ביטול פסק דין בהמרצת פתיחה בהעדר הגנה (כתב תשובה)

ביטול פסק דין בהמרצת פתיחה בהעדר הגנה (כתב תשובה) עסקינן בבקשה לביטולו של פסק דין שניתן בהמרצת פתיחה במעמד צד אחד ביום 20.6.14 ומחמת העדר כתב תשובה / בקשה רלבנטית מצד המבקשת. פסק הדין שניתן עניינו הצהרה אודות בעלותה של המשיבה בציוד הנזכר בפסק הדין וקביעת זכותה להשיבו לידיה תוך חיובה של המבקשת בהוצאות המשפט. 1. אקדים ואציין כי בקשת המבקשת אינה עקבית בכל הנוגע לנסיבות הגשתה שכן מחד מפנה המבקשת לפסיקה שעניינה ביטולו של פסק דין מתוקף שיקול דעת בית המשפט ומאידך טוענת היא כי אין למנוע מתן יומה בפני בית המשפט הואיל ואי הגשת כתב התשובה ("כתב ההגנה" כלשונה) נעוץ בעובדה שכתב התביעה והזמנה לדין מעולם לא הומצאו לידיה. לטענתה, שליח מטעמה פנה למזכירות בית המשפט אשר השיבה כי אין בנמצא כל אישור מסירה ומשכך, תוהה המבקשת אודות המחטף שביצעה המשיבה עת נטלה פסק דין. חרף טענה מרכזית זו בעניין ההמצאה המבקשת אף טוענת בעניין סיכויי הגנתה כי אלו גבוהים הואיל והציוד נשוא פסק הדין נרכש על ידה במיטב כספה. הבקשה נתמכת בתצהירו של שי סלע שאציין כי אינו מבהיר זיקתו למבקשת כמתחייב. 2. המשיבה בתגובה נחרצת, נוקבת ומפורטת מתנגדת בתוקף לביטולו של פסק הדין משלטענתה פסק דין זה כדין ניתן לאחר ביצועה של המצאה לידי עובד המבקשת בשם חיים במען עסקה המופעל ברחוב צה"ל 31 באשקלון. לטענתה, חיים סירב לחתום על אישור המסירה ולביסוס הנטען צורף תצהירו של השליח - מר קויפמן חנן כמו גם את אישור המסירה הרלוונטי. מר קויפמן אף מציין בתצהירו כי נוכח לראות בבית העסק את מכונת הגיוון המהווה אחד מבין פריטי הציוד נשוא פסק הדין. עוד ולביסוס הנטען צורף כרטיס ביקור שנלקח מבית העסק והמלמד על פעילות המבקשת במקום (נספח ג' לבקשה). מכל מקום, ובכל הנוגע למחלוקת גופה, טוענת המשיבה כי אין עומדת למבקשת הגנה כלשהי וכי עסקינן בבקשת סרק כוזבת המהווה המשך להתנהלותם של המבקשת ונציגה אשר קשורים ל- 9 חברות שונות ואשר צברו חובות רבים בעטיים נדרשת המשיבה להליכים נוספים ולמעשה בהליך זה יש משום ניצול ציני של המערכת המשפטית מצד אלו. על פי המבואר הציוד הושאל למר תומר פיטוסי על פי הסכם מפורש מיום 19.3.08 (נספח ד') אשר קובע מפורשות כי הבעלות בזה היתה ונותרת בידי המשיבה (להלן: "הסכם ההשאלה") בהקשר זה צורף תצהירו של מר יעקב רגב, מנהל מחלקת הגבייה. מר פיטוסי אשר היה בעליו של עסק ששמו "תומר כלי וצבע" העביר את פעילותו העיסקית למבקשת אשר לקחה על עצמה אף את הסדר החוב שהיה בשעתו עם המשיבה תוך שבעליה - שרון שטרית ושי סלע - שימשו כערבים להסדר זה. המשיבה מדגישה למעשה כי הולכה שולל על ידי כל המעורבים הנזכרים תוך שהיא מפנה לזיקתם של שטרית וסלע לשלל חברות ולאזהרות שהיו בעניינם מצד חב' D.B.I כמו גם למעורבות משטרת ישראל בשל מעלליהם. לטענתה אין בפסיקה שטרחה המבקשת לציין בסוגיית ביטולו של פסק שניתן במעמד צד אחד כדי לסייע בידי זו, שכן בפועל לא טרחה כלל היא לפרט הגנתה בהתאם לחובתה על פי דין ובאין כל דופי בהמצאה כפי שנעשתה. 