נטען כי הבנק הציג מצג לפיו יעמיד מסגרת אשראי נוספת בכל פעם שתהיה חריגה ממסגרת האשראי כדי שתעמוד בהתחייבויותיה; החל מחודש מרץ היא הייתה מצויה בשליש מהזמן בחריגה והבנק כיבד שיקים לאורך זמן זה, באמצעות מסגרת הסכמית נוספת, מעבר למסגרת הבסיסית, בה נגבו ריביות בסך אלפי שקלים, ומנגד המערערת דאגה פעם אחר פעם להעביר לסניף את מלוא התמורה שקיבלה ממקורות שונים; בעשרות מקרים המפורטים בבקשה כובדו שיקים אשר הביאו את מסגרת האשראי לחריגה מעבר למסגרת האשראי הפורמאלית; בנסיבות אלה היה למערערת יותר מיסוד סביר להניח שהבנק ימשיך לכבד שיקים בחשבונה וזאת לאור ההסכמה עם הבנק, מצגי הבנק והתנהלות הבנק ; במהלך חודש אוקטובר 2013 החל לפתע הבנק שלא לכבד שיקים בחשבון, תוך קטיעת האשראי בבת אחת באופן חד צדדי וזאת לאחר ששמע שהמערערת פנתה לבנק נוסף לצורך קבלת אשראי; המערערת פרעה את השיקים שלא כובדו בחשבון, בסמוך לאחר החזרת השיקים ; המשיב לא שלח לה התראה בגין החזרת חמשת השיקים הראשונים. 11. לטענת המשיב גם אם יוחלט לגרוע חלק מ- 12 השיקים שחזרו, סך הכל סורבו 17 שיקים והאחרון שבהם סורב לאחר מתן צו עיכוב ההגבלה והוא שיק מס' 402, שחזר בתאריך 18.11.13 ע"ס 170 ₪; מעת לעת ניתנו למשיבה מסגרות מוגדלות מעבר למסגרת הרגילה שעמדה ע"ס 50,000 ₪, ומסגרות אלו בוטלו לעיתים טרם תום תוקפן, בשל כניסת כספים לחשבון, אשר בהסתמך עליהם ניתנו אותן מסגרות תוך הפעלת שיקול דעת; העובדה שהמשיב מסכים לסטייה זו או אחרת מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת על חובה להמשיך ולעשות כן בעתיד ולתמיד וכל עניין לנסיבותיו ותוך שקילת הסיכון העסקי שנוטל המשיב כל זמן שרצונו לשאת בו, כפי שנקבע גם בפסיקה; במהלך התקופה ממועד סירוב השיק הראשון ועד תחילת ההגבלה לא היה למערערת יסוד סביר להניח כי השיקים שסורבו על ידי המשיב, יכובדו וגם אם פיתח ציפייה סובייקטיבית הרי שאינה מושתת על חוזה מחייב . העדויות: 12. המערערת צירפה לערעור את תצהיריהם של מר שליסל ושל מר מקמל. נציגת המשיב ויתרה במהלך הדיון על חקירת עדים אלו. 13. מטעם המשיב הגישה נציגת הבנק, גב' רפאלי, תצהיר לתמיכה בתשובת הבנק, בה התנגד לקבלת הערעור. תשובת המשיב ותצהיר גב' רפאלי היו מגובים במסמכים, אשר המערערת לא טרחה לצרפם לערעור ולתצהירים שצורפו לערעור. גב' רפאלי נחקרה חקירה נגדית על תצהירה. מחקירתה עלה כי בכל פעם שהמערערת או מי מטעמה ביקש שתוגדל המסגרת והיא הוגדלה, הדבר נעשה תחת שיקול דעת קפדני תוך בחינת תקבולים נגדיים כגון החזרי מע"מ,הלוואות, השקעה של אחד הבעלים שהתווספו, העברות כספים וכו'; גם אם לא היו ביטחונות סביר להניח שהציגו לה אסמכתאות; אין תאריך שליחה על ההתראות אלא מוצג תאריך נכון ליום מסוים, מאחר שההתראות נשלחות באופן אוטומטי מהמחשב. הם הדפיסו שוב את המכתב מהמחשב כדי להראות שהוא נשלח; הבעלים של המערערת ישבו במשרדה מספר פעמים והיא מסרה להם את כל התאריכים של השיקים שחזרו והם קיבלו כל המידע הדרוש; ביום 28.4.13 הבנק כיבד שיק ע"ס 11,7000 שהביא לחריגה מהמסגרת הנוספת, מאחר שיום למחרת המבקשת קיבלה הלוואה בגובה 11,000 והמבקשת חזרה למסגרת. כשהיא אישרה זאת, סביר להניח שהוסבר לה מתי אמור להגיע תקבול ואכן