חוק עזר עירוני: הריסת מבנים מסוכנים אחרי שריפה בפניי תביעה למתן צו מניעה ולביטול צו הריסה למבנים שהוצא ביום 18/11/13, על פי הוראות חוק העזר לנס ציונה (מבנים מסוכנים), התש"ן 1990 (להלן: חוק העזר למבנים מסוכנים). התובע הינו המחזיק ובעל זכויות בנכס עליו בנויים המבנים נשוא התביעה. חלק מזכויות אלה נרכשו על ידו שעה שהנכס היה בהליכי כינוס. השטח הנו שטח המיועד לבנייה על פי תב"ע שבתוקף המאפשרת בנייה רוויה ומרבית זכויות הבניה טרם נוצלו, ככל שעל פי המצב הקיים בשטח, נמצאים על הקרקע מבנים ישנים אשר נבנו במהלך השנים בשטח ללא היתר, שהינם פזורים על פני השטח, בבניה חד או דו קומתי. רכישת הזכויות נדונה בהליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני ובמסגרת אותם ההליכים שהתנהלו, התבקשה הנתבעת על ידי בית הדין הרבני, לאפשר הנפקת אישור להעברת הזכויות על שם התובע. הנתבעת הסכימה להנפיק אישור להעברת זכויות, בכפוף לתשלום של חובות והיטלי ואגרות חובה, על פי תחשיב שנערך על ידי הנתבעת. אין מחלוקת כי חיובים אלה חושבו על פי הוראות אותם הדינים, לגבי כל אחד מהם, כולל חיובים המוטלים בגין שטח קרקע וחיובים המוטלים בגין שטח בניה. החיובים כללו תחשיב על פי הבנייה הקיימת בשטח בפועל, כולל בניה קיימת ללא היתר. התשלומים שולמו והנתבעת הנפיקה אישור להעברת הזכויות. אירועים אלה התנהלו בשנת 2012. ביום 10/10/13 פרצה דליקה באחד מהמבנים בנכס וחלק מהמבנים נפגעו קשות ממנה. לאחר ובעקבות האמור, ביקר מהנדס המבנים המסוכנים של הנתבעת בשטח, וביום 14/10/13 הוא הנפיק שתי הודעות בדבר מבנים מסוכנים, על פי הוראות החוק העזר למבנים מסוכנים, למחזיקים השונים. דרישה אחת הופנתה לשכנים הצמודים של המבקש, ה"ה פילר בנימין ולאה, באשר למבנה בשטח של כ- 120 מ"ר שבחזקתם. הדרישה השנייה הופנתה לתובע. בהודעה שהופנתה לתובע (ור' סעיפים 7-6 לחוק העזר) צוין כדלקמן: "...בחלקה אשר בבעלותכם נמצא בית בגודל 70 מ"ר שנפגע בשריפה...שמהווה סיכון מידי לשלום הציבור. בנוסף בשטח החלקה קיימות חריגות בניה בגודל של 235 מ"ר ,המהוות מבנה מסוכן". התובע נדרש להרוס את המבנים שצוינו, ולפנות את הפסולת עד ליום 28/10/13. כן, צוין כי בהעדר ביצוע על ידו, הנתבעת תבצע את העבודות תוך כדי חיובו בהוצאות. התובע השֹיג על הדרישה והמצב בשטח נותר כפי שהוא, על כן, ביום 18/11/13, נחתמה הודעת ראש העיר בדבר הריסת המבנים המסוכנים (ר' סעיף 6 (ב) לחוק), בזו הלשון: "בשטח הנדון מקבץ מבנים בני קומה עד שתי קומות, בנויים מחומרים שונים, חלקם שרופים. המבנים מהווים סיכון מידי לציבור". בהודעה זו, צוין כי בכוונת העירייה להרוס את המבנה, בתוך 14 יום מהמצאת ההודעה, תוך כדי הטלת הוצאות ההריסה על התובע. התובע השֹיג על ההודעה הנ"ל והתנגדותו לביצוע הצו' הובילה להגשת תביעה זו שנדונה