בקשה להביא ראיות לסתור בתחום הנפשי

בקשה להביא ראיות לסתור בתחום הנפשי

בפניי בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), לפיה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בתחום הנוירולוגי ובשיעור 20% בתחום הנפשי.

רקע

1. התובע, יליד 1958, נפגע ביום 7.1.10 בתאונה, שעה שנפל ממשאית בזמן עבודתו (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

2. מדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל לקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה (להלן: "הועדה הרפואית") מיום 18.3.13, שכללה מומחה בתחום האורתופדי וכן מומחה בתחום הנוירולוגי, עולה כי הועדה הרפואית ציינה "מצב לאחר חבלת ראש ומרפקים עם הפרעות נוירוטיות". הועדה הרפואית קבעה לתובע דרגות נכות, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), כלהלן:
א. בתחום הנוירולוגי, נכות בשיעור 10%, "בגין פגיעה בעצב החמישי בפנים", לפי סעיף 29(5)(א)(I) בתוספת לתקנות.
ב. בתחום הנפשי, נכות בשיעור 20%, "בגין הפרעות נוירוטיות חרדתיות עם קושי הסתגלות", לפי סעיף 34(ב)(3) בתוספת לתקנות.
בנוסף, הועדה הרפואית קיבלה המלצתה של ועדת רשות שמונתה לעניין זה, והפעילה את תקנה 15 לתקנות בשליש, כך שנכותו המשוקללת של התובע הועמדה על 38%.

3. מסקנת הועדה הרפואית בדבר הפרעות נוירוטיות וקביעת הנכות בתחום הנפשי, ניתנו בהסתמך על ההמלצה ב"חוות דעת רפואית" מיום 4.9.12 של יועצת רפואית מטעם המל"ל, מומחית בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר פאינה פל (להלן, בהתאמה: "היועצת", "חוות דעת היועצת"). מעיון בחוות דעת היועצת עולה כי זו הסתמכה בין השאר על בדיקה פסיכודיאגנוסטית שנערכה לתובע ביום 23.7.12 (להלן: "הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית").

טענות הצדדים

טענות הנתבעת

4. הנתבעת טוענת כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית, מארבעה נימוקים:

א. הסתמכות על חוות דעת פרטית - הנתבעת טוענת כי מעיון בחוות דעת היועצת, עליה ביססה הועדה הרפואית קביעתה, עולה כי בפני היועצת עמדה חוות דעת פרטית של מומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם התובע (ד"ר כנעאנה) (להלן: "חוות הדעת הפרטית"), וכי היועצת אימצה למעשה את מסקנות המומחה מטעם התובע בחוות הדעת הפרטית. עוד טוענת הנתבעת כי ממצאיה של היועצת בחוות דעת היועצת היו לאקוניים והסתכמו באימוץ חוות הדעת הפרטית. הנתבעת טוענת כי בפסיקה נקבע שהסתמכות ועדה רפואית של המל"ל על חוות דעת פרטית מהווה נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

ב. תביעה קודמת לנכות כללית - מצב נפשי קודם – לאחר התאונה, ובטרם הגיש התובע את תביעתו לקביעת נכות מעבודה, שבתוצאתה עסקינן, הגיש התובע תביעה לקביעת נכות כללית. הועדה הרפואית של המל"ל לקביעת נכות כללית אשר דנה בעניינו של התובע (להלן: "הועדה לנכות כללית") קבעה ביום 24.2.12 כי לתובע אין נכות בתחום הנפשי או נכות בגין מחלת הסוכרת, אך קבעה נכות בשיעור 40% בגין מחלת לב. קביעתה של הועדה לנכות כללית באשר להעדר נכות בתחום הנפשי ניתנה בהסתמך על ההמלצה ב"חוות דעת רפואית" מיום 22.2.12 של יועץ רפואי מטעם המל"ל, מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר נאסר אחמד (להלן, בהתאמה: "היועץ", "חוות דעת היועץ"). הנתבעת טוענת כי מחוות דעת היועץ עולה כי התובע הצהיר בפני היועץ שהוא סבל מבעיות נפשיות עוד בטרם קרות התאונה. הנתבעת טוענת כי התובע הסתיר מהועדה הרפואית את העובדה שסבל מבעיות נפשיות עוד בטרם התאונה ומשכך לא היתה הועדה הרפואית ערה לנתון זה, לא נתנה עליו דעתה, ולכן אין במסקנותיה כל התייחסות לעברו הרפואי של התובע בהקשר זה.