למרות שנותרה חריגה של 3,000 ₪ היא כוסתה ביום 30.4.13; לעיתים במסגרת שיקול הדעת העסקי שלהם הם מסכימים לזכות החשבון על פי שיק על תנאי למרות שטרם חלפו שלושה ימים, אך כשקיים חשש שהשיקים לא יפרעו שולחים מכתב מיוחד ללקוח ומודיעים לו שלא יוכלו יותר לקבל שיקים על תנאי. למערערת חזר פעם אחת שיק ומאז הם לא קיבלו בחשבונה יתרות על תנאי; ביום 16.5.13 היא כיבדה ארבעה שיקים ע"ס 70,000 ₪ למרות שהדבר הביא לחובה של 234,000 ₪ כשהמסגרת עמדה על 160,000 ₪ בלבד, מאחר שביום 17.5.13 זוכה החשבון ע"ס 497,250 ₪, מקרן ערבות מדינה והם קיבלו את כל המסמכים והבטחונות; גם במקרים נוספים כובדו שיקים שהביאו לחריגה ממסגרת האשראי מאחר והם רואים את החריגה יום למחרת, וביום זה נכנסו כספים שהחזירו את החשבון למסגרת בין אם הפקדת כספים על ידי הבעלים או נטילת הלוואות, והיו מקרים שהמסגרת הוגדלה בהתאמה כמו ביום 3.7.13. הסיכומים: 14. המערערת טענה בסיכומיה כי הוכח שהמשיב כיבד המחאות מעבר למסגרת האשראי הפורמאלית באופן חוזר ונשנה; עדויות עדיה לא נסתרו; המשיב הודה בטענותיה וטען כי ראה את החריגה ביום המחרת, בו כבר הוגדלה המסגרת, הופקד שיק או ניתנה הלוואה לכיסוי החריגה והדבר מהווה הודאת בעל דין; הוכח כי התנהלות הבנק שהייתה ברורה ועקבית מהווה הסכם בין הצדדים; לעיתים הבנק היה מאשר חריגה תוך כיבוד שיקים גם למשך מספר ימים, כאשר הופקדו שיקים שזיכויים הוא על תנאי; הוכח כי למערערת היה יותר מיסוד סביר להניח שגם השיקים שסורבו יכובדו; הבנק לא גילה מסמכים שיראו את מסגרת האשראי בחודש אוקטובר ונובמבר והדבר מהווה הסתרת ראיה חיונית, לו היה מביא ראיה זו היה ניתן לראות שגם בתקופה זו המשיכה התנהלות הבנק בה כובדו חלק מהשיקים והביאו לחריגה מהמסגרת והדבר רלוונטי לגבי שיקים מס' 9-12; יש לגרוע גם את חמשת השיקים שסורבו לאחר הגשת הערעור, מאחר וסורבו באותן הנסיבות ; הוכח כי המבקשת פרעה כל אחד מהשיקים בסמוך להצגתו; הוכח כי לא נשלחה התראה לגבי חמשת השיקים הראשונים; דחיית הערעור תגרום נזק כבד למבקשת; יש לקבל את הערעור גם משיקולי צדק ולטובת האינטרס הציבורי של מניעת גידול האבטלה במשק. 15. המשיב טען בסיכומיו כי בכל פעם שהוגדלה מסגרת האשראי הרגילה וכובדו שיקים, הדבר נעשה תוך שיקול דעת מעמיק ובחינה קפדנית; המשיב הבהיר כי הוא רואה את יתרת החובה רק למחרת היווצרה, והדבר לא מפר את הוראה 325 מפני שמדובר במגבלה תפעולית ולא בכוונה לאשר חריגה מהמסגרת; יתרה מזאת גם אם נניח שמתן האפשרות למערערת להפקיד כספים ביום העסקים שלאחר היווצרות החריגה , מהווה הסכם מסגרת חדש על דרך התנהגות, אין חולק כי כאשר הופקדו כספים ביום המחרת השיק כובד, וכאשר לא הופקדו כספים או הופקדו באיחור השיק סורב ; בכל פעם שסורב שיק, היה זה כתוצאה מכך שהמערערת הפרה את ההסכם שהיא טוענת שקיים, למעט המקרה המפורט בסעיף 8.