בפניי, למתן צו למניעת הביצוע וביטול הצו שהוצא על פי הוראות חוק העזר למבנים מסוכנים. התובע טען בתביעתו כי עצם הסכמת הנתבעת להנפקת אישור להעברת הזכויות בנכס, מהווה משום הצהרה מכללא, להסכמת הנתבעת להנצחת המבנים שהיו במקום, ערב הנפקת האישור להעברת הבעלות. לאור האמור, הנתבעת הינה מנועה מלפעול להריסת המבנים. כמו כן, טוען התובע כי פרט למבנה שנשרף, המצב ההנדסי - בטיחותי של המבנים הנוספים בשטח (בחלקו העורפי) הינו זהה למצב שהיה קיים בעת שהנתבעת הסכימה להנפיק את אישור העברת הזכויות כנגד גביית ההיטלים, חובות וחיובים שהיא גבתה בגין מבנים אלה. בנסיבות אלה, הנתבעת מנועה מלטעון היום כנגדו, כי מדובר במבנים מסוכנים ולפעול להריסתם. הנתבעת אף משתמשת בשריפה ה"ממוקדת", על מנת לנסות, בדיעבד, להרוס מבנים שאין כל קשר בינם לבין השריפה, בחוסר תום לב, לאור כל המפורט לעיל. לטענת התובע, פרט להוצאה המכובדת של התשלומים ששולמו לרשות המקומית בנדון, הוא אף נטל משכנתא על מנת לשלם עבור הרכישה עצמה, בסכומים לא מבוטלים ולאחר ששמאי העריך את שווי הנכס, כולל שווי המבנים שנטען היום כי הינם מבנים מסוכנים, באופן המחייב את הריסתם. לטענתו, באם לא יבוטל הצו, השקעה זו תרד לטמיון תוך כדי גרימת נזקים. הבהרתי לצדדים בעל-פה בדיון והנני מציינת גם עתה, כי האינטרס הציבורי להגנה מפני סיכונים הינו המטרה שביסוד ההוראות של חוק העזר למבנים מסוכנים והשיקול העיקרי שיש לבחון בהפעלת הוראות חוק שכאלה. הנני סבורה כי אין מקום לקבל את טענת התובע כי הנתבעת מנועה מלפעול על פי הוראות חוק זה בעניינו. הליך זה, לא נועד להכריע את מכלול המחלוקות שבין הצדדים והוגשו מספר הליכים נוספים, תביעות כספיות ואחרות של התובע כנגד הנתבעת ו/או בעלי תפקידים בה בגין הפרשה. על אף האמור, ניתן לציין כבר עתה כי תשלום שנגבה בגין חובות ארנונה של נכס, או בגין היטלים, או אגרות, על פי הוראות דין, כתנאי להנפקת אישור שניתן להעברת הזכויות, אין בהם כדי לגרוע מסמכותה של הנתבעת ואף חובתה להבטיח את שלום הציבור, כולל באמצעות נקיטת הליכים ראויים על פי הוראות חוק העזר למבנים מסוכנים. אין מחלוקת שלנתבעת אין יד ורגל בשריפה שפרצה בשטח אשר פגעה בחלק מהמבנים, ואין קשר בין האישור להעברת זכויות שהונפק ב-2012 לבין המצב החדש שנוצר בשטח בעקבות השריפה. השאלה באם התובע זכאי ל"החזר" תשלומים ששולמו על ידו, על מנת לקבל את האישור להעברת הזכויות, אשר נגבו על פי תחשיב של שטח המבנים הקיימים בפועל או אינו זכאי להחזר הנטען, חורגת מד' האמות של תיק זה. אין מחלוקת שהחשבון שצורף על ידי שני הצדדים, מיום 16/10/13 (באשר לזכויות של הגב' הזמי אריאלה, שנרכשו על ידי התובע), מפרט פרטי גבייה שונים (מדרכה; היטל כביש; היטל תיעול; אגרת שמירה; יתרות וחובות ארנונה), משקף את הסכומים אשר נטען כי