נדחתה תביעה להחזר כספי על הרשמה לקורס ללימודי משחק בפניי תביעתו של התובע להחזרת שכר הלימוד אותו שילם לנתבעת, בסך 4,000 ₪ בתוספת פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות. בכתב התביעה טוען ומפרט התובע כי בחודש מרץ 2012 נרשם לקורס משחק אצל הנתבעת. לגרסתו הובטח לו קורס מרשים בו רבים מהמורים הינם שחקנים בעצמם ואולם, לאחר מספר שיעורים קצב הלימוד בקורס ירד, השיעורים התקצרו וחזרו על עצמם ובסופו של דבר הופסקו לחלוטין כך שהקורס לא הושלם. לטענת התובע על אף שביקש מהנתבעת להשיב לו את שכר הלימוד הוצע לו להתחיל וללמוד בקורס נוסף, דבר בו לא חפץ. עוד לדברי התובע הגיע לתחילת הקורס החדש אך כיוון שחש גם שם בזלזול לא רצה להמשיך. התובע העיד בבית המשפט בשני מועדים, ובשניהם מסר כי הקורס הופסק לאחר מספר שיעורים. בתום הדיון שהתקיים ביום ה- 3.11.14 קבע בית המשפט מועד נוסף לדיון בתיק וזאת על מנת לאפשר לתובע להוכיח את תביעתו. באותו המועד ביקש התובע כי תגיע להעיד מטעמו העדה גב' ליעד X, ונציג הנתבעת לא התנגד לכך ואף הסכים למסור לתובע מספרי טלפון של אנשים נוספים אשר היו רשומים לקורס במידה ויחפוץ בכך. לישיבה הנדחית שנערכה ביום 7.5.14 זומנה מטעם התובע העדה גב' ליעד X בלבד. גב' ליעד X העידה כי השתתפה בקורס בו השתתף התובע וכי הקורס לא עמד בציפיותיה. לדבריה לא למדה דבר בקורס והקורס לא תרם לה מאומה, הגיעו מורים שונים מאלה שהובטחו ומשך השיעורים היה קצר משהובטח בחצי שעה - שעה. ואולם, באשר להפסקת הקורס העידה הגב' ליעד X באופן חד משמעי, בניגוד לגרסת התובע, כי כל השיעורים בקורס התקיימו וכי היא נכחה בכולם. העדה הוסיפה וסיפרה כי נציג הנתבעת הגיע עמה להסכמה בזמן הקורס לאור חוסר שביעות רצונה כי יחזיר לה כספים, אותם הבטיח להחזיר לה עם סיום הקורס וכי בסופו של דבר, לאחר שנערך גישור בינה לבין הנתבעת הוחזר לה סך של 2,500 ₪ . התובע אף הגיש, יחד עם כתב תביעתו תמלול שיחות של נציג הנתבעת עם העדה גב' ליעד X כאשר בשיחה מיום 25.11.12 שעה 16:35 נשמע נציג הנתבעת מאשר כי הבטיח לה להחזיר לה כסף "אך ורק כי אני מאמין שאת רוצה ללמוד וכי נפגעת מהקורס ואני הבטחתי..". התובע מבקש כי לאור האמור לעיל, טענותיו והחזרת הכספים לעדה כאמור, על הנתבעת להשיב גם לו את שכר הלימוד אותו שילם. יצוין עוד כי התובע צרף לכתב התביעה גם את טופס ההרשמה ללימודים. בכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי התובע אשר נרשם לקורס, לא נכח בכל השיעורים בשל בעיות אישיות, למרות זאת הוזמן לקורס נוסף ללא עלות אך נכח במספר שיעורים בלבד. נציג הנתבעת העיד בדיון שנערך ביום 7.5.14 כאשר על פי עדותו, יתכן והיו שינויים במועדים בהם היו אמורים להופיע מורים מסוימים בקורס אולם כל המורים שהובטחו הגיעו גם אם לא בסדר שהובטח. לגרסתו התקיימו כל 16 השיעורים שהובטחו, ובנסיבות אלה אין מקום לקבל את תביעת התובע. לדברי נציג הנתבעת אין להשוות בין עניינה של העדה גב' ליעד X לבין עניינו של התובע שכן היא הופיעה לכל שיעורי הקורס ולכן הסכים להחזיר לה מחצית משכר הלימוד. התרשמתי מן העדויות, עיינתי בכתבי הטענות ובכל הראיות אשר הוצגו בפני . לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם, את עדות העדה גב' ליעד X ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה - מצאתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו ויש לדחותה. הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, עדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע . בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי : "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981] "הכלל הרגיל בהליך אזרחי הוא כי התובע הוא הפותח בהבאת הראיות וכי עליו מוטל נטל השכנוע, וזאת מכוח העיקרון לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" . ע"א 4340/06 עו"ד יוסף לילוף נ' בנק איגוד לישראל (2010) נבו הוצאה לאור. במקרה הנדון מצאתי כי התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו מן הנימוקים הבאים: 1. גרסת התובע באשר להפסקת הקורס נסתרה על ידי עדת התביעה אשר העידה מטעמו כאמור כאשר על פי עדותה הקורס, על אף שלא עמד בציפיותיה, התקיים עד סופו ולא הופסק באמצע. גרסתה זו תומכת בגרסת הנתבעת לגביי עניין זה. 2. על אף שניתנה הזדמנות לתובע להביא עדים ולהוכיח את תביעתו כאמור בפרוטוקול בית המשפט מיום 3.11.14 ולשם כך אף התקיים הדיון ביום 7.5.14, ועל אף שנציג הנתבעת הסכים להעביר לתובע פרטים של משתתפים נוספים בקורס, כפי שהצהיר בדיון ביום 3.11.14, נמנע התובע מלהביא עדים נוספים לביסוס טענותיו. יפים בעניין דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, הייתה פועלת נגדו". וכן יפים דבריו של כב' השופט י. קדמי בספרו "על הראיות- הדין בראי הפסיקה" (דיונון, חלק ב') 917: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב." 3. בנוסף, עיון בטופס ההרשמה עליו חתם הנתבע מלמד כי הנתבע היה מודע לכך שהנתבעת הייתה רשאית לשנות שעות הקורס כמו גם את ימי הלימודים ומורי הקורס "בהתאם לאילוצי המערכת ושיקול דעתה" (ראה סעיף 3 לטופס ההרשמה לקורס אשר צורף לכתב התביעה). 4. לבסוף, לא די בהסכמתה של הנתבעת להחזיר לעדה גב' ליעד X סך של 2,500 ₪ והסכמה זו איננה יכולה להביא לחיוב אוטומטי של הנתבעת בתיק זה. הגם שיש משמעות מסוימת לעובדה שהנתבעת מצאה לנכון להחזיר לגב' ליעד X חלק משכר הלימוד אותו שילמה, הרי שמדובר בתשלום שבוצע במסגרת הסכמה ומבלי שהוכרעה המחלוקת לגביי הזכאות המשפטית להחזר או לגביי טיב ואיכות הקורס. בנוסף, פרט נציג הנתבעת כי מצא לנכון להחזיר לגב' ליעד X חלק מהסכום לאור העובדה שהשתתפה במלוא השיעורים בעוד התובע לא נכח בהם. 5. בהקשר זה יצוין כי בניגוד לגב' ליד X התובע לא טען כי השתתף בכל שיעורי הקורס אלא שכאמור לטענתו הופסק הקורס טרם סיומו. גרסתו זו ביחד עם גרסת הנתבעת ועדותה של גב' ליעד X לפיה הקורס התקיים עד לסופו מלמדת כי התובע לא התייצב למלוא השיעורים שנערכו. בנסיבות אלה, ומאחר והתובע החליט שלא לסיים את הקורס, אין לדעת אם דווקא בשיעורים בהם לא השתתף לא היה התובע בא על סיפוקו באשר לאיכות הקורס והמורים המלמדים בו. כאן המקום לציין כי על פי עדותו של נציג הנתבעת כל המורים אשר הובטחו הגיעו ללמד בקורס, גם אם לא בסדר שהובטח. ראה בהקשר זה : ת"ק 1347/09 עבודי רונית ואח' נ' המכללה לעיצוב אופנה בישראל בע"מ, נבו הוצאה לאור (2009). אשר על כן, התביעה נידחת. אני קובעת כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין. ביטול קורס / החזר שכר לימודהחזר כספי