ט.11 לכתב התשובה, לו נתנה מנהלת הסניף תשובה בעדותה לפיה בכל פעם שאושר מקרה כזה הדבר נעשה תוך שיקול דעת מעמיק בהסתמך על אסמכתאות לתקבולים צפויים, או אישור תקבולים על תנאי; יש לדחות על הסף הטענה להיווצרות הסכם מכללא מפני שמדובר בטענה חדשה וגם לגופו של עניין. סעיף 2 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 לא מטיל על בנק חובה לתת אשראי ; גם בפסיקה נקבע כי הבנק לא חייב ליתן אשראי או לחדשו כל עוד אינו מפר הסכמים שנערכו בינו לבין הלקוח; הוכח כי ההתראות נשלחו בדיוור ישיר, ניתן לראות בדפי החשבון כי חשבון המשיבה חויב בעמלת משלוח ומנהלת המשיב נחקרה בעניין זה; אין להתחשב בנזק שיגרם למערערת, מפני שתמיד כאשר יוגבל חשבון יינזק האדם או התאגיד שחשבונו הוגבל; הוכח שהמערערת אינה יודעת להתנהל כלכלית; המערערת לא הגישה בקשה מסודרת לגריעת חמשת השיקים שלא כובדו לאחר הגשת בקשה זו. דיון ומסקנות כיבוד השיקים בחשבון מעבר למסגרת האשראי: 16. מעיון במסמכים שהובאו בפני עולה כי מידי פעם אכן הוגדלה מסגרת האשראי של המערערת, לפי צרכי החשבון וזאת באמצעות חתימה על מסמכי "מסגרת משיכת יתר במטבע ישראלי בחשבון עו"ש" (להלן: "מסמכי המסגרת הנוספת"). ממסמכי המסגרת הנוספת עולה כי בכל פעם ניתנה מסגרת נוספת לטווח זמן קצר. 17. בסעיף 5 למסמכי המסגרת הנוספת הוסכם על ידי הצדדים: "למען הסר ספק מובהר בזה, כי הבנק יהיה רשאי, על פי שיקול דעתו, שלא לחדש, בתום תוקף המסגרת ו/או בכל מועד חידוש שהוא, מסגרת משיכת יתר שהועמדה בחשבון הלקוח" ובסעיף 3 למסמכי המסגרת נכתב : "ידוע ללקוח כי הבנק לא יכבד משיכה, הוראה, או בקשה שלו, אשר כתוצאה ממנה תווצר או תגדל יתרת חובה בלתי מאושרת בחשבון, אלא במקרים חריגים, לפי שיקול דעת הבנק, ובכפוף להוראת כל דין." 18. מנהלת המשיב העידה כי בכל פעם שניתנו מסגרות האשראי הנוספות או כובדו שיקים, למרות שעל פניו לא הייתה יתרה מספיקה בחשבון ביום הצגתם, הדבר נעשה לאחר בחינה מעמיקה והפעלת שיקול דעת, תוך שקילת סיכוני המשיב, וזאת לאחר שהבעלים של המערערת הציגו אסמכתאות לתקבולים שאמורים להיכנס לחשבון למחרת. מנהלת המשיב הוסיפה שהבנק רואה את החריגה בחשבון כתוצאה מהצגת שיק לפירעון כשאין מספיק יתרה בחשבון רק למחרת. 19. הנתונים המצויים בדפי החשבון ובהסכמי המסגרת עולים בקנה אחד עם נימוקי המשיב. מדפי החשבון והמסמכים שצורפו לבקשה ולכתב התשובה עולה כי כאשר הסכים המשיב לכבד שיק כשלא הייתה יתרה מספיקה בחשבון, נעשה הדבר תוך קבלת תקבולים ממש בסמוך ומנהלת המשיב סיפקה הסבר לכך. 20. המשיב צודק בכך שאם אישר לעיתים פירעון שיקים תוך הגדלת מסגרת האשראי או חריגה ממנו והפקדת תקבולים למחרת או בסמוך, אין הוא חייב לנהוג כך תמיד והדבר תלוי בשיקול דעתו העסקי. כהר מחודש אפריל 2013 סירב המשיב לכבד שיקים של המערערת, והחזרי השיקם השתרעו על פני תקופה של כ-7 חודשים לפני הגשת הערעור, ונתונים אלו פוגעים פגיעה של ממש בטענת המערערת שהבנק שינה באופן חד צדדי את התנהלותו כאשר גילה שהמבקשת פותחת חשבון בנק נוסף בבנק אחר. התייחסות פרטנית לשיקים וניתוח דפי החשבון: 21. בהמשך לאמור לעיל, גפ בחינה פרטנית של נסיבות סירוב כל שיק, מביאה לדחיית טענות המערער, כפי שיפורט להלן. שיקים 1 ו-2: בתקופת החזרת השיקים, המערערת והמשיב חתמו על מסמכי הקצאת מסגרת אשראי נוספת בגובה של 70,000 ₪ שתוקפה מיום 22.4.13 ועד ליום 6.5.13. ביום הצגת השיקים לפירעון עמד חשבון המבקשת על יתרת חובה של 118,650 ₪ וכיבוד השיקים היה מביא לחריגה גם ממסגרת האשראי הנוספת ולכן חזרו מסיבת א.כ.