעת בנק נגד עזבון ויורשים פוטנציאליים, קבעה כב' השופטת נאות-פרי, כי טענת הנתבעים שאין להם כוונה להגיש בקשה לצו ירושה, ומכאן שאינם יורשיו על פי דין - אינה יכולה להתקבל וממילא אינה מצדיקה סילוק התובענה על הסף. סעיף 66(א) לחוק הירושה קובע כי הרשם לענייני ירושה רשאי להצהיר על זכויות היורשים. מכך נובע כי צו הירושה הוא דקלרטיבי בלבד, כלומר הוא מצהיר על זכויות קיימות, ואינו יוצר זכויות. זכותו המהותית של היורש נוצרת עם מות המוריש ואילו צו הירושה הינו דקלרטיבי בלבד. נפסק כי ראוי לדחות טענות של יורשים על פי דין הנמנעים מהוצאת צו ירושה, ואין מקום להטיל את חובת בירור זהות היורשים על הנושה, במיוחד כשהיורשים הפוטנציאליים עצמם מעכבים את הסדרת הירושה. קבלת טענות המבקשים לפיהן כל עוד לא ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה, אין אפשרות משפטית ממנה ניתן להיפרע, תביא לידי תוצאה אבסורדית כאשר יורשים יימנעו ובאופן שיטתי מהגשת בקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה, ועל ידי כך להתחמק מנקיטת הליכים משפטיים נגדם (תא"ק (של' חי') 28728-11-11 בנק פועלים נ' עזבון שמעון שיטרית (11.11.2012)). יחד עם זאת, כאמור לעיל, ע"פ הוראות סימן ו' לפרק השישי בחוק הירושה, ברור כי לא ניתן לחייב ישירות את היורשים בפני עצמם, אלא רק כדי חלקם בעזבון המנוח. הסכום הפסוק חייב להיות משולם מתוך נכסי העיזבון. ככל שהעיזבון חולק, כי אז יהיו יורשי המנוח אחראים לסילוק החוב הפסוק - כל יורש עד כדי חלקו בעיזבון (ר' ת"א (מח' נצרת) 45/10 אחמד עודתאללה נ' עקל תורכי (9.10.2012 וכן החלטה מיום 29.5.2013)). כאשר בעל חשבון בבנק נפטר, התביעה נגד יורשיו יכולה להתקבל, אך ורק מכח היותם יורשים ועד כדי חלקם בעזבון (ת"א (מח' חיפה) 238/01 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אוסטרי משה-יוסף ואח' (2.5.2006) פסקה 12). בתובענה דומה בסדר דין מקוצר, לחייב יורשות בחובות אימן המנוחה, קבע בית משפט השלום בירושלים (תא"ק (של' ירושלים) 27331-05-12 בנק הפועלים בע"מ נ' עזבון גולן ורדה (22.7.2012)), כי אין למעשה עילת הגנה, אלא שהיורשות יחובו אך ורק מתוך נכסי העזבון וכדי חלקן בעזבון אמם המנוחה, כשהליכי הגבייה יהיו מותנים בבחינה מוקדמת בדבר היקף נכסי העזבון, ככל שישנם נכסים כאמור (ר' גם תא"ק (של' תל-אביב-יפו) 27233-03-10 יפה חן ואח' נ' חן דביר מוצרי בניה בע"מ (11.6.2012)). יודגש כי הפסיקה עליה נסמך הבנק, נגעה למימוש נכסים מן העזבון. הנתבעים 2-3 עצמם אינם מביעים בתשובה התנגדות של ממש למימוש נכסים מן העזבון לכיסוי החוב, אלא שהבנק התובע מבקש פסק דין בלתי תלוי המחייב את הנתבעים עצמם ללא קשר לעזבון, וזאת לא ניתן לאפשר ע"פ הדין. נוכח כל האמור לעיל, ברור כי מגמת הפסיקה היא כפולה: מחד גיסא, אין לאפשר ליורשים פוטנציאליים לסכל מימוש נכסי החייב ע"י שיהוי בהוצאת צו ירושה. מאידך גיסא, אין הבנק יכול להפרע מהיורשים הפוטנציאליים, אלא כדי חלקם בעזבון המנוח, ומתוך נכסי העזבון. ההכרעה נוכח כל האמור לעיל, אין עילה לסילוק התביעה על הסף כפי שמבקשים הנתבעים 2-3. הנתבעים 2-3 אינם מעלים בבקשת הרשות להתגונן כל טענת הגנה שהיא, פרט לטענה כי טרם הוכרזו כיורשי המנוח. בהעדר עילת הגנה ממשית, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 205 (ג) סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984. בהעדר רשות להגן, ניתן היה לכאורה לתת פסק דין כנגד הנתבעים 2-3 כבקשת הבנק, אלא שכאמור לעיל, הפסיקה קבעה ברורות כי היורשים הפוטנציאליים חבים בחובו של המנוח רק כדי חלקם בעזבונו ורק מנכסי העזבון. לפיכך, חרף אי מתן רשות להגן, יסוייג פסק הדין נגד הנתבעים 2-3, רק כדי חלקם בעזבון ומתוך נכסי החייב. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים 2-3 במלוא סכום התביעה בסך 99,761 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, שכר טרחת עו"ד בשיעור של 9,976 ₪, והשבת האגרה ששולמה משוערכת למועד התשלום, אלא שהנתבעים 2-3 יחובו בסכום האמור לעיל, אך ורק מתוך נכסי העזבון וכדי חלקו של כל אחד מהם בעזבון המנוח, ככל שיקבעו כיורשים, כשהליכי הגבייה יהיו מותנים בבחינה של היקף נכסי העזבון, ככל שישנם נכסים כאמור. שאלות משפטיותחובות אדם שנפטרחוב