שוויון בין נאשמים בית המשפט העליון בפסיקתו מנה מספר קריטריונים להחלת עיקרון השוויון על משיבים בהליכי מעצר עד תום הליכים, המשיבים לבקשות מעצר בעניינים דומים ובפרשיות דומות. לעניין זה ראוי לצטט את שנפסק בבש"פ 5398/03, דוד רן: אכן, העיקרון לפיו אין להפלות בין נאשמים בהליך פלילי לענין המעצר בהעדר טעמים המצדיקים הבחנה ביניהם, עיקרון חשוב הוא היונק את כוחו מעיקרון השוויון, האוסר על אפליה בין שווים (ראה בש"פ 345/89 מסיקה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(723 (2; בש"פ 433/89 בומשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(89 (1). יחד עם זאת, אין זה עיקרון-על ויש שהוא נדחה מפני שיקולים הגוברים עליו בעוצמתם. כך, למשל, קבע בית משפט זה כי מקום שבו מדובר בעבירות של אלימות קשה יש להעדיף את השיקול הכולל של טובת הציבור על פני שיקול האפליה "במקרה זה הייתי אומר כי שיבוש שנפל בהחלטה אחרת יעמוד על עומדו - שבשתא כיוון דעל על - אך שיבוש שאירע במקום אחד אין זה ראוי לו שיגרור שיבוש במקום אחר אף הוא" (בש"פ 2468/94 בהג'את כריים נ' מדינת ישראל (לא פורסם(. עוד נפסק כי לא ניתן להכריע על-פי מבחן חד-ממדי של שוויון בשאלה אם שחרורו של נאשם, חרף העדר טעם להבחין בינו לבין שותפיו, חייב להוביל גם לשחרורם של השותפים. לכן, כאשר שחרורו של אחד הנאשמים נבע מטעות בשיקול הדעת של התביעה ושל בית המשפט, טעות זו אינה צריכה לגרור, בהכרח, את החלתה על נאשמים אחרים, ולעולם יש לאזן בין האינטרס לקיים את שורת השוויון, לבין האינטרס של שמירה על בטחון המתלונן או הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי (בש"פ 4160/03 מדינת ישראל נ' בן-ישי (לא פורסם); ובש"פ 2649/02 סרגיי בקייב נ' מדינת ישראל). עוד יש לצטט את שנכתב בבש"פ 6749/07, דוד קורולקר: פעמים רבות קבע בית משפט זה כי עקרון השוויון בין שווים עקרון מנחה הוא בשיטתנו המשפטית כולה, והדברים אמורים אולי ביתר שאת מקום שעסקינן בשלילת חרותו של אדם (בש"פ 620/97 בוזגלו נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 871 (1997); בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 9.9.03)). יחד עם זאת, הודגש כי ייתכנו מקרים בהם האינטרס של הגנה על הציבור מפני אלימותו של נאשם יצדיק את מעצרו, גם אם ייתכן שיהיה בכך משום הפליה שלו בהשוואה לאחר (בש"פ 3320/98 ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.98); בש"פ 4336/03 מדינת ישראל נ' בן ישי (לא פורסם, 1.6.03)). השיקול של שוויון בין הנאשמים מנחה, מדריך ומחייב הוא, ועם זאת אין הוא בבחינת שיקול המכריע כל שיקול אחר המתגושש מולו בזירת ההכרעה השיפוטית בענייני המעצר. שומה על בית המשפט ליתן לשיקול זה את המשקל הנכבד הראוי לו, ואולם בכך לא תמה מלאכתו ועליו לשקלל אלה מול אלה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ומתוכם לגבש החלטה מאוזנת ומחושבת, המשקללת נכונה את זכותו של אדם להלך חופשי כל עוד עומדת לו חזקת החפות, את עקרון השוויון ושיקולים אחרים שבאינטרס הציבורי (וראו גם: בש"פ 7686/03 הנ"ל(.משפט פלילינאשם