שולמו לנתבעת והפירוט שלהם, כפי שנקבע על ידי הנתבעת בזמנו. אופן חישוב אותם החיובים, על פי איזו הוראת דין וכדומה, לא פורט בהליך שבפניי והחשבון לא נבחן לגופו, מאחר וכפי שציינתי, נושא זה חורג מד' האמות של תיק זה. האינטרס הציבורי שביסוד הוראות חוק העזר למבנים מסוכנים, באשר למבנים שנפגעו בשריפה וכן באשר למבנים הנוספים בשטח (שלא נפגעו מהשריפה), מוביל למסקנה שהשאלה העיקרית והרלוונטית לבחינת הסעד המבוקש בתביעה זו, הינה באם טענת הנתבעת כי המדובר במבנים מסוכנים, על פי הוראות חוק העזר, באופן המחייב את ההוראה שניתנה להריסתם, הינה מבוססת ובדין, באם לאו. הסמכות להורות על הריסת מבנים מסוכנים, הינה סמכות המוענקת לרשות, להגנה על הציבור וככל סמכות ציבורית אחרת, עליה להפעילה, בהתאם לכללי מנהל ראויים ותקינים ובהתחשב בזכויות כל פרט, בקניינו, כל עוד לא קיימת הסכנה הנטענת. בטרם הגשת תביעה זו, פנה התובע לבית הדין הרבני. התובע צירף את החלטת בית הדין הרבני מיום 4/11/13, כנספח לכתב תביעתו. בית הדין הרבני ציין בהחלטתו, את הרקע של רכישת מחצית מהזכויות על המגרש על ידי התובע בהליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני, במסגרת כינוס ושעה שהכונסת ניהלה משא ומתן מול העירייה ובית הדין אישר וציווה לכונסת לשלם את הסכום המוסכם לעירייה, בגין מיסים והיטלים, לצורך קבלת האישור להעברת הזכויות. באותה החלטה ציין בית הדין כי לטענת התובע, העירייה דורשת, בעקבות השריפה, הריסת מבנים מכח העובדה שאין להם היתר בניה, טענה שלא נטענה, שעה שביקשה את תשלום האגרות וההיטלים, לאחר בדיקה ומדידת מבנים בשטח. בית הדין התייחס לשמאויות שהתובע הפנה אליהן (גם בהליך שבפני). בית הדין ציין כי אינו מוסמך להיעתר לבקשת התובע למתן צו כנגד הנתבעת, אולם מאחר ובית הדין חש מחויבות כלפי התובע, בעקבות העובדה שבית הדין הורה על תשלום אותם האגרות וההיטלים במסגרת הכינוס וככל שעל פי הנטען על ידי התובע, מדובר בדיעבד בתשלומים ששולמו לשווא, המליץ בית הדין לנתבעת לנהוג "מן הדין, או לפנים משורת הדין ותבוא לקראת התובע", באמצעות מתן אפשרות להותיר מבנים או חלקיהם שניתן לשפץ, על פי חוות של מומחים ולהחזיר לקדמותם בצורה ראויה לשימוש, אשר לא יהווה סכנה לפרט או לכלל ובכך יימנעו הפסדים מהתובע. לאחר מתן החלטה זו, פנה התובע לבית המשפט בתביעה זו. התקיימו שני דיונים בפניי בתיק זה. בדיון הראשון שהתנהל ביום 22/12/13 נחקר השמאי מטעם התובע, מר ג'ימי רום, השמאי מטעם התובע, ומהנדס המבנים המסוכנים מטעם הנתבעת, מר אנדרי דיסקין. בהחלטתי מאותו מועד קבעתי כי על אף שמטעם התובע לא הוגשה חוות דעת אודות שאלת יציבות ומסוכנות המבנים, בנסיבות של תיק זה, יש מקום להורות על מינוי של מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבחן את שתי הסוגיות