מכס על יבוא רכב מארה"ב אשר נרכש מספק ישראלי

מכס על יבוא רכב מארה"ב אשר נרכש מספק ישראלי

1. להלן החלטתי בבקשת המבקש למתן צו זמני לפיו תמנע המשיבה מנקיטת הליכי גבייה נגדו, בהתאם לפקודת המיסים (גבייה).

2. מקרה שהיה, כך היה:

בסוף שנת 2010 התקשר המבקש עם מר X ז"ל (להלן: "X") בהסכם לייבוא רכב מסוג טויוטה קמארי (להלן: ''הרכב"). הרכב נרכש מספק ישראלי בשם XX (להלן: "XX") אשר הפעיל, הוא או מי מטעמו, שתי חברות בארה"ב (להלן: "ספק הטובין").

ברשומון הייבוא של הרכב הצהיר המבקש (באמצעות מר X ז"ל) כי ערך הרכב לצרכי מיסי ייבוא הינו בסך של 14,900$ ועל סמך אותה הצהרה הוא שילם את מיסי הייבוא המתחייבים ממנו והרכב שוחרר לידיו בחודש ינואר 2011.

בעקבות חקירה אשר ניהל המכס, הוא הגיע למסקנה כי תמורת הרכב אשר שולמה לספק הטובין היתה בסך של 24,500$, ולא 14,900$ כמצוין ברשומון הייבוא ובעקבות זאת התובע נדרש לשלם את גירעון המס שנוצר בסך של 57,110 ₪ (להלן: "המס שבמחלוקת"). יצוין כי הדרישה הנ''ל היתה ביום 17.3.14, או בסמוך לכך, כשלוש שנים לאחר שחרור הרכב.

המשיבה דרשה מהמשיב לשלם את המס שבמחלוקת לאלתר בהתאם לפקודת המיסים (גבייה), בעוד כי המבקש כופר בחוב הנטען. מכאן הבקשה למתן צו מניעה זמני.

בד בבד עם הגשת הבקשה למתן סעד זמני, עתר המבקש במסגרת ההליך העיקרי למתן פסק דין הצהרתי לפיו יקבע כי על המשיבה לקבל ולאמץ את תמורת הרכב כמוצהר ברשומון הייבוא, ובהתאם לכך לבטל את דרישתה לתשלום המס שבמחלוקת.
3. המשיבה הגישה תחילה חלק מחומר החקירה, לרבות הודעה שמסר המבקש כמו גם חלק מהודעת ספק הטובין, ואשר נחקרו על ידה בתור חשודים. בנדון, טענה המשיבה כי במסגרת החקירה ספק הטובין מסר לה הודעה אחת בלבד. בהמשך, ובהתאם להחלטה מיום 1.6.14, שניתנה בהסכמת המשיבה, חומר החקירה הוצג לעיון בית המשפט ולאחר שעיינתי בו, נקבע בהחלטתי מיום 2.6.14 כי הוא רלוונטי למחלוקת בין בעל הדין ולפיכך הוא יומצא למבקש, וכל נעשה.

בפתח הדיון שנקבע בבקשה ליום 15.6.14, ואשר במהלכו נחקרו המבקש והמצהיר מטעם המשיבה, הודיע ב''כ המשיבה כי אותרו הודעות נוספות אשר נגבו מספק הטובין במסגרת החקירה, זאת בניגוד להצהרה קודמת כאילו הוא נחקר פעם אחת בלבד. ההודעות הנ''ל מעולם לא הומצאו למבקש.

4. המבקש טען כי הוא לא היה מעורב באופן אישי בייבוא הרכב וכל המהלך בוצע על ידי מר X ז"ל. חלקו של המבקש מתמצה בכך הוא כי שילם כל תמורה שנדרשה ממנו, הן עבור תמורת הרכב והן עבור מיסי הייבוא. עד לקבלת הדרישה לתשלום המס שבמחלוקת, 17.3.14, כ-3 שנים ממועד שחרור הרכב, לא קיבל המבקש את השומה עליה מבוססת דרישת התשלום ואף חומר החקירה נמסר לו באופן חלקי בלבד.

דרישת המשיבה כי המבקש ישלם את המס שבמחלוקת מנוגדת להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, כמו גם להוראות המפורטות במדריך ליבוא אישי שפורסם על ידי המשיבה. במדריך הנ''ל נקבע שככל ופקיד המכס אינו מקבל את ערך הטובין המוצהר, עליו להודיע על כך ליבואן, לפרט בפניו את טעמיו ואת ערך הרכב שהוא שוקל לקבוע וכן לתת בידיו את הזכות להשיב בכתב תוך 30 יום.

דרישת המשיבה לתשלום המס שבמחלוקת מועלית בשיהוי והדבר פגע במבקש הואיל ומי שטיפל בעסקה, מר X ז"ל, הלך לבית עולמו.

הוסיף המבקש וטען, כי המשיבה נוהגת כלפיו בהפליה אסורה, מאחר ובמקרים דומים אשר נדונו בערכאות, היא לא עמדה על דרישתה לתשלום המס שבמחלוקת לאלתר טרם בירור המחלוקת לגופא, כבמקרה דנן.

כן מפנה המבקש להוראות הדין ולהלכה הפסוקה וטוען כי בנסיבות מקרה דנן מתקיימים כל המבחנים למתן סעד זמני, ולפיכך יש לקבל את הבקשה.

5. המשיבה טענה כי בהתאם להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, אין לעכב את ההליכים לגביית המס שבמחלוקת וכי היה על המבקש לפרוע את החוב ללא דיחוי ורק לאחר מכן לפנות במועד לבית המשפט ולשטוח בפניו את טענותיו. לא כך פעל המבקש במקרה דנן, ודי בכך לדחיית בקשתו.

לגוף העניין טענה המשיבה כי הסעד הזמני המבוקש לא נועד להבטיח את קיומו התקין של ההליך, או את ביצועו של פסק הדין שיינתן בתובענה הואיל וממילא המשיבה לא תתקשה בהשבת המצב לקדמותו באמצעות החזר הכספים שישולמו על ידי המבקש, ככל והוא יזכה בדין. , כמו כן, המבקש אינו עומד במבחנים למתן סעד זמני. סיכויי התביעה הינם קלושים וזאת לאור הראיות שבידי המשיבה, מהן עולה כי הוא לא הצהיר אמת ביחס לתמורה האמיתית של הרכב, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה וזאת לאור העובדה כי מדובר במחלוקת כספית ולא יהיה כל קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל והמבקש יזכה בהליך העיקרי, מנגד, באם לא יינקטו הליכי גבייה מידיים נגד המבקש, הציבור עלול לעמוד בפני שוקת שבורה בהעדר מקור לפירעון החוב. כן טענה המשיבה, כי המבקש פעל בהעדר ניקיון כפיים לא רק משהצהיר הצהרה שאינה אמת ביחס לתמורת הרכב, אלא גם מאחר והוא טען להעדר יכולת כלכלית לשלם את המס שבמחלוקת, כשבפועל התברר כי יש לו נכסים ומקורות הכנסה שלא הצהיר עליהם בבקשה.

6. ביום 15.5.14 ניתן צו זמני, לפיו תמנע המשיבה מנקיטת הליכים לגביית המס שבמחלוקת וזאת כנגד הטלת עיקול ברישום לטובתה על הרכב ופוליסת הביטוח, כל זאת עד למתן החלטה אחרת .

7. סעד זמני נועד להקפיא מצב קיים ולמנוע כי יחול בו שינוי וזאת במטרה להבטיח את קיומו התקין של ההליך השיפוטי או את ביצוע פסק הדין שיינתן בתובענה (ר' הגדרת המונח ""סעד זמני" שבתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי).

בהתאם לתק' 362 לתקנות סדר הדין האזרחי וההלכה הפסוקה, במסגרת בקשה למתן סעד זמני יש לבחון שניים אלה, האחד, קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד המבוקש ולעניין זה על המבקש להוכיח כי סיכויו לזכות בהליך העיקרי הינם טובים, השני, מאזן הנוחות, משמע, הנזק העלול להיגרם למבקש מדחיית הבקשה לעומת הנזק העלול להיגרם לצד שכנגד באם היא תתקבל. בין שני מבחנים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כלומר, ככל והסיכויים לזכות בסעד המבוקש גבוהים יותר, כך יקל עם המבקש במבחן מאזן הנוחות, וההפך נכון (ר' רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף ברח' הפרחים 7 רמת השרון נ' עיון רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ וכן רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר פד"י נ"ו (1) 529).

כמו כן, בהתאם לתק' 362(ב)(2), על בית המשפט לבחון באם הבקשה למתן סעד זמני הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין.

מן הכלל אל הפרט.

8. המחלוקת בשאלה האם היה על המבקש להקדים ולשלם את המס שבמחלוקת ורק לאחר מכן לפנות בהליך לבית המשפט, כטענת המשיבה, אם לאו, כטענת המבקש, אינה סוגייה פשוטה כלל ועיקר ודומה כי טרם נאמרה בה המילה האחרונה.

סעיף 154 לפקודת המכס, קובע כדלקמן:

"א. התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסוימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.

ב. בעל הטובין רשאי, תוך 3 חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו.

ג. אין להגיש תובענה להחזרת כל סכום לפי סעיף זה, אלא אם לפני התשלום נכתבו ברשומון הטובין המילים 'שולם אגב מחאה' ונחתמו בידי בעל הטובין או בידי סוכנו."

חוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח – 1968 אף הוא רלוונטי למחלוקת לעיל. בסעיף 2(א) לחוק הנ"ל נקבע העיקרון, ולפיו "נישום יהא חייב בתשלום חסר אם נדרש לעשות כן תוך התקופה הקובעת". מאידך, בסעיף 3 לחוק סייג המחוקק את האמור בסעיף 2 וקבע כי בהתקיים התנאים המפורטים שם, הנישום לא יהיה חייב בתשלום חסר.

9. קיימת מחלוקת פוסקים בשאלה האם סעיף 154 לפקודת המכס חל גם במקרה שהדרישה לתשלום המס באה לאחר שחרור הטובין מהמכס, אם לאו, וכן האם הסעיף קובע ייחוד עילה או שמא ניתן להגיש תביעה לסעד הצהרתי מבלי לקיים אחר התנאים המפורטים בו.

בטיעוניה הסתמכה המשיבה על פסק הדין שניתן ב- בג"ץ 346/88 מ.ל.ר.נ אלקטרוניקה בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פד"י מ"א (1) 225 (להלן: ''בג''ץ מ.ל.ר.נ.) ממנה עולה כי הוראת סעיף 154 לפקודת המכס חלה גם על מקרה שבו הדרישה לתשלום מס בחסר עלתה לאחר שחרור הטובין מידי המכס. מנגד, המבקש מפנה לפסק הדין שניתן ב-בש"א (מחוזי י-ם) 3857/99 מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ נ' פוסידון תעשיות בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ט(2) 736 (להלן: ''פס''ד פוסידון''), שם נפסק כדלקמן:

"9. נראה לי אפוא שצודקים באי – כוח המשיבים, שהסעיף חל רק בשלב שבו טרם שוחררו הטובין מהמכס. הנוסח הטקסטואלי שבו יש להתחיל בפרשנותן של הוראות חוק (ע"א 4127/95 זלקינד נ' בית-זית מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ [3], בעמ, 314) תומך בפרשנות זו. מדובר בו על דרישה לתשלום, תשלום תחת מחאה, ושתשלום זה ייחשב כשיעור המכס הנכון עד שבית-משפט יוציא מתחת ידו החלטה אחרת."

ובהמשך:

"10. נוכל לסכם ולומר שסעיף 154 לפקודת המכס חל במקרה שהטובין טרם שוחררו, שאז יש מחלוקת באשר לשיעור המס, כשלמכס ולבעל הטובין דעות שונות באשר לשיעור החבות במס. בעל הטובין נאלץ לשלם 'תחת מחאה' את היתרה ואז הוא חוזר ותובע את המדינה. במקרה כזה בעל הטובין בוחר בדרך זו של תביעה, כשהוא מודע שיש מחלוקת באשר לגובה המס.

11. לעומת זאת בחסר לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים נגלה לשלטונות בדיעבד שהמס שולם בחסר ובעל הטובין נדרש לשלם את ההפרש, זולת אם יתקיימו להנחת דעתו של המנהל כל התנאים לפטור הנזכרים בסעיף."

בהמשך פסק דין פוסידון הוסיף בית המשפט וקבע כי גם אם טעה במסקנתו לעיל, הרי סע' 154 לפקודת המכס אינו שולל מבעל הטובין החולק על הדרישה לתשלום מס בחסר, את האפשרות להגיש תביעה בדרך של המרצת פתיחה, ובנדון בית המשפט סקר את העמדות השונות בהלכה הפסוקה.

ככל ותאמר כי ההלכה שנקבעה בבג"ץ מ.ל.ר.נ עדיפה וגוברת על ההלכה בפסק דין פוסידון מאחר ומדובר בערכאה גבוהה יותר, הרי ב- רע"א 10316/06 גרנט מרכז האבטחה הישראלי למיגון חיצוני (2011) בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המיסים – אגף המכס בע"מ שוב עורר בית משפט העליון, כב' השופט רובנשטיין, את הקשיים בהוראת סעיף 154 לפקודת המכס, באומרו:

"אמנם נכון, הוראת סעיף 154 לפקודת המכס, העוסקת במחלוקת......עם הרשות, מציבה לא אחת קשיים ועלולה להעלות שאלות עקרוניות וכלליות בהקשרים שונים, למשל, בדבר תחולת ההוראה על מקרה שבו המחלוקת מתעוררת לאחר שחרור הטובין, או בדבר ייחודו של ההליך הקבוע בהוראה והשלכתו על נגישתו לערכאות שיפוטיות של משחרר הטובין...." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.)

הנה אם כן, אין לומר כי אין עוררין על פרשנות המשיבה להוראת סעיף 154 לפקודת המכס וייחוד העילה הנטענת על פיו.

10. טענת המשיבה כאילו הסעד הזמני לא נועד להבטיח את קיום הסעד העיקרי, אינה משכנעת בעיניי. הרי ככל והבקשה לסעד זמני תדחה ויותר למשיבה לגבות לאלתר את המס שבמחלוקת, אזי לא תהיה כל נפקות לסעד העיקרי, לפיו יוצהר כי הרכב נרכש מספק הטובין במחיר המצוין ברשומון היבוא ולפיכך יש לבטל את הדרישה לתשלום המס שבמחלוקת. הנימוק שמעלה המשיבה, לפיו, לא יהיה כל קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל והמבקש יזכה בהליך העיקרי, אינו רלוונטי לשאלה באם הסעד הזמני נועד להבטיח קיום ההליך או ביצוע פסק הדין שיינתן בתובענה, אלא רק לעניין מאזן הנוחות, ועל כך בהמשך.

11. טענת המשיבה כי המבקש אינו מצביע על זכות לכאורה לקבלת הסעד המבוקש וסיכויים טובים לזכות בהליך העיקרי, בעייתית בנסיבות העניין.

כזכור, המשיבה נמנעה תחילה מלהציג את חומר החקירה אשר בעקבותיו באה למסקנה כאילו הרכב נרכש בתמורה גבוהה יותר מהתמורה המוצהרת ברשומון הייבוא, ורק בהמשך היא החלה לטפטף אט אט את הודעות ספק הטובין אשר נמסרו במסגרת החקירה, כל זאת מבלי שיש בפיה גרסה אחידה באם היא גילתה למבקש את כל ההודעות, אם לאו.
בנסיבות העניין, קשה להלום כי בית המשפט יקבל את טענת המשיבה, לפיה, על סמך ממצאי החקירה למבקש סיכויים קלושים לזכות בהליך העיקרי, כתורה מסיני וזאת מבלי שהתאפשר למבקש לעיין במלוא חומר החקירה הרלוונטי.

העובדה כי טרם הוגש כתב אישום נגד מי מהמעורבים בפרשה החמורה הנטענת, אך מחזקת את המסקנה אליה הגעתי.

12. לא ניתן לשקול את מאזן הנוחות במנותק מהעובדה כי בהסכמת המבקש, הוטל עיקול לטובת המשיבה על הרכב ועל הפוליסה הרלוונטית. ודוק, מעולם לא טענה המשיבה כי שווי הרכב, להיום או לעתיד הנראה לעין עד לסיום ההליך העיקרי, אינו מכסה את סכום המס שבמחלוקת. לפיכך, גם אם תאמר כי המשיבה תוכל להשיב את המצב לקדמותו ככל והמס שבמחלוקת יפרע כעת ובסופו של יום המבקש יזכה בהליך העיקרי, עדיין מאזן הנוחות נוטה לרעת המשיבה, מה גם ומדובר בסכום נכבד.

13. איני מתעלם מהעובדה כי המבקש לא גילה בבקשתו את מלוא נכסיו ויצר את הרושם כאילו יש לו מקור הכנסה בודד מעבודתו כמתווך בחברת "רימקס", כאשר בחקירתו הוא הודה כי יש לו רכב אחר וכן בית הארחה.

יחד עם זאת, התנהלותו הנ"ל של המבקש שקולה כנגד התנהלות המשיבה אשר ללא טעם מוצדק היא עומדת על חיובו בתשלום המס שבמחלוקת לאלתר, מבלי שיש ברשותו או ברשות בית המשפט את הכלים לעמוד על נכונות טענתה ביחס לממצאי החקירה, וכאשר היא ממציאה טיפין טיפין את הודעתיו של ספק הטובין ומצהירה כי אין ברשותה הודעות נוספות, כשאין הדבר כך.

14. אמנם נכון, במסגרת הבקשה לא טען המבקש כי המשיבה מפלה אותו לרעה מאחר ובהליכים אחרים בהן התעוררה מחלוקת דומה היא לא עמדה על דרישתה לתשלום המס שבמחלוקת לאלתר על ידי היבואן. יחד עם זאת, מאחר והטענה עלתה בדיון בבקשה ביום 15.5.14, כמו גם בחקירה הנגדית של נציג המשיבה, מן הראוי היה כי המשיבה תבהיר הבהר היטב מדוע לדידה מקרה זה ייחודי ומחייב גישה שונה מגישתה בהליכים נגד יבואנים אחרים. רק בסיכומי טענותיה טענה המשיבה טענות בנידון, וזאת מבלי לתמוך אותן טענות בכל מסמך, והדבר אומר דרשני.

15. לסיכום האמור לעיל, נחה דעתי כי בנסיבות מקרה דנן יש להיעתר לבקשה, ובהתאם לכך צו המניעה הזמני שניתן ביום 15.5.14 יעמוד על כנו, וזאת עד למתן פסק דין סופי בהליך העיקרי.

להסר ספק מובהר בזאת כי צו המניעה הזמני ניתן כנגד העיקול ברישום שהוטל לטובת המשיבה על הרכב ועל פוליסת הביטוח.

הוצאות הבקשה תישקלנה במסגרת פסק הדין הסופי שינתן בהליך העיקרי.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון