השתת הוצאות לדוגמא על חברת ביטוח

השתת הוצאות לדוגמא על חברת ביטוח: תובע שנטל סיכון ובחר להתמודד בבית המשפט אל מול התאגיד הביטוחי שביצע הפחתה שרירותית זכאי לתגמול ריאלי הולם. על התגמול להיות בשיעור שירתיע תאגידים ביטוחיים מלנהוג באופן כאמור, התנהגות שאינה אלא התעמרות בניזוק [ראו לעניין זה גם ת"ק (ת"א) 31858-09-12 אביטל נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ ואח' (29.4.2013); ת"ק (ת"א) 3887-02-12 מחני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (14.4.2013); ת"ק (י-ם) 3491/08 לוי ידיד איילה נ' קנית בע"מ (16.11.2008)]. הפחתה שרירותית בשיעור הפיצוי המגיע לתובע שרכבו ניזוק בתאונת דרכים; פסיקת הוצאות משפט לדוגמה בגין הימנעות תאגיד ביטוחי מלשלם לניזוק את מלוא הפיצוי המגיע לו - אלו הסוגיות שבמוקד פסק הדין. רכב התובעים נפגע בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב הנתבע 1. התובעים פנו אל הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת") בדרישה לתשלום הנזקים שנגרמו להם בעקבות התאונה, כאשר פנייתם מבוססת על חוות דעת של שמאי, חשבונית שהופקה על ידי המוסך וקבלה המעידה על שיעור שכר טרחת השמאי. הנתבעת הכירה באחריות מבוטחה - הנתבע 1 - לקרות התאונה ושילמה לתובעים פיצוי. עם זאת, בוצעה הפחתה בשיעור הפיצוי ע"ס כולל של 1,162 ₪, בהתאם לפירוט כדלקמן: (א) 102 ₪ - הפחתה המתייחסת לשיעור ירידת הערך; (ב) 740 ₪ - הפחתה המתייחסת לשיעור הנזק הישיר; (ג) 320 ₪ - הפחתה המתייחסת לשיעור שכר טרחת השמאי. התובעים אינם מקבלים את ההפחתה שבוצעה. הם הגישו כנגד הנתבעים תביעה לתשלום ההפרש וכן לתשלום סך של 400 ₪ בגין טרחה ועוגמת נפש וסך נוסף של 1,690 ₪, פיצוי המשקף אובדן ימי חופשה. הנתבעים הגישו כתב הגנה אשר נתמך בחוות דעת של שמאי. נקבע מועד דיון. התובעים פעלו להוכחת התביעה והם זימנו לדיון שני עדים: בעל המקצוע שטיפל ברכב והשמאי. הנתבע 1 התייצב לדיון. הנתבעת שיגרה לדיון נציג שאינו מוסמך לייצג בבית המשפט לתביעות קטנות. השמאי עצמו לא התייצב לדיון. בקשה לדחייה של מועד הדיון נדחתה. על אף הימנעות הנתבעת מלהתייצב כדין לדיון, התובע 2 (להלן -"התובע") ועדי התביעה נחקרו על ידי ביהמ"ש על מנת לבחון האם יש ממש בהסתייגויות שהעלתה הנתבעת. בחינת טענות הנתבעת בגינן בוצעה הפחתה של שיעור הפיצוי: ירידת ערך: שמאי הנתבעת העריך את ערך הרכב בשיעור נמוך יותר מהערכת שמאי התובעים, כל זאת על יסוד הנחת מוצא לפיה בשנת 2007 היה רכב התובעים מעורב בתאונת דרכים ונגרמה לו ירידת ערך. ההפרש מסתכם בשיעור של 102 ₪. שמאי התובעים אישר שיש מקום להעריך את שווי הרכב בשיעור נמוך, במידה והרכב אכן היה מעורב בתאונה קודמת (עמ' 4, ש' 1 - 3), אולם הוא העיד שבדיקה שנערכה על ידו לא העלתה שהרכב היה מעורב בתאונה קודמת (עמ' 4, ש' 5 - 6). התובע העיד שהוא רכש את הרכב בעסקת החלפה, לא נאמר לו שהרכב היה מעורב בתאונה קודמת ולא ידוע לו על תאונה קודמת (עמ' 4, ש' 16 - 17). שמאי הנתבעת לא התייצב להעיד בדיון וחוות הדעת המתייחסת לתאונה משנת 2007 והנזכרת בחוות דעתו לא צורפה לחוות הדעת. אני קובע שלא הוכח שרכב התובעים היה מעורב בתאונה קודמת במסגרתה נגרמו לרכב נזק וירידת ערך ולא היה מקום להימנע מלשלם לתובעים את מלוא שיעור ירידת הערך שנקבעה בחוות דעת שמאי התובעים; שכר טרחת שמאי: התובעים נדרשו לשלם לשמאי מטעמם את שכר טרחתו בשיעור של 900 ₪ והם שילמו בפועל סך כאמור (קבלה הוצגה); אין כל ממש בטענה לפיה מדובר בשכר טרחה "גבוה מן המקובל בשוק" (סעיף 5.3 לכתב ההגנה); לא צוין על ידי הנתבעת מהם גבולות שכר הטרחה הסביר ואיזה שיעור מהווה חריגה בלתי סבירה. שיעור שכר הטרחה שאושר על ידי הנתבעת מהווה שיעור מינימלי של שכר טרחת שמאי. לא היה מקום לקבוע שכל שיעור הגבוה משיעור שכר הטרחה המינימלי מהווה שיעור בלתי סביר. מעבר לאמור, שמאי התובעים העיד שלצורך עריכת חוות דעתו הוא ביקר במוסך שלוש פעמים (עמ' 3, ש' 26), וממילא אין מדובר בגבייה של שכר טרחה בהתאם להסדר, אז נהוג לגבות שכר טרחה נמוך יותר (סך של 700 ₪), אולם אף הוא גבוה משיעור שכר הטרחה שאושר על ידי הנתבעת וששולם לתובעים (סך של 580 ₪) (עמ' 3, ש' 27 - 28). לפיכך, אני קובע שלא היה בסיס להימנע מלשלם לתובעים את מלוא שיעור שכר טרחת השמאי שהתבקשו התובעים לשלם וששולם על ידם בפועל. פנס ראשי קדמי: שמאי הנתבעת מציין בחוות דעתו שבתמונות שהציג שמאי התובעים לא מוצגת תמונה המעידה על החלפת פנס ראשי שמאלי, על כן לא אושרה החלפה של פנס אלא עלות תיקון פנס בלבד. בעל המקצוע מטעם התובעים, עד התביעה מר אבי זרח, העיד שהוא אישית החליף את הפנס. עדותו מהימנה עלי. כמו כן, הדעת נותנת ששמאי הנתבעת אמור היה להבחין שמדובר בפנס חדש ולא היה מקום להסיק שלא הוחלף פנס חדש אך מעצם העובדה שלא הוצגה תמונה של הפנס (לא נטען שבחינה של הפנס הקיים מעלה שלא מדובר בפנס חדש, לאור מצבו וכיו"ב). שמאי התובעים (שביקר במוסך שלוש פעמים) בדק את הרכב והעיד אף הוא שהוחלפו שני פנסים חדשים (עמ' 4, ש' 8). לפיכך, אני קובע שלא היה בסיס להימנע מלשלם לתובעים את עלות החלפת הפנס. תשלום פיצויים בגין ראשי נזק נוספים: התובעים עותרים בבקשה לשלם להם פיצוי נוסף בשיעור של 400 ₪ בגין טרחה ועוגמת נפש וכן סך של 1,690 ₪, פיצוי בגין ימי חופשה (יום חופשה לצורך ביקור במוסך (יום שלם) וחצי יום חופשה, בגין הצורך להתייצב לדיון). התובע הציג תלוש שכר [ת/2] וכן אסמכתא המעידה על מימוש יום חופשה ביום בו הועמד רכבו במוסך [ת/1]. התובע זכאי להחזר כספי בשיעור המשקף שכר של יום עבודה, ע"ס 642 ₪ [שיעור השכר נטו, כאשר מביאים בחשבון 22 ימי עבודה]. אין מקום לפסוק פיצוי בשיעור חצי יום חופשה עבור התייצבות התובע לדיון, שהרי התייצבות התובע לדיון מובאת בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות המשפט. אשר לטרחה ועוגמת הנפש שנגרמו לתובעים, משנפסק לתובעים פיצוי בשיעור יום חופשה של התובע, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי גם בגין ראש נזק נוסף זה. בסיכומיו טען התובע כדלקמן: "אני מרגיש שניסו שיטת מצליח של חברת שלמה סיקסט. היו בעבר פסיקות שהיא עושה זאת. הם ניסו להוריד סכום פעוט והניחו שלא אגיע לבית המשפט והם יחסכו את סכום התביעה. הצעתי פשרה לאורך כל הדרך. הייתי מוכן לקבל כל פסק ששני השמאים שהיו נפגשים ביחס גם אם זה הפסד לי והם לא נענו. אני מבקש לקבל את מלוא התביעה כולל הוצאות". לאחר שמיעת התובע ועדי התביעה נחה דעתי שאין כל יסוד להפחתה שביקשה הנתבעת להפחית משיעור הפיצוי שהגיע לתובעים. למעשה, לא שוכנעתי שהיה בדעת הנתבעת לנסות ולהוכיח את הסתייגויותיה משיעור הפיצוי המלא המגיע לתובעים. כאמור, לדיון התייצב נציג שאינו מוסמך לייצג את הנתבעת; השמאי עצמו לא התייצב לדיון והנתבע 1 לא הוכן על ידי הנתבעת לדיון לצורך ניהול ההליך בשמה, בהיעדר נציג מוסמך מטעמה. המסקנה המתחייבת היא אחת: ההפחתה משיעור הפיצוי המגיע לתובע אינה אלא הפחתה שרירותית, הפחתה בשיעור שניזוקים רבים לא היו מגישים תביעה, הן לנוכח הטרחה הכרוכה בכך, הן לנוכח היעדר יכולת לנהל הליך משפטי והן בשל החשש מדחייה של התביעה וחיובם בתשלום הוצאות. נסיבות העניין - שהן חריגות ומקוממות - מצדיקות פסיקת הוצאות לדוגמה. אני מעמיד את שיעור ההוצאות ע"ס 5,000 ₪ (הבאתי בחשבון את הטרחה הכרוכה בהתייצבות התובע לדיון ואת העלויות הכרוכות בזימון שני עדים להעיד). על כן, התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום סך כולל של 1,804 ₪ [1,162 ₪ + 642 ₪], בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 5,000 ₪. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - בתוך 15 יום. חברת ביטוחפוליסההוצאות לדוגמא