העיקריות שהועלו כדלקמן: האם מצב המבנים האלה דהיום הינו כפי מצבם הנטען משנת 2012, שעה שנבדקו ע"י גורמים מקצועיים, בין אם מטעם המבקש או הבנק שהעניק לו משכנתא ובין אם מטעם הרשות המקומית ואם מצבם, מבחינת שאלת בטיחותם והוראות חוק העזר למבנים מסוכנים, השתנה מאז ועד היום. האם המבנים הנמצאים היום בשטח הינם אכן מבנים מסוכנים אשר דינם הריסה כפי שנטען על ידי הנתבעת ומהנדס המבנים המסוכנים שלה. ציינתי כבר בהחלטתי הנ"ל כי הנתונים הרלבנטיים באשר למבוקש מהמומחה (כמפורט בסעיף ב' לעיל), הינם בעצם הנתונים אשר הינם הרלבנטיים להשגת מטרות חוק העזר למבנים מסוכנים ולהכרעת גורל תביעה ובחינת המחלוקת באשר לצו ההריסה שהוצא על פיו. ביום 5/3/14 הוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס והשמאי, מר טיגרמן. המומחה פירט בחוות הדעת כי לאחר השריפה ניתן להבחין כי על החלקה היו 4 יחידות דיור; דירה צפונית בשטח של כ-70 מ"ר; דירה פנימית בשטח של כ-96 מ"ר; דירה פנימית עורפית המכילה 2 קומות בשטח כולל של כ-56 מ"ר; דירה עורפית בשטח של כ-59 מ"ר. כן, ציין המומחה כי מעל הדירה העורפית האמורה, נסגר חלל בקומה א' (הבנוי מקונסטרוקציית פלדה ולוחות עץ) בשטח של כ- 70 מ"ר נוספים. סך כל השטחים הבנויים, שנמצאו ופורטו על ידי המומחה בחוות דעתו, הינם כ-350 מ"ר. לאחר בדיקת המבנים, המומחה הגיע למסקנה כי מצבן של שתי היחידות החזיתיות "נפגעו משמעותית" כתוצאה מהשריפה, כשחלקים ניכרים מהם נשרפו או קרסו, ומצבם שונה באופן מהותי ממצבם בשנת 2012, בעקבות נזקי השריפה. באשר לשתי היחידות העורפיות, קבע המומחה כי הם לא נפגעו בשריפה ומצבם ההנדסי-בטיחותי, לא השתנה מאז שנת 2012 ועד היום. המומחה קבע כי קומה א' של היחידה העורפית, הינה מסוכנת ויש להרסה. באשר לקומה א' של היחידה הפנימית העורפית, קבע המומחה כי היא "נראית כקומה מסוכנת", אך אבחון מדויק של הקומה יוכל להתבצע לאחר ביצוע ההריסות האחרות שפורטו דלעיל, הנדרשות בשטח. לטענתו, על פי אבחנה ראשונית, ייתכן וניתן לבצע בה בקומה זו של היחידה העורפית, הפנימית, התאמות קשירות והחלפת אלמנטים שימנעו את הריסת קומה זו בדירה העורפית הפנימית. לאחר המצאת חוות הדעת, הצדדים הודיעו כי אינם חולקים על קביעות המומחה והם חזרו על כך, גם בדיון שהתקיים בפני ביום 12/5/14. מאחר והצדדים לא הצליחו להגיש הודעה מוסכמת, התקיים הדיון המסכם ומשלים באותו מועד, וניתנה לצדדים אפשרות להשמיע את טיעוניהם המשלימים ומסכמים. במסגרת אותו הדיון, התובע חזר על טענות שהוא טען בעבר (בין בדיון הראשון שהתקיים ובין במסגרת בקשות שונות שהגיש במהלך ניהול התיק), באשר לפסול ולמניעות שבהוצאת הצו מלכתחילה, ולנזקים שנגרמו לו בעקבותיו. כן, העלה התובע, בסוף הדיון טענות אודות "טעויות" של מדידת שטחים של מבנים השייכים לשכן ולא