השיקולים בקבלת ההחלטה מתי עוצרים עד תום ההליכים

השיקולים בקבלת ההחלטה מתי עוצרים עד תום ההליכים קשת המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. כתב האישום: כתב האישום מייחס למשיב כי ביום 18/04/2014 חתך בסכין יפנית את צווארו של X וגרם לו לחתך של 6 ס"מ. לאחר המקרה נקבעה מראש פגישה בין הנאשם לX, הנאשם הגיע למקום עם שניים מחבריו שאל את X אם הוא שומר לו טינה ואם יש לו משהו נגדו, X השיב בשלילה והנאשם התנצל לחץ את ידו של X ועזב את המקום. בכך הואשם המשיב בעבירות של פציעה ושיבוש הליכי חקירה. השיקולים בקבלת ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים: לחובתו של המשיב שקלתי את העובדות הבאות : הערכת מסוכנות גבוהה מאת שירות המבחן להישנות של אלימות אשר חלקה ניזון מהתרשמות שאינה חסרה. שתי הפרות מעצר בית לילי משנת 2013 אשר גם אם נשאו אופי טכני, עדיין הינן הפרות. העובדה שמדובר בעבירת אלימות שבה נעשה שימוש במכשיר חד (אף כי לא הוכח טיבו). העובדה שהעבירה בוצעה במקום ציבורי. הימנעות שירות המבחן מהמלצה לשחרור. לטובתו של המשיב שקלתי את העובדות הבאות : גילו הצעיר של המשיב. למשיב אין הרשעות קודמות. את תסקיר שירות המבחן יש לראות באור של הנתונים החלקיים שהציג בפניו המשיב . הכשלים עליהם עמד בית המשפט בחקירה, לרבות דברים בוטים ומאיימים שהוטחו בנפגע בחקירתו, כשלים אשר גם אם אינם שוללים את הסיכוי הסביר להרשעה- הרי שהם מכרסמים בו. מפקחים אשר עוררו רושם מהימן של אחריות ומחויבות. הנזק המועט שנגרם בסופו של יום - שריטה שטחית בעורפו של הנפגע מחפץ שלא הוכחה זהותו כסכין. עמדתו של הנפגע כעולה מחומר הראיות, אשר התרשמתי מכנותה. העובדה שהעבירה בוצעה ברגע אחד של איבוד עשתונות ללא הכנה או תחכום. הצורך למנוע מהמשיב את המשך התגבשותם של הדפוסים העברייניים אשר החלו להתגבש אצלו . אכן לאור נתונים אלה תוצאה של מעצר עד תום ההליכים יכולה הייתה להיות ראויה בהחלט אך לאור הנסיבות, החלופות והמצב הראייתי - אני סבור כי התוצאה הנראית כנכונה יותר היא שחרורו של המשיב בתנאי ערובה הדוקים, אשר יש בכוחם כדי לענות על מטרות המעצר באמצעים שפגיעתם בחרות פחותה. באיזון שבין השיקולים והם : הסיכוי הנובע למשיב משחרורו ממעצר. הסיכון הנובע למשיב מהישארותו במעצר. הסיכון הנובע לציבור משחרורו של המשיב ממעצר . "שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה, במידה מרובה, ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו של הנאשם במהלך האירועים נושא כתב האישום ולאחריהם; ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (ראו: בש"פ 2737/10 שטרית נ' מדינת ישראל ( 15.4.10); בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ( 22.2.07))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11), פסקה 13]. ככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. ולהיפך, ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, ובהתקיים שאר התנאים להורות על מעצר, כך תקטן הנכונות להסתפק בחלופת מעצר .מעצר עד תום ההליכים