צו מניעה לאסור למכור בגדי מעצבים בפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה להמשיך לייצר, לפרסם, או למכור דגמי ופרטי לבוש, בטענה שהם מהווים חיקוי של דגמי ופרטי לבוש המיוצרים ונמכרים על ידי המבקשת (להלן: "דגמי המבקשת" ו"דגמי המשיבה" בהתאמה) וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית שהוגשה במקביל לבקשה. רקע: המבקשת היא חברה בע"מ, העוסקת בעיצוב, ייצור ומכירה של בגדי מעצבים ואביזרי אופנה ונמצאת בבעלותה של הגב' לריסה בז'רנו (להלן: "המבקשת" בהתאמה). המשיבה גם היא חברה בע"מ לייצור ומכירת מוצרי אופנה והיא נמצאת בבעלותה של הגב' חגית טסה. לחברה 8 חנויות וכ-60 מוקדי מכירות ברחבי הארץ (להלן: "המשיבה"). טוענת המבקשת כי דגמי המשיבה, הכוללים גלביות בשילוב רקמה אתנית, מהווים חיקוי לדגמיה שלה (דגמי המבקשת) (להלן: "החיקוי"). על רקע האמור ניתן גם ביום 6/10/14, לבקשתה, צו זמני על פי צד אחד האוסר על המשיבה לייצר, לפרסם או למכור דגמים ופרטי לבוש המהווים חיקוי של דגמי ופרטי לבוש המיוצרים על ידי המבקשת לרבות הפריטים שסומנו כנספחים 3-5 לבקשה (להלן: "הצו הזמני שניתן על פי צד אחד"). ביום 22/10/14 התקיים דיון בבקשה, במעמד הצדדים. לאחר מועד הדיון אף הגישה המבקשת "מודעה" בה טענה כי לאחר הדיון הודתה בפניה המשיבה בכך שיש דמיון רב בין דגמי המבקשת לדגמי המשיבה וכי יש באמור כדי להוות הודאת בעל דין (להלן: "המודעה"). בתגובתה למודעה טענה המשיבה כי מדובר במעשה אסור וכי יש לדחותה, אך ביקשה להורות למבקשת למסור לידה את השמלה שהוצגה על ידה במסגרת הדיון בפני כדוגמא לדגמי המבקשת (להלן: "תגובת המשיבה למודעה"). טענות הצדדים בבקשה טוענת המבקשת כי החיקוי שעושה המשיבה בולט לעין וכי במצב דברים רגיל - הקו העיצובי של המשיבה שונה בתכלית מן הקו העיצובי של המבקשת. לטענתה מתבטא החיקוי, בין היתר, באלמנטים הבאים: שימוש ברקמה בכלל וברקמה אתנית בפרט; שילוב בין בד לרקמה, הן בכלל והן על גבי אותה גזרה (שמלה מסוג גלביה) בפרט; שימוש בשילוב דומה בצבעי הבד והרקמה; שימוש בצורה גיאומטרית זהה לתיחום הרקמה על הבגד; המפתח בחלק הקדמי העליון של הבגד; דמיון בזהות ובתצורת הרקמה. עוד טוענת היא כי דגמי המשיבה נמכרים במחיר נמוך משמעותי מדגמיה שלה וכי כתוצאת האמור גורמת לה המשיבה נזק רב, לרבות פגיעה במוניטין. (לשם המחשה מפרטת המבקשת כי שמלה המופיעה בנספח 5 לבקשתה נמכרת אצלה תמורת סך של 1,450 ₪ בעוד המחיר אצל המשיבה עומד על סך של 590 ₪ בלבד). משכך טוענת המבקשת כי המשיבה פועלת על דרך חיקוי, העתקה ושימוש פסול ובלתי חוקי, המגיעה כדי הפרת זכויות יוצרים וגניבה בעין לפי חוק עוולת מסחריות התשנ"ט - 1999, וכן כי היא פועלת בתחרות בלתי הוגנת, תוך עשיית עושר שלא במשפט. תוצאת האמור טוענת המבקשת כי הסעד המבוקש הוא הכרחי היות שמדובר באופנה עונתית הכוללת את דגמיה הנמכרים ביותר. על