ג. עברו התאונתי של התובע - הנתבעת טוענת כי התובע היה מעורב בעבר בחמש תאונות נפילה ממשאית בין השנים 1988-2007, המפורטות בבקשה, בגינן תבע ושולמו לו דמי פגיעה. הנתבעת טוענת כי היה על הועדה הרפואית לבדוק את תרומתן של התאונות הקודמות למצבו הרפואי הנוכחי של התובע.

ד. השפעת מצבו התחלואתי של התובע - הנתבעת טוענת כי מאחר שנקבעה לתובע, ע"י הועדה לנכות כללית, נכות בשיעור 40% בגין מחלה לבבית, אזי לא מן הנמנע כי מצבו הנפשי של התובע, כולו או חלק משמעותי ממנו, נגרם כתוצאה ממחלה זו. הנתבעת מוסיפה כי עיון בדו"ח הועדה הרפואית מעלה כי לא היתה כל התייחסות של הועדה הרפואית למצבו התחלואתי של התובע.

5. הנתבעת טוענת כי הועדה הרפואית קבעה את נכותו של התובע באופן סתמי וללא כל דיון בשאלת הקשר הסיבתי, בין השאר לאור עברו הרפואי של התובע ומצבו התחלואתי.

6. הנתבעת טוענת כי הנימוקים המפורטים לעיל מהווים "פגמים מהותיים" בהחלטת הועדה הרפואית המחייבים מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

טענות התובע

7. התובע טוען כי אין לו כל עבר רפואי בתחום הנפשי או הנוירולוגי מהתקופה שקדמה לתאונה וכי לא הוצגו בפני בית המשפט ראיות התומכות בטענה זו. עוד טוען התובע כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הועדה לא עיינה בחומר רפואי הנוגע לעברו של התובע.

8. התובע טוען כי התאונות הקודמות שאירעו לו היו תאונות של מה בכך וכי לא היה בהן בכדי לגרום לתובע נזק נפשי או נוירולוגי. התובע מוסיף כי החבלות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונות הקודמות היו חבלות יבשות ושטחיות, ללא שברים, אשר לא הותירו אצל התובע כל מגבלה או נכות, וכי התובע לא הגיש תביעות לקביעת דרגת נכות מעבודה בעקבות תאונות אלו. התובע טוען כי הפגיעה בתאונה בענייננו הינה שונה בתכלית בהיותה תולדה של פגיעת ראש, אשר הותירה לתובע שיתוק בעצב החמישי בפנים, כאבי ראש תמידיים, חוסר ריכוז, פגיעה בזיכרון, חרדות, תסכול וקשיי הסתגלות. עוד טוען התובע כי אין ברישומים הרפואיים שלו עובר לתאונה כל אזכור לבעיות נפשיות או התחלה של בעיות נפשיות בעקבות התאונות הקודמות.

9. באשר לדברים שמסר התובע ליועץ, לפיהם סבל מבעיות נפשיות, נכון לאותו מועד, מזה כשנתיים, טוען התובע כי היועץ בדק אותו למעלה משנתיים לאחר התאונה ומשכך אין באמירתו זו בכדי לסתור את קביעת הועדה הרפואית שמצבו הנפשי הינו תוצר של התאונה.

10. התובע טוען כי אין בשוני בענייננו בין קביעותיהן של הועדה הרפואית ושל הועדה לנכות כללית באשר לנכותו הנפשית, בכדי להוות פגם מהותי אשר מצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור. התובע טוען כי מעיון בחוות דעת היועץ עולה כי הוא הסתפק בבדיקה שטחית של התובע, לא הפנה אותו לבדיקה פסיכודיאגנוסטית והמסמך היחיד שעמד לנגד עיניו הוא סיכום יעוץ של רופא משפחה. בנסיבות אלה, טוען התובע, דווקא המלצתו של היועץ היא זו הטעונה ביקורת.