לו. ככל שהיה בפי התובע הסתייגות או שרצה לבקש מהמומחה הבהרה, היה באפשרותו לעשות זאת מבעוד מועד. משהודיעו הצדדים כי הינם מקבלים את קביעות המומחה והתובע העלה טענות אלה בתום הדיון בצורה שהועלו, אין לי אלא לציין כי אין מקום להתיר העלאת טענות עובדתיות סותרות, בסיום טיעוני הצדדים ועל פניו, מדובר בניסיון להאריך את הדיון, ללא מטרה של ממש. הצדדים היו חלוקים באשר לצו האופרטיבי שיש לתן, בעקבות חוות דעת המומחה וכן בשאלת ההוצאות, הכל כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. ראוי לציין חלק מהוראות חוק העזר, שהינן רלוונטיות לסוגיות שנותרו במחלוקת. סעיף 2 של הוראות חוק העזר מבהיר כי בעל בניין הינו חייב להחזיק אותו במצב המבטיח את שלום המחזיקים, שלום הציבור וביטחון הנכסים הסמוכים לבניין. מהנדס המבנים המסוכנים מטעם הנתבעת מוסמך לערוך מעת לעת בדיקת מבנים העלולים להיות מסוכנים ולהגיש חוות דעת לראש העיר. על פי הוראות סעיף 2.ד', אם סבור המהנדס מטעם המועצה כי ישנו צורך בבדיקה נוספת על ידי גורם חוץ, ניתן לערוך את הבדיקה ולהטיל את הוצאותיו על בעל הבניין. סעיף 5 להוראות חוק העזר מטיל את האחריות לביצוע עבודות, על פי הודעה ודרישה מטעם ראש המועצה, על בעל הבניין/נכס, ובסעיף 5.ב' הובהר כי בהעדר קיום הדרישה על ידי בעל הבניין/נכס, רשאית המועצה לבצע את העבודה ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים וכן לגבות מבעל הנכס את הוצאות ביצוע העבודה. סעיף 6 להוראות חוק העזר מתייחס לסמכויות נוספות, להיעזר במשטרה ולפנות דיירים, שעה שנקבע כי המבנה מציב משום סכנה מידית, למחזיקים, לציבור ולנכסים סמוכים. כפי שניתן ללמוד מהאמור לעיל, חוק העזר מדגיש את האחריות של בעל הנכס לדאוג לתקינותו ולבטיחותו, והזכות החוקתית שלו לקניין בנכסו, אינה אבסולוטית, אלא חלה בכפוף לכך שהיא תיסוג, בשעה שאותו הנכס מציב סכנה, כמפורט דלעיל. הוראות חוק התכנון והבניה, הינן הוראות חוק עצמאיות, אשר נועדו בין היתר להבטיח כי מבנים ייבנו בפיקוח הנדסי, באופן קונסטרוקטיבי נאות ומלכתחילה, באופן המבטיח את הבטיחות במקום. להוראות חוק התכנון והבניה מטרות נוספות, תכנוניות, רחבות יותר. אין בעובדה שמבנה נבנה ללא היתר, כדי לקבוע כי מדובר במבנה המסכן את המחזיקים בו, שלום הציבור או ביטחון הנכסים הסמוכים לבניין. מלכתחילה, התרשמתי כי עצם העובדה שהמבנים בחלק האחורי/עורפי של המגרש (שלא נפגעו בשריפה), היוותה חלק מהשיקולים של המהנדס למבנים מסוכנים מטעם המועצה (על אף ששיקול זה אינו שיקול רלוונטי, בכל הקשור להפעלת חוק העזר למבנים מסוכנים. על כן, סברתי כי במקרה דנן, מן הראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט, על אף שהתובע לא המציא חוות דעת מומחה מטעמו. מאידך, אציין כי אין בעובדה שהנתבעת הסכימה להנפיק את האישור