מ.; שיקים 3 ו-4: בתקופה זו המבקשת והמשיב חתמו על מסמכי הקצאת מסגרת אשראי נוספת בגובה של 100,000 ₪, אולם בימי הצגת השיקים לפירעון, חרג חשבון המבקשת גם ממסגרת האשראי הנוספת ולכן הוחזרו השיקים מהסיבה א.כ.מ.; שיק 5: בתקופה זו המבקשת והמשיב חתמו על מסמכי הקצאת מסגרת אשראי נוספת בגובה של 172,000 ₪. מר שליסל, מר ארמונד קבט ומר מקמל כתבו למשיב מכתב ביום 4.7.13 ובו ביקשו להותיר את מסגרת האשראי הנוספת על ליום 12.7.13 משום שחל עיכוב בשחרור הכספים, עליהם שוחחו בפגישתם. מכתב זה מלמד שמסגרת האשראי הוגדלה בהתאם לתקבולים שצפויים להיכנס, על פי בקשת הבעלים של המערערת ותוך הפעלת שיקול דעת של המשיב. המכתב מחזק נימוקי מנהלת המשיב ומחליש טענות המערערת. מדפי החשבון ניתן לראות כי כאשר הוצג לפירעון שיק 5 לא הייתה יתרה מספיקה בחשבון ולכן הוחזר מהסיבה א.כ.מ.; שיקים 6 ו-7: גם בתקופה זו נחתמה מסגרת אשראי נוספת ופירעון השיקים הביא לחריגה ממסגרת האשראי הנוספת ולכן לא כובדו והוחזרו מהסיבה א.כ.מ.; שיקים 9-12: שיקים אלו חזרו ביום 31.10.13. ביום 11.9.13 שלחו הבעלים של המערערת במייל מכתב למנהל היחידה העסקית במשיב מר מחבר יוסף. במכתב ביקשו להעמיד להם מסגרת אשראי נוספת עד לסוף חודש ספטמבר; במכתב הסבירו כי צפויים להיכנס לחשבון החזרי מע"מ וכן כספי הלוואה מבנק הפועלים. גם מכתב זה מחזק את דברי מנהלת המשיב בעדותה ומחליש את טענות המערערת. אמנם ביום זה חתמו המבקשת והמשיב על מסמכי הקצאת מסגרת אשראי נוספת בגובה של 50,000 ₪. אך מסגרת זו הייתה בתוקף עד לסוף חודש ספטמבר. בחודש אוקטובר לא חתמו הצדדים על מסמכים להקצאת מסגרת אשראי נוספת ופירעון השיקים היה מביא לחריגה מהמסגרת ולכן הם הוחזרו מהסיבה א.כ.מ.. 22. לאור האמור לעיל יש לדחות את טענת המשיב להסכמה מכללא ומצגי הבנק לפיו כל השיקים שיוצגו לפירעון יכובדו תמיד, ללא קשר למצב החשבון, שכן נתוני החשבון, והמסמכים שהוצגו מלמדים בדיוק את ההיפך. אי משלוח מכתב התראה: 23. טוענת המערערת שהבנק לא שלח לה מכתב התראה לפני הגבלה, לאחר שסורבו 5 שיקים, והמערערת לא קיבלה כל מכתב התראה לפני הגבלה. 24. סעיף 10(ב) לחוק קובע: "לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במנין השיקים שסורבו - (1) פגם שנפל בהתראה; (2) אי קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה." סבור אני שמחומר הראיות עולה שהמשיב אכן שלח מכתב התראה למערערת, מהסיבות כדלקמן: לכתב התשובה צירף הבנק העתק משוחזר של מכתבי ההתראה שנשלחו למבקשת ולבעליה; במכתב מיום 11.9.13 עולה מודעותם של בעלי המבקשת לעובדה שחזרו בחשבון המבקשת 8 שיקים עד לאותו מועד; מנהלת המשיב העידה כי המכתבים מהווים שיחזור מפני שהם נשלחים בדיוור ישיר באופן אוטומאטי על ידי המחשב; עיון בדפי החשבון שצרפה המבקשת מלמד, כי ביום 14.7.13 נגבו מחשבון המבקשת 4 פעמים עמלת הודעות מושל"כ בגובה 60 ₪ ונכתב שיום הרישום הוא 15.7.13. מכלול נתונים אלו מוביל לכלל מסקנה שמכתבי ההתראה נשלחו ושיש לקבל את הסבר מנהלת המשיב, ויש לדחות את טענת המערערת על אי משלוח מכתב התראה. סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיב כדלקמן; את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אשראיבנקשאלות משפטיות