11. התובע טוען כי יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה מסקנת היועצת הסתמכה על חוות הדעת הפרטית של המומחה מטעם התובע, שכן בפני היועצת עמדה גם הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית והיא המליצה את המלצתה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי עצמאי.

12. התובע טוען כי גם אם הנתבעת סבורה כי החלטת היועצת הינה שגויה או חסרת הנמקה מספקת, אין בכך משום טעם מיוחד המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור. עוד טוען התובע כי הועדה הרפואית איננה מחויבת לפרט בדו"ח מטעמה כל מסמך ומסמך שעמד בפניה.

13. התובע טוען כי החל לפתח בעיות נפשיות לפני שלקה במחלת הלב בגינה נקבעה לו נכות כללית בשיעור 40%, על כן יש לדחות את טענת הנתבעת בדבר השפעת מצבו התחלואתי על מצבו הנפשי. עוד טוען התובע כי הנתבעת לא הציגה כל מסמך רפואי המעיד כי בעקבות מחלת הלב חלה החמרה במצבו הנפשי.

דיון והכרעה

14. לאחר שבחנתי את טענותיהם המפורטות של הצדדים ועיינתי במסמכים השונים שהונחו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להבאת ראיות לסתור להתקבל באופן חלקי. הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות בתחום הנפשי מתקבלת, בעוד הבקשה באשר לקביעת הנכות בתחום הנוירולוגי נדחית.

16. בענייננו, הנתבעת אינה טוענת לקיומם של טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל. מכאן שטענותיה אמורות להתמקד בטעמים משפטיים, כלומר פגמים שלכאורה נפלו בהליך קביעת הנכות על פי דין. ככל שהדברים אמורים בקביעת הנכות הנוירולוגית, הנתבעת אינה מחדדת מהו אותו "פגם מהותי" שבא לידי ביטוי בקביעת הועדה הרפואית. בקשת הנתבעת בהקשר זה על פני הדברים אינה מגלה כל עילה להתיר הבאת ראיות לסתור, ועל כן נדחית.

17. לעומת זאת, ככל שהדברים אמורים בתחום הנפשי, סבורני כי יש לקבל את בקשת הנתבעת, משלושה טעמים: האחד, הסתמכות על חוות הדעת הפרטית מטעם התובע. השני, העדר התייחסות לעברו הרפואי של התובע בתחום הנפשי ולסוגיית הקשר הסיבתי. השלישי, הפער הניכר בין החלטת הועדה הרפואית לבין החלטת הועדה לנכות כללית.


19. בענייננו אין חולק כי בפני היועצת מטעם הועדה הרפואית עמדה חוות הדעת הפרטית מטעם התובע. בחוות דעת היועצת היא אף מציינת: "כמו כן עיינה הוועדה בחוו"ד רפואית דר' כנעאנא מיום 23.3.12 ומקבלת את מסקנותיו". לא מוסבר מדוע היא מקבלת את מסקנותיו.

האם יש להחיל את אותו חריג אפשרי לכלל האמור? תשובתי על כך הינה בשלילה. לא שוכנעתי בדבר הפעלת שיקול דעת עצמאי, תוך הסתמכות על "שורה של מסמכים אחרים וממצאים רפואיים", במידה שיש בה כדי לגבור על הקושי העולה מהסתמכות על חוות הדעת הפרטית.

20. חוות דעת היועצת הינה לאקונית. לא מפורטים בה ממצאי בדיקה קלינית שנערכה לתובע ע"י היועצת, או ממצאים רפואיים כלשהם. כל שעולה מחוות דעת היועצת הוא כי בעת עריכתה עיינה היועצת, פרט לחוות הדעת הפרטית, גם בתוצאות הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית ובחוות דעת קודמת מיום 10.5.12.

21. באשר למסמך הראשון מבין השניים - לאחר עיון בדו"ח הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית (שנערכה ע"י מר עאדל ג'דעאן, פסיכולוג שיקומי מומחה), דומני כי הקושי העולה מהסתמכות על חוות הדעת הפרטית, לא הוסר.