להעברת הזכויות כנגד התשלומים שנגבו, כדי להפוך את הנתבעת להיות אחראית לתקינות המבנים בשטח, חלף התובע, המחזיק והבעלים. אין גם להתעלם מהעובדה שהתובע פנה למבטחת ועל פי אישור שהוא צירף מטעם השמאי (שגם העיד מטעמו), התבקשה חברת הביטוח לפצות אותו, בסך של 653,504 ₪, בגין הנזקים שנגרמו למבנים שניזוקו בשריפה. המדובר בסכומים בלתי מבוטלים, שעל פניו הינו זכאי לתבוע, מכח פוליסת ביטוח שהוצאה, במסגרת המשכנתא שהוא נטל לשם רכישת אותם החלקים של הנכס שהוא רכש, במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני, כמפורט לעיל. על פי מכלול החומר שהוצג, מצבם של המבנים שבחלק האחורי (העורפי) של החלקה, היה דומה למצבם דהיום, בעת גביית החובות שהעירייה דרשה את תשלומם, לצורך הנפקת האישור להעברה בטאבו, בשנת 2012. איני סבורה שיש באמור כדי לשנות את השיקולים הראויים שיש לשקול בהליך זה. אוסיף ואציין כי מקובל הדבר, שבעת הפעלת חוקי עזר למבנים מסוכנים, במקום שנמצא כי ניתן לבצע חיזוקים למבנה (ללא ביצוע שינויים משמעותיים, אלא לצורך שמירת הקיים), בוחנים את האפשרויות לאפשר ולהתיר לבעל הנכס לפעול כאמור. לצורך כך החוק כולל מתן אפשרות לבעל הנכס להמציא הצעה הנדסית מטעמו ואף בידי מהנדס הרשות המקומית לדרוש מבעל הנכס להמציא חוות דעת של מהנדס מטעמו (ראה סעיף 8.ב' לוק העזר). כבר ציינתי כי חוק העזר אינו עוסק בשאלה, אם המבנה נבנה בהיתר ובאם לאו (ולכך נועדו הוראות חוק התכנון והבנייה), אלה בשאלות הנדסיות-בטיחותיות, לשמירה על שלום וביטחון הציבור, במובנם הצר והרחב. באשר לתוצאות המעשיות של תביעה זו ולאור הקביעות המפורטות לעיל וכן בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, הנני מורה כדלקמן: צו ודרישת ההריסה והפינוי של הנתבעת, על פי הוראות חוק העזר למבנים מסוכנים, בכל הקשור לשתי היחידות החזיתיות ׁ(שנפגעו בשריפה) וכן לקומה א' של היחידה העורפית, הוצא כדין ואכן מדובר במבנים מסוכנים, אשר דינם הריסה וסילוק, על מנת למנוע סכנה מהם. הנני מאריכה את המועד לביצוע הדרישה להריסתם ופינויים, על ידי התובע, בתוך 21 יום ממועד המצאת החלטה זו לידיו. מיותר לציין כי יש בהריסה וסילוק עצמי משום דרך פעולה מועדפת וראויה, מטעם התובע, על מנת לאפשר לו לפעול בעצמו לביצוע האמור וכן על מנת לחסוך מעצמו את ההוצאות אשר יידרש לשלם בגין ביצוע באמצעות הנתבעת. לא תבוצע ההריסה בפרק הזמן האמור על ידי התובע, תהיה הנתבעת רשאית לבצע את ההריסה והסילוק, לרבות הטלת הוצאות האמור על התובע, בתוך 75 יום מהיום. מובן כי פעולות המבוצעות על ידי התובע (או לחילופין על ידי הנתבעת, בהעדר קיום חובת התובע בנידון על ידו), יש לבצע באשר למבנים שצויינו דלעיל, תוך כדי מניעת גרימת נזקים (ודברים אלו מצוינים בהקשר לבקשתיו הנוספת של התובע, אשר הוגשו בכתב יד לתיק האלקטרוני, לאחר הדיון, ולאחר שהודע לצדדים שפסק הדין יינתן ויומצא לידיהם. צו ההריסה והסילוק, ככל שהתייחס לחלקי המבנים, שנקבע בחוות דעת המומחה כי אין להגדירם, במועד זה, כמבנה מסוכן המחויב בהריסה זה עתה (קומת הקרקע של היחידה העורפית הדרומית וכן קומת הקרקע וקומה א' של היחידה הפנימית העורפית), מבוטל בזה. אין הדבר מונע מהנתבעת לחזור ולבדוק את המצב בשטח וכפי שעולה מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, בכל הקשור לקומה א' של היחידה העורפית הפנימית, לאחר ביצוע הריסה וסילוק של המבנים שנקבע כי מחובת המציאות לסלקם מהשטח. יצוין כי מהנדס המועצה (או כל גורם מקצועי מטעמה) יוכל לבחון את עמדתו באשר להריסת או לחילופין האפשרות לביצוע התאמות, קשירות, או החלפת אלמנטים של קומה א' של היחידה הפנימית העורפית, כהליך ביצוע פחות פוגעני מהריסה וסילוק בפועל, לאחר ביצוע חלקי הצו שאושרו, כמפורט דלעיל. כבר הפניתי לזכות המועצה, באם יש צורך בבדיקה נוספת על ידי גורם חוץ (על פי קביעת המהנדס מטעמה), לערוך בדיקה, תוך כדי הטלת ההוצאות על התובע, על פי הוראות חוק העזר. על התובע להבין שאם יתגלה אחרי הריסת המבנים שפורטו דלעיל, שניתן לבצע חיזוקים לקומה א' של היחידה העורפית הפנימית, חלף הריסתה ובאופן שאינו משנה באופן מהותי את מצבת המבנים שבמקום, הרי שהאחריות לביצוע תכנית שכזו, בליווי ופיקוח של מהנדס מטעמו ועל חשבונו, מוטלת עליו בלבד. כן , ידוע כי לעיתים מתגלה כי העלויות לביצוע פעולה שכזו, אינן בסופו של יום, משתלמות . מכל מקום, פעולות שכאלה יכולות להתבצע על ידו, אך ורק לאחר המצאת הצעה מעשית, הנדסית-קונסטרוקטיבית של מומחה מלווה ומפקח מטעמו, לידי הנתבעת לבדיקה, ומתן התייחסות ו/או מתן אישור ביצוע של גורמי ההנדסה המוסמכים של הנתבעת. התובע על כן, יפעל להמציא למהנדס הנתבעת, בתוך 30 יום לאחר ביצוע ההריסה של המבנים הנ"ל, חוות דעת והצעת מהנדס מטעמו לביצוע התאמות, קשירות והחלפת אלמנטים נדרשים, לחיזוק קומה א' של היחידה הפנימית העורפית, באופן אשר ישלול סכנה של קומה זו. העדר ביצוע האמור במועד, ייחשב כוויתור מטעם התובע על רצונו לנסות לבצע פעולות לחיזוק מטעמו, באישור של הנתבעת והנתבעת תהיה זכאית לפעול על פי סמכויותיה אשר התייחסתי אליהם גם בסעיף ד' לעיל. כל פעולת בניה אחרת שברצון התובע לבצע בשטח, כולל פעולות להקמת מבנה או מבנים, חלף המבנים שיש להרוס ולסלק כמפורט דלעיל, טעונה, על פי הוראות חוק התכנון והבנייה, היתר בנייה כדין. בהתחשב במכלול האמור והתוצאה, הנתבעת תשתתף בהוצאות התובע בגין הליכים אלה בסך כולל של 4,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 60 יום מהיום, והחל מאותו מועד, יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין. הריסת מבנהמבנה מסוכןמבנהשריפהחוקי עזר