3. המבקשת בתשובתה מציינת כי אמנם בבית העסק הנזכר ברחוב צה"ל 31 באשקלון קיים עובד בשם חיים (שמסר תצהיר), אלא שזה אינו אחראי, מורשה חתימה או מוסמך לקבל דברי דואר מטעם המבקשת ולטענתו מעולם לא חתם על קבלת דבר דואר הממוען לזו ואף טרח להבהיר כי אינו מוסמך לכך עת נדרש לעשות כן. לדבריו, לא זכור לו כי נדרש לקבל או קיבל את כתב התביעה דנן או לחתום על אישור המסירה . מכל מקום, הוראת תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת ביצועה של המצאה לתאגיד במענו הרשום, דבר שלא נעשה שכן מענה הרשום של המבקשת הינו ברחוב האצ"ל 61 באשקלון. אשר לטענות ההגנה, המבקשת מפנה לחשבונית מס מיום 1.9.12 המעידה לטענתה על רכישת הציוד והמלאי מאת "החברה הקודמת" אשר על פי נתוני החשבונית שמה הינו "כלי וצבע סנטר בע"מ" (נספח 4). מכל מקום, המבקשת מכחישה קיומו של כל הסכם בינה היא לבין המשיבה בנוגע לציוד דנן כמו גם "אימוץ" חובותיה של החברה הקודמת. כן מוכחשת ערבותו של מר שי סלע שעל פי הנטען זויפה חתימתו. המבקשת אף מתיימרת ליתן הסבר ואומר כבר עתה, דחוק ומעורר תמיהה, בכל הנוגע לנסיבות הימצאותן של המחאות שלה היא לפקודת המשיבה. 4. באופן חורג מהוראות התקנות הגישה המשיבה ביום 25.8.14 תגובה לתשובת המשיבה ועל פי שורת הדין דינה של זו להמחק על הסף, אלא שבנסיבות העניין ונוכח חשיבות הדברים מצאתי מקום לאשר קבלת תגובה זו, אולם זאת תוך חיוב המשיבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה מחמת הצבת עובדה מוגמרת ללא היתר מראש ובניגוד לתקנות. מכל מקום, תגובה זו מדגישה מורת רוחה של המשיבה מהמבקשת ובעלי השליטה בה אשר נוהגים ברמאות ממש לשיטתה ובחוסר תום לב וזאת תוך שהיא מפנה להמצאה נוספת שביצעה במענה הרשום של המבקשת, כמו גם לעובדה שזו מפרסמת באתר אינטרנט של דפי זהב את כתובתה ברחוב צה"ל 31 באשקלון דווקא (צורף כנספח ב'). המשיבה אף מתייחסת להסברים שהתיימרה המבקשת ליתן בתשובתה לגופה של מחלוקת ומדגישה כי זו לא טרחה לעגן בראיות טענתה לביצועו של תשלום לרכישת הציוד וכי ולמעשה קדמו להליכים המשפטיים פגישות בהם הודו המבקשת ומנהליה בחובותיהם תוך שהם מבקשים להגיע להסדר חוב ולהותיר את מכונת הגיוון בידיהם. המסגרת הנורמטיבית, דיון והכרעה 5. הפסיקה קבעה מבחנים לברורה של בקשה לביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד ואלו מוצאים ביטוי ברע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', שם נאמר: "המסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בנויה על שני אדנים: האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין; אם התברר כי לא הומצאה הזמנה כדין לנתבע, כי אז יש לבטל את פסק הדין בין מתוך "חובת הצדק" ובין מהטעם כי בהעדר הזמנה לא קנה בית המשפט סמכות אישית לדון בעניינו של הנתבע. אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסבר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין של בעל הדין. השני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פד"י מז(139 ,133 (4). לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר (דברי בית המשפט שם, עמ' 139). ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט ההלכה הנזכרת רלבנטית אף לפסקי דין אשר ניתנו מחמת העדר כתב הגנה. מכל מקום, מגמתה הניכרת של הפסיקה הינה מתן יומו של בעל דין ואי נעילת שערי בית המשפט בפניו מקום שניתן לתקן את מחדלו בסדרי הדין באמצעות פסיקתן של הוצאות. ראה רע"א 10437/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ; ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, עו"ד הנאמן על נכסי י' בן-ציון, פ"ד מח(1) 830. 6. ערה אני היטב לגישת הפסיקה בכל הנוגע לביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד על רקע חשיבותה של זכות הגישה לערכאות כאמור. עם זאת, וחרף גישתה הליברלית למדי של הפסיקה, סבורה אני כי אין משמעות הדבר שכל בקשה תענה כעניין של מה בכך וכי עת בית המשפט נוכח להתרשם במציאות כגון דא בה הבקשה על נימוקיה ואופן ניסוחה מעוררת תמיהות, ספקות וקשיים שאינם מאפשרים שכנועו בדבר צדקת הנטען, הרי שאז שומה עליו להמנע מביטולו של פסק הדין ומהובלתה של המשיבה להליך משפטי ממושך שיש בו כדי לגרום לה עוול ממש. כידוע, הנטל להמחיש לבית המשפט קיומו של צידוק חוקי לביטול פסק הדין, על המבקשת מוטל הוא וזו בסופו של יום אינה עומדת בנטל זה. 7. ראשית דבר ובכל הנוגע לחוקיות ההמצאה: המבקשת שוגה באופן היתלותה בתקנה 484 לתקנות, שכן זו אומנם מאפשרת המצאה במענו הרשום של התאגיד, אולם ועל פי נוסחה יכול וההמצאה תעשה אף בהנחת הכתב במשרד התאגיד וכלשון הסעיף: "המצאת כתב בי דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד". סבורה אני כי המשיבה עמדה בשתי החלופות הרלוונטיות על פי הסעיף האמור עת המציאה את הכתב למען ברחוב צה"ל 31 באשקלון אשר שוכנעתי בהחלט מהמבואר כי הוא משמש את המבקשת לניהול עסקיה, דבר שאינו מוכחש על ידה. המצאה זו מהווה לטעמי משום המצאה במשרדיה של המבקשת. כך גם חוקית ההמצאה שנעשתה במענה הרשום של המבקשת ברחוב האצ"ל 61 באשקלון (בשילוב תקנה 489 לתקנות המאפשרת הדבקת הכתב) כמשתקף מהמצורף על ידי המשיבה, כך שנסתתמו טענותיה של המבקשת בכל הנוגע לחוקיות