ראשית, יוער, ספק רב בעיניי אם אבחנת היועצת, לפיה התובע סובל מ"הפרעות נוירוטיות חרדתיות עם קושי הסתגלות", עשויה היתה לעלות מן הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית כשלעצמה, אלמלא חוות הדעת הפרטית. ממצאי הבדיקה הנ"ל, בחלק שעניינו "מיומנויות בתחומי ההסתגלות" (עמ' 3 לדו"ח הבדיקה), נראים לכאורה תקינים. לא נזכר בהם כל ממצא שלילי.

אוסיף כי מבחינה קוגניטיבית נמצא כי הנבדק מתקשה למצות את יכולותיו, "ככל הנראה עקב קשיים רגשיים", ומבחינה רגשית והתנהגותית, נמצא אמנם כי "הנבדק סובל מחרדות ודיכאון (דיכאון לא במובן הקליני), ככל הנראה על רקע טראומטי. עולמו הפנימי דל וצבוע בתחושות של ייאוש, עצב, בידוד, תסכול וחוסר אונים. בנוסף, עולות חרדות הקשורות לגוף ולתפקוד החברתי עקב ירידה בתפקוד ותחושות של חוסר אונים". יחד עם זאת, צויין גם כי: "בבדיקה לא נצפו אצלו סימנים פסיכוטיים פעילים, הפרעות בתוכן ובתהליך החשיבה, עיוותים בתפיסת ובפירוש המציאות, קשיים בשליטה ובריסון עצמי. בוחן מציאות ויכולת שיפוט תקינים. האפקט מתאים לתוכן השיחה ותגובותיו הרגשיות מגוונות ומתאימות לסיטואציה. הוא שולל ניסיונות או מחשבות אובדניות".

שנית, מדו"ח הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית מתחדד הקושי בהעדר התייחסות ע"י היועצת, וכתוצאה מכך גם ע"י הועדה הרפואית, שתפקידה לקבוע נכות כתוצאה מתאונת העבודה, לסוגיית הקשר הסיבתי. בדו"ח הבדיקה אמנם נאמר כי קשייו של הנבדק הם "ככל הנראה על רקע טראומטי". אולם, מעבר לכך שזוהי הערכה בלבד של הבודק, לא ברור אם הערכה זו מתייחסת לתאונת הדרכים מיום 7.1.10 דווקא או לאירועים טראומטיים אחרים, שקדמו לה. מה שברור הוא כי בפרק האנמנזה של הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית צויין: "לדבריו, מזה 3 שנים עובד באופן חלקי (3/4 שעות ביום) עקב הידרדרות במצבו הבריאותי (הפיזי והנפשי)". משפט זה צוטט גם בפתח פרק הסיכום של דו"ח הבדיקה. מאחר שהבדיקה התקיימה כשנתיים וחצי לאחר התאונה, הרי שעל פי דברי התובע ההידרדרות במצב הנפשי החלה עוד קודם לתאונה. דבריו אלו של התובע עולים בקנה אחד עם דברים שאמר ליועץ כשנבדק על ידו מספר חודשים קודם לכן. אמנם בפרק האנמנזה צויין גם "מוסר כי, מצבו הנפשי הידרדר לאחר תאונת דרכים שארעה בתאריך 07.01.10". אולם על פני הדברים, נראה כי מתעוררת שאלה של החמרת מצב וקשר סיבתי. בחוות דעת היועצת אין כל התייחסות למצב נפשי קודם, ולסוגיית הקשר הסיבתי בכלל. מסופקני אם המסקנה לפיה יש לייחס את מלוא הנכות הנפשית שנמצאה לתאונה, עשויה היתה לעלות מן הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית כשלעצמה, אלמלא חוות הדעת הפרטית, שכן מהבדיקה הפסיכודיאגנוסטית עולה לכאורה קיומו של מצב נפשי קודם.

22. באשר לחוות הדעת הקודמת מיום 10.5.12, חוות דעת זו לא הונחה בפניי ע"י מי מהצדדים. בנסיבות העניין, הדבר פועל לחובת התובע. לא ניתן לדעת אם במועד זה ערכה היועצת לתובע בדיקה כלשהי בעצמה, או שהסתפקה בהפנייתו לבדיקה פסיכודיאגנוסטית, ומכל מקום ככל שנערכה ע"י היועצת בדיקה, ממצאיה לא מצאו ביטוי בחוות דעת היועצת.