האמור היא מוסיפה כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. מנגד טוענת המשיבה בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה שבפניי שעה שהמבקשת לא הצליחה להוכיח את המוניטין שלה. בין כך טוענת היא כי כיום כמעט כל שוק האופנה בארץ מפיץ ומשווק גלביות רקומות, וכי כל הדגמים הנמכרים על ידה עוצבו על ידה כבר בעבר כך שאין מדובר בהפרת זכויות יוצרים. על האמור היא מוסיפה כי ממילא היו הגלביות הרקומות באופנה כבר בשנות ה-50 ולאחריהן בשנות ה-70, וכי בשנתיים האחרונות אנו עדים לחזרתן לאופנה, בעולם ובארץ, מגמה שהתחזקה בקיץ האחרון. כך הפנתה, לשם הדוגמא, לעיצובים מבית היוצר של מעצבים עולמיים בהם J. CREW (נספח ה' לתגובה) ושל חברת אורבן אאוטפיטרס (נספח ז' לתגובה). כן הפנתה לעיצובים מקומיים רבים ובהם גלביות של הגר קדמי (נספח י' לתגובה), לילה (נספח יא' לתגובה), קרן שביט (נספח יב' לתגובה) ועוד. המשיבה הפנתה גם לקו של רשתות אופנה, המפתחות את עיצוביהם כשנה וחצי לפני מועד ההפצה המיועד, ואשר גם בהן ניתן למצוא גלביות רקומות. בין אלה מנתה את רנואר (נספח כא' לתגובה); זארה, קסטרו (נספח כב' לתגובה) ועוד. אין מדובר איפוא בעיצוב ייחודי של המבקשת, כך טוענת המשיבה, ועל כן גם מטעם זה, יש לדחות את הבקשה שבפניי. יחד עם האמור טוענת המשיבה גם כי אין דמיון ממשי בין דגמי המבקשת לדגמי המשיבה; כי ממילא הגלביות נתפרות מבדים וחוטי רקמה הנמכרים על ידי צד ג' ואינם בייצור עצמי של המבקשת, כך שאין מדובר לא בהטעיה ולא בגניבת עין; וכי קיים שוני בין הגזרות של השמלות בקולקציית הבגדים של השתיים, הבא לידי ביטוי בשרוולים, באורך השמלה, בגזירת הרקמה וכן בסוג הבד. על כל פנים ולעצם מתן הסעד הזמני טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה לאחר שהמבקשת רוצה להחזיק בבלעדיות במגמה אופנתית רווחת ולאחר שהיא עצמה (המשיבה) השקיעה משאבים רבים בקולקציה שלה. אשר על כן מבקשת המשיבה להורות על ביטול הצו הזמני שניתן על פי צד אחד ולאפשר לה להמשיך לייצר, לשווק ולמכור את דגמי המשיבה כפי שעוצבו על ידה. דיון צו מניעה זמני ניתן מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 הקובע כי: "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו" ארבעה הם המבחנים למתן צו מניעה זמני: מתן הסעד הכרחי ומצדקי התערבות בית המשפט בשלב מוקדם זה שלפני בירור התובענה כדי לשמור על המצב הקיים. המבקש הוכיח לכאורה את הזכות אשר לשם השמירה עליה הוא זקוק להגנה עד לתום הדיונים; מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בית המשפט ישקול את אי-הנוחות שתיגרם למבקש היה ולא יינתן הצו, לעומת אי הנוחות שתיגרם למשיב היה והצו יינתן. כן תיבחן במסגרת זו השאלה האם נזקו של המבקש ניתן להשבה בפיצוי כספי; שיקולים שביושר אינם מונעים את מתן הצו. כך למשל: המבקש נקי כפיים ולא העלים