ההמצאה. יתרה מכך, לא ניתן שלא לתמוה על סתמיות הנטען מצד המבקשת בבקשתה בהקשר זה. טענה מסוג זה מחייבת התייחסות קונקרטית לאישור המסירה עליו נסמך בית המשפט במתן פסק הדין ובעניין זה מסתפקת המבקשת בטענה לפיה מזכירות בית המשפט לא איתרה אישור כזה. לא מצאתי כל פירוט שישכנעני כי פניה כאמור נעשתה, אולם אף אם כך, תמוה הדבר כי המבקשת אינה טורחת לעיין בנספחי בקשות המשיבה למתן פסק דין, שם מצויים אישורי המסירה הרלוונטיים מחודש 3/14 הן בהתייחס למען ברחוב האצ"ל 61 באשקלון והן בהתייחס למען רחוב צה"ל 31 באשקלון. מיותר לציין כי יכולה היתה המבקשת לפנות לב"כ המשיבה אשר מטבע הדברים מחזיק בידיו את אישור המסירה עליו נסמך. נראה כי נוח היה לה למבקשת להתעלם מתוכנם של אישורי המסירה המצויים בתיק. כן עשתה היא אך בתשובתה לאחר שב"כ המשיבה הפנה לאישור המסירה הנוגע לרחוב צה"ל 31. דא עקא, הנסיון להתכחש להמצאה באמצעות תצהירו של חיים ארמה כנוסחו, לא יצלח. תצהיר זה אינו מאומת כדין ואינו יכול לשמש את המשיבה ולא רק שכך, לא ניתן שלא לתמוה על הנסיון לטעון כי זה אינו מוסמך לקבל דברי דואר וללא ציון קיומה דמות ספציפית אחרת שמתפקידה לעשות כן. לאמור משנה תוקף עת עסקינן בפעולה טכנית למדי. 8. בהינתן האמור, הנני קובעת כי ההמצאה כפי שבוצעה למבקשת על שתי דרכיה, חוקית הינה ומכאן המסקנה כי אין כל חובה בביטולו של פסק הדין דנן וכי היה על המבקשת לנסח בקשה המופנית לבית המשפט מתוקף שיקול הדעת שיש לו עת פסק הדין כדין ניתן. בעניין זה ומעבר לצורך יאמר כי המבקשת הפנתה אמנם בבקשתה לפסיקה רלוונטית, אלא שבכך אין די הואיל וחובתה של המבקשת אינה מתמצית בציטוט פסיקה והכרח ישנו להניח תשתית עובדתית רלוונטית שתאפשר יישומה של זו תוך התייחסות לשני הנדבכים הרלבנטיים: נסיבות המחדל כאמור וסיכויי ההגנה. 9. דא עקא, משעה שהתיימרה המבקשת להאחז בטענה בדבר אי ביצועה של המצאה כדין ומשעה שטענתה זו נדחתה, הרי שעליה למעשה להתמודד עם העובדה שהמצאה ישנה בעוד כתב תשובה מצדה ולמצער - בקשה לקיומו של דיון (בהתאם למתאפשר על פי תקנה 256א לתקנות) אין. בפועל המבקשת אינה מתמודדת עם מציאות זו וניתן לומר כי אין בפיה הסבר למחדלה, שכן זו אינה מתיימרת בכלל ליתן הסבר למחדל מצידה או להכיר בו. המבקשת טוענת אמנם כי לא ידעה בפועל אודות הליך זה, אולם טענה זו אין לקבלה. נקודת המוצא כאמור הינה כי קיבלה לידיה את ההזמנה לדין ומסיבותיה לא פעלה בהתאם להזמנה זו. יתרה מכך - כפי המצוין לעיל, משוכה נוספת יש לעבור על מנת לבטל פסק דין אשר כדין ניתן, קרי - להמחיש קיומה של הגנה שסיכוייה טובים הינם. לשם כך על המבקשת לבסס בתצהיר טענותיה העובדתיות וכבר בבקשתה, אלא שאף זאת לא ניתן לומר כי עשתה היא. המבקשת צרפה את תצהירו של שי סלע המציין באופן כללי בלבד טענתה לקיומם של סיכויי הגנה טובים. מהי אותה הגנה, מהו טיבה, מהן העובדות העומדות בבסיסה - כל זאת סתם המצהיר ולא פרש. גם בבקשה עצמה הסתפקה המבקשת בטענה כללית בלבד בדבר סיכויי ההגנה. שם אמנם טרחה היא אף לציין כי רכשה את הציוד הנדון במיטב כספה (סעיף 20), אולם טענה זו בצורה כה סתמית נטענה, ללא פירוט מועד אופן ונסיבות הרכישה עד כי אין כל מקום להיתלות בה ובפרט באין ביסוס בתצהיר ובאסמכתא לרכישה הנטענת. לא לחינם מחויב הטוען לבסס טענות עובדתיות בתצהיר. צרוף זה אינו בבחינת פרוצדורה סתמית והוא נועד להמחיש רצינותה של טענת הטוען. רק בעקבות תגובת המשיבה אשר מייחסת למבקשת ולנציגיה מירמה ומפנה להסכם ההשאלה המציין מפורשות בעלותה שלה בציוד טרחה המבקשת לצרף תצהיר מפורט יותר של שי סלע המהווה משום מקצה שיפורים לבקשה המקורית. בתצהירו זה טוען מר סלע כי המבקשת מעולם לא התקשרה עם המשיבה באופן ישיר בהסכם כלשהו ובכלל זאת בהסכם ההשאלה הנ"ל, כי אם הנתבע הנוסף (תומר פיטוסי) או חברה כלשהי שבבעלותו בעוד המבקשת מצידה אינה מחויבת בהסכם זה ולא התיימרה מעולם לקבל על עצמה התחייבויותיה כפי המיוחס לה מצד המשיבה. לטענתו, טיבה של העסקה בין המבקשת לבין החברה הקודמת הינו רכישת הציוד והמלאי של חברה זו ותו לא ובמסגרת עסקה זו נרכשה אף המכונה לגיוון צבע הכלולה בפסק הדין. עם קבלת החזקה במכונה הפכה המבקשת לבעליה החוקיים לטענתה משבמטלטלין עסקינן. להמחשת הנטען מפנה מר סלע לחשבונית הנ"ל (נספח 4) אשר הוצאה ע"י חב' כלי וצבע סנטר בע"מ לפקודת המבקשת. חשבונית זו ששיעורה 1,360,000 שקלים +מע"מ כוללת פירוט זה: "מלאי לפי רשימה מצורפת (רשימה זו לא צורפה ולא ידוע טיבה מהו - א.ח), משאית מס 18-413-68, מוניטין, מלגזה לינדה, ציוד וכלי עבודה". יאמר כבר עתה כי צרופה של חשבונית זו אך בדיעבד ללא הנספח לה, ללא הסכם כתוב המשקף את עסקת הרכישה ותוכנה וללא סימוכין לעיקר, קרי - לתשלום שבוצע בפועל מצד המבקשת, יש בו כדי לגרוע באופן ממשי מרצינותה של ההגנה ובפרט על רקע טענת המרמה הניצבת ברקע, כמו גם חסרונם הבולט של אלו: ראשית - התייחסות ספציפית למכונה לגיוון צבע בחשבונית ושנית - התייחסות למעמדה של המשיבה כבעל המכונה. אף אם סבורה המבקשת כי היא עצמה אינה צד להסכם ההשאלה ואינה מחויבת בו, לא ברור מהו הבסיס המשפטי להתיימרותה לטעון כי הרכישה שנעשתה ממי שאינו הבעלים כשרה ותקפה הינה ומבטלת בעלותה של המשיבה בה. להשלמת התמונה ולהמחשת הקושי ברצינות הגנתה של המבקשת אציין כי הגם שזו מתכחשת לכניסתה לנעליה של החברה הקודמת, בפועל אין חולק כי מסרה המחאות במאות אלפי שקלים למשיבה, אשר סורבו בחלקם וזאת למרות שלא קיבלה בפועל מהמשיבה תמורה כדי היקפם של אלה. הסברה שלה הינו כי אלו נועדו לשמש רכישות עתידיות למעשה במסגרת "עסקה שנתית". כן מתיימרת המבקשת להתכחש לכתב ערבות שנחתם לכאורה ע"י מר סלע לטובת המבקשת וזאת תוך שהיא טוענת לזיוף ונסמכת על חוות דעת גרפולוגית מטעמה. 10. המשיבה כאמור הגישה תגובה לתשובת המבקשת וזאת בניגוד להוראות התקנות. במישור המעשי, לו היתה מבקשת רשות לעשות כן, היתר היה ניתן נוכח מקצה השיפורים שעשתה המבקשת בתשובתה, אולם משעשתה כן ללא היתר מראש, מצאתי מקום לחיובה בהוצאות לאוצר המדינה ולו בשיעור סמלי של 500 שקלים וכן הנני מורה. מכל מקום ובהתייחס לתוכן התגובה - המבקשת זועקת כנגד חוסר תום ליבם של המבקשת ובעליה שלטענתה קשרו עימה קשרים עסקיים בכוונת מירמה ומצרפת הסכם נוסף - נספח ג' (נספח ו' בתגובה הראשונה) - אשר נחתם ביום 3.7.12 בין המשיבה (שנוסדה בחודש 5/12) מחד לבין החברה הקודמת - כלי וצבע סנטר בע"מ וחבר ששמה כלי וצבע נוי בע"מ מאידך. הסכם זה משקף פריסת חוב של שתי החברות האחרונות בשיעור כולל של 800,366 שקלים ע"י מסירת 48 המחאות ע"ס 15,000 שקלים כל אחת של חב' כלי וצבע אקספרס בע"מ, קרי - של המבקשת, בהיותה שותפה לגיבוש הסדר החוב, ע"פ הנטען, מתוך מגמה לאפשר הותרתו של ציוד המשיבה במקום. הסדר חוב זה נושא אף ציון מפורש של מתן ערבות להמחאות ע"י מר שי סלע. המבקשת מתיימרת אמנם וכמצוין לעיל ליתן הסבר אחר להמחאות הנזכרות בהסכם פריסת החוב, אולם בהתחשב בכך שההסבר הניתן אינו מתיישב עם לשונו המפורשת של הסכם זה ואינו נתמך בכל מקור אחר, לא ניתן שוב שלא להדגיש את ההתרשמות בדבר חוסר רצינות טענות ההגנה שהועלו כאמור בדיעבד בלבד. בהקשר זה אציין כי היה מקום לצפות כי יצורף אף תצהירו של מר פיטוסי תומר מצד המבקשת, דבר שאף הוא לא נעשה ובאופן תמוה. 11. ערה אני לכך שבשלב זה בית המשפט אינו נדרש לברור מדוקדק של טענות ההגנה ולקביעת ממצאים ואין מתיימר הוא לכך. עם זאת, בנסיבות דכאן מצאתי בהכרח להתייחס בכל זאת לפרטי ההגנה הנטענת ולנסיבות ועיתוי העלאתה וזאת על מנת להמחיש העומד מאחורי התרשמות בית המשפט בדבר אי רצינותן ואי הגינותן של טענות ההגנה. סבורה אני כי בית המשפט אינו יכול להתעלם מכשלים פרוצדוראליים ומספקות שזועקים הינם אך מחמת קיומה ברקע של זכות הגישה לערכאות. מנגד נתונה זכותו של בעל דין לקבלת הכרעה בעניינו ולסופיות הדיון ולא לחינם נקבעו מבחנים לביטולו של פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד. תתכן מציאות בה אף פסיקת הוצאות אינה משום מענה ראוי על מנת ליתן למבקש ביטולו של פסק דין את יומו וכך לטעמי הוא המצב בענייננו. 12. בהינתן האמור, מוצאת אני כי דינה של הבקשה להידחות אף אם תתברר מתוקף שיקול הדעת הנתון לבית המשפט וכן הנני מורה תוך חיוב המבקשת בהוצאות לטובת המשיבה בשיעור של 3,000 שקלים. המרצת פתיחהכתב תשובהמסמכיםביטול פסק דין