23. בנסיבות אלה, לא הוכחה הפעלת שיקול דעת עצמאי על ידי היועצת מטעם הועדה הרפואית, תוך הסתמכות על שורה של מסמכים אחרים ועל ממצאים רפואיים, ולאור הסתמכותה הברורה על מסקנות חוות הדעת הפרטית ואימוצן, ללא הנמקה, מתחייבת המסקנה כי אין לחרוג מהכלל לפיו יש בהסתמכות כזו לשמש כנימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

העדר התייחסות לעברו הרפואי של התובע
24. מעיון בדו"ח הועדה הרפואית ובחוות דעת הפסיכיאטרית עולה כי הועדה הרפואית לא נתנה דעתה לעברו הרפואי של התובע בתחום הנפשי, ולקשר הסיבתי בין התאונה למצבו הנפשי הנוכחי של התובע. התובע טוען כיום כי לא סבל מבעיות נפשיות לפני התאונה. אך טענה זו לא עולה בקנה אחד עם דברים שמסר בבדיקה הפסיכודיאגנוסטית, כמצוטט לעיל. היא אינה עולה בקנה אחד גם עם דברים שמסר ליועץ, ד"ר נאסר אחמד, כאשר נבדק על ידו ביום 22.2.12:
"אני בן 53 נשוי+6, סיים 7 שנות לימוד. הי[י]תי עובד עצמאי בהובלות. עובד אצל בן שלי כנהג. סובל מהפרעות קצב לב, יש לי כשנתיים בעיות נפשיות. לפני כשנה וחצי נפלתי מרכב וקיבלתי מכה חזקה בראש. מאז יש לי כאבי ראש, נדודי שינה. טופלתי ע"י פסיכיאטר, קיבלתי תרופות נגד דיכאון וחרדה. הפסיכיאטר המטפל ד"ר כאנאני. יש לי שיפור לאחר טיפול, אך עדיין לפעמים יש נדודי שינה. היום קמתי משעה 08:00" [ההדגשות אינן במקור- א.ד.]
אכן, התאונה אירעה כשנתיים לפני המועד בו נבדק היועץ. אין בכך כדי להקהות את עוקצה של טענת הנתבעת. אין לייחס חשיבות לכך שהתובע אינו מדייק באשר למועד קרות התאונה. יש לייחס חשיבות רבה לכך שלשיטתו של התובע, כפי זכרונו בעת הבדיקה, התאונה התרחשה כשנה וחצי קודם לכן בעוד שבעיותיו החלו כשנתיים קודם לכן. מדברי התובע עולה בבירור כי הוא ממקם את מועד תחילת הבעיות הנפשיות על ציר הזמן לפני התרחשות התאונה.

25. תימוכין של ממש לטענה לפיה התובע סבל מבעיות נפשיות עוד בטרם התאונה, ניתן למצוא באחד המסמכים הרפואיים שצורפו ע"י התובע לכתב התביעה. בהפניה ליחידה הקוגניטיבית בביה"ח רמב"ם שניתנה ביום 11.8.10 ע"י רופא משפחה ד"ר סעדי זיאד תוארו התלונות כך:
"ידוע על סוכרת מחלת לב אסכמית והפרעות קצב מטופל ובמעקב. לדברי האשה מזה כחמש שנים התחיל להתנהג לא רגיל, התחיל להתעצבן לצעוק דבר שהלך והחמיר עם הזמן, שלוש שנים לא עובד בגלל בעיות בריאות. כעת במצב דכאוני, לא מדבר לרוב, נותן צ'יקים וכסף בלי לעשות חשבון, ששואלים אותו לא מסביר התנהגות זו, לא ישן בלילות. מופנה לבדיקה וטיפול." [ההדגשה אינה במקור- א.ד.]

מתיאור הדברים עולה כי שינויים במצבו הנפשי של התובע החלו כבר מספר שנים לפני התאונה.

