הצפת דירה בשכירות במי הביוב (תביעת פיצויים נגד המשכיר) הצדדים ועיקרי הטענות התובעים הגישו תביעה על סך של 33,200 ₪, בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מרטיבות בדירה, אותה שכרו מהנתבעת. בכתב התביעה התייחסו התובעים לשני מקרי נזק, האחד - רטיבות במבנה, והשני הצפת הדירה במי הביוב של הבניין. לטענת התובעים שכרו הם מהנתבעת דירה, אליה נכנסו ביום 1.1.12. לאחר שלושה חודשים התגלתה בעיית עובש ברוב חלקי הנכס, בשני חדרי השינה ובקיר חיצוני. הנתבעת שלחה עובדי תחזוקה, אשר ביצעו אטימה חיצונית של המבנה, מבלי לטפל בנזק שנגרם לחלקו הפנימי של הבית. מכתב התביעה עולה כי הנתבעת אמרה לתובעים כי ידעה שקיימת בעיית עובש אך לא חשבה ש"זה כל כך נורא". לטענת התובעים נגרמו נזקים רבים לרכושם, בין היתר לארון הבגדים של ילדם, לבגדים, נעליים תיקים וציוד אישי נוסף. התובעים צירפו תמונות בהן ניכר העובש בדירה. הצורך לבצע איטום, חייב הרמת הריצוף שהקיף את הבית, כך שבמשך שלושה שבועות התגוררו התובעים לטענתם ב"אתר בניה". ביום 13.5.12 (אמנם בכתב התביעה נכתב "13.5.11" אך היות והתובעים נכנסו לדירה בראשית שנת 2012, הרי שכפי הנראה זו טעות קולמוס) הגיעו התובעים מחופשה וגילו כי הדירה הוצפה עקב סתימת הביוב. מדובר בדירה הנמוכה ממפלס הרחוב, אליה יורדים במספר מדרגות, והיה על הנתבעת להתקין "אל חוזר" שימנע ממי השפכים לחזור לדירה, במצבים בהם תהיה הצפה מביוב הבניין. לטענת התובעים הבטיחה הנתבעת לפצותם בגין הנזקים, אך חזרה בה. התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בסך של 10,000 ₪,בגין נזקים שנגרמו לרכושם, 14,400 ₪, שהם 1,200 ₪ לכל חודש מחודשי השכירות, בהם לא השתמשו בחדר הנוסף, סך של 8,800 ₪ פיצוי בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו להם, וכן עבור זמן שנאלצו להקדש כדי למצוא מקום מגרום חדש, וכן בגין העובדה שבנם לא יכול היה לישון בחדר שינה נפרד, בשל היותו של החדר השלישי בדירה בלתי ראוי למגורים. מכתב ההגנה עולה כי הנתבעת הינה בעלת הבניין. הנתבעת ביקשה להתייחס לעובש שהתגלה מאחורי ארונות החדר, כ"שכבת עובש מצומצמת כתוצאה מבלאי", ורטיבות בקיר פנימי, כתוצאה מצמחיה הגדלה בצמוד לקיר החדר. לטענת הנתבעת, הדירה הינה בקומת הקרקע, וברגע שיש קיר, ובצמוד לו גדלה צמחיה, ביחד עם מרכיב הגשמים, עלולה להיווצר רטיבות, וכך היה במקרה הזה. הנתבעת הביעה פליאה בכתב ההגנה, איך קרה שלא היו סימנים מקדימים לבעיה, ומכך הסיקה היא כי התובעים לא עשו שימוש זהיר במושכר, ונמנעו מלהפעיל אוורור בחדר האמבטיה, וכן לא דיווחו לה אודות הבעיה באופן מידי. למעשה טוענת הנתבעת כי התנהלותם של התובעים הייתה רשלנית. הנתבעת סבורה שאין זה סביר כי התובעים יראו בה תחליף לחברת הביטוח, ואין היא אחראית לנזקים שנגרמו להם במושכר. עוד טוענת הנתבעת כי היה על התובעים לבטח את הדירה. באשר להצפת הביוב טוענת הנתבעת כי זו נגרמה בשל התנהגות אחד הדיירים ולא עקב אי תקינות הביוב. וכי רמת התחזוקה בבניין גבוהה. לטענתה אין עליה חובה להתקין "אל חוזר" בביוב. לטענת הנתבעת נתנה לתובעים הנחה בשכר הדירה, בסכום של 2,640 ₪. בדיון שהתקיים ביום 10.10.13 טענו התובעים כי נגרמה להם אי נוחות בעת ביצוע עבודות האטימה. לדבריהם התגלתה רטיבות שלושה חודשים לאחר שנכנסו לדירה. לדברי התובעים ניתנה להם הנחה בתשלום לוועד הבית, לא כפיצוי בגין הרטיבות, אלא משום שהם לא השתמשו בשירותי הבניין, וכן היות והחשמל בשער המרכזי על חשבון החשמל שלהם. בדיון אמרה הנתבעת כי בעיית העובש נוצרה שכן תובעים לא השתמשו במכשיר האוורור (וונטה) שבחדר האמבטיה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובתמונות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי בחלקה. בכל הנוגע לנזקים שנגרמו כתוצאה מרטיבות בקירות - מקובלת עלי עדותם של התובעים לפיה התגלתה הרטיבות שלושה חודשים לאחר שנכנסו לדירה. הרטיבות התגלתה מאחורי ארון, ובקירות נוספים. בנסיבות בהן התגלתה הרטיבות מספר חודשים לאחר שנכנסו התובעים להתגורר בדירה, לא ניתן לקבל את טענתה של הנתבעת לפיה עם חתימת ההסכם, מצאו התובעים את הדירה ראויה לשימוש. נזקי הרטיבות נראים היטב על גב הארון. התמונות מחזקות את טענות התובעים, לפיהן נגרם נזק לארון הבגדים, ולפרטי לבוש אשר נמצאו בתוכו. טענתה של הנתבעת, לפיה מקור הרטיבות, בהתנהגות התובעים, אשר נמנעו מלהשתמש במכשיר האוורור בחדר האמבטיה (וונטה) נטענה בעלמא, ולא הוכחה. (מה גם שלא הוכח כי התובעים אכן נמנעו באופן קבוע משימוש במכשיר האוורור, וכי הנתבעת הסבירה להם כי עליהם לעשות כן, על מנת למנוע נזקי רטיבות בדירה). הרטיבות הנראית בתמונות, אשר צורפו לכתב התביעה, אינה מתיישבת עם טענתה של הנתבעת לפיה רמת האחזקה בבניין גבוהה ביותר. רטיבות בקיר פנימי ובקיר חיצוני, מתיישבת יותר עם תחזוקה לקויה של הדירה ולא עם "שכבת עובש מצומצמת" כתוצאה מבלאי. שכבת עובש כתוצאה מרטיבות על קיר, אינה חלק מבלאי, אותה על שוכר סביר לקחת בחשבון בבואו לשכור דירה. אילו ידעה הנתבעת כי הקיר בדירה נרטב ומעלה עובש מעת לעת, היה עליה לומר זאת לתובעים, טרם חתימה על הסכם השכירות. אף הצורך בביצוע עבודות חפירה ואיטום אינו מתיישב עם בעיית רטיבות קלה, אלא משמעותית. טענתה של הנתבעת, בכתב ההגנה, לפיה הסכימה להזמנת איש מקצוע, על מנת לטפל בניקוי העובש ואיטום פני הדירה, מתיישבים אם טענת התובעים, ומחזקים אותה. אין בנכונותה של הנתבעת לטפל בבעיה, כדי לפטור אותה מפיצוי התובעים. התובעים עותרים לחייב את הנתבעת בגין נזקים, שנגרמו לרכושם, בגין עגמת הנפש שנגרמה להם במהלך שהותם בדירה, בגין הזמן שנאלצו להשקיע על מנת למצוא מקום מגרים חדש, וכן בגין כל חודש מחדשי השכירות בהם לא השתמשו בחדר השינה הנוסף שבבית. אני מקבלת את טענת התובעים לפיה ניתנה להם הנחה בשכ"ד בסך של 2,640 ₪, שכן לא השתמשו בשירותי הבניין, וכן משום שהם נשאו בתשלום חשבון החשמל לשער המרכזי, ולא כפיצוי בגין נזקי הרטיבות. (התובעים טענו כי הנתבעת פטרה אותם מתשלום מסי ועד הבית, בסך של 220 ₪ לחודש המסתכמים בסכום של 2,640 ₪ לשנה). ניסיון הנתבעת לטעון כי הנחה זו ניתנה בגין נזקי הרטיבות, עולה בקנה אחד עם טענת התובעים לפיה חייבו הנזקים פיצוי, ומחזקת אותה. לא שוכנעתי כי נבצר מהתובעים להשתמש בחדר הנוסף במהלך כל תקופת השכירות. בדיון, שהתקיים ביום 10.10.13 טענו התובעים כי התגוררו בדירה במשך שנה, וכי הרטיבות התגלתה לאחר שלושה חודשים. התובעים שילמו לנתבעת 6,300 ₪ שכ"ד. אני מעמידה את הפיצוי, בגין אי הנוחות שנגרמה לתובעים כתוצאה מהרטיבות, על סך של 400 ₪ לחודש למשך תשעה חודשים, סה"כ 3,600 ₪. טענת התובעים לפיה נגרמו להם נזקים בגין הרטיבות והעובש מקובלת עלי, ונתמכת בתמונות, אשר צורפו לתיק. התובעים לא המציאו חשבוניות, על מנת להוכיח את גובה הנזק שנגרם לארון הבגדים של בנם, בגדים וציוד נוסף, ואני מעריכה את הנזק על דרך האומדן, על סך של 1,500 ₪. במהלך התקופה בה בוצעו עבודות החפירה והאיטום, היה מקום לחייב את התובעים בתשלום מופחת של שכר הדירה. אני מעמידה את הנזק בגין אי הנוחות שנגרמה לתובעים כתוצאה מביצוע העבודות לאיטום הקיר החיצוני - על סך של 1,000 ₪. בכל הנוגע להצפת הביוב - מסקנתי היא כי על הנתבעת לפצות את התובעים הן בגין הנזקים שנגרמו להם והן בגין אי הנוחות, שכן היא בעלת הדירה, ואף בעלת הבניין. הנתבעת היא בעלת הדירה, ומכאן חובה עליה לנקוט באמצעי זהירות סביר, על מנת למנוע הצפת הדירה, הנמצאת במפלס נמוך מהקרקע, במי הביוב של הבניין. כאמור בכתב ההגנה, הנתבעת היא בעלת הבניין ולכן חייבת היא בפיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מהצפת הדירה במי ביוב הבניין. הנתבעת לא הוכיחה מה מקור ההצפה, אלא הסתפקה בטיעון סתמי, לפיו מקור ההצפה בהשלכת חיתול על ידי אחד הדיירים. הנתבעת רשאית הייתה לשלוח הודעת צד ג' למי מהדיירים, האחראי לטענתה לסתימת הביוב, אולם לא עשתה כן. התובעים לא צירפו קבלות, על מנת להוכיח את גובה הנזק שנגרם לרכושם (מזנון, הדום, צעצועים, שטיח, רמקולים ומחשב נייד). אני מעריכה את הנזק, על דרך האומדן, ובהתחשב בעובדה שלא נטען כי הרכוש היה חדש, על סך של 2,500 ₪. את הפיצוי בגין אי הנוחות שנגרמה לתובעים בגין ההצפה אני מעמידה על סך של 750 ₪. סוף דבר, התביעה מתקבלת. על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 9,350 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך 1,200 ₪, בהתחשב בעובדה שהתקיימו שני דיונים, וזאת בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום. נזקי מיםפיצוייםהצפהמקרקעיןשכירותביוב