עובדות. (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה 11, 2013), עמ' 950). לאמור אוסיף גם מדבריו של כב' הנשיא, השופט א' גרוניס ברע"א 9308/08 אלול נ רביב [מיום 21/4/09] לפיהם: "כידוע, הכרעה בשאלה האם יש ליתן סעד זמני מורכבת מאיזון ושקלול של שני מרכיבים עיקריים - סיכויי התביעה ומאזן הנוחות - אשר ביניהם מתקיימים יחסי גומלין על דרך מה שמכונה "מקבילית כוחות" (רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (לא פורסם, 6.6.06))." סיכוי התביעה להתקבל בכתב התביעה, טוענת המבקשת כי יש לחייב את המשיבה בתשלום פיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכויות יוצרים, ובגין עוולת גניבת עין בהתאם לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). עוד טוענת היא כי מדובר בתחרות בלתי הוגנת ובעשיית עושר שלא במשפט. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות קובע כי: "(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר. (ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין." מטרת הסעיף הינה להגן על סימן מסחר שאיננו רשום בדרך של מניעת הטעיה (גניבת עין), וזאת לשם הגנה על המוניטין של העסק המגולם בסימן המסחר (ראו בעניין זה: ספרה של ד"ר שרה פרזנטי, "דיני זכויות יוצרים", תש"ס - 2000, כרך ג' עמוד 289). על מנת שתתגבש עוולה זו יש להוכיח קיומו של מוניטין וכן כי קיים חשש מפני הטעיה של הציבור. יודגש עם זאת כי כוונת המחוקק הייתה להגן על האינטרס הקנייני של העוסק להבדיל מאינטרס ציבור הצרכנים, אך זאת תוך איזון בין שני אינטרסים מנוגדים: ערך הקניין וההגנה על מוניטין אל מול חופש העיסוק והרצון לעודד תחרות חופשית בשוק (ראו דבריו של כב' המשנה לנשיא א' ריבלין בע"א 9070/10 טלי דדון - יפרח נ' א.ת סנאפ בע"מ [מיום 12/3/12] (פסקאות 6 ו-7), אליו גם הפנתה המשיבה. להלן: "עניין דדון"). בענייננו, לצורך שלב זה של הדיון, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת המוניטין, אני מקבלת את טענת המבקשת לפיה יש לה מוניטין בשוק האופנה המקומי והיא אכן נלבשת על ידי ידוענים. בדומה אני מקבלת את טענתה כי ניתן למצוא את דגמיה במגזיני אופנה מוכרים ואף לקרוא עליה בעיתונים הנחשבים השונים. (ראו בעניין זה לקט כתבי עיתונות שהגישה המבקשת ואשר סומן מב/1). לפיכך נותרת לדיון שאלת ההטעיה. המבחנים לפיהם יוכרע קיומה של הטעיה, נסקרו על ידי כב' המשנה לנשיא א' ריבלין, בעניין דדון (פסקה 11 לפסק הדין): "באשר ליסוד ההטעיה - באופן כללי נבחנת ההטעיה על-פי כמה רכיבים: מבחן המראה והצליל, סוג הסחורה הנמכרת וחוג הלקוחות שלה; מבחן יתר נסיבות העניין ומבחן השכל הישר...". בבקשתה ולצורך המחשת החיקוי הפנתה המבקשת לפריטים שסומנו כנספחים 3-5 תוך צירוף צילום הפריט שעוצב על ידה (דגם או דגמי המבקשת) וצילום של הפריט שעוצב על ידי המשיבה (דגם המשיבה). עוד בטרם אבחן את טענות המבקשת אני מוצאת לציין כי מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה חזרו הגלביות ובכללן אלו הרקומות לאופנה. כך אצלנו. וכך בעולם (המערבי). לא רק זאת אלא שמקובלת עלי גם הטענה כי אין מותג אחד המזוהה עם הז'אנר. אמת היא כי גם חברות מקומיות וגם מעצבים בעל שם עולמי כוללים היום כחלק מקולקציית הבגדים העונתית שלהם, גלביות בצבעים שונים, בעלות רקמה אתנית או עיטור רקום בחזית. לדברים אלה אני מוצאת להוסיף כי אמנם ייתכן שבמבט חטוף, בוודאי למי שאינה חובבת הז'אנר, נראה שכל הגלביות הרקומות דומות, אלא שהתעמקות מה מגלה כי קיימים הבדלים רבים בין הגלביות המשווקות על ידי המעצבים השונים (מקומיים ובינלאומיים כאחד). מכל מקום כדבריו של כב' השופט א' מצא בע"א 6064/93 מימסב חברה למילוי מיכלי סודה ביתיים בע"מ נ' סודהגל בע"מ פ"ד נ(3) 35, 41: "הכלל הוא, שעל תובע בעילה של גניבת עין מוטלת חובה להראות כי השם, הסימן או התיאור של הטובין (או המוצר), נושא תביעתו, רכשו להם הוקרה והכרה בקרב ציבור הצרכנים, אשר התרגל לזהות בעזרתם את עסקו או את סחורתו של התובע; ואם נכשל התובע בכך, תידחה תביעתו בלי שבית המשפט יידרש לשאלה אם מעשי הנתבע מהווים גניבת עין..." יש לבחון איפוא, על רקע האמור, את דגמי המבקשת אל מול דגמי המשיבה (נספחים 3-5 לבקשה). פריטים שסומנו כנספח 3 - גלביה מבד שחור בעלת רקמה צבעונית הפריט שסומן נספח 3א הינו דגם המשיבה ואילו הפריטים 3ב ו-3ג הם דגמי המבקשת. עיון בשני הדגמים מעלה הבדלים: שרוולי דגם המבקשת ארוכים יותר משרוולי דגמי המשיבה ובהם דוגמא נוספת בשוליים; גם סיומת השרוולים שונה בשני הדגמים; הדוגמא הרקומה בחזית הדגמים, לרבות הצורות המופיעות בה - שונה; הגלביה בדגם המבקשת ארוכה מזו שבדגם המשיבה; אלו הבדלים מהותיים המלמדים כי לא מדובר בדגמים זהים וכי אין אנו בקרבת חשש להטעיית הקונות. לא ניתן גם לקבל את הטענה לפיה יש בבדים או בחוטי הרקמה משום הטעיה, שעה שמדובר בחומרי גלם אותם רוכשות המעצבות מצד ג' המשווק אותם על פי הבנתו. פריטים שסומנו נספח 4 - גלביה מבד שחור בעלת עיטור בזהב הפריט שסומן נספח 4א הינו דגם המשיבה ואילו הפריטים 4ב ו-4ג הם דגמי המבקשת. כאן, די במבט חטוף כדי להבין שאין מדובר בגלביות זהות. בדגם המבקשת עיטור הזהב קטן יותר ואילו בדגמי המשיבה עיטור הזהב עמוק; דוגמת העיטור שונה; הגזרות של הגלביות - שונות (בדגם המבקשת יש אפילו גומי בקו המותן); מפתח הצווארון שונה בכל אחד מן הדגמים; השרוולים שונים בתכלית: השוליים שונים ובדגם המשיבה השרוולים גם צמודים לאורכה של היד ואילו בדגמי המבקשת מדובר בשרוולים מתנופפים; ועוד. נוכח ההבדלים ברי כי אין מדובר בדגמים זהים ומכל מקום כי אין כל חשש להטעיה. אגב, לא למותר לציין כי למעשה שימוש בבד שחור עם רקמת זהב איננו ייחודי לאף אחת משתי המעצבות שבפניי, או לאף אחד מכלל המעצבים בכלל. כך עושים כולם. פריטים שסומנו כנספח 5 - גלביה מבד לבן בעלת עיטור רקמה צבעוני הפריט שסומן כנספח 5א הינו דגם המשיבה ואילו הפריט 5ב הוא דגם המבקשת. גם כאן אין המדובר בדגמים זהים. הבדים שונים וכך גם הגזרה. דגם המשיבה נתפר מבד בעל מידה מסוימת של נוקשות בעוד דגם המבקשת עוצב מבד נופל ובו כיווצים תחת עיטור הרקמה; הצווארון של כל אחד מן הדגמים שונה וכך גם שולי השרוולים. שוב מסקנתי הינה כי אין כל חשש להטעיה. ובחזרה מן הפרט אל הכלל אינני מקבלת איפוא את הטענה כי קיים חשש שדגמי המשיבה (בפריטים שסומנו כנספחים 3-5), יטעו את ציבור הקונות לחשוב כי הן רוכשות דווקא את דגמי המבקשת כפי טענת האחרונה. על האמור יש להוסיף כי נוכח ההפרש הניכר במחירי הדגמים (פערים של מאות אחוזים) מתאיין כליל כל חשש להטעיה. כך באשר פערי מחירים מסוג זה אינם נולדים יש מאין. מסקנותיי אלה טובות גם בהתייחס לעילת התביעה לפי חוק זכות יוצרים התשס"ח - 2007 וחוק עשיית עושר שלא במשפט התשל"ט - 1979. עוד נראה כי גם התביעה בעילה של תחרות בלתי הוגנת, אינה בעלת סיכויים גבוהים וזאת שעה שקבע כב' השופט י' עמית בע"א 5066/10 שלמה א' אנג'ל בע"מ נ' את א. ברמן בע"מ [מיום 30/5/13] (אליו גם הפנתה המשיבה בתגובתה) כי: "עוולת גניבת עין נועדה להגן על התובע מפני פגיעה בזכותו הקניינית במוניטין שרכש כתוצאה ממצג שווא של הנתבע, ואין בה כדי להגן מפני תחרות בלתי הוגנת או מסחר בלתי הוגן...". די בדברים אלה כדי להצביע על כך שסיכויי התביעה שבפניי להתקבל, אינם גבוהים. די באמור כדי לתת מענה למודעה שהגישה המבקשת. אוסיף כי משמצאתי כי אין זהות בין דגמי המבקשת לבין דגמי המשיבה הרי שאין גם מקום למתן החלטה אופרטיבית כמבוקש בתגובת המשיבה. מאזן הנוחות באשר למאזן הנוחות אציין כי הן המבקשת והן המשיבה משווקות את קולקציית הבגדים בהתאם לצו האופנה, כפי שלמעשה קורה בכל העולם. מתן צו כנגד המשיבה להפסיק ולשווק את קולקציית הבגדים שעיצבה בניגוד למגמת האופנה העולמית - עלול לפגוע בה משמעותית. מאידך, במקרה בו בסופו של יום תתקבל תביעת המבקשת, הרי שאת הנזק שייגרם לה ניתן לרפא בפיצוי כספי, בכפוף להוכחתו. מאזן הנוחות נוטה איפוא לטובת המשיבה. משקבעתי כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, מובן כי יש לבטל את הצו הזמני שניתן על פי צד אחד. סוף דבר הבקשה למתן צו מניעה זמני, עד להכרעה בתביעה העיקרית, נדחית. הצו הארעי שניתן על ידי, על פי צד אחד, ביום 6/10/14 בטל. המשיבה רשאית להמשיך לייצר, לפרסם ולמכור את דגמי ופרטי הלבוש נשוא הבקשה שבפניי, לרבות את הדגמים שסומנו כנספחים 3-5 לבקשה. לאחר הגשת כתב הגנה, מזכירות בית המשפט תקבע מועד לדיון בתביעה העיקרית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך כולל של 15,000 ₪. הסך האמור ישולם בתוך 30 ימים החל מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. עצביםצוויםצו מניעה