26. מן המקובץ עולה כי, ככל הנראה, התובע סבל מבעיות נפשיות עוד בטרם התאונה וכי אין התייחסות של הועדה הרפואית לעברו זה ולהשלכותיו על מצבו הנפשי של התובע בעת הבדיקה בפניה, וכפועל יוצא מכך גם לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו הנפשי של התובע. כאשר לנבדק אירועים קודמים או עבר רפואי רלבנטי והועדה הרפואית אינה מתייחסת להשפעות אפשריות של אירועים אלה על סוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו, הדבר עשוי לעלות כדי פגם מהותי אשר מצדיק מתן הבאת ראיות לסתור [רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (11.9.2014), בפסקה 6, ואסמכתאות נוספות שם].

סתירה בין ממצאי הועדה לקביעת נכות מעבודה וממצאי הועדה לקביעת לנכות כללית

27. כאמור, הועדה לנכות כללית קבעה ביום 24.2.12 כי לתובע אין נכות רפואית בתחום הנפשי. קביעתה זו התבססה על חוות דעת היועץ, ד"ר נאסר אחמד, מיום 22.2.12. בחוות דעת היועץ סוכמו ממצאי הבדיקה הקלינית שערך לתובע כך: "נכנס לבדו, מסודר, ערני, מתמצא טוב, אפקט תואם, מדגיש תלונות שהוזכרו, יש שיפור טוב עם הטיפול, אין סימנים פסיכוטים, אין סימני דיכאון מג'ורי, אין מחשבות על מוות, ממשיך לעבוד כנהג." בהמשך חוות הדעת קבע היועץ כי התובע סובל מ"הפרעת הסתגלות קלה מאוד" ולפיכך המליץ להועדה לנכות כללית להעמיד את נכותו הנפשית על 0% לפי סעיף 34(א) בתוספת לתקנות.

לעומת זאת, בחוות דעת היועצת, ד"ר פאינה פל, שניתנה פחות משבעה חודשים לאחר מכן, קבעה היועצת כי התובע סובל מ"הפרעות נוירוטיות חרדתיות וקושי הסתגלות", והמליצה לועדה הרפואית להעמיד את נכותו הנפשית על 20% לפי סעיף 34(ב)(3) בתוספת לתקנות.

28. הפסיקה קובעת כי קיומו של פער בין קביעות הועדה הרפואית לנכות כללית וקביעות הועדה הרפואית לנפגעי עבודה, מקום בו אין טענה כי ארע דבר בין המועדים בהם התכנסו הועדות שיש בו בכדי להסביר את ההבדל, עשוי לשמש טעם למתן היתר להבאת ראיות לסתור [רע"א 129/89 הורוביץ' נ' ואסילה (22.8.1989); ריבלין, עמ' 777 ו-782]. ההלכה לפיה קביעת דרגת נכות כללית על ידי המוסד לביטוח לאומי עשויה, במקרים מסוימים, להצדיק הבאת ראיות לסתור דרגת נכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית לנפגעי עבודה, נשענת גם על העובדה ששתי הוועדות האלה הנן חלק מאותו מוסד - המוסד לביטוח לאומי. מקום בו קיים שוני בלתי מוסבר בין הקביעות של שתי הועדות האלה עשוי הדבר להוות הצדקה להבאת ראיות לסתור [רע"א 8684/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' מרזוק (5.12.2002), ואסמכתאות נוספות שם].

29. אין ממש בטענת התובע כי הבדל בין קביעות הועדות הרפואיות הללו אין בו כדי להוות נימוק להתיר הבאת ראיות לסתור, וכן אין בפסיקה אליה מפנה התובע בסעיף 10.א. לתגובתו כדי לתמוך בטענותיו. בשניים מן המקרים אליהם הפנה דובר בקיומו של פער בין קביעת הועדה הרפואית של המל"ל לקביעתו של מומחה במסגרת חוות דעת פרטית. מקרה אחר עסק במצב שבו הועדה הרפואית בחרה שלא לאמץ את מלוא חוות דעת יועץ רפואי מטעמה.

