בקשה לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה להטלת עיקולים 1. המערערים, הנתבעים בתיק ת"ט 26359-01-14, מערערים על שתי החלטותיו של כב' הרשם עמיעד רט שדחה בקשתם להורות על ביטול עיקולים שהוטלו עליהם ולחילופין לקיים דיון במעמד הצדדים כדי לדון בבקשתם לבטול העיקולים. ראשיתו של ההליך המשפטי בבקשה לביצוע שטר שהגישה המשיבה בלשכת ההוצל"פ. המשיבים הגישו התנגדות ובקשה להארכת מועד (לטענתם אחרו ביומיים בהגשת ההתנגדות). בהתאם לתקנה 108 לתקנת ההוצל"פ הועברה ההתנגדות לביהמ"ש השלום ואולם מאחר והוגשה באחור לא הורה רשם ההוצל"פ (כדין) על עיכוב ביצוע. 2. ביום 14.1.14, הורה כב' רשם ביהמ"ש עמיעד רט על עיכוב הליכי ההוצל"פ כפוף להפקדה, דא עקא שהעיקולים שביטולם מבוקש הוטלו לפני ההחלטה האמורה בדבר עיכוב הליכים, ואין טענה כי הוטלו בניגוד להחלטה. אף אין מחלוקת כי העיקולים הוטלו לאחר שחלף המועד להגשת התנגדות ומכאן שורש המחלוקת שבין הצדדים. בהחלטתו מיום 28.1.14, של הרשם הנכבד קבע כי מאחר והעיקולים הוטלו לאחר שחלף המועד הקבוע באזהרה אין מדובר בעיקולים שהוטלו במעמד צד אחד, אשר לגביהם חלה תקנה 367 (ג) לתקנות סדה"א. יצוין כי כאשר מועברת התנגדות מלשכת ההוצל"פ לביהמ"ש דינה בכתב תביעה לפי סדר דין מקוצר (תקנה 108 (ב) לתקנות ההוצל"פ) ומשכך משלב זה חלות תקנות סדר הדין האזרחי. 3. לאחר שקיבל הרשם את כתבי הטענות של הצדדים, קבע בהחלטה נוספת מיום 2.2.14, כי בכפוף להפקדת סך של 35,000 ₪ יבוטלו העיקולים בחברות כרטיסי האשראי ובחשבונות עו"ש שונים. הערעור איננו מתייחס לתנאי ההפקדה שנקבעו והערעור הינו במישור העקרוני, שכן לטענת המערערים יש לבחון את בקשתם לבטול העיקולים כעיקולים שהוטלו במעמד צד אחד ולכן חלה תקנה 367 (ג) לתקנות סדה"א, וכל ההלכות החלות במקרה כזה, דהיינו על מבקש העיקול להוכיח, בין היתר, את יסוד ההכבדה. בתיק ההוצל"פ הוטל העיקול מבלי שנבחנה שאלת ההכבדה וכל יתר התנאים שעל מבקש העיקול להוכיח. משמוגשת בקשה לבטול העיקול שניתן במעמד צד אחד, אזי מתקיים הדיון מתחילתו והנטל על מבקש העיקול, ודיון כאמור לא התקיים בפני הרשם, לא נחקרו מצהירים וההחלטות ניתנו על בסיס כתבי טענות בלבד. תקנה 367 (ג) קובעת כי על ביהמ"ש לקיים דיון במעמד הצדדים, בהקדם האפשרי. 4. עיינתי בפסיקה אליה מפנים ב"כ הצדדים בעיקרי הטיעון, ובמיוחד לפסיקה שמציינים המערערים. 5. בקשה לביצוע שטר המוגשת ללשכת ההוצל"פ הינה פס"ד על תנאי והתנאי הוא אי הגשת התנגדות לביצועו. ככל שלא מוגשת התנגדות במועד הופך השטר לפסק דין סופי. עם הגשת ההתנגדות לבית המשפט חלות עליה אך ורק תקנות סדר הדין האזרחי, כפוף להוראות ספציפיות בחוק ההוצל"פ ובתקנותיו. בעניינינו, בשלב זה וטרם שנדונה ההתנגדות ומקל וחומר שטרם נדונה הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות הרי שלכאורה השטר הינו בבחינת פסק דין סופי. העיקולים שהוטלו לאחר חלוף המועד להגשת התנגדות וכאשר פסק הדין סופי אינם עיקולים שהוטלו במעמד צד אחד עליהם חלים הוראות תקנה 367 (ג) לתקנות סדה"א וממילא אין לבחון הבקשה לביטולם של העיקולים כפי שנבחנת בקשה לבטול עיקול שהוטל במעמד צד אחד במסגרת תביעה המתנהלת בביהמ"ש. 6. כאשר מועברת ההתנגדות לביהמ"ש קובעת תקנה 108 (ג) לתקנות ההוצל"פ כי כל הסעדים שננקטו בתיק ההוצל"פ יישארו בעינם כל עוד לא החליט ביהמ"ש אחרת. השטר, משחלפה תקופת ההתנגדות, דינו בפסק דין אשר על פי סעיף 17 לחוק ההוצל"פ לא יעוכב ביצועו אלא בצו של ביהמ"ש. המסקנה מכל האמור כי בנסיבות המקרה הסמכות להורות על ביטול העיקול מסורה לביהמ"ש ולא על פי תקנה 367 (ג) וההלכות בעניין בטול עיקול זמני. לביהמ"ש הסמכות להורות על בטול עיקול גם שלא ניתן במעמד צד אחד למשל עקב שינוי נסיבות ואף לאשר המרת עיקול כבטוחה אחרת, וזאת במסגרת שיקול דעתו בהתאם לנסיבות. 7. בהחלטתו מיום 2.2.14, הפעיל הרשם הנכבד את שיקול דעתו, לאחר שעיין בטענות הצדדים וקבע תנאי לבטול העיקול, לגביו לא מתייחסים המערערים וטוענים כי אינו סביר או מידתי. בהתאם לתקנה 241 (ד) לתקנות סדה"א רשאי ביהמ"ש או הרשם לדון בבקשה על בסיס כתבי הטענות של הצדדים ללא צורך בדיון ובחקירות. כאמור על שיקול דעתו של הרשם לא הוגש ערעור, אף לא מצאתי מקום להתערב בשיקול הדעת, החלטה שניתנה טרם נדונה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות. בפני הרשם היו הטענות והנתונים על בסיסן יכול היה לקבל החלטה ראויה ומידתית וכאמור לא מכוח תקנה 367 (ג) לתקנות סדה"א. 8. אשר על כן נדחה הערעור. המערערים ישלמו למשיבה הוצאות הערעור בסך של 2,500 ₪. דיוןעיקול