האסמכתא היחידה שהביא התובע העוסקת בפער בין קביעות ועדות שונות של המל"ל ולכן רלבנטית לענייננו, הינה רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ (19.9.2006). אולם שם דובר במצב בו כתוצאה מטיפול מסויים שעברה התובעת לאחר קביעת הועדות לנכות מעבודה ולפני הקביעה ע"י הועדה לנכות כללית, חלה החמרה במצבה, אשר מסבירה את השוני בקביעות הועדות. שינוי זה בנסיבות בין מועדי הבדיקות הוא שעמד בבסיס קביעת בית המשפט כי אין בפער בין קביעות הועדות כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור [סעיף 9ב. להחלטת כב' השופט צ' זילברטל בבש"א (מחוזי, י-ם) 2516/05 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (26.4.2006); סעיפים 1 סיפא ו-2 להחלטת כב' השופט א' ריבלין, בדחותו את בקשת רשות הערעור]. בענייננו לא נטען וממילא לא הוכח כי ארע דבר מה בין מועדי שתי הועדות אשר יהא בו כדי להסביר את השוני בקביעותיהן.

30. גם לאור הפער הניכר בין קביעות הועדות, יש מקום להיעתר לבקשת הנתבעת.

סוף דבר
31. משראיתי לקבל את בקשת הנתבעת באשר לתחום הנפשי מהטעמים המפורטים לעיל, מתייתר למעשה הצורך לדון בנימוקים הנוספים שהעלתה. למען הסדר הטוב, אציין כי איני מקבל את טענת הנתבעת המבוססת על קיומן של תאונות קודמות. מעיון בתביעות לדמי פגיעה שהגיש התובע בגין תאונות אלה עולה כי המדובר בתאונות קלות בהן נחבל בגפיים ובגב, להבדיל מהתאונה בענייננו בה נחבל בראשו. לכן, אף אם נניח כי מידע זה לא עמד בפני הועדה הרפואית, ולא הונחה תשתית להנחה זו, אין מדובר במידע מהותי שהיה בו כדי להשפיע על החלטתה. אינני רואה צורך להידרש לטענת הנתבעת בדבר השפעת מצבו התחלואתי של התובע על מצבו הנפשי, אך אעיר כי לא הונחה תשתית לטענה כי מצבו הקרדיאלי לא היה ידוע לועדה הרפואית.

32. לאור שלושת הטעמים שפורטו לעיל, קל וחומר בהצטברם יחד, ראיתי לנכון להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור בתחום הנפשי. כאמור, הבקשה באשר לתחום הנוירולוגי – נדחית.

החלטה בדבר מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי תישלח בנפרד.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שחרור על רקע נפשי

  2. הפרעות נפשיות בצבא

  3. נזקים נפשיים למורה

  4. פיצויים בגין נזקים נפשיים

  5. התמוטטות נפשית בצבא

  6. טרשת נפוצה עקב מתח נפשי

  7. כשירות נפשית לעמוד לדין

  8. נזקים נפשיים בגלל מוות בתאונת דרכים

  9. קברנומה בגלל לחץ נפשי בעבודה

  10. גובה הפיצוי על טיפולים נפשיים

  11. בעיה בראיה בגלל מתח נפשי בעבודה

  12. נזק נפשי עקב פציעה של קרוב משפחה

  13. נכות זמנית בשיעור של 20% בתחום הנפשי

  14. בקשה להביא ראיות לסתור בתחום הנפשי

  15. תביעת שוטר נגד המדינה בגין נזק נפשי

  16. נכות נפשית 10% בגין תגובה פוסט טראומטית

  17. נזק נפשי לקרוב משפחה של אדם שנפגע בתאונת דרכים

  18. עבירה על חוק המים תשי"ט-1959 - היסוד הנפשי

  19. האם פגיעה נפשית נחשבת "נזק גוף" לצרכי תביעה ?

  20. פיצוי בגין נזק נפשי למשפחתו של נפגע רשלנות רפואית

  21. בקשה לצרף תובע שנגרמו לו נזקים נפשיים מהתאונה של אשתו

  22. נכות נפשית בשיעור 20% בגין אירוע במסגרתו פוטר מעבודתו שהוכר כתאונת עבודה

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון